דמוקרטיזציה - בין מנת משכל לדמוקרטיה.
דמוקרטיזציה - בין מנת משכל לדמוקרטיה.
טאטו ואנהאנן (1929-2015) היה פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטת טמפרה בפינלנד וכן אביו של ראש ממשלת פינלנד לשעבר מאטי ואנהאנן. עבודתו המרכזית של פרופ' ואנהאנן במהלך הקריירה הארוכה שלו הייתה בתחומי ה-דמוקרטיזציה (הרמה הדמוקרטית אליה הגיעו מדינות שונות), קונפליקטים אתניים וגזעיים וכן יישום רעיונות אבולוציוניים לחקר הפוליטיקה והתנאים האנושיים.
במחקריו ההשוואתיים המוקדמים אודות הדמוקרטיזציה השתמש ואנהאנן בתאוריית חלוקת-משאבים במטרה להסביר את ההבדלים ברמות הדמוקרטיה בין המדינות. לפי תאוריה זו, חלוקה שווה יותר של "משאבי כוח" אינטלקטואליים וכלכליים חשובים אמורה להוביל לדמוקרטיזציה, בעוד שריכוז המשאבים בידי מעטים צפוי להוביל למערכות אוטוקרטיות. ואנהאנן מצא קורלציה מאוד חזקה בין החלוקה של משאבי כוח ודמוקרטיזציה.
יחד עם זאת, במהלך המחקרים המוקדמים הללו לא ניסה פרופ' ואנהאנן להסביר מדוע שונה כל כך חלוקת משאבי הכוח בין מדינה למדינה. אולם בספרו מ-2009 "גבולות הדמוקרטיזציה: אקלים, אינטליגנציה וחלוקת משאבים"[1] הוא כבר מספק תשובה אחת לבעיה זו: רמת חלוקת המשאבים תלויה בחלקה באינטליגנציה הלאומית הממוצעת. הוא השווה את מנת המשכל הלאומית של המדינות כפי שהוצג בספרו הקודם "מנת משכל ואי שוויון גלובלי"[2] לתוצאות מדד הדמוקרטיה של 172 מדינות ב-2006. במדד שנע בין 01 ל-44.2, המדינות שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר היו בלגיה (44.2), דנמרק (43.5), הולנד (42), שוויץ (41.4), איסלנד (40.4), שוודיה (40.1), קפריסין (38.7), נורבגיה (38.6), פינלנד (37.6) וגרמניה (37). ארה"ב זכתה ב-34.5, בריטניה ב-29.5 ורוסיה ב-17.3. מדינות מזרח אסיה המונגולואידיות היו מגוונות יותר מהאירופאיות, כאשר יפן הובילה עם 32.8, טאיוואן 28.7, דרום קוריאה 26.8, בזמן שסינגפור זכתה ב-9 בלבד וסין וצפון קוריאה קיבלו 0 מינימאלי חרף אוכלוסיות עם מנות משכל גבוהות.
מספר מדינות מדרום מזרח ודרום אסיה זכו בתוצאות מכובדות. הודו הייתה עם התוצאה הגבוהה ביותר של 25.6, סרי לנקה 25.3 ובנגלדש 17.3. אולם שום מדינה אחרת מהאזור הזה, כמו גם צפון אפריקה, לא התקרבה למספרים הללו. מלזיה קיבלה 11.4, פקיסטן 5.7, קמבודיה 4, איראן 3, בזמן שבורמה, תאילנד וערב הסעודית זכו ב-0 מינימאלי. בצפון אפריקה נעו הציונים בין 5.5 המקסימאלי בטוניסיה ל-0 מוחלט בלוב.
בדרום אמריקה היו הציונים מגוונים עוד יותר, כאשר הציונים עבור רמת הדמוקרטיזציה הגבוהים ביותר ניתנו בעיקר למדינות בעלות רוב של אוכלוסייה אירופאית: ארגנטינה עם 35.8 (אף יותר מארה"ב), אורוגוואי 31.8 וברזיל 28.1 היכן שכמחצית מהאוכלוסייה הינה אירופאית. מדינות בעלות מיעוטים אירופאים לא זכו לציונים מעל 25. מדינות בעלות רוב שחור וקאריבי זכו לציונים הנמוכים ביותר, כגון ג'מייקה עם 13.1 והאיטי עם 11.3.
את הציונים הנמוכים ביותר קיבלה אפריקה שמדרומית לסהרה. גאנה זכתה אומנם במקום הראשון עם 19.1, אולם מרבית המדינות האחרות קיבלו פחות מ-12, כאשר אנגולה, חוף השנהב, אריתריאה וסומליה קיבלו 0. קיימת קורלציה של 0.57 בין מנת המשכל הלאומית לדמוקרטיזציה ולפי חישוביו של ואנהאנן מסבירה האינטליגנציה הלאומית 33% מהבדלי רמות הדמוקרטיזציה, בזמן שגם לחלוקת משאבי הכוח ישנה חשיבות גדולה.
באשר לשאלה מדוע קיימים הבדלים ברמות מנת המשכל בין המדינות, מאמץ ואנהאנן את התאוריה שהפכה לנפוצה בקרב רבים אחרים בתחום: כאשר היגרו לראשונה בני האדם המוקדמים צפונה מתוך אפריקה הם פגשו סביבות מחייה קרות מאוד בהן היה קשה יותר לשרוד. ככל שהיה האקלים קר יותר, כך היה הצורך גם באינטליגנציה גבוהה יותר. על מנת לבחון תאוריה זו הוא בוחן את היחסים בין הטמפרטורה הממוצעת השנתית לבין מנת המשכל הלאומית ומוצא מתאם שלילי של 0.52. לדבריו, זה מסביר מדוע מנת המשכל הגבוהה ביותר היא בקרב תושבי צפון מזרח אסיה (105), אחריהם האירופאים (100), צפון אפריקאים ודרום אסייתיים (80-85), ולבסוף אפריקאים שמדרום לסהרה (67).
