שקיעתה של התרבות היוונית, חלק ב'.
שקיעתה של התרבות היוונית, חלק ב'.
האימפריה הרומית
המזרחית הייתה למעשה יוונית, אם כי תושביה, כמו גם אויביה מהמדבר של חצי האי ערב,
ראו את עצמם כרומאים ובכל מקרה לא יהיה זה נכון לקרוא לה "האימפריה
הביזנטית". הפרובינציות הדרומיות שלה, בהן היוונית הייתה אומנם חשובה אך בכל
זאת שפת מיעוט, נפלו אומנם לג'יהאד, אולם המכה הסופית עבור השפה היוונית בתור השפה
הבינלאומית הגדולה התרחשה כאשר החל הג'יהאד הטורקי לכבוש את האזורים בהם הייתה
היוונית שפת הרוב. שיאו של הליך ההידרדרות הזה היה קרב מנזיקרט ב-1071 כאשר הובסה
האימפריה המזרחית בידי הסלג'וקים הטורקים אשר הגיעו ממרכז אסיה. במהלך המאה שבאה לאחר
מכן דחקו המתיישבים הטורקיים את הקהילות דוברות היוונית מהאדמות שלהן.
בנוסף לג'יהאד סבלה
השפה היוונת נסיגה נוספת עם כניסתם של העמים הסלאביים לאזור הבלקן בימי הביניים
המוקדמים באמצע המאה ה-6, אם כי בדרום הבלקן נותרה השפה היוונית חזקה ואף החליפה
את הלטינית בתור השפה המנהלית של קונסטנטינופול. באיטליה נותרה היוונית באזורים
שתחת השליטה הביזנטית השפה המנהלית לצד הלטינית עד לתקופה בה קטע הג'יהאד את
הקשרים בין המערב לאימפריה המזרחית.[1]
לבסוף, בדומה לאופן
בו הפיצה הכנסייה הקתולית במערב את הנצרות והאוריינות, כך עשתה הכנסייה של קונסטנטינופול
במזרח והפיצה את שני המאפיינים הללו גם לעמים הסלאביים עוד הרבה לפני הפיצול
הקתולי-אורתודוקסי של 1054. הגרסה היוונית של הנצרות הופצה לסלאבים במאה ה-9 באמצעות
המיסיון של האחים קירילוס ומתודיוס. מיוחסת להם יצירתו של האלפבית
הגלגוליטי - האלפבית הראשון ששימוש לתמלול השפה הסלאבית של הכנסייה העתיקה. העמים
הסלאביים של פולין, צ'כיה וסלובקיה זכו לבסוף לקשרים תרבותיים קרובים יותר למערב,
כאשר הסלאבים של פולין המירו את דתם לקתוליות והדיוקסיה הגרמנית הייתה בעלת השפעה אדירה על אזורי החוף של המדינות
הבלטיות ובוהמיה. הבולגרים קיבלו את התרבות הסלאבית והתנצרו. הויקינגים של
סקנדינביה, במיוחד השבדים, התפשטו לאזורי מזרח אירופה והתיישבו ב-נובגורוד וקייב.
הייתה להם השפעה אדירה על התפתחותה של המדינה הרוסית המוקדמת, אם כי לבסוף הם
התמזגו באוכלוסייה המקומית בדומה לפולשים הגרמניים במקומות האחרים של אירופה במהלך
ימי הביניים המוקדמים. האגדה מספרת שבמאה ה-10 החל נסיך קייב ולדימיר הגדול להתעניין
בדתות המונותאיסטיות (אפשר שגדל כנוצרי אך פעל למעשה כמו פאגאני ויקינגי); הוא דחה
את האסלאם ולגרמנים לא היה מה להציע לו והוא אימץ לבסוף את דתה של קונסטנטינופול. כך
הפכה הנצרות האורתודוקסית לדת הראשית של העם הרוסי. כמובן שהיו גם סיבות פוליטיות
לאימוץ האורתודוקסיה והרוס של קייב היה עשיר יותר מהרבה מקומות אחרים של התקופה
ופתוח להשפעות חיצוניות גדולות יותר מאשר רוסיה העתידית שהוגבלה עקב הפלישות
המונגוליות והטטריות. קייב הייתה מוכרת עקב כנסיות העץ היפיפיות שלה, אולם רק
מעטות מהן שרדו עד היום. העיר נהרסה בידי המונגולים הפולשים במאה ה-13, אירוע
שבטווח הארוך העביר את מרכז הכוח לכיוונה של מוסקבה. עד היום, רבים מהעמים האורתודוכסים שומרים על קשרים תרבותיים ורגשיים
עם מורשת האימפריה המזרחית וקונסטנטינופול, גם אם הם לא אימצו את שפתה היוונית.
בזמן שהסלאבים יכלו
להטעמה בתרבות הרומית המזרחית, הטורקים לא יכלו לעשות זאת. הטורקים כבשו את
קונסטנטינופול ב-1453 והסבו את אגיה סופיה אשר הייתה במשך תקופה ארוכה הכנסייה
הגדולה ביותר בכל העולם הנוצרי. אולם הם לא עצרו כאן וכבשו גם את מרבית דרום-מזרח
אירופה, הפכו את הים התיכון למקום מאוד מסוכן במשך מאות של שנים והובילו את
הג'יהאד עד לשערי וינה, שם סוף סוף נבלמו.
