Posts

 אשליית הגיוון: כיצד בריטניה הפכה את עצמה למיעוט בארצה.

Image
  אשליית הגיוון: כיצד בריטניה הפכה את עצמה למיעוט בארצה . ספרו של אד וסט "אשליית הגיוון"[1] משנת 2013 מציע ניתוח חד, מנומק ומלא תובנות על אחת התופעות ההיסטוריות המשמעותיות ביותר שעברה בריטניה במאה השנים האחרונות. וסט, עיתונאי ותיק, אינו כותב מניפסט אידיאולוגי אלא תיעוד של שרשרת החלטות, מחדלים והנחות יסוד שהובילו לשינוי דמוגרפי עמוק - בלי תכנון מוקדם ובלי דיון ציבורי של ממש . העובדות שעליהן נשען הספר ברורות: לפי התחזיות האחרונות, הבריטים יהפכו למיעוט סביב שנת 2066, באוכלוסייה שתגיע לכ-80 מיליון נפש. בתוך מעט יותר ממאה שנה תעבור בריטניה מחברה כמעט הומוגנית לחלוטין לחברה שבה הקבוצה האתנית הילידית היא מיעוט. זהו שינוי היסטורי חסר תקדים. אין עם אחר בהיסטוריה שהפך למיעוט בארצו שלא באמצעות כיבוש. האנגלים, הידועים באיפוקם, עשויים להשיג זאת מתוך מבוכה . וסט מתאר את התהליך כבלגן בריטי טיפוסי: תערובת של אידיאליזם, בורות, תועלתנות, אופטימיות ומינון גבוה של מבוכה. הוא רואה בכך עוד דוגמה לכך שההיסטוריה היא לעיתים קרובות יותר תוצאה של מחדל מתמשך מאשר של קונספירציה. ההחלטות התגלגלו ממק...

 סכנות הגיוון: הגירה והאופי האנושי.

Image
  סכנות הגיוון: הגירה והאופי האנושי . השינוי הדמוגרפי העמוק שמתחולל כיום באירופה ובארצות הברית עשוי להותיר חותם קבוע יותר על הציוויליזציה המערבית מאשר אפילו שתי מלחמות העולם של המאה הקודמת. שורדי אותן מלחמות חזרו לחיים דלים יותר, אך במהותם לא השתנו. לעומת זאת, כאשר קבוצה אתנית אחת דוחקת קבוצה אחרת, השינוי הוא בלתי הפיך. כך גם ביירון רות' קובע בספרו מ-2010 "סכנות הגיוון"[1] כי דפוס ההגירה הנוכחי הוא "בעל משמעות היסטורית עולמית, שישפיע על הדורות הבאים במשך מאות שנים ". רות', פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה במכללת דאולינג בניו יורק (אשר נסגרה ב-2016), מציג בספרו שפע של מידע וטיעונים על האיום שההגירה מציבה בפני הציוויליזציה המערבית. שלושה פרקים מסכמים את הממצאים המדעיים בתחום הגזע, שלושה פרקים ארוכים יותר מתארים את ההיסטוריה של ההגירה לאמריקה ולאירופה, והפרק המסיים משרטט את התוצאות הצפויות. אף שהספר ארוך, הוא קריא מאוד ומעניק לקורא הבנה יסודית של המשבר . הדיון הציבורי בהגירה מנוסח בדרך כלל כמאבק בין השתלבות לרב-תרבותיות. צד אחד טוען כי הבעיות האתניות ייפתרו בא...

המלחמה נגד המערב: כיצד לנצח בעידן של חוסר הגיון.

