גבורה על גג העולם: כוח הרצון הבלתי-מנוצח של ג'ורג' מאלורי
גבורה על גג העולם: כוח הרצון הבלתי-מנוצח של
ג'ורג' מאלורי
ב-6 ביוני 1924, שני חברים תשושים
מהמשלחת הבריטית לאוורסט, ג'ורג' מאלורי ואנדרו ארווין, עזבו את אוהל הקנבס הקפוא
שלהם בצלעו מוכת הרוחות של הר האוורסט ויצאו למאמץ אחרון להגיע לפסגה. זו הייתה
שיאה של חודשים של סבל, מאמץ בלתי פוסק וסכנה, והשניים היו בטוחים שהניצחון
סוף-סוף נמצא בהישג ידם.
עבור מאלורי, אלפיניסט מנוסה ועקשן,
זו הייתה ההזדמנות האחרונה להשיג את מה שחמק ממנו בניסיונותיו הקודמים להגיע לפסגה
ב-1921: להיות האדם הראשון שמטפס לשיאו של ההר המאיים ביותר בעולם. לאחר שאיבדה את
המרוץ להגעה הראשונה לקוטב הצפוני והדרומי, התמקדה האנרגיה מגלת הארצות הבריטית
במשלחות לאוורסט.
אולם מאלורי וארווין מעולם לא שבו.
ב-21 ביוני 1924, פרסם עיתון ה"טיימס" של לונדון מברק מחבר משלחת אחרת
המודיע על מותם. נכתב בו רק כי "מאלורי וארווין נהרגו בניסיון האחרון".
המסתורין סביב מה שקרה להם המשיך
לרדוף את חקר האוורסט מאז ועד היום.
בשנת 1998, שלח חובב טיפוס אמריקאי
בשם לארי ג'ונסון דואר אלקטרוני לסטודנט גרמני לגיאולוגיה בן 26 ומטפס חובב נוסף
בשם יוכן המלב. להמלב היה ידע אנציקלופדי על המשלחות לאוורסט. הוא חקר את הנושא
באינטנסיביות במשך שנים רבות והחזיק בארכיון מרשים של פרטי מידע נדירים על ההר.
הוא פרסם חלק מכתביו על חקר האוורסט באתר אינטרנט למטפסים וניהל דיאלוג עם מטפסים
אחרים במדור הפורומים של האתר. ג'ונסון והמלב התחילו בהתכתבות קבועה ולבסוף גיבשו
יחד את הרעיון להקים משלחת מסחרית לאוורסט שמטרתה לחקור את גורלם של מאלורי
וארווין. אחרי אינספור התחלות כושלות ותסכולים, הם הצליחו לבסוף לגייס מימון,
לבחור חברי צוות והמשלחת יצאה לדרך ב-1999. הם קראו לה "משלחת המחקר של
מאלורי וארווין". ככל שהדבר התאפשר, התוכנית הייתה לשחזר את עקבות ניסיון
הטיפוס הגורלי של מאלורי ב-1924.
במהלך העשורים, רמזים שנתגלו במקרה
על ידי מטפסים ממדינות שונות הצביעו על כך שמאלורי וארווין היו במקומות שונים ליד
הפסגה: מוט אוהל במקום אחד, גרזן קרח במקום אחר. אבל שום דבר לא היה ידוע בוודאות.
איך הם מתו? איפה הם? מעבר לשאלות האלה עמדה האפשרות המפתה שהשניים אכן הגיעו
לפסגה. אם כן, העולם ייאלץ להודות שסר אדמונד הילרי, שהגיע לפסגה ב-1953, לא היה
הראשון לעשות זאת.
מאלורי החזיק במוניטין אדיר בקרב
מטפסי הרים; בן 38 ב-1924, הוא נחשב בדרך כלל למטפס הטוב ביותר של זמנו. גבוה,
נחוש, מנהיג טבעי עם אנרגיה בלתי נלאית וגוף חזק, הוא היה אחד מאותם
חוקרים-הרפתקנים איכותיים שנראה היה שהאנגלים ייצרו בשפע במאה ה-19 ותחילת המאה
ה-20. הוא היה אומנם בגיל מתקדם אך על ניסיון עצום. היה עידן לפני כל הנוחיות
הטכנולוגיות הגבוהות שאנו לוקחים כמובנות מאליהן: לפני גורטקס, לפני ציוד תקשורת
הרים מתקדם ולפני חומרים סינתטיים. אפילו חמצן בבקבוקים ההכרחי בטיפוס הרים מודרני
בגובה רב, היה חידוש ב-1924: מאלורי עצמו הסכים לקחת אותו רק אחרי ויכוח ארוך.
