Posts

Showing posts with the label מרקסיזם תרבותי ופרוגרסיביזם

המלחמה נגד המערב: כיצד לנצח בעידן של חוסר הגיון.

Image
המלחמה נגד המערב: כיצד לנצח בעידן של חוסר הגיון . ספרו של דאגלס מאריי, "המלחמה נגד המערב",[1] ממשיך את הקו של ספריו הקודמים - "המוות המוזר של אירופה" ו"שיגעון ההמון". גם כאן מדובר בדיווח מדויק, לעתים מזוויע, על מה שמאריי מכנה "שגעון גזעי" בן-זמננו. מאריי עצמו נמנע כמעט לחלוטין מדיון גזעי, ובמקום זאת מצליח לחדור אל לב התסכול והטינה שמניעים את מתנגדי "המערב" ואת הדוקטרינות החדשות של אנטי-גזענות. התוצאה היא ספר חריף, לעתים נואש, על תרבות שממהרת להשפיל את עצמה . אחד הפרקים המאירים ביותר עוסק בתנועת "רודס חייב ליפול". ססיל רודס, איל המכרות והמדינאי הבריטי שתרם את הקרקע לאוניברסיטת קייפטאון ואת המלגות הנושאות את שמו באוקספורד, הפך פתאום לסמל של דיכוי. ב-2015 השחיתו סטודנטים שחורים את פסלו בקייפטאון בדליי צואה; האוניברסיטה בתגובה הסירה אותו לחלוטין. התנועה קפצה במהירות לאוקספורד, שם תלמיד דרום-אפריקאי שקיבל את מלגת רודס, נטוקוזו קוואבה, כינה את הפסל "אלימות מבנית" ו"תרבות רעילה של שליטה ודיכוי". העתירה להסרתו ...

"כללים לרדיקלים" של סול אלינסקי.

Image
" כללים לרדיקלים" של סול אלינסקי . הספר "כללים לרדיקלים " ( Rules for Radicals ) מאת סול אלינסקי, שיצא לאור ב-1971, נחשב בעיני רבים למדריך המעשי החשוב ביותר של האקטיביזם השמאלי במאה העשרים. אלינסקי, יהודי-אמריקאי שנולד ב-1909 להורים מהגרים מרוסיה, פעל במשך עשרות שנים כמארגן קהילתי בשיקגו ומת שנה לאחר פרסום הספר. הספר מוקדש, בין השאר, ל"לוציפר - הראשון שמרד בהצלחה", ומציג את עצמו במפורש כמקבילה ל"הנסיך" של מקיאוולי, אלא שבניגוד למקיאוולי מיועדים ה"כללים לרדיקלים" ל"חסרי הכוח" כדי שיוכלו לקחת את הכוח מידי "היש להם ". מאחורי הרטוריקה של "העצמת העם" ו"צדק חברתי" מסתתר מדריך מפורט למניפולציה, לקיטוב, להשפלה ולניצול ציני של הפוליטיקה. הספר מעניק לגיטימציה כמעט מוחלטת לכל אמצעי, ובלבד שהוא משרת את המטרה של תפיסת כוח. התוצאה ההיסטורית והעכשווית של יישום הכללים הללו היא תרבות פוליטית מורעלת, שבה הדיאלוג נעלם, האמון הציבורי מתרסק, העובדות הופכות למשניות לאידיאולוגיה והאלימות המילולית והפסיכולוגית הופכת ...

גד סעד - אמפטיה אובדנית

Image
גד סעד - אמפטיה אובדנית ספרו של פרופ' גד סעד "אמפתיה אובדנית"[1] מהווה תרומה משמעותית וחשובה לשיח הציבורי והאינטלקטואלי של זמננו. הספר, שיצא לאור בשנת 2026, ממשיך את המסע האנליטי שהחל סעד בספרו הקודם משנת 2020 "המוח הפרזיטי" (תורגם לעברית על-ידי הוצאת סלע מאיר כ"פרזיטים – כיצד איבד המערב את ההיגיון הבריא " [2024] ) ומעמיק את הבחינה של מנגנונים פסיכולוגיים, תרבותיים ופוליטיים המאיימים על יציבותן של חברות מערביות. סעד, פסיכולוג אבולוציוני בעל שם בינלאומי, כיהן שנים רבות כמרצה באוניברסיטת קונקורדיה במונטריאול וכיום הוא חוקר במרכז לחקר החירות האמריקאית באוניברסיטת מיסיסיפי. הוא מביא לכתיבתו שילוב נדיר של ידע מדעי מעמיק, ניסיון אישי כפליט מלבנון ומחויבות בלתי מתפשרת לאמת ולרציונליות. מתוך שילוב זה צומח טקסט חד, מעמיק ומעורר מחשבה, המציע מסגרת מושגית ברורה להבנת תופעה שסעד מכנה אותה "אמפתיה אובדנית" - רגש אמפתיה שהפך לקיצוני עד כדי כך שהוא מסכן את החברה המפגינה אותו . המושג המרכזי הזה של הספר מוגדר בבהירות ובדיוק רב. סעד אינו מתנגד לאמפתיה כש...