היסטוריה ללא צנזורה

על הקולוניאליזם, חלק ט' לאופולד השני והקולוניאליזם הבלגי בקונגו. סיפורים אינם יכולים להחליף עובדות היסטוריות. באקלים המודרני, הדגשת הצדדים השליליים, תוך התעלמות מוחלטת מהחיוביים, הפכה לאופנה מקובלת. בשנים האחרונות הואץ הסנטימנט האנטי-קולוניאלי בחברות המערביות תוך דרישה מהממשלות לפצות על "חטאי" העבר.[1] אולם המציאות היא שבזמן שהקולוניאליזם המערבי ביצע גם הוא מעשים שליליים - אם כי עדיין היה קצר מועד ואכזרי פחות מהקולוניאליזם של תרבויות אחרות - חשוב לגנות גם את ההגזמות בדבר מעשי האלימות שלו. השימוש בהיסטוריה ככלי פוליטי מזהם בפועל את השיח הציבורי, בעיקר בטווח הארוך. אכן, נראה שלעתים קרובות הרושם ההיסטורי הפופולרי המתקבל בקרב הקהל הרחב מגיע בעיקר מהפעילים, לרבות באקדמיה, ולא ממחקרים רציניים. אתרי אינטרנט וערוצי המיינסטרים מודיעים לקוראיהם וצופיהם שהאירופאים ביצעו זוועות באפריקה ובאיי הודו המערבית, כאשר נוטים במקביל אותם המקורות להימנע מכל אזכור של העובדה כי מעשי האכזריות הללו הובילו לזעם וביקורת באירופה עצמה ולעתים קרובות אף לוועדות חקירה,[2] תופעה שלא הייתה קיימת בקרב הת...

הקולוניאליזם הגרמני . בעבר שוחחנו אודות המקרה המזעזע של פרופ' ברוס גילי מאוניברסיטת המדינה של פורטלנד אשר היה נתון לרדיפות מצד ההמון הנאו-מרקסיסטי לאחר שכתב מאמר אובייקטיבי אודות היתרונות שהיווה הקולוניאליזם האירופאי עבור האוכלוסיות המקומיות.[1] ב-2022 הוא פרסם ספר המתמקד באימפריה הקולוניאליסטית הגרמנית[2] אשר השתרעה עד סוף מלחמת העולם הראשונה מאפריקה ועד אסיה ואפילו דרום האוקיינוס השקט ומראה כיצד העצימו מתנגדיה את הנאציזם, הקומוניזם ואת אויבי המערב . גילי החליט על כתיבת הספר לאחר מחקר אותו ביצע אודות חייו של הקצין הקולוניאלי הבריטי סר אלן בורנס. סר אלן לקח חלק בפלישה הבריטית לקמרון הגרמנית במרכז אפריקה שהחלה ב-1914. הפלישה הייתה אומנם מוצלחת אך לא פשוטה עקב ההתנגדות העיקשת של החיילים האפריקאים הילידים של גרמניה. ההתנגדות הזאת העלתה את השאלה: במידה והקולוניות הגרמניות היו אדמה כבושה והילידים שלה שועבדו לכאורה בידי הרודנים הפרוסיים, מדוע לחמו החיילים האפריקאים בתעוזה כה גדולה נגד מי שאמור היה להיות לכאורה המושיע והמשחרר שלהם ? טענתו של גילי בעקבות המחקר שביצע הייתה שהתפיסה לפי...

המציאות המזוויעה של השבטים הילידים. בחיבורו המפורסם "כיבושה של ספרד החדשה" מתאר הקונקיסטאדור הספרדי ברנאל דיאז דל קסטילו את הצעידה למקסיקו ב-1519 יחד עם הקפטן שלו הרנאן קורטס.[1] הכוחות הספרדיים יצאו ממפרץ מקסיקו ואחת הערים הראשונות אותן הם ביקרו הייתה קמפואלה שישבה ליד החוף, ובמקום זה אמר קורטס לצ'יפים האצטקיים המקומיים כי "הם יצטרכו לנטוש את האלילים שלהם שהם האמינו בהם בטעות ועבדו להם ולא להקריב להם כל נשמה נוספת." דיאז מוסיף: "מדי יום הם הקריבו לנגד עינינו שלושה, ארבעה או חמישה אינדיאנים, והלבבות שלהם הוקרבו לאותם האלילים, ודמם הודבק על הקירות. כפות הידיים והרגליים של קורבנותיהם נחתכו ונאכלו, בדיוק כפי שאנו אוכלים בשר בקר מהקצב בארצנו. אני אפילו מאמין שהם מכרו את [האיברים] בטיאנגאז [שוק] או בשווקים." לגבי שהותם ב-טנוצ'טיטלאן, עיר הבירה והמרכזית של האצטקים (מקסיקו סיטי המודרנית), תיאר דיאז את אשר מכינים משרתיו של המלך מונטזומה השני עבור האדון שלהם: "מעל לשלושים מנות מבושלות בסגנון הילידי שלהן ... שמעתי שהם נהגו לבשל לו בשר של נערים צעירים. א...