תרגום הטקסטים היווניים, חלק ב'.

תרגום הטקסטים היווניים, חלק ב'.

בחלק א' ראינו כי התפיסה הנפוצה לעתים לפיה שמר המזרח התיכון על הידע של העולם הקלאסי-יווני ולאחר מכן העביר אותו באדיבות לאירופה הינה רחוקה מאוד מהמציאות ההיסטורית. נוסיף עתה לדיון מספר דגשים נוספים.

התרבות היוונית העתיקה והטקסטים שלה כללו לא "אבדו" מלכתחילה בכדי שהיה בכלל את הצורך "למצוא" ו"להציל" אותם על-מנת "להעבירם" למערב בידי המלומדים המזרח תיכוניים, כפי שאקדמאים ועיתונאים בעלי תפיסות מסוימות ממשכים להתעקש עליו עד היום. הטקסטים הללו תמיד היו זמינים, נשמרו ונלמדו בידי מלומדי האימפריה הרומית המזרחית והועברו על ידה בתקופות שונות הן לאירופה והן למזרח התיכון, וללא ספק רבות היה הולך לאיבוד אילולא המלומדים והסופרים של קונסטנטינופול.[1][2] בספרו "היסטוריית הספריות בעולם המערבי"[3] מציין פרופ' מייקל האריס מאוניברסיטת קנטקי:

"הכתבים הגדולים של התקופה הקלאסית, במיוחד אלו של יוון ... היו תמיד זמינים לבזנטים ולאותם עמים מערביים אשר היו בקשר תרבותי ודיפלומטי עם האימפריה המזרחית … מהקלסיות היווניות הידועות כיום, לפחות 75% השתמרו דרך עותקים ביזנטיים."

הח'ליף העבאסי בין המאות ה-8 וה-9 אל-מאמון, אשר החל את האינקוויזיציה האסלאמית המפורסמת בכדי להילחם בתבונה אשר החלה לחדור אל תוך האסלאם לאחר המגע עם הידע היווני, קידם "מלומדים" כגון אל-ג'אחז אשר שימשו בפועל כתועמלנים וטענו שוב ושוב כי הנצרות בלמה את הרומאים, דהיינו תושבי האימפריה המזרחית, מלעשות שימוש יעיל בידע הקלאסי.[4] הטענות הללו נשמעות גם היום אצל היסטוריונים מערביים המקדמים את היסטוריוגרפיית הד'ימי אשר לא רק מוטים נגד תרבותם אלא פועלים בנחישות בעד תרבות שהייתה עוינת לה במשך מאות של שנים. חלק מהנרטיב שלהם מצביע על סיומם של לימודי הפילוסופיה והמדעים העתיקים עם סגירת האקדמיה האפלטונית האתונאית בידי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון ב-529, צעד אשר נועד למעשה יותר לפגוע בכתות הפגאניות ולא במדע או הפילוסופיה. אולם התעמולה הזאת אינה מתיישרת עם המציאות ההיסטורית עליה מצביעים חוקרים רבים, כמו גם העובדות בדבר שימור הידע היווני העתיקי בידי נוצרי האימפריה המזרחית.[5] הנוצרים היווניים עצמם היו מודעים היטב לעליונות התרבותית שלהם, כמו גם הפרופגנדה המזרח תיכונית נגדם.

כאשר קירילוס הקדוש בן המאה ה-9, השליח הנוצרי אל הסלאבים, נשלח על ידי הקיסר הביזנטי גם אל המזרח תיכוניים, הוא הפליא אותם עקב הידע הרב שלו בתחומי הפילוסופיה, המדעים והתאולוגיה. כאשר נשאל על ידם מהיכן כל הידע העצום שלו, הוא ביצע השוואה בין התגובה שלהם לבקיאות שלו לגאווה של מישהו ששמר מי ים במיכל עור וטען כי יש לו נוזל נדיר עד אשר פגש לבסוף מישהו אחר ליד הים שהסביר לו כי רק מטורף היה מתפאר מהתוכן של המיכל משום שלבני עמו יש כמות אינסופית של מי ים. המזרח תיכוניים הם אם כך כמו האיש עם מיכל העור והיוונים כמו האנשים החיים ליד הים משום, כפי שטען קירילוס עצמו, כל הלמידה נבעה מהיוונים.[6]

