היסטוריה ללא צנזורה

לואי התשיעי בקרב דמיאט, 1249 . בסוף מאי 1249 מסע הצלב השביעי כבר יצא לדרך. מלך צרפת לואי התשיעי "הקדוש" וצבאו, אשר הורכב מ-25 אלף צלבנים, לרבות טמפלרים והוספיטלרים, הפליגו מקפריסין. בשלב זה האמינו הצלבנים כי לפני שניתן יהיה להחזיר את השליטה בירושלים יש קודם כל לבלום את הסכנה ממצרים, ועל כן היה יעדם עיר הנמל המצרית דמיאט . דמיאט כבר עמדה עוד לפני כן במרכז מסע הצלב החמישי ברבע הראשון של המאה ה-13, ועל כן המסע הזה של הצלבנים לא הפתיע את הסולטאן המצרי אל-סליך איוב. הוא שלח כוח תחת פיקודו של האמיר פא'רדין על מנת לבצר את חיל המצב של דמיאט ולשמור על קו החוף מפני הצלבנים המתקרבים. לאחר מכן שלח המתכנן הזה של הביזה של ירושלים ב-1244 הודעה ללואי בו הזהירו מראש: "אף אחד מעולם לא תקף אותנו מבלי להרגיש את עליונותנו", התגאה הסולטן. "זכור את הכיבושים שעשינו מהנוצרים; גירשנו אותם מהארצות שהיו ברשותם; הערים החזקות ביותר שלהם נפלו תחת ההתקפות שלנו". כל האזורים שנפלו לג'יהאד במזרח התיכון וצפון אפריקה – מעיראק במזרח ועד מרוקו במערב - ולאחר מכן "טורקיה" ובמש...

ריצ'רד לב הארי בקרב ארסוף, 1191. קרב ארסוף שהתרחש ב-1191 במהלך מסע הצלב השלישי ובקלות יכול לשמש כלא פחות מתסריט הוליוודי. ב-22 באוגוסט 1191 יצא ריצ'רד לב הארי בראש כוח צלבני של כ-10 אלף חיילים מעכו ליפו. תחת השמש הקופחת היה הצבא הזה נתון מתקפות חצים רבות מצד המוני כוחו של סלדין (צלאח א-דין), ג'יהאדיסט שרק מספר שנים קודם לכן השמיד למעשה את הצלבנים בקרב קרני חיטין. המטרה, לאחר שהבטיחו את בטחונה של עכו, הייתה אומנם שחרור ירושלים, אולם עיר זו דרשה מסע אל תוך פנים שטח הארץ, בזמן שמרכז הכוח הצלבני התרכז באזור החוף. המעבר ההררי והריק מעכו לירושלים היה כמעט ובלתי אפשרי מבחינה לוגיסטית. לפיכך החליט ריצ'רד לתפוס את יפו דרומית לעכו שהייתה עיר הנמל הקרובה ביותר ובקו ישיר יותר לירושלים. במהלך המסע הזה בן 120 ק"מ, חרף האבדות מירי פרשי האויב, מכות שמש תחת השריון הכבד, נקישות נחשים, רעב ומחלות, נותר הכוח הנוצרי איתן והמשיך בדרכו. באהא א-דין, הביוגרף הפרטי של סלדין, הביע מורת רוח: "ראיתי אנשים שונים בקרב הפרנקים עם עשרה חיצים תקועים בגבם, ממשכים קדימה בצורה כזו ממש בלי כל דאגה...

