Posts

מבוא ל"מלך פילוסוף" מרקוס אורליוס והמדריך לחיים בעולם כאוטי

Image
האסכולה הסטואית, חלק א'. מבוא ל"מלך פילוסוף" מרקוס אורליוס והמדריך לחיים בעולם כאוטי הפילוסופיה הסטואית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחיבור "מדיטציות" מאת מרקוס אורליוס, מציעה גישה מעשית ומפוכחת להתמודדות עם אתגרי החיים. החיבור, שנכתב כמחשבות אישיות ולא כטקסט פילוסופי שיטתי, מדגיש עקרונות כמו קבלה של גורל, שליטה עצמית, חובה מוסרית והתמקדות במה שבשליטתנו. כיום, בעולם מודרני רווי המשברים - מגיפות, קונפליקטים פוליטיים, מלחמות ותחושת אי-ודאות - רעיונות אלה זוכים להתעוררות מחודשת ומציעים אלטרנטיבה פחות טריוויאלית לספרי עזרה עצמית פופולריים. הסטואיזם אינו מבטיח אושר נצחי או פתרון לכל בעיה, אלא כלים להתנהלות הרואית מול גורל טרגי, תוך שמירה על כבוד עצמי ושלווה פנימית. מרקוס אורליוס, הקיסר הרומי ששלט במאה השנייה לספירה, כתב את "מדיטציות" במהלך מלחמות קשות נגד שבטים גרמנים, מגיפה הרסנית ומרידות פנימיות. החיבור, שתורגם גם כ"לעצמי" או "מחשבות", אינו טקסט אקדמי אלא למעשה יומן אישי המחולק ל-12 פרקים המכילים מחשבות קצרות על חיים מוסריים בעולם בלתי צפו...

כרוניקה של אלימות פוליטית בארצות הברית

Image
כרוניקה של אלימות פוליטית בארצות הברית . ב-14 ביוני 2017 ניסה מתנדב פעיל במטה של הסנאטור הדמוקרטי ברני סנדרס להתנקש בחברי הקונגרס הרפובליקניים בווירג'יניה. לאחר שהתבררה השתייכותו הפוליטית של הפעיל החלו רבים בצד השמאלי של המפה הפוליטית להתעקש כי "שני הצדדים" צריכים לרסן את הרטוריקה הפוליטית שלהם. עם זאת, היסטורית, בוצעו מרבית התקריות הפוליטיות האלימות בארה"ב בידי הצד שלהם . באירוע הזה היה זה הפעיל ג'יימס תומאס הודגקינסון שפתח באש ברפובליקנים שהתאמנו למשחק בייסבול למטרות צדקה, תוך שהוא פוצע בצורה חמורה את חבר בית הנבחרים סטיב סקליס. מיד לאחר הירי האשים הניו יורק טיימס את "הרטוריקה האלימה" של הרפובליקנים שהובילה למעשיו של היורה הדמוקרטי.[1] כאמור, החלו במקביל רבים לקרוא ביהירותם ל"שני הצדדים" לרסן את הרטוריקה הפוליטית כתגובה למעשיו השפלים של הודגקינסון .[2] כפי שצוין, הכרוניקה האמריקאית מציגה תמונה מאוזנת פחות. במהלך המאה ה-20, עת החלו גופי השמאל בארה"ב לקבל תפיסות יותר ויותר מרקסיסטיות, החלו תנועות בעלות תודעה מעמדית הנעוצה בסוציאליזם...

מיתוס "תור הזהב" המזרח התיכון

Image
מיתוס "תור הזהב" המזרח התיכון בעולם המערבי הליברלי של ימינו, שנאה עמוקה ומתמשכת כלפי הציוויליזציה המערבית הפכה לתופעה מוכרת, מדאיגה ומבישה ביותר. ככל שהישגיה של הציוויליזציה המערבית בתחומי המדע, זכויות האדם, הרווחה הכלכלית והחירות גדלים ומתעצמים, כך מתחזק בקרב האינטליגנציה הליברלית דחף פרדוקסלי ומזוכיסטי של שנאה עצמית. דחף זה מתבטא בניסיון בלתי פוסק להאדיר כל תרבות חיצונית, ובלבד שניתן יהיה לתאר אותה כ"קורבן" של המערב וכמודל מוסרי חלופי. אחת הצורות הבולטות, המתוחכמות, המסוכנות והשקריות ביותר של תעמולה זו היא ניפוחו המלאכותי והמנופח של מיתוס "תור הזהב" האסלאמי בימי הביניים. המיתוס הזה אינו תוצר של מחקר היסטורי אובייקטיבי או של עובדות יבשות, אלא צורך אידיאולוגי פוליטי דחוף ומכוון. הוא נועד "להציל" את האסלאם מהשיפוט הנוקב והבלתי נמנע של המציאות העכשווית, דהיינו מציאות של פיגור כלכלי חמור, עריצות דתית קשה, דיכוי שיטתי של נשים ומיעוטים, טרור, עושר נפט מזיק ודגנרציה תרבותית מוחלטת. האפולוגטיקנים המערביים, בסיוע אקדמאים פוסט-מודרניים, מבקשים להוכיח כי...