מספר עבודות של אריסטו היו זמינות למלומדים הקתוליים של ימי הביניים באמצעות תרגומים לטיניים מיוונית אותם ביצעו כבר גאיוס מריוס ויקטורינוס במאה ה-4 ו-בואתיוס במאה ה-6. בסוף המאה ה-12, היו המלומדים של המערב הלטיני מודעים היטב לעבודות הלוגיקה - אורגנון - של אריסטו.[7] בעזרת התרגומים הרבים שבוצעו במנזר מון-סן-מישל בצרפת, מלומדי ימי הביניים כלל לא היו זקוקים לתרגומי אריסטו מערבית ללטינית.[8] יתר על כן, אנו יודעים כי גם תומאס אקווינס קרא תרגומים ישירים של אריסטו מיוונית ללטינית אותם ביצע המלומד הפלמי וילם ואן מורבקה בן המאה ה-13, בישוף לטיני דומיניקני של קורינטוס, דהיינו בישוף רומי קתולי של עיר בה התגוררו יוונים אורתודוקסיים. ואן מורבקה תרגם מיוונית יותר מ-25 מיצירותיו של אריסטו, כמו גם תרגומים של ארכימדס, פרוקלוס, גלנוס, תלמי ומלומדים יווניים אחרים. למעשה, היו אלו המלומדים הנוצריים אשר היו אחראים להבאת הידע היווני למזרח תיכוניים, והוא הגיע אליהם רק משום שהם כבשו את אזורים במזרח התיכון וצפון אפריקה היכן שהתרבות היוונית העשירה שגשגה לפני הכיבוש.[9]

למעשה, המלומדים המערביים נהנו יותר מתרגומים ישירים לעומת אלו שהיו בשימושם של אברואס (אבן רושד) ואביסנה (אבן סינא), אשר היו תרגומים לערבית שתורגמו בידי מלומדים נוצריים מארמית סורית, שהיו בעצמם תרגומים נוצריים של הטקסטים הקלאסיים שנשמרו בידי המלומדים של האימפריה הרומית המזרחית. כהערת שוליים, ניתן להוסיף כי אביסנה היה פרסי, ופרס ספגה השפעה יוונית גדולה עוד החל מתקופתו של אלכסנדר הגדול, אם כי גם ההיכרות של אביסנה עם יוונית לא הייתה ישירה אלא דרך מתורגמנים. בכל מקרה, סביר להניח שתרגום של תרגום בידי תרבויות שונות ופרשנות שניתנה על ידי תרבות שונה עוד יותר הובילו לאי הבנה לא מעטה אודות אריסטו המקורי.

ממלכות אירופה, לרבות הנוצריות של ספרד, לא יכלו ליהנות ממסחר עם התרבות המתקדמת של האימפריה המזרחית מכיוון, כפי ש-אנרי פירן קבע כבר לפני שנים רבות, ההתקפות של הלוחמים המזרח תיכוניים הפכו את אזור הים התיכון לשדה קרב מתמיד והם היו הדומיננטיים ביותר באזור זה ולמעשה ניתקו את חילופי התרבות הישירים בין אירופה לאימפריה המזרחית של היוונים. כך, הובילו למעשה כיבושי הג'יהאד להאטה בהתפתחות האירופאית בתקופת ימי הביניים המוקדמים; כמובן שקשרים תרבותיים ובעיקר מסחריים בין המזרח למערב המשיכו להתקיים, אולם אלו היו לרוב לא ישירים אלא דרך מטווחים מזרח תיכוניים. כשהמוצרים והחומרים היווניים הגיעו דרך המטווחים הללו, הם כבר היו בעלי איכות ירודה, עוותו ועברו סינון על ידי אמונה שאינה תואמת מיסודה את רוח הציוויליזציה היוונית.

