ריצ'רד האייר והביולוגיה של האינטליגנציה.
ריצ'רד האייר והביולוגיה של
האינטליגנציה.
פרופ' ריצ'רד האייר הוא פסיכולוג מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין המתמחה במחקרי אינטליגנציה, תחום בו עסק מעל ל-40 שנה. ב-2017 הוא פרסם את הספר "מדעי המוח של האינטליגנציה"[1] אשר נחשב לספר מבוא מרכזי לבסיס הביולוגי של האינטליגנציה. כפי שמרמזת כותרתו, הספר הינו שנוי במחלוקת ועל כן זה מפתיע למדיי שהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' הסכימה בכלל לפרסמו.
במשך עשרות של שנים מאז שנות ה-60, כל מחקר אודות הגנטיקה של האינטליגנציה היה למעשה מוחרם ורק מספר קטן של מדענים פרסמו בשקט וללא שיווק רב מאמרים "כופרים" בכתבי עת זניחים. האייר, עם זאת, מתוסכל שגם כיום אין מספיק נכונות מצד האקדמאים וקובעי מדיניות להבין או לדבר בצורה אובייקטיבית אודות האינטליגנציה. הוא מציין שהאינטליגנציה היא מרכזית מאוד בכל הקשור לבעיות החברתית - פשע, עוני, בתי ספר גרועים, התמכרות לסמים - והפתרונות הליברליים הקבועים הם חסרי כל ערך. טענתו היא שעד שיכירו קובעי המדיניות בכך שהאינטליגנציה הנמוכה אטומה לכל הניסיונות הרגילים שלהם, כל התקדמות תהיה למעשה בלתי אפשרית.
"מדעי המוח של האינטליגנציה" מציג את הממצאים העדכניים ביותר מתוך ערפול הפרסומים בנושא זה ומפרט בבוטות את טענותיו: המוח האנושי אינו לוח חלק; אינטליגנציה היא ביולוגית; המאפיין הזה משתנה אצל אנשים שונים מסיבות שהן ברובן גנטיות; לא ידועה כל התערבות סביבתית - לרבות הנקה וסביבה ביתית מועשרת - שמעלה את מנת המשכל; רק היום אנחנו מתחילים להבין את המנגנונים הביולוגיים של האינטליגנציה ותוך זמן קצר אנחנו אמורים להיות מסוגלים לשנות את הגנים ואת המוח עצמו במטרה להעלות את האינטליגנציה.
פרופ' האייר מתחיל את ספרו עם דיון מדוקדק אודות טבעה של האינטליגנציה. נושא זה הוא מורכב למדיי שכן ברמתו המדעית הוא אינו תואם לתחושה האינטואיטיבית שלנו על האופן בו אדם חכם שונה מטיפש. לדוגמה, הבינה המלאכותית של מחשב ווטסון של IBM הביסה את השחקן האנושי הטוב ביותר במשחק "מלך הטריוויה"; האם המשמעות היא שהמחשב אינטליגנטי? כיצד אנחנו אמורים להתייחס לאנשים בעלי תסמונת הסוואנט? האייר מתאר מקרה של אדם שהיה כה מעורפל חושים שהוא לא יכול היה לשמור על עצמו, אולם לאחר טיסה קצרה במסוק מעל עיר הוא מסוגל היה לצייר תמונה מושלמת של קו הרקיע שלה ברמת דיוק של מספר החלונות בכל בניין. בעלי תסמונת סוואנט אחרים אינם יכולים לנהל משימות יומיומיות אך הם אנשי פלא מוזיקליים או אמנותיים.
גם אנשים רגילים יכולים להחזיק ביכולות יוצאות דופן. פרופ' האייר כותב אודות אדם שאינו בעל תסמונת הסוואנט אשר משתמש בטכניקת זיכרון על מנת לשנן קרוב ל-67,900 ספרות פַּאי. הוא גם מוסיף כי שחמטאי רב-אמן מחזיק במנת משכל ממוצעת של 100 בלבד, אולם הם מחזיקים כמובן ביכולת מיוחדת מאוד השונה מאינטליגנציה רגילה. האייר שואל האם בסופו של דבר נבין את המוח מספיק טוב כדי להעניק לכל אדם יכולות מיוחדות מהסוג הזה?
