היסטוריה ללא צנזורה

המדריך הלא-תקין פוליטית להתפתחות הקבוצות האנושיות הדעה הרווחת כיום היא שהאדם המודרני יצא מאפריקה לפני כ-50 או 60 אלף שנים - או אולי אף לפני כ-100 אלף שנים - ולאחר מכן התפזר בכל רחבי העולם. משמעות הדבר היא שלכל האוכלוסיות, החל מהדנים הנורדיים ועד האבוריג'ינים האוסטרליים, היה אב קדמון משותף. ההבדלים שאותם אנו רואים כיום נוצרו עקב תהליכים אבולוציוניים: הלחץ הסביבתי של האזורים המאוד שונים אליהם היגרו בני האדם. דוגמה בולטת לכך היא היכולת לשרוד בגובה רב. בגובה העולה על 2.5 ק"מ מתחילים בני האדם לסבול ממחלת גבהים ואינם מסוגלים לתפקד כנדרש. עדיין, ישנן שלוש קבוצות אנושיות שהעבירו מספיק זמן בגבהים עד שהתפתחו - השתנו עקב ההתאמה עם הזמן גנטית וביולוגית - כך שהם בהחלט יכולים לחיות באזורי ההרים הגבוהים. אלו הם הקבוצה הטיבטית שֶׁרְפָּה, האתיופים ואלו החיים באזור הרי האנדים . באחד המחקרים הוצג שהטיבטים עברו תהליך התאמה והסתגלות לגבהים במהלך 3000 השנים האחרונות, והיו מעורבות בכך מעל ל-30 מוטציות בגנים שונים .[1] באופן יוצא מן הכלל, מצאה האבולוציה 3 פתרונות שונים למחייה בהרים, שכן הה...

זורה ניל הרסטון וההתנגדות לקרובנות. בשנות ה-20 של המאה ה-20 אמרה אישה שחורה בשם זורה ניל הרסטון כי "עבדות היא המחיר אותו שילמתי עבור הציוויליזציה". העבדות הייתה קרוב לוודאי נוראית עבור אבותיה, אולם היא הוציא אותם מחוץ לאפריקה והובילה לכך שכיום היא חיה בארה"ב ולא דרומית לסהרה. הרסטון הייתה סופרת כישרונית ואישה יוצאת מן הכלל. היא מעולם לא ביקשה שום יחס מיוחד עקב הרקע או הגזע שלה, אלא רק להזדמנות להצליח בכוחות עצמה. אפילו לקראת סוף חייה בסוף שנות ה-50, כאשר החלו צאצאי העבדים האחרים להפוך ליותר ויותר אגרסיביים ותובעניים, היא סירבה להיות חלק ממה שכינתה "האסכולה המתייפחת של כושיות [Negrohood]." זורה ניל הרסטון נולדה ב-1891 באלבמה אך גדלה ב-איסטוייל שבפלורידה, אחת מהעיירות השחורות המשולבות הראשונות באמריקה. אביה היה איש דת וכן נבחר לראש עיר. היא קיבלה תואר מאוניברסיטת הווארד, היכן שהחלה גם את קריירת הכתיבה שלה והייתה אחת ממייסדי העיתון של המוסד הזה. בשנת 1925 היא זכתה למלגה במכללת ברנארד בניו יורק - קמפוס לנשים בלבד של אוניברסיטת קולומביה. היא למדה אנתרופולוגיה תחת פר...

המקרה והאגדה של רוזה פארקס. מרגע מותה בגיל 92 ועד קבורתה 9 ימים מאוחר יותר, כמעט כל פוליטיקאי או גוף תקשורתי בארה"ב התחרו מי ביניהם יוכל להציג שבחים גדולים יותר לכבוד אישה אשר תויגה באופן חד משמעי בתור "אייקון זכויות האזרח". רוזה פארקס הפכה לאדם מספר 30 בלבד, ולאישה הראשונה, שארון קבורתה הוצב ברוטונדה של הקפיטול, והנשיא ג'ורג' בוש הניח עליו זר. הארון לווה במסדר כבוד צבאי לכבוד האזכרה בוושינגטון, לפני שנקברה פארקס בטקס לוויה בן 7 שעות בדטרויט. הנשיא פקד כי כל הדגלים מעל למבנים פדרליים יורדו לחצי התורן. הייתה זאת ללא ספק הוקרה אדירה, במיוחד עבור אישה שההישג הגדול ביותר של חייה החל ונגמר באחר הצהריים של יום אחד. האגדה של רוזה פארקס היא של תופרת מותשת אשר הייתה עייפה מדי בדצמבר שנת 1955 מכדי לפנות לטובת אמריקאי את מקומה באוטובוס בעיר מונטגומרי, אלבמה, ולעבור לאזור אחר באוטובוס המיועד לשחורים. המהלך "הספונטני" הזה הוביל לחרם אוטובוסים בכל העיר והוא פתח את עידן התנועה האמריקאית לזכויות האזרח. אולם אין ספור הכתבות שהתייחסו לסיפור חייה לאחר מותה רמזו רק במעט את...

