היסטוריה ללא צנזורה

כיצד הדנ"א הופך אותנו למי שאנחנו - רוברט פלומין. הספר "שרטוט: כיצד הדנ"א הופך אותנו למי שאנחנו"[1] של הפסיכולוג והגנטיקאי פרופ' רוברט פלומין הוא אחד הספרים המרתקים ביותר שיוצא כנגד התפיסות הפופולריות. המחבר אומנם אינו מציין זאת בעצמו, אולם המסקנות של מחקרו יכולות לערער את כל הבסיס של הקונספציות השוויוניות של עשרות השנים האחרונות. הספר מסכם את העדויות השונות לטענה כי בני האדם אינם שווים מבחינה ביולוגית באופן מהותי. כפי שפרופ' פלומין כותב: "גנטיקה היא הגורם החשוב ביותר שמעצב את מי שאנחנו. היא מסבירה את ההבדלים הפסיכולוגיים בינינו יותר מאשר כל דבר אחר יחדיו". הבדלים פסיכולוגיים אלו כוללים למעשה הכל, החל מאינטליגנציה לאישיות ועד לחריצות וליכולת ללמוד שפה חדשה. יתרה מכך, למרות שסביבות גם הן משפיעות על היכולות והנטיות האנושיות, הן פועלות בעיקר באופנים אקראיים, קצרי טווח ואשר אינם ניתנים לשליטה או חיזוי. משמעות הדבר היא שלכל התערבות ממשלתית נוספת בסביבה - "תרופת הפלא" הכה נפוצה כיום - לא תהיה למעשה שום השפעה רצינית או ארוכת טווח. אנשים מצליחים נ

הרג לימודי ההיסטוריה. במשך 2400 השנים האחרונות ראו מרבית האירופאים את ההיסטוריה באופן הדומה לזה של היוונים הקלאסיים: מאמץ להבין את מה שבאמת קרה בעבר. כיום, התובנות החלוציות שלהם אודות ההיסטוריה - שיש לראותה ככל הניתן כאמת מציאותית ולא כמיתוס או סיפורי אגדה - נתפסות כמובנות מאליו. אולם במהלך עשרות השנים האחרונות הופיעה תנועה חדשה ומשפיעה אשר מבקשת לערער את יסודות הדיסציפלינה האקדמית של ההיסטוריה. האופנה "האינטלקטואלית" הזאת, אשר נקראת בין היתר "פוסטמודרניזם", "דקונסטרוקציוניזם" או "היסטוריה אוניברסלית", גורסת כי מכיוון שהעבר אינו ידוע, אין ההיסטוריה אמתית יותר מבדיה וכל דבר שנחשב בעבר להיסטוריה הוא לא יותר מאשר ביטוי לדעות קדומות בתת המודע של ההיסטוריונים מיושנים . למעשה, כבר במהלך שנות ה-90 ביקש אחד המזהירים מפני התופעה הזאת, ההיסטוריון האוסטרלי קית' ווינדשוטל, להרתיע על כך באמצעות פרסום ספרו "הרג ההיסטוריה: כיצד מבקרי ספרות ותאורטיקנים חברתיים רוצחים את העבר שלנו".[1] עשרות שנים מאוחר יותר ובמאה ה-21 הפכו התופעות הללו באקדמיה ובתרב

"כניעה" של מישל וולבק. הסופר הצרפתי מישל וולבק (ילוד 1956) הוא אחד הסופרים הטובים ביותר שחיים כיום. במשך שנים רבות הוא היה אחד המבקרים החריפים ביותר של הריקבון והכישלון הליברלי. ב-2015 הוא פרסם את הרומן "כניעה" (Soumission) אשר חשף כי וולבק מכיר לעומק גם את הספרות השמרנית והימנית שכן הוא מציג ידע רב אודות נתונים דמוגרפיים, השפעות אאוגניות, מסורתיות, לאומיות, פיזור כלכלי, תנועת הזהות (אותה הוא מכנה בספר "הילידים האירופאים"), מבקרי האסלאם ואף את תחומי ההבדלים הביולוגיים בין הגזעים והמינים. עלילת "כניעה", המשמעות המילולית של "אסלאם", מתרחשת ב-2022, 7 שנים לאחר פרסומו של הספר ומספרת על ההשתלטות האסלאמית על צרפת. מפלגת האיחוד הלאומי (החזית הלאומית) ומפלגה פיקטיבית של האחים המוסלמים מתחרות זו בזו על ההובלה בבחירות הלאומיות, וביום הבחירות עצמו הן אף מאוד קרובות אחת לשנייה במספר המצביעים. קלפיות נגנבות, מה שהופך את הבחירות כולן למבוטלות. מועד בחירות נוסף נקבע ליום ראשון הקרוב, אולם במהלך זמן זה מצטרפות המפלגות השמרניות והסוציאליסטיות למוסלמים ו

הקוזאקים של לב טולסטוי. הסופר הרוסי לב טולסטוי (1828-1910) מוכר לרובינו בזכות שני הרומנים הגדולים שלו "מלחמה ושלום" (1869) ו-"אנה קארנינה" (1878), ומאוחר יותר גם "מותו של איוואן איליץ'" (1886). קוראי "מלחמה ושלום" נחשפים לרומן היסטורי אפי באורך של כ-1200 עמודים המעבירים תחושה שהקורא עצמו צועד לאורך אירופה מפריז למוסקבה במהלך החורף. אולם טולסטוי היה גם מיניאטוריסט וכתב גם נובלות קצרות. אחת מהן היא הנובלה הקצרה והמעוצבת היטב מבחינת הנרטיב מ-1863 בשם "הקוזאקים" אשר פורסמה תחילה כסדרה במגזין רוסי. זהו תיאור נפלא של מוסקבאי צעיר ממעמד האצולה, עקשן ורומנטי, המנסה להתגבר על קשיי האהבה, המוסר וההטמעה התרבותית עקב מעברו לאזור הקווקז בדרום רוסיה כצוער צבאי ובניסיונו להתגייס כקוזק. בדומה לסופר הפולני ג'וזף קונרד אשר גם הוא כתב לעתים קרובות פרוזה אודות התנגשות הציוויליזציות, כך גם טולסטוי היה סוג של מהמר בצעירותו, וגם "הקוזאקים" נכתב לכאורה כדי לשלם חובות שנוצרו ממשחק קלפים. ניתן אולי להיזכר גם ב"החטא ועונשו" של דוסטוייב