על הקולוניאליזם, חלק ט' - לאופולד השני והקולוניאליזם הבלגי בקונגו.

על הקולוניאליזם, חלק ט'

לאופולד השני והקולוניאליזם הבלגי בקונגו.

סיפורים אינם יכולים להחליף עובדות היסטוריות. באקלים המודרני, הדגשת הצדדים השליליים, תוך התעלמות מוחלטת מהחיוביים, הפכה לאופנה מקובלת. בשנים האחרונות הואץ הסנטימנט האנטי-קולוניאלי בחברות המערביות תוך דרישה מהממשלות לפצות על "חטאי" העבר.[1] אולם המציאות היא שבזמן שהקולוניאליזם המערבי ביצע גם הוא מעשים שליליים - אם כי עדיין היה קצר מועד ואכזרי פחות מהקולוניאליזם של תרבויות אחרות - חשוב לגנות גם את ההגזמות בדבר מעשי האלימות שלו. השימוש בהיסטוריה ככלי פוליטי מזהם בפועל את השיח הציבורי, בעיקר בטווח הארוך.

אכן, נראה שלעתים קרובות הרושם ההיסטורי הפופולרי המתקבל בקרב הקהל הרחב מגיע בעיקר מהפעילים, לרבות באקדמיה, ולא ממחקרים רציניים. אתרי אינטרנט וערוצי המיינסטרים מודיעים לקוראיהם וצופיהם שהאירופאים ביצעו זוועות באפריקה ובאיי הודו המערבית, כאשר נוטים במקביל אותם המקורות להימנע מכל אזכור של העובדה כי מעשי האכזריות הללו הובילו לזעם וביקורת באירופה עצמה ולעתים קרובות אף לוועדות חקירה,[2] תופעה שלא הייתה קיימת בקרב התרבויות הקולוניאליסטית הלא מערביות. הקולוניאליזם המערבי בהחלט יכול היה להיות אכזרי, אולם הייתה זו גם תנועה ביקורתית שעודדה התבוננות פנימית וביקורת עצמית.

ללא ספק, מספק הנרטיב המודרני פרספקטיבה מעוותת אודות הפרויקט הקולוניאלי המערבי ומדינות מסוימות מושמצות הרבה יותר מאחרות. לרוע המזל, זוכרים הבלגים לחיצי ביקורת עצומים יותר מאומות אחרות על שכשלו להביע חרטה על מדיניותו של המלך לאופולד השני, אשר הקים את מדינת קונגו החופשית ב-1885.[3] באופן לא מפתיע, עקב ההתעלמות מהכרונולוגיה של האירועים, הדיונים המודרניים אודות מעורבותה של בלגיה בקונגו שוקעים בבורות. אי דיוקים גזעניים מוצגים כעובדות לרעת הלמדנות האמתית. עדיין, חייבת האמת ההיסטורית להיות מעל לכל רגש או אינטרס פוליטי או חברתי המקדמים עיוותים היסטוריים.

כאמור, עקב הזוועות שהתרחשו בתקופת שלטונו של מלך בלגיה לאופולד השני הפכה ההשמצה של הבלגים לנורמה מוחלטת. יחד עם זאת, המציאות היא שבלגיה עצמה הייתה מעצמה קולוניאלית בעל כורחה ומדינת קונגו החופשית הייתה לא יותר מפרויקט המחמד האישי של המלך.[4] לאופולד ראה בעיני רוחו את בלגיה הופכת למעצמה קולוניאלית, אך מאמציו נבלמו על ידי הממשלה הבלגית. התפיסה של לאופולד הייתה שהקולוניות הינן רווחיות ויכולות לחזק את נוכחותה של בלגיה על הבמה העולמית. במטרה להעניק לגיטימציה לפרויקט שלו, הציג לאופולד את תכניתו כניסיון הומניטרי לשים קץ לעבדות ולקדם את המודרניזציה של אפריקה בדומה למאמצים של המעצמות האחרות. הניסיונות הדיפלומטיים הללו נחלו הצלחה ועם תמיכת ועידת ברלין הקים לאופולד את מדינת קונגו החופשית כישות פרטית הנשלטת באופן אישי ובלעדי על ידו.