ריצ'רד לב הארי במצור על עכו, 1189-1191. לאחר התבוסה המכרעת בקרב קרני חיטין ב-1187, המשיך סלדין (צלאח א-דין) לכבוש שוב את ירושלים ורוב הממלכות הנוצריות האחרות, לרבות עיר החוף עכו. נלהב מהצלחותיו, הוא נשבע לא לחסל רק את הצלבנים של ארץ הקודש, אלא אף לפלוש לאירופה ו"לרדוף שם את הפרנקים, כדי לשחרר את האדמה מכל מי שלא מאמין באללה, או למות בניסיון לעשות זאת ." זמן קצר לאחר מכן, עקב מקומה האסטרטגי, הפכה עכו למקום אליו הגיעו הצלבנים הנותרים. אם הם רק יוכלו להחזיר אותה אליהם הם יוכלו להחזיר גם את מרכז הכוח שלהם ולהתחיל לפעול שוב, לרבות בכיוונה של ירושלים. הללו הטילו מצור על העיר בקיץ 1189. הם הוחלשו רבות על ידי רעב, מגיפות ו-דֶבֶר אשר הובילו למותם של אלפים, כל זאת בזמן שהמשיכו המזרח תיכוניים להחזיק בעכו . מצבם העגום השתנה בקיץ 1191 עם הגעתם של מלך צרפת פיליפ השני ובעיקר ריצ'רד לב הארי האנגלי אשר נתפס בידי מרבית הצלבנים בתור המנהיג הטבעי שלהם. הללו הביאו עימם כוחות אשר עזרו להטיל מצור על העיר . ריצ'רד מיד פקד על בניית כלי מצור נוספים, לרבות מגדל מצור נייד בו הוצבו קשתים - ...

  גוטפריד מבויון בקרב אשקלון, 1099. מספר שבועות בלבד לאחר שחרורה של ירושלים מהכיבוש הג'יהאדיסטי באמצע יולי 1099, עמדו חיילי מסע הצלב הראשון מול האתגר הגדול הראשון שלהם: צבא מזרח תיכוני אדיר המורכב ממצרים, צפון אפריקאים, ערבים, אפריקאים תת סהרים וטורקים, תחת הנהגתו של אל-אפדל שאהאנשאה - הווזיר והשליט הלכה למעשה של מצרים הפאטמית - שהיה בדרכו להטיל מצור על ירושלים ולהשמיד את הנוצרים. למעשה משימה זו אף איחדה את הטורקים הסוניים ואת הפאטמים השיעיים אשר היו במשך עשרות של שנים עוינים אחד כלפי השני. רוברט הנזיר, כרוניקאי של מסע הצלב הראשון ומחבר "ההיסטוריה של ירושלים" ( Historia Hierosolymitana ), נטה לראות קונפליקטים זמניים כמשקפים של הקונפליקטים הנצחיים; הוא ציין כי "הנחש המתפתל", השטן, "בארסו" עורר את "כל המזרח". גוטפריד מבויון, למעשה מלך ירושלים, החליט שלא לקחת עמדה הגנתית ולבצר את העיר אלא לצאת לקרב עם כל הצבא שלו ב-10 באוגוסט. הוא ידע שקרב זה יכריע בפועל את הכל וכן שהצבא הפאטמי גדול ורענן בהרבה לאחר שצעדו האבירים יחפים בחול המדברי וסחבו עי...

המצור על ניקאה, מסע הצלב העממי, וקרב דוריליאום, 1096-1097. ב-14 במאי 1097 התרחשה ההתנגשות הראשונה בהיסטוריה בין צלבני המערב לטורקים המזרח תיכוניים: המצור על ניקאה. בשנים שלאחר הקרב המכריע במנזיקרט ב-1071 בו הביסו הטורקים הסלג'וקים את כוחות האימפריה הרומית המזרחית, הם כבשו את האזור הנוצרי העתיק אנטוליה, "טורקיה" המודרנית, וכן ביצעו זוועות רבות. כרוניקאי גרגוריאני אנונימי כותב כיצד "כנסיות קדושות שימשו כאורוות לסוסיהן", "הכוהנים הושחתו במהלך האוכריסטיה עצמה", "הבתולות נטמאו, הצעירים נימולים והתינוקות נלקחו". נסיכת קונסטנטינופול אנה קומננה כותבת כיצד "הערים הושמדו, האדמות נשדדו וכל אנטוליה הוכתמה בדם נוצרי", עדויות שהגיעו גם למערב. כתוצאה מכיבושי האזורים שהיו נוצריים במזרח התיכון, צפון אפריקה, ספרד והים התיכון יצא אל הדרך מסע הצלב הראשון. האפיפיור אורבן השני השתמש במוטיבים תאולוגיים בוועידת קלרמון ב-1095 וציין כי רדיפות הנוצרים שחיים תחת הכיבוש במזרח הם לא פחות מצליבה שנייה של המושיע הנוצרי, ועל כן יש צורך להציל את שניהם, כפי שכתוב בבר...

