היסטוריה ללא צנזורה

פרעות צפת וירושלים, 1834 . הפוגרום של צפת התרחש בחודשים יוני-יולי 1834 והיה מזוויע במיוחד שכן יהודים רבים נרצחו, מאות נפצעו והעיר כולה כמעט ונהרסה. הביבליוגרף אליעזר רפאל מלאכי תיאר את העדויות של ההתרחשויות כפי שהציגו אותן עדי הראיה: הערבים טבחו ביהודים שלא יכלו לברוח מצפת. רבים אשר הסתתרו במערות ובבתי קברות התגלו על ידי הפורעים ונרצחו במקומות המסתור שלהם; הרוצחים לא הציגו שום חמלה כלפי קשישים או צעירים, ילדים או נשים בהריון. הם שרפו ספרי תורה וקרעו ספרי קודש, כמו גם טליתות ותפילין; הפורעים עינו נשים וילדים בבתי הכנסת ו"טמאו נשים עדינות על ספרי מגילות תורה" לעיני בעליהן וילדיהן. אלה שניסו להגן על נשותיהם ולהגן על כבודם באומץ נרצחו על ידי הפושעים .[1] החל משות ה-20 המאוחרות ושנות ה-30 המוקדמות של המאה ה-19 נכבשה פלשתינה הטורקית בידי המצרים והמושל שלהם אבראהים פאשא. הלה החליף את החוק והמנהלה של המדינה ואחד החוקים החדשים כלל גיוס חובה לתושבי האזורים החקלאיים והעירוניים אשר עד כה נהגו לשלם מקום זאת מס לטורקים. הערבים החלו במרד, בזמן שאבראהים פאשא היה נחוש ליישם את החוק שקבע.

פוגרום טריפולי, 1945 . בין ה-4 ל-7 בנובמבר 1945 המוני מקומיים, צעירים וזקנים, פתחו במתקפת פתע אכזרית כנגד היהודים באזורים שונים של טריפוליטניה. חרף העובדה כי לא היה זה הפוגרום הראשון נגד יהודי טריפולי והיו גם מקרי טבח מזוויעים ונוראים נוספים בהיסטוריה שלהם, שום פוגרום קודם לא היה עד כה בסדר גודל כפי שהתרחש ב-1945 . בפוגרום זה בטריפולי, כמו גם במרכזים המחוזיים הקטנים יותר שוק אל ג'מעה (ארמוס), טג'ורה, קוסאבאט, זנזור ו-זאוויה, נטבחו בצורה אכזרית מעל ל-100 יהודים לא חמושים, לרבות כמות גדולה של נשים, קשישים וילדים; חלקם עונו בצורה מזעזעת למוות, אחרים נשרפו בחיים. מספר רב של בתי מגורים (כ-1000) וחנויות נבזזו ונשרפו בטריפולי לבדה. 5 בתי כנסת בטריפולי, 2 בשוק אל ג'מעה, 1 בטג'ורה ו-1 בזנזור חוללו, נבזזו ונשרפו יחד עם כל המגילות וספרי הקודש. משפחות עמידות הפכו לעניות ומרוששות בין לילה. אלמנות, יתומים ורבים אחרים איבדו את המפרנס המשפחתי שלהם והצטרפו למספר הרב של יהודים עניים . נשיא הקהילה היהודית קיבל את הדיווח אודות ההתקפה הראשונה לקראת הערב של ה-4 בנובמבר. מתקפה זו התרחשה

שקיעתה של התרבות היוונית, חלק ב'. האימפריה הרומית המזרחית הייתה למעשה יוונית, אם כי תושביה, כמו גם אויביה מהמדבר של חצי האי ערב, ראו את עצמם כרומאים ובכל מקרה לא יהיה זה נכון לקרוא לה "האימפריה הביזנטית". הפרובינציות הדרומיות שלה, בהן היוונית הייתה אומנם חשובה אך בכל זאת שפת מיעוט, נפלו אומנם לג'יהאד, אולם המכה הסופית עבור השפה היוונית בתור השפה הבינלאומית הגדולה התרחשה כאשר החל הג'יהאד הטורקי לכבוש את האזורים בהם הייתה היוונית שפת הרוב. שיאו של הליך ההידרדרות הזה היה קרב מנזיקרט ב-1071 כאשר הובסה האימפריה המזרחית בידי הסלג'וקים הטורקים אשר הגיעו ממרכז אסיה. במהלך המאה שבאה לאחר מכן דחקו המתיישבים הטורקיים את הקהילות דוברות היוונית מהאדמות שלהן. בנוסף לג'יהאד סבלה השפה היוונת נסיגה נוספת עם כניסתם של העמים הסלאביים לאזור הבלקן בימי הביניים המוקדמים באמצע המאה ה-6, אם כי בדרום הבלקן נותרה השפה היוונית חזקה ואף החליפה את הלטינית בתור השפה המנהלית של קונסטנטינופול. באיטליה נותרה היוונית באזורים שתחת השליטה הביזנטית השפה המנהלית לצד הלטינית עד לתקופה בה קטע

שקיעתה של התרבות היוונית, חלק א'. המהנדס והמתמטיקאי היווני הרון מאלכסנדריה בן המאה ה-1 לסה"נ (או אולי מאה 1 לפנה"ס) היה המחבר של החיבור החשוב פְּנֶאוּמָטִיקָה (Πνευματικά).[1] הוא יצר מכשירים שיכלו לפתוח ולסגור את דלתות המקדש באמצעות לחץ אוויר ותרם תרומות חשובות גם למתמטיקה ולאופטיקה תיאורטית. עם זאת, המכשירים שלו נתפסו על ידי בני דורו בעיקר כשעשועים. ג'ון פריילי, מחבר הספר "איך המדע היווני הגיע לאירופה דרך העולם האסלאמי",[2] כותב כי "אחד מהם [המכשירים] הוא מנוע הקיטור המפורסם שלו, שבו נורת זכוכית עשויה להסתובב על ידי שני סילוני קיטור הבורחים ממנה בכיוונים מנוגדים בשני קצוות הקוטר." פריילי הוא לא היחיד שמתאר את "מנוע הרון" - "כדור איאולוס" (αιολουπυλη) - כמנוע קיטור, אולם ייתכן כי אין זה מדויק משום שהעובדה שבני התקופה ראו בו בעיקר צעצוע הובילה לכך שנבלמה כל אפשרות לפיתוחים נוספים של הקיטור. בפועל, מנוע הקיטור השימושי הראשון בהיסטוריה הומצא באנגליה של תחילת המאה ה-18 על ידי תומאס ניוקומן ושיחק תפקיד מרכזי במהפכה התעשייתית. ת'