היסטוריה ללא צנזורה

מיתוס "תור הזהב" המזרח התיכון בעולם המערבי הליברלי של ימינו, שנאה עמוקה ומתמשכת כלפי הציוויליזציה המערבית הפכה לתופעה מוכרת, מדאיגה ומבישה ביותר. ככל שהישגיה של הציוויליזציה המערבית בתחומי המדע, זכויות האדם, הרווחה הכלכלית והחירות גדלים ומתעצמים, כך מתחזק בקרב האינטליגנציה הליברלית דחף פרדוקסלי ומזוכיסטי של שנאה עצמית. דחף זה מתבטא בניסיון בלתי פוסק להאדיר כל תרבות חיצונית, ובלבד שניתן יהיה לתאר אותה כ"קורבן" של המערב וכמודל מוסרי חלופי. אחת הצורות הבולטות, המתוחכמות, המסוכנות והשקריות ביותר של תעמולה זו היא ניפוחו המלאכותי והמנופח של מיתוס "תור הזהב" האסלאמי בימי הביניים. המיתוס הזה אינו תוצר של מחקר היסטורי אובייקטיבי או של עובדות יבשות, אלא צורך אידיאולוגי פוליטי דחוף ומכוון. הוא נועד "להציל" את האסלאם מהשיפוט הנוקב והבלתי נמנע של המציאות העכשווית, דהיינו מציאות של פיגור כלכלי חמור, עריצות דתית קשה, דיכוי שיטתי של נשים ומיעוטים, טרור, עושר נפט מזיק ודגנרציה תרבותית מוחלטת. האפולוגטיקנים המערביים, בסיוע אקדמאים פוסט-מודרניים, מבקשים להוכיח כי...

  "תור הזהב" של הארון א-רשיד. כאשר היה הח'ליף העבאסי של בגדד הארון א-רשיד במצב של על סף מוות בשנת 809 ב-טוס שבפרובינציית ח'וראסאן הפרסית, הוא הציג רשימת שמועות המאשימות את רופאו ג'בריל אבן בוכתישו על שנתן לו תרופה לא נכונה אשר הובילה למחלתו. הוא החליט להוציא אותו להורג ולבתר אותו לחתיכות כפי שעשה מוקדם יותר ל-בשאר, אחיו של אויבו רפי בן אל-לייס אשר הוביל מרד נגדו בין 806 ל-809.[1] בשאר נתפס והובא לח'ליף החולה השוכב במיטתו. כאשר התחנן השבוי לרחמים, פקד הארון א-רשיד על קצב לבתר אותו באמצעות סכינים קהות. כאשר בותרה הגופה ל-14 חתיכות התפלל הח'ליף לאלו בתודה על שאפשר לו להשיג את נקמתו "לשביעות רצונך". הרופא, אשר היה קרוב לוודאי חף מכך פשע, היה גם נכדו של רופאו הנסטוריאני של סבו של הארון א-רשיד ג'פר אל-מנסור, והתחנן שגזר הדין יידחה עד הבוקר משום שהיה בטוח שהח'ליף לא ישרוד עד למועד זה. ואכן, הארון א-רשיד מת במהלך הלילה ומשפחת בוכתישו המשיכה להחזיק במונופול הרפואי על חצר המלוכה של בגדד במשך ארבעה דורות נוספים. האפולוגטיקנים המודרניים והיסטוריוגרפי...

קיצור תולדות הרפואה המזרח תיכונית, חלק ג': אלכוהול וזיקוק. כפי שציינו בחלק א', בין הקידומים הרפואיים האפשריים הבודדים האמתיים שהתרחשו במזרח התיכון היה באופן אירוני אלכוהול מזוקק. ייתכן כי צורה פרימיטיבית יותר של זיקוק הייתה קיימת כבר במצרים, הודו, סין והמזרח התיכון הקדום, וכן היה בשימושם של אלכימאים יווניים באלכסנדריה. עדיין, הזיקוק המודרני המוביל לאלכוהול כמעט טהור - אתנול - הופיע לראשונה בימי הביניים, והגיע למערב וייתכן כי גם למרכז אסיה. היו אלו מספר אנשים במזרח התיכון אשר קידמו, ואולי אף המציאו, את רעיון הזיקוק, והוא מוזכר בכתביו של אל-ראזי אשר הגיעו לאירופה בימי הביניים המאוחרים. משקאות המכילים אלכוהול מזוקק הופיעו לראשונה בשימושם של האלכימאים סביב זמן זה. הללו התעניינו בעיקר ב"סם חיים" לצרכים רפואיים, אולם חשוב לציין ש"הברנדי" או המשקאות החריפים הראשונים לצרכים לא רפואיים כגון וויסקי, וודקה וקוניאק הומצאו באירופה במהלך ימי הביניים המאוחרים או העת החדשה המוקדמת. במזרח אסיה היה שימוש בפטריות להתססת אלכוהול. תהליך שנקרא עובש "קוג'י" הומצא לפ...

