היסטוריה ללא צנזורה

הרופא הגדול והחשוב ביותר בהיסטוריה - אנדריאס וסאליוס. זה הרבה יותר נפוץ שהגדולה האנושית מתרחשת כתוצאה משנים רבות של עבודה קשה, מאומצת וסבלנית מאשר ממקרה של התגלות מקרית וחד פעמית. בהדרגה ובהתמדה, לאט אבל בטוח, צד אחר צד, עשוי עמלו של האדם הדגול להימשך במשך תקופה של שנים רבות לפני שהמאמץ מניב תוצאות כלשהן. אולם כאשר התוצאות הללו מגיעות, הן יכולות לשנות את סדרי העולם, כאשר רוב רובו של העולם כלל לא יהיה מודע לעמל הקפדני והאינסופי שיצר אותן. גם מה שנקרא "הצלחה בין-לילה" הוא לרוב תוצאה של שנים רבות, לעתים עשרות שנים. אנדריאס וסאליוס נולד ב-בריסל ב-1514 למשפחה בעלת רקע מרשים בתחום הרפואה. כבר בתור נער הוא הוקסם בידי עולם הטבע ולמד בשקיקה כל פיסת מידע בתחומי הביולוגיה, אנטומיה ורפואה. אולם האהבה הגדולה ביותר שלו הייתה תחום הדיסקציה והוא פיתח בו כישרון יוצא מן הכלל. הוא הראה סימנים לגאונות כבר בגיל צעיר ובגיל 22 הוא כבר הרצה לעמיתים בשפה הלטינית ואף מסוגל היה לקרוא את הכתיבה הרפואית של קלאודיוס גלנוס ביוונית המקורית. הכתיבה ההיסטורית של גלנוס, לצד זו של קלסוס ואריסטו, הייתה הדומיננטי

הרפואה והתקינות הפוליטית. פרופ' סאלי ל. סאטל היא פסיכיאטרית המרצה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת קולומביה וחברה ב-AEI. במבוא לספרה משנת 2000 אודות האופן בו הורסת התקינות הפוליטית את הרפואה[1] היא כותבת: "במשך כמה עשורים, האוניברסיטאות, מקצוע עריכת הדין ומקום העבודה היו תחת מתקפה מצד אנשים הטוענים לדיכוי כזה או אחר ... זה כמעט מפתיע שהרפואה הייתה חסינה כל כך הרבה זמן". אולם עתה גם חסינות זו הולכת ונשחקת. נקודות המוצא של התקינות בנושא ההשתייכות האתנית/גזעית ומין (מגדר) החלו להפוך כל דבר, מבריאות הציבור ועד לפסיכיאטריה, לפלטפורמה להתקפה ליברלית על המערב. ה"אינדוקטרינולוגים" (Indoctrinologists), כפי שסאטל מכנה את התוקפים, עדיין לא השתלטו אומנם בעת כתיבת הספר בשנת 2000 על כל תחום הרפואה, אולם אין ספק כי הללו נחושים במטרתם להציב את האידאולוגיה לפני הכל, לרבות מדע, הגיון בריא ואפילו פציינטים וחולים. בריאות הציבור שיפרה ללא ספק את חיינו באופן אדיר. אמצעי תברואה וגילוי האופן בו גורמים החיידקים למחלות הצילו את חייהם של מיליוני אנשים. אולם כבר בעת כתיבת הספ

  כת המהדיזם - האידאולוגיה האפוקליפטית של משטר האייתולות ותכנית הגרעין. כפי שראינו פעמים רבות בעבר, אין המערב מסוגל להבין את הלך הרוח המזרח תיכוני בעת ניסיונו להתמודד עם הסוגיות הרבות והמורכבות שלו. כתם עיוור מאוד מרכזי בהקשר זה הינו תחום תכנית הגרעין האיראנית, אותה ניתן לסכם במילה אחת אותה אין רוב המערביים מכירים: מהדיזם . הדוקטרינה הדתית "מהדיזם" נעה סביב דמות אסכטולוגית - מַהְדִי , או "המונחה בצדק" (האל) - אשר בעת אחרית הימים אמור להביס את הרוע ולהקים שלטון אסלאמי עולמי. הן השיעים והן הסונים מאמינים ב-מהדי, אולם הם מחזיקים בגרסאות שונות אודות אופיו ותפקידו. הרפובליקה האסלאמית של איראן הינה אומה שיעית מפלג "התריסריים". בדומה לכלל השיעים, מאמינה איראן כי המנהיגות האמתית של כל האסלאם שייכת לשושלת בני משפחתו של הנביא מייסד דתם, החל מהח'ליף עלי בן אבי טאלב, בן דודו וחתנו של הנביא דרך נישואיו עם בתו - פאטימה. לפי האמונה השיעית, היה עלי ה-אימאם המונחה בצדק הראשון ולאחר מכן המשיך התואר לעבור עם יורשיו הזכריים. בדומה לנביא עצמו, כל אלו נתפסים כחסרי כל

