אנה קומננה - ההיסטוריונית הראשונה
אנה קומננה - ההיסטוריונית הראשונה.
אנה קומננה הייתה נסיכה של האימפריה הרומית המזרחית שחיה בין השנים 1083-1153. היא הייתה דמות אינטלקטואלית ופוליטית יוצאת דופן, בתם הבכורה של הקיסר אלכסיוס הראשון קומננוס והקיסרית אירנה דוקאינה. היא נולדה ב-1 בדצמבר בחדר ה"ארגמן" (פורפיר) בארמון בקונסטנטינופול, ועל כן נשאה את התואר המחייב "פורפירוגניטה", המעיד על היותה נסיכה שנולדה בזמן שלטון אביה. כילדה בכורה מבין תשעה אחים, היא אומנה מילדות לשירות הממלכה, גודלה בציפייה להפוך לקיסרית והאמינה כי היא הראשונה בסדר הירושה לכתר.
כבת הקיסר, זכתה אנה לחינוך מקיף, מעמיק ומתוחכם שכלל לימודי אסטרונומיה, רפואה, היסטוריה, גאוגרפיה, מתמטיקה, גאומטריה, פילוסופיה, עניינים צבאיים וכן שירת הומרוס. בצעירותה היא ויתרה על שעשועי ילדות וגודלה בבידוד מכוון כדי להגן עליה מפני הליברטיניזם וההפקרות המינית המשתקפים בשירה העתיקה. היא הושפעה עמוקות מנשים אסרטיביות ונועזות במשק ביתה, ובמיוחד מסבתה מצד אביה, אנה דלסנה, אלמנה רבת עוצמה שניהלה את ענייני המדינה ושימשה כעוצרת בזמן שאלכסיוס ניהל מלחמות בחזית. אנה רכשה כבוד רב לחוכמתה של סבתה, אותה תיארה כמי שמבינה לעומק מניעים ומהלכים פוליטיים ופועלת במיומנות ובבטחה כדי למנוע כאוס.
כבר בגיל העשרה המוקדם הפגינה אנה יכולות מעשיות; בשנת 1096 מינה אותה אביה לנהל בית חולים ענק, מרכז פליטים ובית יתומים שהקים ובו 10,000 מיטות. שם היא לימדה רפואה והפכה למומחית למחלת הגאוט (שיגדון), עד כדי כך שטיפלה באביה עצמו במהלך מחלתו האחרונה. בשנת 1097, בגיל 14, נישאה אנה לניקפורוס ברייניוס הצעיר, גנרל ומדינאי המבוגר ממנה ב-21 שנים. ניקפורוס היה בן למשפחת אצולה שביקשה בעבר להתמודד על הכתר לפני עלייתו של אלכסיוס. למרות שהיו אלו נישואים פוליטיים, האיחוד נמשך ארבעים שנה והניב ארבעה ילדים.
שאיפותיה הפוליטיות של אנה הגיעו לשיא כאשר חלה אביה חלה בשיגדון ב-1112 ולא יכול היה עוד ללכת. באותה עת העביר אלכסיוס את הממשל האזרחי לאשתו אירנה, שתמכה בזכותה של אנה לרשת את כס המלכות. אנה ובעלה הניחו כי הכתר יהיה שלהם, אך כאשר אלכסיוס שכב גוסס ב-15 באוגוסט 1118, נטל אחיה הצעיר יוחנן השני קומננוס (שהיה צעיר ממנה ב-4 שנים) את טבעת הקיסר והכריז על עצמו כקיסר. אנה ואמה ניסו להסיט את הירושה לטובת ניקפורוס אך נכשלו. במהלך הלוויית האב התרחש ניסיון התנקשות ביוחנן, ולאחר מאמצים נוספים להדחתו, אנה נאלצה לוותר על אחוזותיה, אדמותיה ותוארה לאחר שניסתה גם להרעיל את אחיה.
לאחר מות בעלה בשנת 1137, שנותר נאמן לקיסר יוחנן כיועץ מלכותי ולא שיתף פעולה עם מזימותיה, נסוגה אנה עם אמה ואחותה אודוקיה למנזר "אם האלוהים הקכריטומנה" ("מלאת חסד") בקונסטנטינופול, שהוקם על ידי אמה. היא חיה שם תחת מעצר בית ובידוד עד מותה ב-1153 והפכה לנזירה רק על ערש דווי. במהלך שנותיה בבידוד המשיכה אנה להיות מעודכנת במתרחש באימפריה, למדה היסטוריה ופילוסופיה, קיימה מפגשים אינטלקטואליים וכתבה טקסטים רפואיים והיסטוריה משפחתית. בשנת 1148 החלה בכתיבת יצירת המופת שלה, "אלכסיאדה" (Ἀλεξιάς), פרויקט היסטורי בן 15 כרכים המתעד את שלטונו של אביה בין השנים 1081–1118.
