היסטוריה ללא צנזורה

מלקולם אקס האמתי והאזהרה מפעילותו . ישנם מעט מאוד מערביים כיום המביעים בגלוי תודעה תרבותית-לאומית-אתנית בריאה ומדברים בפומבי למען האינטרסים שלהם. חלק מהם עלולים לפיכך להתפתות לחפש דווקא אצל לאומנים שחורים לקחים כיצד לקדם מטרות כאלו. דמויות כמו מרקוס גארבי ובוקר טי. וושינגטון הן מן הדוגמאות המוכרות ביותר, אך אין לאומן שחור חשוב יותר או פתוח יותר לפרשנויות מאשר מלקולם אקס (1925-1965). יש מערביים העלולים להתפתות לראות בו את האנטי-מרטין לותר קינג, ואולי אף מודל לחיקוי. אולם בסוף הקריירה שלו, אם היה מודל למשהו, הרי זה לדגם הפוליטיקה של סחיטה בסגנונו של אל שארפטון . ואכן, הביוגרפיה שזכתה בפרס פוליצר "מלקולם אקס: חיים של המצאה מחדש" מאת ההיסטוריון והפעיל הפרוגרסיבי השחור מאנינג מרבל,[1] מראה לנו באופן בלתי מכוון שמלקולם אקס חשוב פחות, אינטליגנטי פחות ומעניין פחות ממה שחשבו בהיסטוריה הפופולרית. במידה גדולה, התדמית הפופולרית הזאת של מלקולם אקס נוצרה על ידי " האוטוביוגרפיה של מלקולם אקס " של אלכס היילי[2] ועל ידי הסרט " מלקולם אקס " של הבמאי ספייק לי (1992). ...