הספר מספק גם מבוא מפורט מאוד של היסטוריית מחקר האינטליגנציה, החל מפיתוחם של מבחני איי קיו הראשונים. האייר מציין כיצד נקודת המפנה המרכזית הייתה מאמרו המפורסם של פרופ' ארתור ג'נסן מ-1969 אשר פורסם ב-Harvard Educational Review [2]. ג'נסן כתב שמגבלות גנטיות על אינטליגנציה פירושן שיש גבולות למה שניתן להשיג באמצעות חינוך מוקדם וכן שקיימת תרומה גנטית משמעותית לפערים שבין הגזעים בכל הקשור למנת המשכל. מאמר זה כה זעזע את הליברלים של התקופה במהלך שנות ה-70, ה-80 ואף חלק מה-90 שהיה זה כבר בלתי אפשרי לקבל מענק כספי כלשהו עבור מחקרי מנת המשכל. אפילו כיום מתעלם מרביתו של מחקר המוח מנושא האינטליגנציה ומתרכז במקום זאת בנושאים כגון סכיזופרניה, אלצהיימר והפרעות נפשיות אחרות. מאמרו של ג'נסן התניע את מה שפרופ' האייר מכנה "מאמץ מרוכז בן עשרות שנים לחתור, להכחיש ולהטיל דופי בכל מחקר גנטי של אינטליגנציה".
לבסוף, כפי שמציין הספר, המסע האנטי מדעי הזה הצליח, וחרף מספר אדיר של עדויות הפוכות, מאמינים עדיין רבים שלאף אדם אין מגבלות כלשהן ושעם המודלים הנכונים לחיקוי, רגישות תרבותית וכד', כל אחד יכול להיות עורך דין או מדען. האייר כותב שאחת הסיבות לכך היא שאנשים שמקדמים מדיניות הם בדרך כלל חכמים למדי ולא מכירים בסביבתם אף אחד שלא. אין להם מושג לגבי חייהם של אנשים טיפשים. האייר מוסיף שסיבה נוספת היא שהכחשת גנטיקה היא ניסיון להסביר את הבדלי הגזע במנת המשכל הממוצעת.
למעשה, חלה כיום התקדמות גדולה מאוד הודות לאמצעים חדשים לבחון את המתרחש בתוך המוח. האייר מתאר את המדע מאחורי טכניקות הדמיית מוח כגון מגנטואנצפלוגרפיה, טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים, הדמיית מערכות סיבים במוח ו-דימות תהודה מגנטית (אם.אר.איי.) ומציין כי עם כל טכנולוגיה חדשה אנו מקבלים נתונים עדינים יותר, אך כמות הנתונים שנרשמת הופכת לעצומה והניתוח דורש ציוד וטכניקות מתקדמות יותר ויותר. הוא גם מציב שלושה קווים מנחים לפענוח תוצאות מחקר בכל תחום:
1. שום סיפור על המוח אינו פשוט.
2. שום מחקר אינו סופי.
3. לוקח שנים רבות למיין ממצאים סותרים ולא עקביים ולבסס משקל משכנע של ראיות.
וכל זה רק לאחר שנקבע את משקל הראיות שתוכל להיות לנו מידה כלשהי של אמון בממצא. כפי שמזהיר האייר: "אם משקל הראיות ישתנה עבור אחד מהנושאים שנבדקו, אני אשנה את דעתי, וכך גם אתם צריכים לעשות."
לאחר שהתאפשר לצלם תמונות סטטיות ומאוחר יותר תמונות בזמן אמת של המתרחש במוח, עלו מספר ממצאים חדשים. הראשון הוא שנראה כי האינטליגנציה קשורה הן ליעילות המוח והן למבנה שלו. ממצאים מוקדמים הצביעו על כך שמוחותיהם של אנשים חכמים דורשים פחות גלוקוז - הדלק העיקרי לפעילות מוחית - מאלה של אנשים טיפשים יותר. באופן דומה, נראה שנדרשת פחות אנרגיה מוחית כדי לבצע משימה מאתגרת נפשית לאחר שזו תורגלה מספר פעמים. כמה מחקרים אף העלו שהפעילות המוחית שונה בין הקבוצות אפילו במצב של מנוחה וללא מאמץ נפשי. אנשים חכמים עשויים להתבונן ולעבד ברמה מעולה גם כאשר הם לא "חושבים" באופן פעיל.
ממצא קצת יותר חד משמעי הוא שהמוח של זכר והמוח של נקבה פועלים בצורה שונה. כאשר שני המינים מזווגים ליכולת מתמטית, והמוח שלהם נסרק בזמן שהם פותרים בעיות מתמטיות, גברים ונשים מראים דפוסי פעילות שונים. זאת היא עובדה ידועה היטב שקיים מתאם חיובי בין אינטליגנציה לגודל המוח - הנתון הוא 0.33. מעניין לציין שהמתאם גבוה יותר אצל נשים: 0.40. באופן דומה, האזורים במוח שגודלם קשור יותר מאחרים למנת המשכל שונים בין שני המינים. עבור גברים, נראה שהגודל של החלקים המעורבים בעיבוד מרחבי קשור באופן הדוק ביותר למנת המשכל, בעוד שאצל נשים זהו גודל החלקים הקשורים לשפה.
