היסטוריה ללא צנזורה

  " האודיסיאה" של כריסטופר נולאן: הומרוס כקורבן של המודרניות כריסטופר נולאן נחשב זה שנים לאחד הבמאים הבודדים בהוליווד שעדיין מסוגלים ליצור קולנוע אפי במובן הקלאסי - קולנוע שיש בו עומק ויזואלי, מורכבות מבנית ושאיפה לגדולה. כאשר הוכרז שהוא יעבד ב-2026 את "האודיסיאה", רבים ראו בכך הזדמנות נדירה: הסיפור הגדול ביותר שנכתב על מסע, על שיבה ועל משמעות החיים האנושיים, בידיו של אמן שמבין את כוחו של המסך הגדול. אולם התוצאה הייתה, בסופו של דבר, לא עיבוד אלא החלפה יסודית. הסרט שומר על השמות, על המפלצות, על המסע הימי ועל התצוגה הוויזואלית, אך שולף מתוך היצירה את לבה המוסרי, הפילוסופי והתרבותי ומחליף אותו במערכת רעיונות מודרנית לחלוטין - טראומה, אשמה, בושה, ריפוי פסיכולוגי וויתור על אחריות. ההחלפה הזו אינה פרשנות לגיטימית או "קריאה מחודשת". היא פוגעת בעצם הסיבה שבגללה שרדה האודיסאה שלושת אלפים שנה והפכה לאחת מאבני היסוד של המחשבה המערבית על גבורה, על בית ועל סדר אנושי. התעוזה הזאת לרוקן אחת היצירות הגדולות ביותר מתוכן, ממשמעות וממהות היא חטא בלתי נסלח שרק האדס או הול...

"המחפשים" של ג'ון ויין. הסרט "המחפשים" משנת 1956 נחשב לא רק לאחד הסרטים הטובים ביותר של הבמאי האגדי ג'ון פורד, וגם לא רק לאחד המערבונים הגדולים בהיסטוריה, אלא גם לאחד הסרטים הטובים ביותר שאי פעם נוצרו. כל זאת בהתחשב בעובדה כי הסרט ללא ספק אינו תואם לקו הליברלי ולעתים אף נחשב ל"גזעני". הסרט אומנם אכן אינו מושלם ובעל פגמים, אולם הוא בכל זאת יצירת אמנות מרשימה ונוגע בתמות ורגשות עמוקים. עלילת הסרט מתרחשת אומנם בטקסס של 1868, אולם פורד לוקח אותו אל מעבר להיסטורי ואל התחום המיסטי והאפי. הוא מתחיל בחדר חשוך ודלת שנפתחת לנוף המרהיב של עמק מוניומנט. סילואט של אישה מופיע בדלת וככל שהיא מתקרבת אל האור היא הופכת ליותר ויותר תלת ממדית, בסצנה שמזכירה רוח רפאים או צל שמקבלים צורה אנושית. התחושה היא של היווצרותו של משהו חדש, של ציוויליזציה. הפתיח מרמז גם שהאזור הפנימי והמשפחתי של הבית הוא פחות אמתי מהעולם החיצוני, הוא גם נוקשה פחות אך במקביל גם פגיע יותר. רוכב על סוס מתקרב מהאזור המדברי. זאת היא ארץ ללא חוק וכל זר זוכה לחשדנות. הבעל, אשתו ושני ילדיהם יוצאים למרפס...

"האלמו" של ג'ון ויין. הסרט "האלמו" בכיכובו, בימויו והפקתו של ג'ון ויין הוא סרט שקשה להגדיר את המאפיינים האמנותיים שלו. אין כל ספק כי מדובר בסרט יוצא מן הכלל עם מורשת ארוכה, אולם לא ניתן לומר שמדובר ביצירת מופת. עם יציאתו ב-1960 עמדו רבים בתור לראותו, אולם עדיין עלויותיו הגבוהות מאוד עלו על ההכנסות. זה לקח לא פחות מעשור שלם עד אשר כיסו למעשה ההכנסות את עלויות ההפקה. במהלך עשרות השנים שבאו לאחר מכן שמר הסרט על תדמית קבועה ויציבה והמבקרים המשיכו לטעון שהוא היה איטי מדי ועם יותר מדי דיאלוגים שחלק גדול מהם הוקדשו לרעיון ה"חירות" שהיה באותו הזמן בעיצומו של הדיון הפוליטי של שנות ה-60. הללו כללו נאומים רבים וארוכים מדי על ממשל וחברה חופשית. כמות הדיאלוגים אף יכולה לגרום לרושם שלא ברור מדוע פשוט לא נכנסו המקסיקנים למבצר במהלך כל הדיבורים, אולם אין ספק כי היה חשוב לויין להעביר לקהל את הנקודות שלו. גם עלילת המשנה על הפוגה רומנטית שבה דייווי קרוקט (ויין) עוזר ל"פלאקה" (לינדה קריסטל) בסכסוך ביתי עם מחזר היא למעשה מיותרת. אולם חרף כל הפגמים שלו הייתה ל...