מאלורי ואנשיו טיפסו על האוורסט
כשהם לובשים סוודרים מצמר, מגפי עור ובגדים העשויים מסיבים טבעיים. בהתחשב בציוד
ה"פרימיטיבי" שלהם והידע שמטפסים לוקחים כיום כמובן מאליו, אי אפשר שלא
להשתומם מהחוסן של הגברים הללו. הם היו גם אנשי תרבות: בשממות הקפואות של האוורסט,
הם דקלמו זה לזה קטעים מתוך "המלך ליר" ו"מקבת'" כדי להעביר
את הזמן ולשמור על המורל. היה זה עידן אחר. אפשר רק להתכווץ למחשבה על מה שגברים
אלו היו חושבים על הכניעה המודרנית לפרוגרסיביזם.
למשלחת 1999 הייתה הבנה כללית בלבד
של האופן שבו התקדמו מאלורי וארווין לכיוון הפסגה והם פעלו תחת ההנחה שהם עשויים
היו לסיים את חייהם אי שם ליד הרכס הצפון-מזרחי של האוורסט. בסופו של דבר, התקרבו
חברי המשלחת לרכס הצפון-מזרחי, מסלול מסוכן ממנו נפלו כמה מטפסים אל מותם במהלך
השנים. חבר הצוות קונראד אנקר, שפעל לפי אינטואיציה, החל לחפש במדרון נמוך ליד
קרחון רונגבוק, כשהוא חוצה את הקרקע הסלעית בחיפוש אחר סימנים לגופה רבת שנים. הוא
ראה לבסוף צורה לבנה שוכבת על הקרקע הסלעית, נועלת מגף ממוסמר והתקרב בזהירות.
התברר שזו הייתה גופה, שנאחזה בצלע האוורסט במשך שבעים וחמש שנים. רוב הבגדים
התבלו והתפוררו מהגופה, אך הבשר הלבן הקפוא נשמר בסביבה הייחודית של האוורסט.
"הבגדים הועפו ברוח מרוב גופו, ועורו היה לבן מולבן. הרגשתי כאילו אני צופה
בפסל שיש יווני או רומי", אמר חבר הצוות דייב האן.
בדיקה של תג השם מתחת לסוודר של
הגופה חשפה את השם: ג'. מאלורי. חברי הצוות עמדו מול הגופה ביראת כבוד, כמעט לא
מאמינים שהם צופים בשרידיו של הגיבור שנפל. איזו גבורה, איזו עקשנות. הייתה זאת
סצנה של נוגות בלתי ניתנת לתיאור, תחושה של קרבה עם אלו שהלכו לפניהם והשתתפו
במאבק הגדול לכיבוש ההר. עם מאמץ מסוים, חיפשו חברי הצוות בשטח חפצים וקברו את
הגופה.
המשלחת הצליחה לגלות את גורלו של
ג'ורג' מאלורי, אבל השאלה האם הוא או ארווין אכן הגיעו לפסגת האוורסט נותרה ללא
מענה. אף אחד באמת לא יודע וחובבי טיפוס מתווכחים על הנושא בלהט עד היום. שרידיו
של ארווין נמצאו ב-2024; בן 22 היה בעת מותו.
אך מה שנמצא מעבר לכל מחלוקת הוא
האומץ והעקשנות של מאלורי, ארווין ושאר חברי משלחת 1924. בעודם פועלים תחת תנאים
של מצוקה קיצונית, הם קבעו רף גבוה לחקר האוורסט שלא יושווה במשך עשורים, למעשה עד
שסר אדמונד הילרי השיג את כיבוש הפסגה ב-1953. הגעה בפועל לפסגה קשורה כולה לאומץ
לב גולמי וכוח פיזי ברוטאלי, בשילוב כמובן עם מזג אוויר נוח.
מהות האנרגיה הגברית היא פריצת
מחסומים, התגברות על מכשולים והשגת דברים גדולים באמצעות כוח רצון בלתי ניתן
להכנעה ומיומנות מיושמת. לחלום דברים גדולים, לתכנן מפעלים כבירים ולהילחם למען
מימושם.
גם בהדר הנפול של ג'ורג' מאלורי
ובמנוחת המוות שלו ישנו כבוד עילאי ושקט, והוד הירואי בדמות האלבסטר הזו, שנשמרה
בלובן מפתיע והושעתה בזמן, עדיין אוחזת בצלע ההר שתבע את חייו זמן רב כל כך לפני
כן. הוא שוכב שם עדיין, גבר בכל רמ"ח איבריו.
