היסטוריה ללא צנזורה

עליונות ושוויון תרבותי. ב-2023, בעת ההתנצלות בפני עמים "ילידים" וללא כל קונטקסט היסטורי, הכריז האפיפיור פרנציסקוס כי "לעולם לא תוכל שוב הקהילה הנוצרית להרשות לעצמה להידבק ברעיון שתרבות אחת עדיפה על אחרת..."[1] בפועל, הטענה הזאת לפיה כל התרבויות הינן שוות הינה עמדה מסוכנת מאוד שכן, לכל הפחות, היא מובילה ליחסיות וביטול האמת. עבור רוב האנשים המערביים כיום, מעלה המילה "תרבות" במקרה הטוב קונוטציות של הבדלים שטחיים - לבוש או מזונות "אקזוטיים". המציאות, עם זאת, היא שתרבויות הן לא פחות מאשר תפיסות עולם שלמות וייחודיות לכל אחת של ערכים נכונים ושליליים וטובים ורעים, המושרשים לרוב בדת או בפילוסופיה. אכן, עבור מלומדים מסוימים, כגון המסאי ת"ס אליוט, "תרבות ודת" קשורות בקשר בל יינתק ולמעשה הינן "היבטים שונים של אותו הדבר": "את התרבות אפשר לתאר אפילו בפשטות כזו שהופכת את החיים לשווים לחיות אותם ... אין שום תרבות שיכולה להופיע או להתפתח אלא ביחס לדת ... אנו יכולים לראות בדת את כל אורח חיים של עם, מלידה ועד הקבר, מהבוקר ועד הלילה ואפ...

דמוקרטיזציה - בין מנת משכל לדמוקרטיה. טאטו ואנהאנן (1929-2015) היה פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטת טמפרה בפינלנד וכן אביו של ראש ממשלת פינלנד לשעבר מאטי ואנהאנן. עבודתו המרכזית של פרופ' ואנהאנן במהלך הקריירה הארוכה שלו הייתה בתחומי ה-דמוקרטיזציה (הרמה הדמוקרטית אליה הגיעו מדינות שונות), קונפליקטים אתניים וגזעיים וכן יישום רעיונות אבולוציוניים לחקר הפוליטיקה והתנאים האנושיים. במחקריו ההשוואתיים המוקדמים אודות הדמוקרטיזציה השתמש ואנהאנן בתאוריית חלוקת-משאבים במטרה להסביר את ההבדלים ברמות הדמוקרטיה בין המדינות. לפי תאוריה זו, חלוקה שווה יותר של "משאבי כוח" אינטלקטואליים וכלכליים חשובים אמורה להוביל לדמוקרטיזציה, בעוד שריכוז המשאבים בידי מעטים צפוי להוביל למערכות אוטוקרטיות. ואנהאנן מצא קורלציה מאוד חזקה בין החלוקה של משאבי כוח ודמוקרטיזציה. יחד עם זאת, במהלך המחקרים המוקדמים הללו לא ניסה פרופ' ואנהאנן להסביר מדוע שונה כל כך חלוקת משאבי הכוח בין מדינה למדינה. אולם בספרו מ-2009 "גבולות הדמוקרטיזציה: אקלים, אינטליגנציה וחלוקת משאבים"[1] הוא כבר מספק תשובה...

לואי התשיעי בקרב דמיאט, 1249 . בסוף מאי 1249 מסע הצלב השביעי כבר יצא לדרך. מלך צרפת לואי התשיעי "הקדוש" וצבאו, אשר הורכב מ-25 אלף צלבנים, לרבות טמפלרים והוספיטלרים, הפליגו מקפריסין. בשלב זה האמינו הצלבנים כי לפני שניתן יהיה להחזיר את השליטה בירושלים יש קודם כל לבלום את הסכנה ממצרים, ועל כן היה יעדם עיר הנמל המצרית דמיאט . דמיאט כבר עמדה עוד לפני כן במרכז מסע הצלב החמישי ברבע הראשון של המאה ה-13, ועל כן המסע הזה של הצלבנים לא הפתיע את הסולטאן המצרי אל-סליך איוב. הוא שלח כוח תחת פיקודו של האמיר פא'רדין על מנת לבצר את חיל המצב של דמיאט ולשמור על קו החוף מפני הצלבנים המתקרבים. לאחר מכן שלח המתכנן הזה של הביזה של ירושלים ב-1244 הודעה ללואי בו הזהירו מראש: "אף אחד מעולם לא תקף אותנו מבלי להרגיש את עליונותנו", התגאה הסולטן. "זכור את הכיבושים שעשינו מהנוצרים; גירשנו אותם מהארצות שהיו ברשותם; הערים החזקות ביותר שלהם נפלו תחת ההתקפות שלנו". כל האזורים שנפלו לג'יהאד במזרח התיכון וצפון אפריקה – מעיראק במזרח ועד מרוקו במערב - ולאחר מכן "טורקיה" ובמש...