ריצ'רד לב הארי בקרב יפו, 1192. ב-1192 הצליחה קבוצה קטנה של אבירים להניס ולהביס צבא מזרח תיכוני מאסיבי. ב-27 ביולי, סלדין (צלאח א-דין), הגיבור המזרח תיכוני הגדול אשר הביס את הצלבנים בקרב קרני חיטין 5 שנים מוקדם יותר, הקיף ושם תחת מצור את העיר הנוצרית הקטנה יפו, אותה כבש לאחר חיטין אך איבד שוב למסע הצלב השלישי. לפי כרוניקאים בני התקופה, 20 אלף התוקפים "כיסו את פני הארץ כמו ארבה". עם המצור המתקרב נשלחו במהירות שליחים נוצריים למלך ריצ'ארד הראשון "לב הארי", אשר היה באותו הזמן בעכו והתכונן להפליג חזרה לאנגליה. עוד לפני שהשליחים, אשר גם נפגעו בדרכם, סיימו להעביר את המסר, הכריז ריצ'ארד כי "עם אלוהים כמורה הדרך שלי, אצא לעשות את כל מה שאני יכול", ומיד הפליג ליפו בראש צי של 2000 לוחמים. יפו, באותו הזמן, נלחמה על חייה. לפי היסטוריון החצר של סלדין בהא אד-דין, אשר בעצמו נכח בעימות, ברגע שאחת מחומות העיר נפלה, כל התוקפים רצו פנימה "ולא היה לב אויב אשר לא רעד ופחד." עדיין, היו הנוצרים "יותר נחרצים ונחושים במאבק והיו להוטים יותר ומסורים למוות....

"הצלבנים" והיהודים. כאשר צעד בסוף המאה ה-11 הצבא הצלבני המרכזי לאורך אירופה בדרך לארץ הקודש, הצטרפו אליו גם קבוצות חמושים קטנות נוספות. לאחר הקריאה למסע הצלב הראשון ב-1095, קבוצות עריקות וכנופיות קטנות ומגוונות של נוכלים לא ממושמעים שהצטרפו לצלבנים הגיעו לאזור חבל הריין בגרמניה תחת הנהגתם של אינדיבידואלים שעליהם ידוע מעט מאוד, וביצעו פוגרומים ביהודים. מנהיג הכנופיות "המוכר" מכולם הוא הרוזן אמיכו (Emicho)  פון ליינינגן, אציל קטן מאוד מאזור הריין, אשר ידע כי ניתן להשתמש בקנאיות של ההמונים לצרכיו האישיים, והיה בעל ההשקפה האנטי-יהודית שהאויב נמצא קודם כל בבית ולא אלפי קילומטרים במזרח. דרך תקיפת היהודים הוא יוכל לבזוז את רכושם ולהתעשר לרמה של אצילים אחרים. הוא שכנע את אנשי קבוצתו להתחיל את מסע הצלב ב-3 במאי על ידי תקיפת הקהילה היהודית ב-שפייר, הקרובה לביתו. התקפה זו לא הייתה "מרשימה" במיוחד. הבישוף של שפייר הכניס את היהודים תחת הגנתו. 12 יהודים בלבד נלקחו בידי העבריינים ונרצחו לאחר שסירבו להמיר את דתם. הבישוף הצליח להציל את שאר היהודים, ואף תפס לאחר מכן כמה מהר...