היסטוריה ללא צנזורה

  מה הוויקינגים יכולים ללמד אותנו על גבריות ? מהמאה ה-9 ועד המאה ה-12, היו הוויקינגים מהאנשים הקשוחים והמפחידים באירופה. מראה הספינה הארוכה שלהם הסב אימה לכל תושבי החופים. הם ביצעו פשיטות על אזורים חופיים מרוסיה ועד אנגליה וצרפת ואף הגיעו לים התיכון וקונסטנטינופול. אך הם לא היו רק לוחמים חסרי פחד - הם היו גם סוחרים, ובעיקר  חוקרים .  הם שטו בימי הצפון והתיישבו באדמות עוינות רבות . כל האירועים הללו סופרו שוב ושוב בסיפורים שהועברו מדור לדור. מעשי הגבורה של האבות נשמרו כדי ללמד את הצאצאים על העבר ולעזור להם להתכונן לעתיד. סיפורים אלה נקראו  ה"סאגות " . אולם הסאגות לא היו הספרות היחידה ששרדה מהתקופה ואחת היצירות השמורות המוכרות ביותר היא  הָאוָומָאל  ( Hávamál ), שירי חוכמה המיוחסים מסורתית לאל אודין. האוומאל הוא אוסף שירים נורדיים עתיקים המעניקים עצות כיצד לחיות, כיצד להתנהג במצבים שונים, וכיצד לנהל את חייו של גבר ויקינג. זהו מדריך מעשי עם עצות אמתיות. החוכמה שבו חוצה זמנים ומקומות ורלוונטית גם היום . קריאת ההאוומאל גורמת לאדם להרהר במקומו בעולם ובחייו כ...

המסע האפי של ה-10,000: סיפור של אומץ ונחישות . הם צעדו במשך ימים וגופם היה עייף ורעב. אלפי קילומטרים מביתם, בארץ זרה ולא מוכרת, לאחר שנבגדו בידי בעלי בריתם ומפקדיהם נרצחו החלה תחושת ייאוש להשתלט עליהם. מחשבותיהם הלכו והתמלאו ספקות. האם יזכו אי פעם לראות שוב את משפחותיהם ואת מולדתם ? היה חשוך וקר. לרבים מהם לא הייתה מדורה להתחמם לידה. חלקם כלל לא הגיעו למחנה אלא נרדמו בכל מקום שבו הצליחו למצוא מחסה. שינה עמוקה לא באה בחשבון שכן האויב היה קרוב ויכול היה להכות בכל רגע . אך הם לא היו אבודים. הרגע הקודר הזה היה גם תחילתו של מסע מופלא שנחרט בהיסטוריה וסיפורם הפך לשיעור נצחי בעוצמת האופי האנושי והגברי בפרט, שיעור שסופר שוב ושוב לאורך הדורות. אלה היו עשרת האלפים המפורסמים וסיפורם הונצח ביצירה המופתית " אנבסיס " ( ᾰ̓νᾰ́βᾰσῐς ) - " עלייה" שכן צעדו היוונים במעלה התנאים הטופוגרפיים. קסנופון, ההיסטוריון המפורסם שכתב את ההמשך לחיבור "תולדות המלחמה הפלופונסית" של תוקידידס, חיבר גם את היצירה הזאת בשבעה כרכים סביב 370 לפנה"ס, לאחר שהיה בעצמו אחד המשתתפים במסע. ...

  גבורה על גג העולם: כוח הרצון הבלתי-מנוצח של ג'ורג' מאלורי ב-6 ביוני 1924, שני חברים תשושים מהמשלחת הבריטית לאוורסט, ג'ורג' מאלורי ואנדרו ארווין, עזבו את אוהל הקנבס הקפוא שלהם בצלעו מוכת הרוחות של הר האוורסט ויצאו למאמץ אחרון להגיע לפסגה. זו הייתה שיאה של חודשים של סבל, מאמץ בלתי פוסק וסכנה, והשניים היו בטוחים שהניצחון סוף-סוף נמצא בהישג ידם . עבור מאלורי, אלפיניסט מנוסה ועקשן, זו הייתה ההזדמנות האחרונה להשיג את מה שחמק ממנו בניסיונותיו הקודמים להגיע לפסגה ב-1921: להיות האדם הראשון שמטפס לשיאו של ההר המאיים ביותר בעולם. לאחר שאיבדה את המרוץ להגעה הראשונה לקוטב הצפוני והדרומי, התמקדה האנרגיה מגלת הארצות הבריטית במשלחות לאוורסט . אולם מאלורי וארווין מעולם לא שבו. ב-21 ביוני 1924, פרסם עיתון ה"טיימס" של לונדון מברק מחבר משלחת אחרת המודיע על מותם. נכתב בו רק כי "מאלורי וארווין נהרגו בניסיון האחרון ". המסתורין סביב מה שקרה להם המשיך לרדוף את חקר האוורסט מאז ועד היום . בשנת 1998, שלח חובב טיפוס אמריקאי בשם לארי ג'ונסון דואר אלקטרוני לסטודנט ...