פרסומים אקדמיים, תכניות הטלוויזיה החינוכית, ערוץ ההיסטוריה, הבי.בי.סי., אונסק"ו, נשיונל ג'יאוגרפיק ואחרים ימשיכו לטעון אודות "העברת" המדע והטכנולוגיה היוונית מהמזרח התיכון לאירופה "הנמצאת בפיגור" תוך התעלמות מרמת העברת המידע שהתרחשה בפועל. חשוב לדעת שהתרבות היוונית כללה גם פיסול, ציור, דרמה, נרטיבים וכתיבה נוספת, למעשה כל הדברים אשר לא יכלו להגיע למערב דרך המזרח תיכוניים עקב המחסומים הדתיים ועל כן ברור שהשתמרו ישירות מהיוונים. סביר להניח כי ללא כיבושי הג'יהאד כמות גדולה בהרבה מהעבר היווני המפואר הייתה משתמרת ומגיעה אלינו כיום.

למעשה, המלומדים היווניים החלו להגיע לאיטליה לאחר שברחו מהשמדתה הסופית של האימפריה המזרחית במאה ה-15, והם הביאו איתם למערב בכמויות גדולות את הדרמה, השירה, הפילוסופיה (בעיקר אפלטון) והאמנות היוונית. הם תרמו רבות, ויש חוקרים הטוענים אף כי החלו במידה כזאת או אחרת את מה שהפך להיות שיא הרנסנס האיטלקי. המערב התרבותי הזה הראה את עומק ההשפעה שהייתה יכולה להיות לנוצרים המזרחיים על מערב אירופה הרבה יותר מוקדם, אולי אפילו כבר במאה ה-7, אילולא כיבושי הג'יהאד.

יתר על כן, מקורות בני התקופה מראים כי פולשי הג'יהאד מהמדבר הובילו להרס של מאות אלפי טקסטים וכתבים יווניים רק בקונסטנטינופול לבדה עם כיבושה ב-1453. למעשה, סדר גודל ההרס מעולם לא יאפשר לנו לדעת את כמות האמנות והידע המדעי העצום שאבד עם נפילת האימפריה המזרחית. זאת כמובן בנוסף לאסון הדמוגרפי במסגרתו מיליוני אירופאים נתפסו לעבדות והובאו למזרח התיכון ומעבר אליו. לפי אחת ההערכות, מעל למיליון אירופאים נתפסו למסחר העבדים במזרח התיכוני רק בין המאות ה-16 וה-17.

[1] John Julius Norwich, A Short History of Byzantium, Vintage, 1998.

[2] Anthony Kaldellis, The Christian Parthenon: Classicism and Pilgrimage in Byzantine Athens, Cambridge University Press, 2009.

[3] Michael H. Harris, History of Libraries of the Western World, Scarecrow Press, 1999.

[4] Dimitri Gutas, Greek Thought, Arabic Culture: The Graeco-Arabic Translation Movement in Baghdad and Early 'Abbasaid Society, Routledge, 1998.

[5] Speros Vryonis, Byzantium and Europe, Harcourt, Brace, and World, 1967.

[6] Maria Mavroudi, "Translations from Greek into Latin and Arabic during the Middle Ages: Searching for the Classical Tradition", Speculum 90 no. 1, (2015), pp. 28-59, at 40.

[7] Richard Henry Popkin (ed.), Columbia History of Western Philosophy, Columbia University Press, 1999, pp. 230–31.

[8] Sylvain Gouguenheim, Aristote au Mont Saint-Michel, Seuil, 2008.

[9] Constantine Cavarnos, Cultural and Educational Continuity of Greece: From Antiquity to the Present, Institute for Byzantine and Modern Greek Studies, 1995.