בפועל, בתקופת חייו, היה לאופולד השני דמות שולית ומשנית מאוד בהיסטוריה המערבית, זאת עד אשר זכה לאור הזרקורים בספרו מ-1998 של הסופר והפעיל האמריקאי היהודי אדם הוכשילד "רוחו של המלך לאופולד".[5] הוכשילד טען כי כ-10 מיליון תושבי קונגו איבדו את חייהם עקב המדיניות של לאופולד השני. אין ספק שהיה שלטונו של לאופולד יוצא דופן בברוטליות הכפייתית שלו, אולם המספרים שהציג הוכשילד הם כה מגוחכים שאפילו היסטוריונים מודרניים וחוקרים אחרים דחו אותם.[6]

הטענה של הוכשילד התבססה על ההערכות של ההיסטוריון הבלגי המפורסם יאן ונסינה אשר טען כי בין השנים 1880 ל-1920 ירדה אוכלוסיית קונגו בלא פחות ממחצית. אולם בזמן שונסינה התנער בהמשך מההערכות השגויות שלו, הוכשילד סירב לעשות זאת. כפי שכתב בספרו:

"רק בשנות ה-20 של המאה ה-20 בוצעו הניסיונות הראשונים למפקד אוכלוסין בשטח רחב. בשנת 1924 הוערכה האוכלוסייה ב-10 מיליון, נתון שאושר על ידי ספירות מאוחרות יותר. המשמעות היא, על פי ההערכות, שבתקופת לאופולד והמיידית בעקבותיה ירדה אוכלוסיית האזור בכ-10 מיליון איש."

ההערכה הזאת כמובן שאיננה נכונה שכן יוצא הוכשילד מנקודת הנחה שבהעדר שלטונו של לאופולד הייתה אמורה להיות אוכלוסיית קונגו ב-1924 20 מיליון. ברם, לא היו לשלטונות מדינת קונגו החופשית את המשאבים או את האמצעים הארגוניים לייצר צמצום כה משמעותי באוכלוסיית המדינה. משמעות הטענות של הוכשילד היא התפיסה לפיה השמיד שלטונו של לאופולד באופן ישיר או עקיף מספרים אדירים של האוכלוסייה במשך תקופה ממושכת. אולם אין מעשה כזה היה אפשרי מבחינה לוגיסטית, הן עקב שטחה העצום של קונגו והן עקב הצוות המצומצם מאוד אותו העסיק המלך במדינה.

יתר על כן, מנסה הוכשילד באופן נואש לשקם את אמינותו שנפגעה עקב טענותיו המגוחכות על ידי הטענה שהיחלשות האוכלוסייה שנגרמה על ידי מדיניות המדינה החופשית של קונגו החמירה את המחלות ואת התחלואים החברתיים. כמובן שגם טענה זו איננה נכונה שכן אפילו השלטון המטיב והטוב ביותר לא היה מקטין במידה רבה את ההשפעה השלילית של מחלות. האזורים המזרחיים והמרכזיים של אפריקה היו נגועים במגיפות הן בתחילת המאה ה-20 והן הרבה לפניה, מגיפות שהיו נפוצות מאוד באפריקה במשך אלפי שנים.[7] למרות שממשל תקין יכול לעזור למתן את ההשלכות של מגיפות, למחלות אלו עדיין תהיה השפעה הרסנית על החברה.

יתרה מכך, מבקריו של ליאופולד משמיטים את העובדה שהוא ניהל קמפיין עיקש במטרה להילחם במחלת השינה בקונגו.[8] ב-1903 הוא ביקש מבית הספר לרפואה טרופית של ליברפול לשלוח צוות למדינת קונגו החופשית. כך המחלה נחקרה בקפדנות על ידי חוקרים ומדינת קונגו החופשית יישמה במהירות את ההמלצות של המומחים הללו. במטרה להילחם במחלה נבנו מחנות עבור אחיות קליניות והם אוישו על ידי נזירות קתוליות. מדינת קונגו החופשית אף פיתחה שיטות אבחון לקידום טיפול מוקדם במחלת השינה. למעשה, ארגנה בלגיה את הקמפיין המוצלח ביותר עד לשלב זה במאבק במחלת השינה, יותר מכל מושבה אירופית או לא אירופית, וזכתה לשבחים מצד מעצמות אירופיות אחרות.