הנס של הקודסייקר והגברים שסירבו למות במעמקי האוקיינוס . לאורך מאות שנים, היה האי כף סייבל שבחצי האי נובה סקוטיה המקום בו מצאו מאות אוניות (כ-340 במספר) את סופן. ועדיין, מבין כל המקרים הללו, אחד יוצא דופן בשל היותו סיפור חריג של סבל והישרדות. היה זה סיפור טביעת הסקונר "קודסייקר " ( CodSeeker ), ששקעה למצולות ב-9 במאי 1877. ה"קודסייקר" הייתה ספינת דיג דו-תורנית שנבנתה באותה שנה בקלייד ריבר שבנובה סקוטיה . לאחר שצוידה באספקה ובתחמושת הנדרשת בהליפקס, יצאה הספינה למסעה הראשון עם צוות של 13 גברים ורב חובל בשם פיליפ בראון. כפי ששמה מרמז, מטרתה הייתה לדוג דגי בקלה (קוד) שהיוו חלק מרכזי מהכלכלה המקומית. אולם, סמוך למגדלור של באקארו בדרום-מערב האי, נקלעה האונייה למים סוערים והתהפכה, ימים בודדים בלבד לאחר יצאתה מהליפקס . הכאוס שנוצר בעקבות האסון הוביל את רב החובל ואיש צוות נוסף לקפוץ לסירה במטרה להימלט מהסקונר, שבשלב זה כבר התהפך במים. בשל החשיכה, לא ניתן היה לראות מי עוד הצליח להימלט מהסיפון. רב החובל ניווט את הסירה לאי כף סייבל, ושם ארגן צוות חילוץ כדי לחזור לים ולחפש ...

גבורתו של דאגלס מוסון ומסע ההישרדות הגדול בעידן ההרואי של חקר האנטארקטיקה בתחילת המאה ה-20 הייתה מרבית יבשת אנטארקטיקה עדיין לא ידועה וטרם נחשפה לעידן התגליות. אזורים אדירים ממנה היו למעשה טרה אינקוגניטה. המשימה לשנות מצב זה הוטלה על כתפיהם של מספר גברים מעוררי השראה ואמיצים, שהיו מוכנים לחשוף את עצמם לקשיים ולסיכונים של הנוף הבלתי סלחני של היבשת הזו. אחד מהם היה הגאולוג האוסטרלי בן ה-31 סר דאגלס מוסון (1882-1958). בשנת 1910 כבר היה לו ניסיון מסוים בחקר הקטבים, ובאותה שנה הוא ארגן את מה שזכה לשם "המשלחת האוסטרלאסייתית לאנטארקטיקה". מטרת המשלחת הייתה לסייר, לגלות ולאסוף נתונים על אדמת ארץ ג'ורג' החמישי וארץ אדלי - שני אזורים באנטארקטיקה שעליהם היה ידוע מעט מאוד . המשלחת נחתה באנטארקטיקה בתחילת 1912 והקימה את מחנה הבסיס שלה במפרץ קומונוולת'. התוכנית של מוסון הגדירה מספר קבוצות מזחלות, שכללו בסך הכול 31 גברים, במטרה לסקור אזורים שונים ולאסוף נתונים. הוא עצמו היה אדם מתכנן קפדן ויסודי, שלא היה מוכן להשאיר לידי המקרה אפילו את הפרטים הקטנים ביותר. יחד עם שניים נוספים - ...