האייר מציין שההבדלים בין המינים הם כל כך מבוססים עד שמחקרים על תפקוד המוח צריכים תמיד להתייחס לנתונים של גברים ונשים בנפרד, בדיוק כפי שהם צריכים להתייחס בנפרד לילדים ולמבוגרים. כמו כן, הוא מוסיף שדפוסי הפעילות של מוחות בעלי מנת משכל גבוהה ונמוכה שונים באופן עקבי עד כי יש לנתח את התוצאות גם מנקודת מבט זו.
נראה שהחומר האפור של המוח הוא המקום בו מתרחשת ה"חשיבה", בזמן שהחומר הלבן מספק את הקשר בין האזורים השונים של החומר האפור. נדמה כי חלק מהמוחות מאורגנים עם קישורים קצרים יותר של החומר הלבן, שנראה שהם מאפשרים תקשורת יעילה יותר, וכן נראה שישנם הבדלים בין שני המינים בדרכי החיבור של חלקי המוח.
כאשר המוח מבצע "חשיבה", נאספים בחלק האחורי של המוח נתונים מהחושים, משם הם מועברים לאזורים קדקדיים וזמניים, שבהם המידע משתלב. מידע זה עובר לאחר מכן לאונות המצחיות לצורך בדיקת השערות וקבלת החלטות. נראה שיש הבדלים אינדיבידואליים לגבי החלקים המדויקים של המוח בהם מתרחשות פעולות אלו, מה שמתרחש באזורים אלו ובאיזו יעילות המידע מועבר בתוך המוח. נראה שאנשים חכמים מוצאים את התשובה הנכונה לבעיה לאחר רצפי עיבוד מעטים יחסית, בעוד שאנשים אחרים מצריכים מספר רב יותר של ניסיונות.
נראה גם כי העובי ושטח הפנים של קליפת המוח נמצאים בקורלציה עם מנת משכל גם כן. כל זה, יחד עם פרמטרים נוספים, מרמזים שברגע שהמוח מובן מספיק טוב ניתן להגדיר מנת משכל כבר לפי מבנה ותפקוד המוח ולא לפי תוצאות של מבחנים כתובים. בבוא היום המדעי, ניתן יהיה לבדוק את האינטליגנציה על ידי הערכה ישירה של המוח.
כבר ב-1974, כמו גם ב-2004, 2006 ו-2012, זכו אנשים לפטנטים על מדדי IQ של מדעי המוח. אולם האייר אינו מתרשם מכך יותר מדי: "לא נראה לי שקיים פוטנציאל מסחרי לפטנטים אלה בשלב זה". בכדי שמבחן יהיה בעל ערך כלשהו הוא יצטרך לתת תוצאות קרובות מאוד לאלו של מבחני איי קיו בפועל, אולם אין אחד שעושה זאת. חלק מהבעיה הוא שציון מנת משכל כללית מורכב מהרכב של מספר מבחני משנה, ולאנשים עם אותה מנת משכל כוללת עשויים להיות ציונים שונים במבחני המשנה הללו אשר יכולים להופיע כדפוסים שונים של פעילות מוחית.
מחקרים מודרניים מצאו שלאנשים יש דפוסי פעילות מוחית כל כך שונים שניתן להשתמש בהם כדי להבחין בין אנשים בדומה לטביעות אצבע. חלק מהדפוסים הללו נמצאו גם בקורלציה ישירה עם האינטליגנציה.
חלק מהמחקרים שופכים אור על יצירתיות. נזק מוחי אף פעם לא גורם לאנשים להפוך לחכמים יותר, אבל הוא כן יכול להפוך אותם ליצירתיים יותר. דמנציה פרונטו-טמפורלית היא מחלה ניוונית כמו אלצהיימר שמנטרלת תאי עצב מוחיים מסוימים. חלק מהמטופלים מוצאים את עצמם בפתאומיות עם יכולות אמנותיות שלא היו להם קודם לכן.
מחקרים על מוזיקאים יצירתיים מגלים שבהשוואה לשלב שבו הם מנגנים קטעים אותם שיננו, הם סוגרים מעגלים מוחיים מסוימים כשהם מאלתרים. כשאנשים חולמים, קליפת המוח הקדמית שלהם לא פעילה, וחלומות הם לרוב יצירתיים. נראה שבלימת חלקים מסוימים במוח מעוררת יצירתיות וזה אמור להיות אפשרי באופן סלקטיבי וזמני לסגור את החלקים הללו.