דמוקרטיזציה - בין מנת משכל לדמוקרטיה. טאטו ואנהאנן (1929-2015) היה פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטת טמפרה בפינלנד וכן אביו של ראש ממשלת פינלנד לשעבר מאטי ואנהאנן. עבודתו המרכזית של פרופ' ואנהאנן במהלך הקריירה הארוכה שלו הייתה בתחומי ה-דמוקרטיזציה (הרמה הדמוקרטית אליה הגיעו מדינות שונות), קונפליקטים אתניים וגזעיים וכן יישום רעיונות אבולוציוניים לחקר הפוליטיקה והתנאים האנושיים. במחקריו ההשוואתיים המוקדמים אודות הדמוקרטיזציה השתמש ואנהאנן בתאוריית חלוקת-משאבים במטרה להסביר את ההבדלים ברמות הדמוקרטיה בין המדינות. לפי תאוריה זו, חלוקה שווה יותר של "משאבי כוח" אינטלקטואליים וכלכליים חשובים אמורה להוביל לדמוקרטיזציה, בעוד שריכוז המשאבים בידי מעטים צפוי להוביל למערכות אוטוקרטיות. ואנהאנן מצא קורלציה מאוד חזקה בין החלוקה של משאבי כוח ודמוקרטיזציה. יחד עם זאת, במהלך המחקרים המוקדמים הללו לא ניסה פרופ' ואנהאנן להסביר מדוע שונה כל כך חלוקת משאבי הכוח בין מדינה למדינה. אולם בספרו מ-2009 "גבולות הדמוקרטיזציה: אקלים, אינטליגנציה וחלוקת משאבים"[1] הוא כבר מספק תשובה...

ריצ'רד האייר והביולוגיה של האינטליגנציה . פרופ' ריצ'רד האייר הוא פסיכולוג מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין המתמחה במחקרי אינטליגנציה, תחום בו עסק מעל ל-40 שנה. ב-2017 הוא פרסם את הספר "מדעי המוח של האינטליגנציה"[1] אשר נחשב לספר מבוא מרכזי לבסיס הביולוגי של האינטליגנציה. כפי שמרמזת כותרתו, הספר הינו שנוי במחלוקת ועל כן זה מפתיע למדיי שהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' הסכימה בכלל לפרסמו . במשך עשרות של שנים מאז שנות ה-60, כל מחקר אודות הגנטיקה של האינטליגנציה היה למעשה מוחרם ורק מספר קטן של מדענים פרסמו בשקט וללא שיווק רב מאמרים "כופרים" בכתבי עת זניחים. האייר, עם זאת, מתוסכל שגם כיום אין מספיק נכונות מצד האקדמאים וקובעי מדיניות להבין או לדבר בצורה אובייקטיבית אודות האינטליגנציה. הוא מציין שהאינטליגנציה היא מרכזית מאוד בכל הקשור לבעיות החברתית - פשע, עוני, בתי ספר גרועים, התמכרות לסמים - והפתרונות הליברליים הקבועים הם חסרי כל ערך. טענתו היא שעד שיכירו קובעי המדיניות בכך שהאינטליגנציה הנמוכה אטומה לכל הניסיונות הרגילים שלהם, כל התקדמות תהיה למעשה בלתי אפ...

על הגזענות, חלק כה: מחלוקת מנת המשכל . מעטים הם הנושאים מעוררים כיום מחלוקת גדולה יותר מאשר השאלה סביב מבחני האיי קיו: האם האינטליגנציה הינה תורשתית או נקבעת על ידי הסביבה? מדוע ילדים של הורים עשירים מקבלים ציונים גבוהים יותר במבחנים אלו מאשר ילדים של עניים? מדוע הציונים של מונגולואידים אסיאתיים וקווקאזואידים אירופאיים גבוהים יותר בעקביות מאלו של שחורים ושל קווקאזואידים היספאניים? שאלות אלו זוכות ליחס זהיר ועדין מאוד, בדומה לעיסוקם של מנתחים או חבלנים . ב-1988 פרסמו פרופ' סטנלי רוטמן ממכללת סמית' ומרק שניידרמן מאוניברסיטת הרווארד את הספר "מחלוקת האיי קיו, התקשורת והמדיניות הציבורית"[1] אשר טוען כי הידע בדבר הבדלי מנת המשכל בין האוכלוסיות שונה מהותית בקרב מומחי התחום מהאופן שבו זה מוצג בתקשורת. המחברים מציגים התבססות על מחקר מדוקדק של הספרות המלומדת, ניתוח של דיווחים בתקשורת ההמונים אודות מנת המשכל, וסקר שאלון בו השתתפו מעל ל-660 גופים מוכרים בתחומי החינוך ובדיקות פסיכולוגיות . הטענות הנפוצות הן כי לא ניתן למדוד או להגדיר "אינטליגנציה", שמבחני האינטליגנ...