"...הכיבוש של
חצי האי הבלקני שהושג על ידי הטורקים במהלך כ-200 שנה גרם להרס בלתי נתפס של
סחורות חומריות, אין ספור מעשי טבח, שעבוד וגלות של חלק גדול מהאוכלוסייה - במילה
אחת, ירידה כללית וממושכת בפריון, כפי שהיה במקרה של אסיה הקטנה לאחר שנכבשה על
ידי אותם הפולשים. הירידה הזו בפריון בולטת על אחת כמה וכמה כאשר נזכרים שבאמצע
המאה ה-14, כשהעותמאנים תפסו דריסת רגל בחצי האי, המדינות שהתקיימו בו - ביזנטיון,
בולגריה וסרביה - כבר הגיעו לרמה גבוהה למדי של פיתוח כלכלי ותרבותי ... מסעותיו
של מוראט השני (1421-1451) ובמיוחד אלה של יורשו, מהמט השני (1451-1481) בסרביה,
בוסניה, אלבניה ובנסיכות הביזנטית של הפלופונסוס, היו הרסניות במיוחד באופיין."[2]
לאחר קרב צ'גאר
ב-1809, בו הובסו לוחמי המהפכה הסרבית נגד הכיבוש העותמאני, פקד ה-פשה הטורקי
הורשיד לבנות על הדרך לקונסטנטינופול מגדל מגולגולות הלוחמים הסרביים. המגדל נבנה
לגובה של 3 מ' והורכב מ-952 גולגולות כסימן אזהרה לעם הסרבי לא להתנגד שוב
לכובשיהם. מספר שנים מאוחר יותר נבנתה קפלה מעל הגולגולות. היה זה חלק מתנועות ההתקוממויות
של נוצרי הבלקן נגד כובשיהם במאה ה-19 וגם המשורר האנגלי הגדול לורד ביירון - דמות
מרכזית מאוד בזרם הרומנטיקה הספרותית - היה מעורב באופן אישי בתנועת העצמאות
היוונית נגד הכיבוש העותמאני לאחר ששמע על הדיכוי הטורקי של הארמנים ועמים אחרים;
הוא נהרג ביוון במסגרת מלחמת העצמאות שלה ב-1824.
מקרי הטבח של
הג'יהאד הופנו במהלך המאה ה-19 לא רק כלפי הסרבים אלא גם נגד היוונים, בולגרים
ומיעוטים דתיים אחרים אשר העזו להתקומם נגד הכיבוש העותמאני. ההיסטוריון הגדול
פרופ' והאקן דאדריאן, כמו גם חוקרים אחרים, זיהו בבירור את הג'יהאד כגורם מרכזי
מאוד ברצח העם הארמני של המאה ה-20 המוקדמת ואשר השפיע קרוב לוודאי גם על אדולף
היטלר בתכנונו של השואה של העם היהודי והצוענים.
כפי שכתב
ההיסטוריון הבריטי-ישראלי פרופ' אפרים קארש: "העותמאנים יצאו לאורגיה של הקזת
דם בתגובה לשאיפות הלאומניות של נתיניהם האירופים. מלחמת העצמאות של יוון של שנות
ה-20 של המאה ה-19, ההתקוממויות הדנוביות של 1848 ומלחמת קרים הנלווית, הפיצוץ בבלקן
של שנות ה-70 של המאה ה-19, המלחמה היוונית-עותמאנית של 1897 - כולם היו תזכורות
כואבות למחירי ההתנגדות לשלטון האימפריאלי האסלאמי".[3]
בשנת 2008 קרא ראש
ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן לקהילה העולמית לנהוג לפעול כלפי "אסלאמופוביה"
וביקורת כלפי דתו כמו נגד "פשע נגד האנושות". במקביל לקריאה זו, הפטריארכיה
של קונסטנטינופול, עדיין המרכז הרוחני עבור מאות מיליוני אורתודוקסים, צומצמה
למובלעה קטנה ונצורה בפינה מתפוררת של "איסטנבול". כמעט כל רכושה נתפס על ידי ממשלות טורקיות שונות ואנשי הדת שלה זוכים
ללעג על ידי מקומיים לא נעימים שמפגינים כמעט מדי יום מחוץ לפטריארכיה ודורשים לזרוק
אותה מטורקיה. הפטריארך האקומני זוכה לאיומים כאשר יוצא מחוץ לחומות והרשויות לא
מאפשרות לו לתקן את המבנים המעטים שעדיין תחת שליטתו - בהתאם ליחס הניתן לד'ימי.