ה"אלכסיאדה" נחשבת ליצירה המושלמת ביותר בהיסטוריה שנכתבה על ידי אישה לפני תקופת הרנסנס והיא המקור העיקרי להיסטוריה הפוליטית הביזנטית של התקופה. אנה השלימה את העבודה שהחל בעלה המנוח שהחל למעשה את הכתיבה על שלטון אלכסיוס אותו המשיכה אנה, תוך שהיא חוקרת במשך 11 שנים בארכיונים קיסריים, נתוני קרבות, דיווחים זרים והכרוניקה של הארכידיאקון מ-בארי. בזכות סגנון ספרותי גבוה המושפע מהיסטוריונים יוונים כפוליביוס, תוקידידס וקסנופון, ובשילוב השפעות מהאיליאדה והאודיסיאה, יצרה אנה כרוניקה עשירה של אירועים פוליטיים ותרבותיים.
היצירה מתארת בין היתר את המאבק הדו-חזיתי של האימפריה: חדירת הטורקים ממזרח, שפיזרו את הצבאות המזרחיים ושלטו כמעט בכל המחוזות בין הים השחור להלספונטוס, והפלישות הנורמניות מהמערב בהובלת רובר גיסקאר ובנו בוהמון. אנה מספקת פירוט נרחב על מסע הצלב הראשון, כולל התגובה הביזנטית לצלבנים והקמת ממלכת ירושלים הלטינית. מעבר להיסטוריה פוליטית, כולל אלכסיאדה גם דיווחים על אסטרטגיה צבאית, טקטיקות שדה, ספינות אש, מכונות מצור וכלי נשק, וכן על כללי אטיקט, מחלות ושיטות ריפוי, כספי המדינה, תככי חצר וגילוי עתידות.
אנה הצטיינה באפיון דמויות משמעותיות בתקופתה, כמו טנקרד נסיך הגליל, מלכשאה הראשון, גוטפריד מבויון, הנרי הרביעי, הקיסר מיכאל השביעי דוקס, איג דה ורמנדואה, מריאנוס וקיליג' ארסלן. היא הציגה גם את אויביה בצורה חדה: רובר גיסקאר תואר כמי ש"הוזן ברע", בוהמון כ"ברק מתפרץ", והאפיפיור גרגוריוס השביעי ככוהן שאינו ראוי למעמדו. היא הפגינה הערכה לנשים לוחמות כמו סיכלגייטה מסלרנו המכונה בטקסט "גייטה", אותה תיארה כ"פאלאס אחרת" או "אתנה שנייה". אנה הציגה את אומץ לבה של גייטה בדרמה גבוהה, כשהיא מתארת אותה לובשת שריון, מניפה חנית וצועקת לעבר הנסוגים בסגנון הומרי: "עד כמה תברחו? עצרו! היו גברים!"
אף ששבחיה הרבים לאביה, אותו הציגה כ"איש השעה" והמושיע היחיד, מעלים שאלות לגבי האובייקטיביות שלה, הטקסט משמר תיאורים יקרי ערך של נקודות מפנה בהישרדות האימפריה. כמו טרגדיה יוונית, נעה היצירה מהוצאתו להורג של בסיליוס הבוגומילי ועד למותו של אלכסיוס, הרגע המשמעותי בחייה.
אנה קומננה היא אולי האישה ההיסטוריונית הראשונה בעולם, כתבה על עניינים צבאיים, תאולוגיים, רפואיים ואסטרונומיים ומילאה תפקיד מרכזי בתחיית הלימוד האריסטוטלי. פמפילה מאפידאורוס בת במאה ה-1 נחשבת אף היא להיסטוריונית הראשונה בהיסטוריה ואכן בפועל אין הסכמה בין ההיסטוריונים על זהות ההיסטוריונית הראשונה; כתביה של פמפילה אבדו כמעט לחלוטין ויש מחלוקת לגבי טיב יצירתה ומידת מעורבותם של גברים ממשפחתה בכתיבתה. בנוסף, ייתכן שנשים אחרות כתבו היסטוריה לפניה אך יצירותיהן לא שרדו. לכן נהוג לעיתים לראות בה את ההיסטוריונית הקדומה ביותר הידועה, בעוד שאנה קומננה נחשבת לעיתים להיסטוריונית הראשונה שיצירתה ההיסטורית שרדה בשלמות יחסית.
בני זמנה של אנה, כמו הבישוף גיאורגיוס טורניקיוס, ראו בה אדם שהגיע ל"פסגה הגבוהה ביותר של החוכמה". למרות שמבקריה הטילו ספק בזהות המחברת בטענה שאישה לא יכלה לכתוב היסטוריה כה מצוינת, כך או כך נותרה ה"אלכסיאדה" עדות מובהקת לתרומתה האדירה, ואף השפיעה על סיפורו של הגיבור הבווארי ב"המלך רוטר".
קריאה מומלצת:
Thalia Gouma-Peterson, (ed.), Anna Komnene and Her Times, Routledge, 2000.
