היסטוריה ללא צנזורה

אנה קומננה - ההיסטוריונית הראשונה. אנה קומננה הייתה נסיכה של האימפריה הרומית המזרחית שחיה בין השנים 1083-1153. היא הייתה דמות אינטלקטואלית ופוליטית יוצאת דופן, בתם הבכורה של הקיסר אלכסיוס הראשון קומננוס והקיסרית אירנה דוקאינה. היא נולדה ב-1 בדצמבר בחדר ה"ארגמן" (פורפיר) בארמון בקונסטנטינופול, ועל כן נשאה את התואר המחייב "פורפירוגניטה", המעיד על היותה נסיכה שנולדה בזמן שלטון אביה. כילדה בכורה מבין תשעה אחים, היא אומנה מילדות לשירות הממלכה, גודלה בציפייה להפוך לקיסרית והאמינה כי היא הראשונה בסדר הירושה לכתר. כבת הקיסר, זכתה אנה לחינוך מקיף, מעמיק ומתוחכם שכלל לימודי אסטרונומיה, רפואה, היסטוריה, גאוגרפיה, מתמטיקה, גאומטריה, פילוסופיה, עניינים צבאיים וכן שירת הומרוס. בצעירותה היא ויתרה על שעשועי ילדות וגודלה בבידוד מכוון כדי להגן עליה מפני הליברטיניזם וההפקרות המינית המשתקפים בשירה העתיקה. היא הושפעה עמוקות מנשים אסרטיביות ונועזות במשק ביתה, ובמיוחד מסבתה מצד אביה, אנה דלסנה, אלמנה רבת עוצמה שניהלה את ענייני המדינה ושימשה כעוצרת בזמן שאלכסיוס ניהל מלחמות בחזית. אנה רכשה...

  הרוח הפאוסטית - שורשיה ומאפייניה בסוף ימי הביניים חי בגרמניה מלומד יוצא דופן שנחשב כמי שפענח את מסתרי הטבע והיה מסוגל להשתמש בידע שלו בדרכים מופלאות ומאגיות. היו שראו בו אלכימאי מיומן שרכש את כישוריו בעבודה שקדנית במעבדה; אחרים טענו שהוא לא יותר מנוכל ושרלטן; אולם רובם הגיעו לבסוף לראות בו מכשף שכרת ברית עם השטן ומכר את נשמתו תמורת ידע וכוח. המלומד המסתורי הזה היה דוקטור יוהאן גאורג פאוסט בן המאות ה-15 וה-16 והאגדות הרבות שנקשרו בדמותו שבו את דמיונם של סופרים, משוררים ומלחינים רבים בדורות הבאים. כחצי מאה לאחר מותו פורסם בגרמניה ספר שאיגד אגדות אלו ומאוחר יותר, בסוף המאה ה-16, כתב המחזאי האנגלי כריסטופר מארלו את "ההיסטוריה הטרגית של דוקטור פאוסטוס". מאז אימצו אינספור יוצרים אחרים את מוטיב פאוסט: מוטיב האדם המבקש לחרוג מן הגבולות שנקבעו לו מראש ושואף אל ידע שמעבר לזה המוקצה לאחרים. הכותב הבולט ביותר ברוח זו היה יוהאן וולפגנג פון גתה, שהחלק הראשון של הפואמה הדרמטית הארוכה שלו "פאוסט" פורסם ב-1808. היחס של גתה במוטיב הפך לבסיס שעליו נשענו מלחינים כהקטור ברליוז ושארל...

  גבורה על גג העולם: כוח הרצון הבלתי-מנוצח של ג'ורג' מאלורי ב-6 ביוני 1924, שני חברים תשושים מהמשלחת הבריטית לאוורסט, ג'ורג' מאלורי ואנדרו ארווין, עזבו את אוהל הקנבס הקפוא שלהם בצלעו מוכת הרוחות של הר האוורסט ויצאו למאמץ אחרון להגיע לפסגה. זו הייתה שיאה של חודשים של סבל, מאמץ בלתי פוסק וסכנה, והשניים היו בטוחים שהניצחון סוף-סוף נמצא בהישג ידם . עבור מאלורי, אלפיניסט מנוסה ועקשן, זו הייתה ההזדמנות האחרונה להשיג את מה שחמק ממנו בניסיונותיו הקודמים להגיע לפסגה ב-1921: להיות האדם הראשון שמטפס לשיאו של ההר המאיים ביותר בעולם. לאחר שאיבדה את המרוץ להגעה הראשונה לקוטב הצפוני והדרומי, התמקדה האנרגיה מגלת הארצות הבריטית במשלחות לאוורסט . אולם מאלורי וארווין מעולם לא שבו. ב-21 ביוני 1924, פרסם עיתון ה"טיימס" של לונדון מברק מחבר משלחת אחרת המודיע על מותם. נכתב בו רק כי "מאלורי וארווין נהרגו בניסיון האחרון ". המסתורין סביב מה שקרה להם המשיך לרדוף את חקר האוורסט מאז ועד היום . בשנת 1998, שלח חובב טיפוס אמריקאי בשם לארי ג'ונסון דואר אלקטרוני לסטודנט ...

