Posts

הפרדוקס הסטואי של קיקרו.

Image
  האסכולה הסטואית, חלק ו '. הפרדוקס הסטואי של קיקרו . לא ניתן לטעון כי מרקוס טוליוס קיקרו היה סטואיקן במלוא מובן המילה והוא עצמו מעולם לא העלה טענה כזו. עם זאת, אין עוררין על כך שהיה תלמיד מסור ומעמיק של הפילוסופיה הסטואית. הוא למד ישירות אצל פוסידוניוס מרודוס והסטואיקן היווני העיוור דיודוטוס התגורר בביתו שנים רבות והוריש לו את רכושו. בספרו " הוויכוחים הטוסקולניים " (Tusculanae Disputationes) קבע קיקרו כי "הסטואיקנים הם הפילוסופים היחידים האמתיים". דווקא דרך כתביו שרד לנו חלק ניכר ממה שאנו יודעים כיום על הסטואיזם בעולם העתיק . אולם למרות בקיאותו העמוקה, קיקרו מעולם לא הצליח לשכנע את עצמו לחיות על פי העקרונות שהוא עצמו ניסח ושימר בכישרון כה רב. הוא נותר "חבר למסע" - איש ללא מפלגה - שחרף הצלחתו הפוליטית והשאפתנות הרבה, נכשל באומץ ובאופי שתבעה ממנו תקופתו ההיסטורית והסטואיזם דרש ממנו להפגין. חייו הם עדות מרתקת לפער שבין גאונות אינטלקטואלית לבין פגיעות מוסרית ופוליטית, ולפרדוקס הסטואי: ידע פילוסופי לבדו אינו מספיק ללא מחויבות אישית עמוקה . המאה הרא...

קיקרו והמורשת הרומית: עמודי התווך של הציוויליזציה המערבית והדמוקרטיה.

Image
קיקרו והמורשת הרומית: עמודי התווך של הציוויליזציה המערבית והדמוקרטיה . בספרו המונומנטלי "אירופה: היסטוריה", כותב נורמן דייוויס: "לעתים קרובות נאמר כי המשפט הרומי הוא אחד מעמודי התווך של הציוויליזציה האירופית. ואכן כך הוא. המילה הלטינית lex פירושה 'הקשר', 'מה שמחייב'. אותו הרעיון עומד בבסיסו של עוד עמוד תווך מרכזי במשפט הרומי: ה - pactum או 'החוזה'. משעה ששני צדדים הסכימו עליו מרצונם החופשי, בין אם למטרות מסחריות, נישואין או פוליטיות, תנאי החוזה מחייבים אותם לקיימו. כפי שהרומאים ידעו, שלטון החוק מבטיח ממשל תקין, ביטחון מסחרי וסדר חברתי ."[1] אין זה אומר שהמסורות המשפטיות של רומא הועברו לאירופה המודרנית בקו ישר ופשוט של ירושה. רוב קודקסי החוקים נשכחו עם התפרקות האימפריה הרומית והתגלו מחדש בימי הביניים, אז נאלצו להתחרות במסורות משפטיות אחרות ולעתים סותרות. דייוויס ממשיך : " רומא הייתה רק אחד ממקורות המשפט האירופי. המשפט המנהגי, בגיוונו הרב, היה חשוב לא פחות. בחלק מהמדינות, כמו צרפת, הושג איזון בין המסורת הרומית למנהגית. ברוב גרמניה הגיע...

הרפובליקה של אפלטון.

Image
  הרפובליקה של אפלטון . " הרפובליקה", או בשמה היווני המדויק והמקורי " פוליטייאה " (Πολιτεία) - " המדינה", היא אחת היצירות החשובות, המשפיעות והנקראות ביותר בתולדות התרבות המערבית. אם היינו מרכיבים רשימה קצרה של הספרים שעיצבו את המערב - ובעקבותיו, בעידן הגלובליזציה, את העולם כולו - "הרפובליקה" הייתה תופסת מקום של כבוד לצד הומרוס, התנ"ך או הקומדיה האלוהית של דנטה. זהו ספר שמתיימר לדבר על הכול: על הנפש האנושית (ψυχή), על עיר הפוליס, על הצדק (δικαιοσύνη), על השלטון, על החינוך, על האהבה, ועל הבחירה האנושית האולטימטיבית - מה הם החיים הטובים ביותר (τὸ ἄριστον βίος). השפעתו על המערב היתה ועודנה עצומה וכל אדם שמתייחס לעצמו כמשכיל אמתי אמור לקרוא אותו ברצינות . אך מה הספר הזה באמת עוסק בו? הקריאה השכיחה ביותר, זו שהפכה לדומיננטית באקדמיה המודרנית ובתרבות הפופולרית, גורסת שזהו חיבור פוליטי - תכנית מפורטת, אוטופית או דיסטופית, לייסוד מדינה אידיאלית. קריאה זו שטחית ומטעה ומפספסת לחלוטין את מה שהטקסט, אם קוראים אותו בתשומת לב, אומר על עצמו . הקאט...