המדריך הלא-תקין פוליטית להתפתחות הקבוצות האנושיות

Image
המדריך הלא-תקין פוליטית להתפתחות הקבוצות האנושיות הדעה הרווחת כיום היא שהאדם המודרני יצא מאפריקה לפני כ-50 או 60 אלף שנים - או אולי אף לפני כ-100 אלף שנים - ולאחר מכן התפזר בכל רחבי העולם. משמעות הדבר היא שלכל האוכלוסיות, החל מהדנים הנורדיים ועד האבוריג'ינים האוסטרליים, היה אב קדמון משותף. ההבדלים שאותם אנו רואים כיום נוצרו עקב תהליכים אבולוציוניים: הלחץ הסביבתי של האזורים המאוד שונים אליהם היגרו בני האדם. דוגמה בולטת לכך היא היכולת לשרוד בגובה רב. בגובה העולה על 2.5 ק"מ מתחילים בני האדם לסבול ממחלת גבהים ואינם מסוגלים לתפקד כנדרש. עדיין, ישנן שלוש קבוצות אנושיות שהעבירו מספיק זמן בגבהים עד שהתפתחו - השתנו עקב ההתאמה עם הזמן גנטית וביולוגית - כך שהם בהחלט יכולים לחיות באזורי ההרים הגבוהים. אלו הם הקבוצה הטיבטית שֶׁרְפָּה, האתיופים ואלו החיים באזור הרי האנדים . באחד המחקרים הוצג שהטיבטים עברו תהליך התאמה והסתגלות לגבהים במהלך 3000 השנים האחרונות, והיו מעורבות בכך מעל ל-30 מוטציות בגנים שונים .[1] באופן יוצא מן הכלל, מצאה האבולוציה 3 פתרונות שונים למחייה בהרים, שכן הה...

דרקולה של ברם סטוקר

Image
  דרקולה של ברם סטוקר. לא מעט סופרים כתבו הרבה ופיתחו את האמנות שלהם לרמה של הישגים סופרלטיבים. במקביל, ישנם גם את הנדירים שכתבו מעט מאוד ועדיין הצליחו להשיג הצלחה כבירה בפרויקט גדול אחד. אחד מהנדירים הללו היה הסופר האירי ברם סטוקר (1847-1912). הרומן שלו "דרקולה" הוא ללא ספק אחת היצירות הספרותיות המדהימות בהיסטוריה. סטוקר הבין ברמה הבסיסית שהשימוש הספרותי באימה צריך להסתמך על יצירת מצבי רוח ולא על סצנות תפאורה פשוטות. וכל דבר חייב לתרום למצב רוח זה: מילים, שמות, מקומות, דיאלוגים ואפילו סימני פיסוק. כולם חייבים להוביל לנקודות השיא של האימה והפחד. אם בוחנים את הרקע של סטוקר, הרי שאין דבר בעברו המרמז על כישוריו כסופר אימה. בשונה מ-ה.פ. לאבקרפט, למשל, הוא לא הגיע ממשפחה ותיקה שריחפה מעליה אווירת ריקבון, וגם הוא לא היה חולני כנער. ובשונה מאדגר אלן פו, הוא לא היה מכור לסמים או אלכוהול. ברם סטוקר נולד בדבלין ב-1847 וקיבל את השכלתו בטריניטי קולג'. עם סיום הלימודים הוא התחיל לחבב את התיאטרון ועבד במשך תקופה מסוימת כמבקר של הצגות תיאטרון. לאחר נישואיו עבר ללונדון ב-1878 במט...