ואנהאנן מציע לפיכך רצף סיבתי שבו הבדלים גיאוגרפיים בטמפרטורה היו הגירוי המקורי שהניע את רמת מנת המשכל, תחילה של תושבי דרום אסיה וצפון אפריקה בקווי רוחב עדינים מבחינת מזג האוויר, ומאוחר יותר העלו את מנת המשכל של האירופים והצפון מזרח אסייתיים בסביבות קרות יותר. הוא טוען שמנת המשכל הגבוהה יותר של האירופאים וצפון-מזרח אסיאתיים תורמת לדמוקרטיה בשתי דרכים נפרדות: היתרונות עצמם של מנת משכל גבוהה וחלוקה טובה יותר של משאבי כוח במדינות בעלות איי קיו גבוה.
פרופ' ואנהאנן מציע שאיי קיו גבוה שלעצמו הוא הכרחי עבור הדמוקרטיה משום ש"אנשים במדינות עם מנת משכל לאומית נמוכה אינם מסוגלים להתארגן, לקחת חלק בפוליטיקה הלאומית ולהגן על זכויותיהם מול בעלי הכוח כמו אנשים במדינות עם מנת משכל לאומית גבוהה יותר." עמי מדינות מנת משכל נמוכה יכולים לרצות דמוקרטיה, אולם אין הם יכולים לבסס ולשמור עליה.
מנת משכל גבוהה תורמת גם לגורמים אחרים ההכרחיים לדמוקרטיה: חלוקה רחבה של משאבי כוח. ניתן לטעון שרמת הריכוז של עושר וכוח משקפת את סטיית התקן של מנת המשכל בחברה ולא את הממוצע ושלחברות של עשירים מאוד ועניים מאוד עשויות להיות שונות גדולה יותר באינטליגנציה מאשר בחברות עם מעמדות ביניים גדולים. אולם מסקנותיו של ואנהאנן הינן אחרות. לטענתו מה שיוצר את מעמד הביניים זה ממוצע גבוה, לא חלוקה צמודה של מנת משכל. אנשים אינטליגנטים יותר מסוגלים להגן טוב יותר על האינטרסים שלהם ולקדם אותם, וכן לרכוש השכלה המונעת ריכוז משאבי כוח. חלוקה זו של כוח פוליטי תומכת בהופעתן של כלכלות שוק המסייעות בחלוקת משאבי כוח בצורה רחבה יותר. סטיית התקן במנת המשכל דומה כנראה ברוב המדינות, אולם אלה עם ממוצעים גבוהים יותר הן גם שוויוניות ודמוקרטיות יותר.
ואנהאנן מסביר מדוע החוקרים השונים בעבר ובהווה גזרו משתנים דומים בדרכים אחרות והוא מגן על שיטתו שלו כשימושית ומתאימה. הוא משתמש גם בטכניקות דומות כדי לגזור משתנים עבור ממוצע הטמפרטורה (MT), אינדקס משאבי הכוח (IPR) ומנת משכל לאומית. עבור מנת המשכל הוא נשען במידה גדולה גם על גם חוקרים שנויים במחלוקת כגון ריצ'רד לין, ארתור ג'נסן והלמוט נייבורג. אינדקס משאבי הכוח, מצד שני, הוא מושג חשוב מאוד שייחודי לסוגי מחקרים אלה; הוא מודד את "הדרגה הכוללת של אי השוויון בחלוקת המשאבים" בתוך מדינה. ואנהאנן מזהה חמישה אינדיקטורים לכך: אוכלוסיית סטודנטים, אוריינות, חוות משפחתיות, מידת הביזור של משאבי כוח כלכליים שאינם חקלאיים ותמ"ג ריאלי לנפש. לאחר הגדרה והצדקה של כל אחד מהמשתנים הללו, הוא מאחד אותם באופן מתמטי לאינדקס משאבי הכוח.
המסקנה, אם כך, היא שמדינות בעלות מנת משכל ממוצעת נמוכה, בעיקר דרומית לסהרה, אינן מסוגלת לקיים דמוקרטיה יציבה לטווח ארוך. מדינות דרום-מזרח אסיה, דרום אסיה, צפון אפריקה, הקריבים ומדינות דרום אמריקה בעלות מיעוטים אירופאים - בהן נא ממוצע ה-איי קיו בין 80 ל-89 - מסוגלות לקיים אך ורק דמוקרטיות שבריריות ורחוקות מאוד ממושלמות.
במידה וטענותיו של פרופ' ואנהאנן אכן נכונות, הרי שיש לכך חשיבות עצומה עבור מנהיגים מערביים ובעיקר נשיאי ארה"ב אשר משוכנעים כי מדינות כגון עיראק, אפגניסטן או מצרים, חרף מנת המשכל הירודה והדת שלהן הנוגדת את הדמוקרטיה, בשלות לדמוקרטיה מתמשכת ושלאחר הפלת השלטונות המושחתים, ירוצו ההמונים לאמץ את הדמוקרטיה. בפועל, נראה ששחיטות וכוחנות אלו הכלים היחידים לשליטה יציבה באזורים אלו.
[1] Tatu Vanhanen, The Limits of Democratization: Climate, Intelligence, and Resource Distribution, Washington Summit Publishers, 2009.[2] Richard Lynn and Tatu Vanhanen, IQ and Global Inequality, Washington Summit Publishers, 2006.