קיצור תולדות הרפואה המזרח תיכונית, חלק א'. המלומד הפרסי אל-ראזי בן המאות ה-9 וה-10 כתב מספר מכובד של חיבורי רפואה. הוא הציג מספר ביקורות כלפי הרופא היווני המוביל בן המאה ה-2 קלאודיוס גלנוס, אך במקביל גם החשיב את עצמו כחסידו של גלנוס. הוא היה בין הראשונים לתאר את ההבדלים בין אבעבועות שחורות לחצבת, והיה ללא ספק אחד הרופאים המובילים בהיסטוריה האסלאמית, אם כי בפועל יהיה זה קשה לתאר אותו באמת כ"מוסלמי". אכן, ייתכן כי בכל העולם האסלאמי לא היה אדם גדול יותר בעל חשיבה אינדיבידואלית ועצמאית יותר מאשר אל-ראזי, ולהשפעתו הייתה חשיבות אדירה גם באירופה עד המאה ה-17. בזמן שיהיה מי שיכנה אותו "הרופא הגדול ביותר של העולם האסלאמי ואחד הרופאים הגדולים בהיסטוריה", המציאות היא שהוא היה ביקורתי מאוד כלפי הדוקטרינות האסלאמיות, והוא החשיב את הקוראן ללא יותר מאסופה מעורבבת של "אגדות אבסורדיות ולא עקביות".[1] יתר על כן, כתבי "הכפירה" שלו כפי שנתפסו בידי בני דתו, לא נשתמרו ולא נקראו בידי רבים מהם, אם כי הם בכל זאת יכולים לרמוז על כך שנהנה מסבלנות תרבותית וחברתית יחסית...

קיצור תולדות הרפואה המזרח תיכונית, חלק ב': הניתוח. אלבוקסיס (אבו אל-קאסם א-זהראווי) נולד בקורדובה במאה ה-10 ותיאר כלים כירורגיים רבים, חלקם הוא עיצב בעצמו. אולם הוא היה למעשה הרופא הבולט היחידי בעולם האסלאמי לו היה ניסיון פרקטי בכירורגיה. אכן, תחום הניתוח היה בתקופה זו מוזנח מאוד על ידי המזרח תיכוניים, לרבות על ידי אביסנה (אבן סינה) ואל-ראזי, וחרף העובדה שהמחקרים של שניהם היו חשובים מאוד עד כמעט התקופה המודרנית, הם לא עלו בתאוריה על אלו של קלאודיוס גלנוס.[1] גלנוס היה רופא יווני אשר פעל באימפריה הרומית במאה ה-2. הוא יצר כמות אדירה של כתבים, סיכם עד הידע של התקופה, ולמעשה הפך לסמכות הרפואית המובילה של העת העתיקה, שני אולי רק להיפוקרטס וכן מאוד הושפע מהקורפוס ההיפוקרטי. גלנוס למד רפואה באסיה הקטנה, פרגמון ו-סמירנה, ולאחר מכן בקורינתוס ביוון ולבסוף באלכסנדריה. אחר כך הוא חזר לפרגמון כרופא גלדיאטורים, עבר לרומא בחיפוש אחר פטרונים, חזר לפרגמון ואז שב לאיטליה והתיישב לבסוף ברומא. שם הוא נהנה מהקשרים עם העשירים ובעלי ההשפעה אותם שירת, לרבות הקיסרים מרקוס אורליוס, קומודוס וספטימוס סוורוס. ...