  הקונטקסט ההיסטורי הרחב לפלישת חמא"ס  ב-7.10.2023. בימים הראשונים שלאחר טבח ה-7.10.2023 נשמעו ביקורות רבות בעולם כלפי הפוגרום הזה שביצע ארגון הטרור חמא"ס נגד אזרחי מדינת ישאל, אולם תוך זמן קצר מאוד החלה התמיכה הבינלאומית בישראל להתפוגג ונשמעו יותר ויותר עדויות מרחבי העולם לחגיגות והצדקות של המתקפה, זאת מצד אקדמאים, פוליטיקאים, פקידי שלטון והמוני ערבים, מוסלמים ואנשי שמאל. בין ההצדקות למתקפה הועלו טענות כגון הצגתה של ישראל כמדינת מתיישבים קולוניאליסטים אשר מפעילה מדיניות של אפרטהייד ורצח עם נגד "הפלסטינים". טענות אלו מגיעות במידה רבה מהאקדמיה המודרנית המקדמת תאוריות פרוגרסיביות כגון התיאוריה הפוסט-קולוניאליסטית וכן מספר סיסמאות פוליטיות. כמובן שטענות אלו הן ריקות מכל תוכן ונובעות משנאה או שטיפת מוח אנטי-ישראלית ואפילו אזרחי מדינת ישראל המוסלמים דוחים כל רמז למעבר לשטחי הרשות "הפלסטינית". חשוב לזכור כי התרבות הערבית והדת המאפיינת את רוב אנשיה מסתמכת על התפיסה הבסיסית של התנגדות מבנית שנמצאת בלב בסיסה של התרבות הבדואית.[1] החוקים הבדואים דורשים תמיד ק

הפגיעה ה"פלסטינית" במדינות המארחות - רקע היסטורי. מדוע חוששות המדינות הערביות לקלוט את "הפליטים"? חלק גדול מהעולם המערבי נוהג לחשוב כי העולם הערבי מאוחד בתמיכתו ב"פלסטינים", אולם המציאות היא שמדינות ערב נוהגות להשתמש ולנצל אותם במטרה לפעול נגד ישראל או לקידום הג'יהאד. למעשה, רק "פעילי זכויות" מערביים הם היחידים בעולם שלפחות מתיימרים לפעול לטובת איכות חייהם של תושבי עזה ויהודה ושומרון, אם כי גם במקרה שלהם הסיבות לכך הן לרוב אמוציונליות הנובעות מהצורך ברגשות כאלו או אחרים. בזמן שרוב רובם של הערבים ובעלי הדת המזרח תיכונית אכן שונאים את מדינת ישראל, חלק גדול מהם שונאים גם את "הפלסטינים", חרף העובדה שהם עדיין תומכים בהם נגד מדינת ישראל כחלק מהסולידריות האתנית והדתית. ההסבר לכך יהיה שוב זר עבור אנשי התרבות המערבית. ראשית, חשוב לזכור כי אין באמת קבוצה אתנית או תת-אתנית בשם "פלסטינאים" שכן אלו הם מהגרים שהגיעו לאזור ממדינות הערביות או ממרכז אסיה בתקופת האימפריה העותמאנית כחלק ממדיניות הזזת והחלפת אוכלוסיות שאפיינה אימפריה זו וכן ב

קניבליזם וג'יהאדיזם. ערך הויקיפדיה בשפה העברית מגדיר את עהד תמימי באופן הבא: "...פעילה פוליטית פלסטינית. התפרסמה בעקבות הפצת סרטונים וצילומים שבהם תקפה חיילי צה"ל במספר אירועים בכפר מגוריה, נבי סאלח, והפכה לאחד מסמלי המאבק הפלסטיני במדיניות ישראל ביהודה ושומרון." עוד כותב הערך כי: "ב-15 בדצמבר 2017 הסריטו בני משפחתה של תמימי את עהד לצד אמה ובת דודתה כשהן מנסות לגרש קצין וחייל מחצר ביתן. החיילים עמדו בכניסה לאחר שסילקו זורקי אבנים מהבית ומנעו כניסה של מתפרעים נוספים. בסרטון נראית תמימי כשהיא צועקת עליהם, סוטרת לקצין ובועטת בו." "ב-19 בדצמבר 2017 נעצרה תמימי וב-17 בינואר 2018 הוארך מעצרה עד תום ההליכים בבית המשפט הצבאי, בנימוק שתמימי קראה מפורשות לפיגועים, שכוחות הביטחון נהגו כלפיה במשך זמן רב בסלחנות שלא הועילה, ולאור מסוכנותה." "במסגרת הסדר טיעון הודתה תמימי בארבעה סעיפי אישום, שכללו את תקיפת הקצין והחייל, הסתה ומקרים נוספים של הפרעה לכוחות צה"ל. ב-21 במרץ 2018 אושר ההסדר בבית המשפט והיא נידונה ל-8 חודשי מאסר בפועל ולקנס של 5,000 ש"