אסיה הקטנה או
אנטוליה, האזור הנקרא כיום "טורקיה", היה לפני כאלף שנים אזור המיושב
בעיקר בידי דוברי יוונית. ההשמדה הג'יהאדיסטית הסיסטמתית של הקהילות הללו ממשיכה
אל תוך התקופה המודרנית. עוד ב-1955 פרצו מהומות בקונסטנטינופול שבמסגרתן נבזזו
השכונות היווניות ונהרסו בתי כנסת וכנסיות. מעל ל-5 אלף חנויות בבעלות המיעוט
היווני נבזזו בידי אלפי המונים נלהבים. המהומות נבעו לא רק משוביניזם או אפילו מהטינה הכלכלית של פורעים
עניים רבים, אלא גם מהקנאות הדתית העמוקה בקרב חלקים רבים בחברה הטורקית. היוונים
והארמנים הוכו באכזריות ונשים רבות נאנסו. בחלק מהמקרים ביצעו בהם הטורקים
"ברית מילה" במקום באמצעות סכינים.
העיר הקפריסאית פמגוסטה,
ובעיקר הפרוור שלה וַרוֹשָׁה, הפכה לעיר רפאים לאחר שננטשה עם הפלישה והכיבוש
הטורקי של צפון קפריסין ב-1974. התושבים היוונים-קפריסאים של ורושה קיוו לחזור
לביתם, אולם עם הכיבוש גידרו הטורקים את העיר הריקה, כפי שדיווח העיתונאי מייקל ג'יי. טוטן אשר ביקר
ב-ורושה ב-2005.[4] טורקיה "החילונית" ממשיכה בדרך מתוחכמת את המסורת
הג'יהאדיסטית שלה בערוצי הנאט"ו.
הסופר האיטלקי לואיג'י גנינאצי הגיש דוח ב-2006 אודות אותו האזור.[5] 180,000
אנשים חיים בחלק הצפוני של האי, 100,000 מהם מתנחלים במקור מטורקיה היבשתית. לפי גנינאצי,
בוצעה האסלאמיזציה של צפון קפריסין באופן סיסטמטי להשמדת כל מה שהיה נוצרי. מנהל
המוזיאון הביזנטי של ניקוסיה ציין כי כ-25 אלף אייקונות נעלמו ונבזזו באזורים
הכבושים, לצד ההרס. מבני דת הוסבו למסעדות, ברים ומועדונים. גנינאצי פנה למי
שהכריז על עצמו כמושל "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" ושאל מדוע
ממשיכות הכנסיות להיות מוסבות למסגדים; "המושל" פשוט ענה לו "זה
הוא מנהג עותמאני".
מאז ראשית דרכו פעל הג'יהאד במשך 1400 לחיסול הקהילות היווניות ברחבי
מזרח הים התיכון, אולם עדיין דורשים אלו שביצעו אותו את הקרדיט על "שימור
המורשת התרבותית היוונית". אם אכן נדרשים לדבר על "שימור", הרי
יהיה זה נכון גם להזכיר את ההרס ההיסטורי של אירופה, צפון אפריקה ואזורי אסיה
רבים. ללא ספק, בעיקר בעת בחינת התמונה הגדולה, הרי שהג'יהאד הרס הרבה יותר מאשר "שימר".
אלו המעוניינים להציג את התמונה לפיה "הצילו" המזרח תיכוניים את
התרבות היוונית ואף פיתחו "תור זהב" משלהם כמעט ואינם מציינים במחקריהם
את המילים "ג'יהאד" או "ד'ימי" אפילו פעם אחת. עובדה זו מרמז
רבות על האווירה הקיימת בלומדנות וההשכלה המודרניות. הם אינם מקדישים זמן לדיון
בהיבטים האלימים של ההתפשטות הג'יהאדיסטית הייחודית לדת זו, או לדיון אודות גורלם
ההיסטורי של העמים הנכבשים. האם זה זהו צירוף מקרים שכל עבודה מועילה שנעשתה במסגרת
"תור הזהב" המזרח תיכוני התרחשה במהלך המאות הראשונות של הג'יהאד, בזמן
שעדיין חיו באזורים הנכבשים מספר רב של בעלי דתות אחרות? זאת שאלה חשובה אשר לא
כמעט ואינה נידונה באקדמיה המודרנית.
אין ספק שהיו מלומדים מזרח תיכוניים מאוד איכותיים במהלך ימי הביניים, אולם
לצד התרומות שלהם אסור לנפתח אותם מעבר לכל פרופורציה. אם התרומה המדעית והטכנולוגית המערבית לעולם
היא בגודל של פיל הרי שהמזרח תיכונית היא בגודל של צ'יוואווה במקרה הטוב.
[1] Julia M.H. Smith, Europe after Rome: A New Cultural History,
500-1000, Oxford University Press, 2007.
[2] Dimitar S. Angelov, "Certains aspects de la conquête des
peuples balkaniques par les Turcs", in Les Balkans au Moyen Âge Pt. XII p.
220-275. (Non Vidi).
[3] https://www.jpost.com/opinion/op-ed-contributors/a-legacy-of-violence
[4] https://web.archive.org/web/20081225041346/https://michaeltotten.com/archives/000985.html
[5] https://chiesa.espresso.repubblica.it/articolo/46544%26eng%3Dy.html
