היסטוריה ללא צנזורה

  האנטישמיות המוזרה של מרטין היידגר . כפי שראינו בפעם הקודמת בדיון אודות חייו והשפעתו של מרטין היידגר, ניתן לטעון שהיחס שלו ליהודים היה אמביוולנטי ולא לגמרי ברור והדבר אף נתון לדיון אקדמי לוהט וקולני. מצד אחד הוא היה חבר במפלגה הנאציונל-סוציאליסטית, אך מצד שני היו לו יחסים קרובים עם סטודנטים ומלומדים יהודים אחרים והוא אף ניהל רומנים עם יהודיות; הוא היה מקורב גם להרברט מרקוזה ואסכולת פרנקפורט. אולם החל משנת 2014 החלו להתפרסם "המחברות השחורות" ( Schwarze Hefte ) אשר מקיפות את כתיבתו בשנים 1931-1970 ואשר חושפות, חרף העובדה שהיהדות והיהודים לא מוזכרים בהם רבות, כי לא הייתה לו חיבה רבה כלפי קבוצה אתנית זו. ייתכן מאוד שהיידגר היה מעוניין כי מחברות אלו יפורסמו אחרונות מבין כלל פרסומיו שכן ידע שהן יהיו שנויות במחלוקת ועל כן ביקש כבר להיות שם מוכר בעל תדמית יוקרתית ולהיבחן גם על כתבים מסוג זה דרך תדמית זו. לבסוף, היותן של החוברות שנויות במחלוקת עזרו להפכן לרב מכר עם פרסומן . יחסיו כלפי היהודים, כפי שניתן ללמוד מפרסום זה, מתחלק ל-4 קטגוריות מרכזיות: מרבית האזכורים מתייחסים לאינטלקטואלי

מרטין היידגר . מרטין היידגר היה אחד הפילוסופים החשובים ביותר של המאה ה-20, הן עקב העמקת המקוריות של רעיונותיו והן עקב ההשפעה האדירה שהייתה לו בתחומי הפילוסופיה, התיאולוגיה, מדעי החיים והתרבות באופן כללי . הוא נולד בספטמבר 1889 בעיירה הגרמנית מסקירך שבמדינת באדן-וירטמברג. הוא מת בפרייבורג במאי 1976 ונקבר בעיר הולדתו . היידגר השתייך למשפחה קתולית ממעמד הביניים. משפחתו הייתה ענייה למדי ולא הצליחה לשלוח אותו לאוניברסיטה ובמקום זאת הוא הגיע למדרשה ישועית. בין 1909 ל-1911 הוא למד תיאולוגיה באוניברסיטת פרייבורג ולאחר מכן הפנה את תשומת ליבו לפילוסופיה. בהמשך הוא התנתק לחלוטין מהנצרות . ב-1914 הוא סיים את עבודת הדוקטורט וב-1916 את הפוסט-דוקטורט אשר אפשר לו ללמד באוניברסיטה. מחלת הלב שסבל ממנה אפשרה לו להימנע מגיוס לחזית במהלך מלחמת העולם הראשונה . בין 1919 ל-1923 הוא עבד כעוזר מחקר באוניברסיטת פרייבורג של הפילוסוף היהודי אדמונד הוסרל. הוסרל המיר את דתו ל-לותרניזם, ייסד את תנועת פנומנולוגיה בפילוסופיה הגרמנית והיידגר הפך לתלמידו המפורסם ביותר שלו . ב-1923 הוא הפך לפרופסור חבר לפילוסופיה ב

דני רוקסו, הלוחם הפורטוגלי במוזמביק ודרום אפריקה . אנשים שמבדילים את עצמם בקרבות זוכים בתודעה ההיסטורית לשבחים כגיבורים או מושמצים כרוצחים. לכאן או לכאן, הם מוצגים רבות בשידורי הטלוויזיה, היכן שהם זוכים להכרה על הגבורה שלהם או לדמוניזציה חסרת רחמים. אולם בנוסף לשתי הקבוצות הללו, ישנם גם כאלה, שלמרות שהיו ללא ספק גיבורים היסטוריים, מוצאים עצמם מוקטנים להערות שוליים של ספרי ההיסטוריה ומטואטאים מתחת לשטיח מסיבות כאלו או אחרות . פרנסיסקו דניאל "דני" רוקסו נולד ב-1933 במוגאדורו, פורטוגל. מאז צעירותו אהב הרפתקאות, ובגיל 18 עבר לאפריקה הפורטוגלית והתיישב בפרובינציית ניאסא של מה שהיום היא "מוזמביק". הוא החל את דרכו כמנהלן רכבת אולם מהר מאוד השתעמם מהעבודה והחליט במקום זאת להפוך לצייד מקצועי . סביבת הסבך האפריקאי הייתה כמעט טבעית לחלוטין והתאימה כמו כפפה ליד עבור רוקסו ההרפתקן. הוא למד במהרה את כל אשר נדרש לדעת אודות הארץ האדירה והפראית הזאת ובכך הפך לגשש מוכשר מאוד. לידע כזה היה גם מחיר שכן באחת הפעמים שהקים מחנה בשממה הותקף על ידי נמר. האקדח והסכין שלו לא היו לידו ועל כן ל

  ארנסט יונגר . ארנסט יונגר (1895-1998) נולד בעיר היידלברג שבגרמניה ועשה במהלך חייו את כל מה שהיה אפשרי בתקופתו, ללא ספק על גבול ההספק האנושי. במהלך חייו הוא הספיק לראות את הקיסרות הגרמנית, את המהפכה הגרמנית, את רפובליקת ויימאר, את הרייך השלישי, את הרפובליקה הפדרלית של גרמניה המערבית ואת גרמניה המאוחדת, והוא היה פעיל במהלך כולן, תמיד כדמות יוצאת דופן . לעתים קרובות נתפס יונגר כדמות מהאריסטוקרטיה הפרוסית, אולם המציאות ההיסטורית היא שהוא נולד למשפחה ממעמד הביניים. כבר בצעירותו היה מאוד פעיל מבחינה פיזית וכן פיתח אהבה גדולה לקריאה וכתיבה. ב-1913 הוא ברח מהבית על מנת להצטרף ללגיון הזרים הצרפתי והגיע לאלג'יריה, אולם הוא שוחרר חודש וחצי לאחר מכן משום שלגיון הזרים הגרמני, אשר פעל מטעמו של אביו של יונגר, חשף ללגיון כי יונגר הינו קטין . אולם יונגר לא נדרש לחכות זמן רב לפני שהצליח לממש את חלומו ולהפוך לחייל שכן זמן קצר לאחר מכן החלה מלחמת העולם הראשונה. ב-1 באוגוסט 1914, היום בו הכריזה גרמניה על מלחמה, התנדב יונגר לרגימנט הרגלי ה-73 של הדיוויזיה ה-19 ההנוברית. לאחר האימונים, בחודש דצמבר הוא