אין כל ספק כי היה לאופולד השני מאוד רחוק מלהיות אדם מושלם, אולם אין להתייחס ברצינות גם להגזמות המגוחכות של הפעילים למיניהם. אפילו יאן ונסינה הבחין שבתקופת שלטונו גדלה אוכלוסיית קונגו באזורים שונים של המדינה והוא ציין כי "בניגוד לציפיות, אוכלוסיית קובה [במרכז קונגו] עלתה למעשה ולא ירדה במהלך שני העשורים הראשונים של העידן הקולוניאלי".[9] כמובן שזה לא מבטל את הזוועות של לאופולד ועל כן כבר ב-1904 נשלחה ועדת חקירה לבחון את התעללויות שהתרחשו תחת השגחתו.[10] מעשיו של לאופולד הציתו זעם רב באירופה ולכן החליטה ממשלת בלגיה לקחת את קונגו מידיו של לאופולד ולהפוך אותה למושבה שלה במטרה למנוע כל התעללות עתידית נוספת. לבסוף, הוביל הקולוניאליזם הבלגי הזה לשיפורים בתחומים רבים כגון שירותי בריאות וחינוך יסודי.[11]

מבחינה כלכלית, הקולוניאליזם הבלגי האיץ מאוד את ההשקעה הכספית בקונגו.[12] יחסית למושבות אחרות, הפכה קונגו לשיא השקעות הון לנפש. עד 1938 קיבלה קונגו 48 דולרים של הון זר עבור כל תושב. בהודו הבריטית (לרבות בורמה וסרי לנקה), הסתכם סכום זה ב-8 דולרים; בהודו ההולנדית 36 דולר; במושבות אפריקאיות צרפתיות 25; באפריקה הבריטית 32; ו-18 דולר באפריקה הפורטוגלית.

קונגו הפכה לקולוניה בלגית מלאה לחלוטין ב-1908. בעקבות המהלך הזה היא זכתה להיות אחת הקולוניות היעילות והנדבניות ביותר בכל אפריקה. בסופו של דבר, האסונות שהגיעו לאחר עצמאותה של קונגו ב-1960 הוכיחו יותר ממקומות אחרים כמה מסוכן ושגוי היה זה לסיים את השלטון האימפריאלי לפני שתוכנן כיצד להפוך את התלות לעצמאות ראויה.[13]

לסיכום, ניתן לומר שנרטיב הנוכחות הבלגית בקונגו, כמו רבים אחרים, הוא בעיקר עוד סיפור של הגזמה. יהיה זה נכון הרבה יותר עבור הפעילים להתמקד יותר במיליונים שמתו בלחימה תחת השלטון העצמאי של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.[14]

[1] https://www.cfr.org/blog/george-floyds-murder-revives-anti-colonialism-western-europe

[2] Nigel Biggar, Colonialism: A Moral Reckoning, William Collins, 2023.

[3] https://hir.harvard.edu/once-the-blood-on-our-hands-dries-royal-apologies-for-the-belgian-colonization-of-congo/

[4] Martin Ewans, "Belgium and the Colonial Experience", Journal of Contemporary European Studies Vol.11(2), (2003).

[5] Adam Hochschild, King Leopold's Ghost: A Story of Greed, Terror and Heroism in Colonial Africa, Mariner Books, 1998.

[6] https://www.theguardian.com/theguardian/1999/may/13/features11.g22

[7] K. David Patterson, "Disease and Medicine in African History: A Bibliographical Essay", History in Africa Vol.1, (1974), pp. 141-148.

[8] Daniel R. Headrick, "Sleeping Sickness Epidemics and Colonial Responses in East and Central Africa, 1900–1940", PLoS Negl Trop Dis Vol.8(4): e2772.

https://journals.plos.org/plosntds/article?id=10.1371/journal.pntd.0002772#s8

[9] Jan Vansina, Being Colonized: The Kuba Experience in Rural Congo, 1880–1960, University of Wisconsin Press, 2010.

[10] Berber Bevernage, The making of the Congo question: truth-telling, denial and ‘colonial science’ in King Leopold’s commission of inquiry on the rubber atrocities in the Congo Free State (1904–1905), Rethinking History Vol.22(2), (2018), pp. 203-238.

https://core.ac.uk/download/pdf/157575287.pdf

[11] Georgi Verbeeck, "Legacies of an imperial past in a small nation. Patterns of postcolonialism in Belgium", European Politics and Society Vol.21(3), (2020), pp. 292-306.

https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/23745118.2019.1645422

[12] Guy Vanthemsche, Belgium and the Congo, 1885-1980, Cambridge University Press, 2012.

[13] D. K. Fieldhouse, The Colonial Empires: A Comparative Survey from the Eighteenth Century, Macmillan, 1982.

[14] Peter Moszynski, "5.4 million people have died in Democratic Republic of Congo since 1998 because of conflict, report says", BMJ, Vol. 336(7638), (2008), p. 235.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2223004/