היסטוריה ללא צנזורה

" אופנהיימר" של כריסטופר נולאן . עד לכישלון היצירתי (חרף ההצלחה בקופות) של "האודיסאה" ב-2026, נחשב כריסטופר נולאן ללא ספק לאחד הבמאים הגדולים בהיסטוריה. בעבר אף שוחחנו על סרטו הנהדר "דנקרק" מ-2017, שהוא רק דוגמה אחת מהרזומה המרשים שלו. רוב סרטיו, כגון "התחלה", "בין כוכבים" או טרילוגיית גיבורי העל הם כולם מחזות הוליוודיים אדירים, אולם כל אחד מהם גם ייחודי ושונה. הסרטים ללא ספק מאוד יצירתיים, עוסקים בנושאים רציניים, יש להם קונפליקטים דרמטיים מרתקים ולעתים קרובות הם גם מרגשים. עד "האודיסאה" נולאן לא היה ידוע בתור במאי תקין פוליטית, ובזמן שגם סרטו "טנט" (2020) היה מאוד מאכזב, בסרטו מ-2023 "אופנהיימר" הוא חזר למספר שנים לגדולתו . " אופנהיימר" מתהדר בתסריט מלומד מאוד בעל רעיונות חשובים וסיטואציות דרמטיות עוצמתיות, כמו גם בויזואליות מרשימה ללא עיוותים דיגיטליים וביצועים מעולים של צוות שחקנים עצום. השחקן האירי קיליאן מרפי, אשר הופיע בחמישה מסרטיו האחרים של נולאן, מציג את משחק חייו. רוברט דאוני ג'ו...

" טרויה" ממיתוס לאנטי-מיתוס: על דעיכת התרבות באמנות הקולנוע וגיבורים בצל הדקונסטרוקציה . אחד השקרים הגדולים כיום הוא שאנחנו חיים ב"חברה פתוחה". בפועל אנחנו נמצאים בתרבות המופצצת ביותר בתעמולה בהיסטוריה האנושית, שבה כל מוסד מרכזי - ציבורי או פרטי - נותר לכוד באורתודוקסיה שוויונית. כל אדם הוא הקומיסר גם של שכנו. כל המיתוסים חייבים לעבור דה-קונסטרוקציה - כל התרבות במערב חייבת להתמוסס לדייסה אפורה אחידה. אנחנו שקועים במערכת הזו עד כדי כך שאיננו מסוגלים אפילו לזהות אותה ונדרשים שיצביעו לנו עליה מבחוץ. לכן נדרשת הייתה עיתונאית סינית כדי לשאול את כריסטופר נולאן, במאי הסרט "אודיסיאה" משנת 2026, את השאלה המובנת מאליה: האם הוא משורר ונביא של  ציוויליזציה בדמדומיה . נולאן הסכים למעשה שהוא כזה וטען שיש להתנצל על גדולה כדי להישאר נאמן לערכים דמוקרטיים .[1] אך זהו רק השלב האחרון בשקיעה. המערב לכוד בנתיב הזה מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה ובמיוחד מאז שנות ה-60. רבים מאתנו לא הכרנו עולם אחר, ולכן אנו נוטים להאמין שהדרדרותנו רק התחילה, ש"הווקיזם" הופיע איפשה...

  " האודיסיאה" של כריסטופר נולאן: הומרוס כקורבן של המודרניות כריסטופר נולאן נחשב זה שנים לאחד הבמאים הבודדים בהוליווד שעדיין מסוגלים ליצור קולנוע אפי במובן הקלאסי - קולנוע שיש בו עומק ויזואלי, מורכבות מבנית ושאיפה לגדולה. כאשר הוכרז שהוא יעבד ב-2026 את "האודיסיאה", רבים ראו בכך הזדמנות נדירה: הסיפור הגדול ביותר שנכתב על מסע, על שיבה ועל משמעות החיים האנושיים, בידיו של אמן שמבין את כוחו של המסך הגדול. אולם התוצאה הייתה, בסופו של דבר, לא עיבוד אלא החלפה יסודית. הסרט שומר על השמות, על המפלצות, על המסע הימי ועל התצוגה הוויזואלית, אך שולף מתוך היצירה את לבה המוסרי, הפילוסופי והתרבותי ומחליף אותו במערכת רעיונות מודרנית לחלוטין - טראומה, אשמה, בושה, ריפוי פסיכולוגי וויתור על אחריות. ההחלפה הזו אינה פרשנות לגיטימית או "קריאה מחודשת". היא פוגעת בעצם הסיבה שבגללה שרדה האודיסאה שלושת אלפים שנה והפכה לאחת מאבני היסוד של המחשבה המערבית על גבורה, על בית ועל סדר אנושי. התעוזה הזאת לרוקן אחת היצירות הגדולות ביותר מתוכן, ממשמעות וממהות היא חטא בלתי נסלח שרק האדס או הול...