ריצ'רד לב הארי בקרב ארסוף, 1191. קרב ארסוף שהתרחש ב-1191 במהלך מסע הצלב השלישי ובקלות יכול לשמש כלא פחות מתסריט הוליוודי. ב-22 באוגוסט 1191 יצא ריצ'רד לב הארי בראש כוח צלבני של כ-10 אלף חיילים מעכו ליפו. תחת השמש הקופחת היה הצבא הזה נתון מתקפות חצים רבות מצד המוני כוחו של סלדין (צלאח א-דין), ג'יהאדיסט שרק מספר שנים קודם לכן השמיד למעשה את הצלבנים בקרב קרני חיטין. המטרה, לאחר שהבטיחו את בטחונה של עכו, הייתה אומנם שחרור ירושלים, אולם עיר זו דרשה מסע אל תוך פנים שטח הארץ, בזמן שמרכז הכוח הצלבני התרכז באזור החוף. המעבר ההררי והריק מעכו לירושלים היה כמעט ובלתי אפשרי מבחינה לוגיסטית. לפיכך החליט ריצ'רד לתפוס את יפו דרומית לעכו שהייתה עיר הנמל הקרובה ביותר ובקו ישיר יותר לירושלים. במהלך המסע הזה בן 120 ק"מ, חרף האבדות מירי פרשי האויב, מכות שמש תחת השריון הכבד, נקישות נחשים, רעב ומחלות, נותר הכוח הנוצרי איתן והמשיך בדרכו. באהא א-דין, הביוגרף הפרטי של סלדין, הביע מורת רוח: "ראיתי אנשים שונים בקרב הפרנקים עם עשרה חיצים תקועים בגבם, ממשכים קדימה בצורה כזו ממש בלי כל דאגה...

ריצ'רד לב הארי במצור על עכו, 1189-1191. לאחר התבוסה המכרעת בקרב קרני חיטין ב-1187, המשיך סלדין (צלאח א-דין) לכבוש שוב את ירושלים ורוב הממלכות הנוצריות האחרות, לרבות עיר החוף עכו. נלהב מהצלחותיו, הוא נשבע לא לחסל רק את הצלבנים של ארץ הקודש, אלא אף לפלוש לאירופה ו"לרדוף שם את הפרנקים, כדי לשחרר את האדמה מכל מי שלא מאמין באללה, או למות בניסיון לעשות זאת ." זמן קצר לאחר מכן, עקב מקומה האסטרטגי, הפכה עכו למקום אליו הגיעו הצלבנים הנותרים. אם הם רק יוכלו להחזיר אותה אליהם הם יוכלו להחזיר גם את מרכז הכוח שלהם ולהתחיל לפעול שוב, לרבות בכיוונה של ירושלים. הללו הטילו מצור על העיר בקיץ 1189. הם הוחלשו רבות על ידי רעב, מגיפות ו-דֶבֶר אשר הובילו למותם של אלפים, כל זאת בזמן שהמשיכו המזרח תיכוניים להחזיק בעכו . מצבם העגום השתנה בקיץ 1191 עם הגעתם של מלך צרפת פיליפ השני ובעיקר ריצ'רד לב הארי האנגלי אשר נתפס בידי מרבית הצלבנים בתור המנהיג הטבעי שלהם. הללו הביאו עימם כוחות אשר עזרו להטיל מצור על העיר . ריצ'רד מיד פקד על בניית כלי מצור נוספים, לרבות מגדל מצור נייד בו הוצבו קשתים - ...