הנס של הקודסייקר והגברים שסירבו למות במעמקי האוקיינוס . לאורך מאות שנים, היה האי כף סייבל שבחצי האי נובה סקוטיה המקום בו מצאו מאות אוניות (כ-340 במספר) את סופן. ועדיין, מבין כל המקרים הללו, אחד יוצא דופן בשל היותו סיפור חריג של סבל והישרדות. היה זה סיפור טביעת הסקונר "קודסייקר " ( CodSeeker ), ששקעה למצולות ב-9 במאי 1877. ה"קודסייקר" הייתה ספינת דיג דו-תורנית שנבנתה באותה שנה בקלייד ריבר שבנובה סקוטיה . לאחר שצוידה באספקה ובתחמושת הנדרשת בהליפקס, יצאה הספינה למסעה הראשון עם צוות של 13 גברים ורב חובל בשם פיליפ בראון. כפי ששמה מרמז, מטרתה הייתה לדוג דגי בקלה (קוד) שהיוו חלק מרכזי מהכלכלה המקומית. אולם, סמוך למגדלור של באקארו בדרום-מערב האי, נקלעה האונייה למים סוערים והתהפכה, ימים בודדים בלבד לאחר יצאתה מהליפקס . הכאוס שנוצר בעקבות האסון הוביל את רב החובל ואיש צוות נוסף לקפוץ לסירה במטרה להימלט מהסקונר, שבשלב זה כבר התהפך במים. בשל החשיכה, לא ניתן היה לראות מי עוד הצליח להימלט מהסיפון. רב החובל ניווט את הסירה לאי כף סייבל, ושם ארגן צוות חילוץ כדי לחזור לים ולחפש ...

גבורתו של דאגלס מוסון ומסע ההישרדות הגדול בעידן ההרואי של חקר האנטארקטיקה בתחילת המאה ה-20 הייתה מרבית יבשת אנטארקטיקה עדיין לא ידועה וטרם נחשפה לעידן התגליות. אזורים אדירים ממנה היו למעשה טרה אינקוגניטה. המשימה לשנות מצב זה הוטלה על כתפיהם של מספר גברים מעוררי השראה ואמיצים, שהיו מוכנים לחשוף את עצמם לקשיים ולסיכונים של הנוף הבלתי סלחני של היבשת הזו. אחד מהם היה הגאולוג האוסטרלי בן ה-31 סר דאגלס מוסון (1882-1958). בשנת 1910 כבר היה לו ניסיון מסוים בחקר הקטבים, ובאותה שנה הוא ארגן את מה שזכה לשם "המשלחת האוסטרלאסייתית לאנטארקטיקה". מטרת המשלחת הייתה לסייר, לגלות ולאסוף נתונים על אדמת ארץ ג'ורג' החמישי וארץ אדלי - שני אזורים באנטארקטיקה שעליהם היה ידוע מעט מאוד . המשלחת נחתה באנטארקטיקה בתחילת 1912 והקימה את מחנה הבסיס שלה במפרץ קומונוולת'. התוכנית של מוסון הגדירה מספר קבוצות מזחלות, שכללו בסך הכול 31 גברים, במטרה לסקור אזורים שונים ולאסוף נתונים. הוא עצמו היה אדם מתכנן קפדן ויסודי, שלא היה מוכן להשאיר לידי המקרה אפילו את הפרטים הקטנים ביותר. יחד עם שניים נוספים - ...

ארנסט שקלטון: גבריות, אומץ, גבורה, תעוזה והישרדות מול האינסוף הלבן . סיפורה המדהים של משלחת שקלטון הוא קרוב לוודאי הסיפור ההרואי ביותר של אומץ וסיבולת בכל ההיסטוריה האנושית. זהו גם סיפורו האישי של ראש משלחת החקר הזאת סר ארנסט הנרי שקלטון (1874-1922) אשר הוביל את המסע לאנטרקטיקה בין 1914 ל-1916 . שקלטון היה מגלה ארצות של אזור הקוטב, אנגלו-אירי אשר התאכזב עמוקות שהבריטים נוצחו במרוץ לקוטב הצפוני למשלחתו של רוברט פירי האמריקאי ב-1909 וכן שהנורווגים, תחת רואלד אמונדסן, היו הראשונים להגיע לקוטב הדרומי . עתה הייתה הצפייה שהמשלחת הטראנס-אטלנטית האימפריאלית נועדה להציל את הכבוד הבריטי. הייתה זו אמורה להיות החצייה הראשונה של היבשת והמטרה של המשלחת הייתה הגעה עד האי רוס (על שמו של ג'יימס קלארק רוס) בדרומה. צוות אחר התבקש להשאיר אספקה במספר מקומות מפנים היבשת ועד החוף, היכן שאונייה תאסוף את שקלטון ואנשיו . אולם המשלחת הייתה כישלון מוחלט. הגברים אפילו לא דרכו על אדמת אנטרקטיקה. ועדיין, גם לנוכח הכישלון, במהלך מסע ייסורים אשר נמשך 617 ימים עבור רובם, היה זה אחד ההישגים הגדולים בהיסטוריה...