"טרויה" ממיתוס לאנטי-מיתוס: על דעיכת התרבות באמנות הקולנוע וגיבורים בצל הדקונסטרוקציה.
" טרויה" ממיתוס לאנטי-מיתוס: על דעיכת התרבות באמנות הקולנוע וגיבורים בצל הדקונסטרוקציה . אחד השקרים הגדולים כיום הוא שאנחנו חיים ב"חברה פתוחה". בפועל אנחנו נמצאים בתרבות המופצצת ביותר בתעמולה בהיסטוריה האנושית, שבה כל מוסד מרכזי - ציבורי או פרטי - נותר לכוד באורתודוקסיה שוויונית. כל אדם הוא הקומיסר גם של שכנו. כל המיתוסים חייבים לעבור דה-קונסטרוקציה - כל התרבות במערב חייבת להתמוסס לדייסה אפורה אחידה. אנחנו שקועים במערכת הזו עד כדי כך שאיננו מסוגלים אפילו לזהות אותה ונדרשים שיצביעו לנו עליה מבחוץ. לכן נדרשת הייתה עיתונאית סינית כדי לשאול את כריסטופר נולאן, במאי הסרט "אודיסיאה" משנת 2026, את השאלה המובנת מאליה: האם הוא משורר ונביא של ציוויליזציה בדמדומיה . נולאן הסכים למעשה שהוא כזה וטען שיש להתנצל על גדולה כדי להישאר נאמן לערכים דמוקרטיים .[1] אך זהו רק השלב האחרון בשקיעה. המערב לכוד בנתיב הזה מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה ובמיוחד מאז שנות ה-60. רבים מאתנו לא הכרנו עולם אחר, ולכן אנו נוטים להאמין שהדרדרותנו רק התחילה, ש"הווקיזם" הופיע איפשה...