Image
המלחמה נגד המערב: כיצד לנצח בעידן של חוסר הגיון . ספרו של דאגלס מאריי, "המלחמה נגד המערב",[1] ממשיך את הקו של ספריו הקודמים - "המוות המוזר של אירופה" ו"שיגעון ההמון". גם כאן מדובר בדיווח מדויק, לעתים מזוויע, על מה שמאריי מכנה "שגעון גזעי" בן-זמננו. מאריי עצמו נמנע כמעט לחלוטין מדיון גזעי, ובמקום זאת מצליח לחדור אל לב התסכול והטינה שמניעים את מתנגדי "המערב" ואת הדוקטרינות החדשות של אנטי-גזענות. התוצאה היא ספר חריף, לעתים נואש, על תרבות שממהרת להשפיל את עצמה . אחד הפרקים המאירים ביותר עוסק בתנועת "רודס חייב ליפול". ססיל רודס, איל המכרות והמדינאי הבריטי שתרם את הקרקע לאוניברסיטת קייפטאון ואת המלגות הנושאות את שמו באוקספורד, הפך פתאום לסמל של דיכוי. ב-2015 השחיתו סטודנטים שחורים את פסלו בקייפטאון בדליי צואה; האוניברסיטה בתגובה הסירה אותו לחלוטין. התנועה קפצה במהירות לאוקספורד, שם תלמיד דרום-אפריקאי שקיבל את מלגת רודס, נטוקוזו קוואבה, כינה את הפסל "אלימות מבנית" ו"תרבות רעילה של שליטה ודיכוי". העתירה להסרתו ...

גזענות אנטי-צרפתית בצרפת: ההיסטוריה, האידאולוגיה והחזיתות החברתיות של משבר הזהות

Image
  גזענות אנטי-צרפתית בצרפת: ההיסטוריה, האידאולוגיה והחזיתות החברתיות של משבר הזהות ספרו של העיתונאי והמסאי הצרפתי פרנסואה בוסקה "גזענות אנטי-לבנה: החקירה האסורה"[1] משנת 2026 מציג כתב אישום חריף נגד האופן שבו האליטות בצרפת מתייחסות לגזענות, להגירה ולזהות הלאומית. בוסקה, עורך כתב העת Éléments , טוען כי עוינות ואלימות כלפי צרפתים ילידים - במיוחד מהשכבות החלשות - נדחקות לשולי השיח הציבורי. הספר משלב עדויות אישיות עם ניתוח היסטורי, ומתמקד במתח שבין המורשת הקולוניאלית, מדיניות ההגירה שלאחר מלחמת העולם השנייה, והמציאות היומיומית בבתי ספר, בשכונות ובמרחבים הציבוריים . נקודת המוצא של הספר היא שהאנטי-גזענות המודרנית אינה רק עמדה מוסרית נגד אפליה, אלא מערכת אידאולוגית המחלקת את העולם ל"מדכאים" ו"מדוכאים". במסגרת זו ממוקם האדם הלבן מראש בצד הנהנה מכוח, ואילו הלא-לבן נתפס כקורבן. כאשר מציאות אינה תואמת חלוקה זו - למשל כאשר לבן נופל קורבן לאלימות על רקע מוצאו - התגובה אינה בחינה מחודשת של ההנחות, אלא ניסיון להסביר מדוע המקרה אינו מפריך אותן . בוסקה מבחין בין התפת...

התפוז המכני הצרפתי

Image
התפוז המכני הצרפתי " כאשר יבוא יום וההיסטוריון, הרחק מן הסערה שאנו נתונים בה, יבחן את האירועים הטרגיים שכמעט הביאו את צרפת אל התהום שאין ממנה חזרה, הוא ייווכח כי תנועת ההתנגדות - כלומר, התקווה הלאומית - נאחזה במדרון בשני עמודי תווך שלא נכנעו: האחד היה שבר החרב, והאחר - המחשבה הצרפתית ." - שארל דה גול, 1943 . הספר "צרפת התפוז המכני" משנת 2013 של לורן אוברטון[1] הפך לרב-מכר מיידי בצרפת, והגיע לרשימת עשרת הספרים הנמכרים ביותר באמזון בצרפתית, אף על פי שלא נעשה לו פרסום והמחבר היה כמעט אלמוני. גם בתקופה של ירידה במכירות ספרים, הוציאה ההוצאה Ring הדפסה נוספת של 18,000 עותקים. כמה מבקרים ציינו שאם הספר הזה - המתאר את פניו האמתיים של הפשע בצרפת - היה מתפרסם לפני הבחירות לנשיאות שנה מוקדם יותר, ייתכן שהיה משפיע על התוצאה ומושך קולות לימין . הספר, שכותרתו מתייחסת לרומן של אנתוני ברג'ס מ-1962 "התפוז המכני" על "אלימות-על", נפתח באירוע שכיח מדי: אישה לבנה מוכה באכזריות ונאנסת כמעט עד מוות על ידי זר. האונס הזוועתי הזה מוצג מנקודת מבטה של הקורבן, ו...