רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית ביקורת סרטים

"המחפשים" של ג'ון ויין.

תמונה
"המחפשים" של ג'ון ויין. הסרט "המחפשים" משנת 1956 נחשב לא רק לאחד הסרטים הטובים ביותר של הבמאי האגדי ג'ון פורד, וגם לא רק לאחד המערבונים הגדולים בהיסטוריה, אלא גם לאחד הסרטים הטובים ביותר שאי פעם נוצרו. כל זאת בהתחשב בעובדה כי הסרט ללא ספק אינו תואם לקו הליברלי ולעתים אף נחשב ל"גזעני". הסרט אומנם אכן אינו מושלם ובעל פגמים, אולם הוא בכל זאת יצירת אמנות מרשימה ונוגע בתמות ורגשות עמוקים. עלילת הסרט מתרחשת אומנם בטקסס של 1868, אולם פורד לוקח אותו אל מעבר להיסטורי ואל התחום המיסטי והאפי. הוא מתחיל בחדר חשוך ודלת שנפתחת לנוף המרהיב של עמק מוניומנט. סילואט של אישה מופיע בדלת וככל שהיא מתקרבת אל האור היא הופכת ליותר ויותר תלת ממדית, בסצנה שמזכירה רוח רפאים או צל שמקבלים צורה אנושית. התחושה היא של היווצרותו של משהו חדש, של ציוויליזציה. הפתיח מרמז גם שהאזור הפנימי והמשפחתי של הבית הוא פחות אמתי מהעולם החיצוני, הוא גם נוקשה פחות אך במקביל גם פגיע יותר. רוכב על סוס מתקרב מהאזור המדברי. זאת היא ארץ ללא חוק וכל זר זוכה לחשדנות. הבעל, אשתו ושני ילדיהם יוצאים למרפס

"האלמו" של ג'ון ויין.

תמונה
"האלמו" של ג'ון ויין. הסרט "האלמו" בכיכובו, בימויו והפקתו של ג'ון ויין הוא סרט שקשה להגדיר את המאפיינים האמנותיים שלו. אין כל ספק כי מדובר בסרט יוצא מן הכלל עם מורשת ארוכה, אולם לא ניתן לומר שמדובר ביצירת מופת. עם יציאתו ב-1960 עמדו רבים בתור לראותו, אולם עדיין עלויותיו הגבוהות מאוד עלו על ההכנסות. זה לקח לא פחות מעשור שלם עד אשר כיסו למעשה ההכנסות את עלויות ההפקה. במהלך עשרות השנים שבאו לאחר מכן שמר הסרט על תדמית קבועה ויציבה והמבקרים המשיכו לטעון שהוא היה איטי מדי ועם יותר מדי דיאלוגים שחלק גדול מהם הוקדשו לרעיון ה"חירות" שהיה באותו הזמן בעיצומו של הדיון הפוליטי של שנות ה-60. הללו כללו נאומים רבים וארוכים מדי על ממשל וחברה חופשית. כמות הדיאלוגים אף יכולה לגרום לרושם שלא ברור מדוע פשוט לא נכנסו המקסיקנים למבצר במהלך כל הדיבורים, אולם אין ספק כי היה חשוב לויין להעביר לקהל את הנקודות שלו. גם עלילת המשנה על הפוגה רומנטית שבה דייווי קרוקט (ויין) עוזר ל"פלאקה" (לינדה קריסטל) בסכסוך ביתי עם מחזר היא למעשה מיותרת. אולם חרף כל הפגמים שלו הייתה ל

כיצד נוצח המערב.

תמונה
כיצד נוצח המערב. הסרט "כיצד נוצח המערב" (תורגם כ"כיצד נכבש המערב") מ-1962 בכיכובו של ג'ון ויין הוא יצירת מופת עם פגם. הוא צולם בטכניקת סינרמה, כאשר המשמעות היא שהסצנות צולמו בעזרת מצלמת שלוש עדשות מיוחדת שתמונותיה המשולבות הוצגו על גבי מסך רחב וקעור. בבתי קולנוע בעלי מסכים מסוג זה הסרט נראה מדהים, אולם הוא איבד הרבה מקוסמו כאשר הועבר למסך הטלוויזיה. השחקנים התקשו, עקב מצלמת שלוש העדשות, להסתכל לכיוון הנכון ולהביע את רגשותיהם בצורה מתאימה. לפיכך, קיימת תחושה קלה של נוקשות וחוסר הבעה בכל הקשור לסצנות והדיאלוגים. בנוסף, יותר מדי אקשן בסינרמה יכול לגרום לקהל לחוש בחילה ולכן נוצרו מספר מגבלות גם בהקשר זה. אולם מעבר לכך, הסרט מציג היטב את סיפורם של אנשים פשוטים ואמיצים שמתגברים על ערבות עצומות, נהרות רחבים והרים גבוהים. הסרט מבטא גם את הביטחון העצמי והגאווה שהיו לאמריקאים לפני הטירוף הדיסטופי שהחל בארה"ב באמצע שנות ה-60. הסרט הושפע במידה גדולה מקטע צילומי המערב שהופיע ב-1959 במגזין טיים תחת הכותרת "כיצד נוצח המערב". התסריט נכתב על-ידי ג'יימס ווב עם