תחום מחקר שמתפתח במהירות הוא אפיגנטיקה, או האופן בו יכולה הסביבה לשנות את הביטוי הגנטי. מתילציה, או ההוספה של קבוצות מתיל למולקולת דנ"א, יכולה לשנות את מבנה המולקולה ולהשפיע על האופן שבו היא באה לידי ביטוי. הגורמים הסביבתיים כגון דיאטה, מחלה או לחץ יכולים להשפיע על המתילציה. מחקר שנערך בקרב יתומים רומניים מצא כי מחסור קיצוני בתחילת החיים הביא לשינויים גנטיים ספציפיים, כאשר השינויים משתנים בהתאם לחומרת המחסור.
מחקר בבעלי חיים מצא ששינויים בביטוי הגנים כתוצאה מגורמים סביבתיים עשויים להיות למעשה תורשתיים. סוג כזה של "ליסנקואיזם" אינו בהכרח תואם לתפיסה הקונבנציונלית, אולם העובדות המצטברות מפנות ללא ספק בכיוון זה.
אין אנחנו יודעים כמה גורמים אפיגנטיים אכן תורמים להבדלים האינדיבידואליים באינטליגנציה, זאת במקביל לטענותיהם של תומכי "הלוח החלק" כי קיים מספר רב של גורמים כאלו. יחד עם זאת, גם כאשר לסביבה כן יש השפעה על האינטליגנציה, נראה כי גם כאן זה פועל באמצעות הגנים.
האפיגנטיקה יכולה להסביר כי גנום האדם יכול לקודד מעל ל-100 אלף חלבונים שונים חרף העובדה כי יש לנו רק סביב 20 אלף גנים לקדוד חלבונים. נראה כי הגנים מופעלים או נכבים על מנת לבצע דברים מגוונים במהלך השלבים השונים של החיים. אף אחד אינו יודע מה השפעתה על כך של הסביבה, או מה גורם לאותו גן להתנהג באופן משתנה כזה או אחר. ידוע שתורשת מנת המשכל עולה עם הגיל, דהיינו, מנת המשכל של תאומים מתלכדת ככל שהם מתבגרים ואיי קיו של ילדים מתקרב לזה של הוריהם. ייתכן שהסיבה לכך היא שגנים שונים הקשורים ל-IQ מופעלים בשלב בו הילד מתבגר.
פרופ' האייר מאמין ש"המטרה הסופית של כל מחקר אינטליגנציה היא "לשפר את האינטליגנציה" והוא בהחלט משוכנע כי בעתיד הדבר יהיה אפשרי. כפי שכותב:
עד היום לא פותחה כמובן שום תרופה עבור הטיפשות, אולם האייר מאמין שהפתרונות יגיעו בקרוב. הוא מציין שקיים מחקר רב אודות האלצהיימר ובמידה ונוכל לדעת כיצד למנוע הידרדרות זו ניתן יהיה להשתמש באותה השיטה במטרה להפוך אנשים לחכמים יותר. לשם קידום מטרה זו מבקש האייר לקדם מאמץ מרוכז: "מה אם מדינה תתעלם מחקר החלל ותודיע שהמטרה המדעית העיקרית שלה היא להשיג את היכולת להגדיל בסטיית תקן את גורם ה-g [האינטליגנציה הכללית] של כל אזרח?"
בדומה לרוב המדענים והחוקרים האחרים הכותבים אודות העלאת מנת המשכל, גם האייר מזהיר שהסינים כבר מזמן עושים זאת. קבוצת BGI - המכון לגנומיקה של בייג'ינג - נוסדה ב-1999 ומעסיקה מעל ל-4000 מדענים וטכנאים עבור המטרה הבלעדית לשפר את הגנום הסיני. לפי העדויות, על קירות המכון תלויים שלטים עליהם כתוב "הגנים בונים את העתיד".
הסינים מעולם לא נמנעים מלעסוק בשום סוג של מחקר הנתפס במערב כלא תקין פוליטית עקב ההבדלים בין האוכלוסיות. נקודת המוצא והבסיס של המערב היא שכל האוכלוסיות שוות מבחינת האינטליגנציה, תוך התעלמות כמעט מלאה ממחקרים הקובעים אחרת, זאת בזמן שלסינים לא יהיו שום נקיפות מצפון לגבי יישום טכניקות אאוגניות נרחבות.
[1] Richard J. Haier, The Neuroscience of Intelligence, Cambridge University Press, 2017.
[2] Arthur R. Jensen, "How much can we Boost IQ and Scholastic
Achievement?", Harvard Educational Review, 39(1), (1969), pp. 1-123.
