מנת משכל ונפילתה של האימפריה הרומית.
האם העלייה והנפילה של האימפריה הרומית ניתנות להבנה
דרך שינויים בגנים שמשפיעים על האינטליגנציה הממוצעת של האוכלוסייה?
בעבר שוחחנו על הנפילה של האימפריה הרומית המערבית
והצגנו את ההגירה ההמונית כגורם מרכזי שהוביל להתרחשות זו. כאן נציג מחקר נוסף[1]
אשר מציע הסבר שנוי במחלוקת לנפילתה של האימפריה: הדרדרות האינטליגנציה הרומית.
ככזה, המחקר הזה הוא כמובן אזוטרי ונמצא בשוליים של המחקר האקדמי המרכזי, כך שלא
ניתן יהיה למצוא התייחסות רחבה אליו ממרבית החוקרים.
המחקר הזה, שפורסם ביולי 2023 על ידי דוידה פיפר,
אדוארד דאטון ואמיל קירקגורד, ניתח 127 גנומים עתיקים של תושבי מרכז איטליה, בעיקר
מהאזור של רומא עצמה (מחוז לאציו) ומחוזות נוספים סמוכים כמו מארקה, אברוצו
ואומבריה. החוקרים חישבו ציונים גנטיים (ציון פוליגני) להישגים לימודיים, המשמשים
כמדד קרוב מאוד לאינטליגנציה הכללית, אם כי הוא כולל גם תכונות לא-קוגניטיביות
כגון חריצות, התמדה והתנהגות. התוצאות הציגו תמונה ברורה של מחזור חיים מלא של
ציוויליזציה: עלייה חדה מהתקופה הניאוליתית אל תוך תקופת הברזל, שיא בתקופת
הרפובליקה, ירידה חדה בתקופה האימפריאלית, עלייה מצומצמת בשלהי העת העתיקה,
ויציבות יחסית עד ימינו.
בתקופה הניאוליתית, תקופת הנחושת ותקופת הברונזה (כעשרת
אלפים עד אלפיים לפנה"ס) הציון הגנטי עמד על 0.77-. האנשים היו חקלאים פשוטים
יחסית, חיו בשבטים קטנים, עסקו בחקלאות בסיסית וטכנולוגיה פרימיטיבית. החיים היו
קשים אך פשוטים ולא הייתה דרישה גבוהה לפתרון בעיות מורכבות, תכנון ארוך טווח או
ארגון חברתי גדול ומסובך.
עם המעבר לתקופת הברזל והרפובליקה (900-200
לפנה"ס) חל שינוי דרמטי. הציון הגנטי זינק ל-0.86 - עלייה עצומה של יותר
מסטיית תקן שלמה. הגורם המרכזי היה הגירה של אוכלוסיות אינדו-אירופאיות מהערבות של
מזרח אירופה, הקשורות לתרבות ה-יאמניה (Yamnaya). שבטים אלה, שהחלו להגר בתחילת תקופת הברונזה סביב 3300
לפנה"ס, הביאו איתם גנים חדשים, יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר, טכנולוגיית
ברזל מתקדמת, ארגון צבאי משמעתי, יכולת בניית מבנים חברתיים מורכבים ויתרון
משמעותי בלוחמה. הם התמזגו עם האוכלוסייה המקומית, יצרו את הלטינים והפכו את רומא
הקטנה והלא בולטת לכוח דומיננטי באיטליה ואחר כך בכל אגן הים התיכון. הרפובליקה
הרומית הייתה תוצאה ישירה של רמה גנטית גבוהה זו. האזרחים הרומיים יכלו לשמור על
משמעת ברזל גם בתנאי קרב קשים, לתכנן מלחמות ארוכות ומתמשכות, לבנות תשתיות
ענקיות, חוקים יעילים ומערכת מדינית מתוחכמת. הם ניצחו את הקרתגים במלחמות פוניות
ארוכות ומרות, כבשו את יוון, גאליה, ספרד והים התיכון כולו. החדשנות לנפש הגיעה
לשיאים גבוהים, והתקופה הזו תאמה גם לשיאים בהמצאות ובבנייה.
עם המעבר לרפובליקה המאוחרת ולאימפריה (400-1 לספירה)
החל תהליך הפוך ומדאיג. הציון הגנטי ירד בחדות ל- 0.27-. הירידה נבעה משני גורמים
עיקריים וחזקים שפעלו במקביל:
1. הגירה המונית מהפריפריה של האימפריה שינתה את ההרכב הגנטי של
האוכלוסייה במרכז איטליה באופן דרמטי. בתקופת הרפובליקה האוכלוסייה הייתה בעלת
דומיננטיות אירופאית מרכזית של כ-72%. בתקופה האימפריאלית גברו מאוד המרכיבים
"דמויי המזרח התיכון" שהגיעו מאזורים כמו סוריה, אנטוליה, צפון אפריקה,
מצרים ומזרח הים התיכון. זרם מסיבי של עבדים, סוחרים, חיילים משוחררים, מהגרים
ואזרחים מהפרובינציות המזרחיות הציף את רומא ואת מרכז האימפריה. אוכלוסיות אלה
הגיעו מאזורים שבהם הלחצים הסלקטיביים על אינטליגנציה היו חלשים יותר ולכן הביאו
ממוצע גנטי נמוך יותר. ההגירה דיללה את הערך הקוגניטיבי שהצטבר בתקופה הקודמת ושינתה
את הדמוגרפיה של רומא עצמה באופן עמוק.
כביקורת על המאמר, ניתן לציין כי אוכלוסיות מערב המזרח
התיכון וצפון אפריקה היו שונות לחלוטין מהמרכיב הדמוגרפי שלהן כיום ולמעשה קרובות
בהרבה לאירופאי, כך שקשה לומר עד כמה המטען הגנטי שלהן היו נחות יותר, אם כי ייתכן
והכוונה היא שלא היו אלו האצילים והשליטים אשר עברו לאיטליה אלא כאמור אוכלוסיות
כגון עבדים, סוחרים וחיילים.
2. דיסגניקה פנימית פעלה במקביל להגירה. הצלחה הצמיחה נוחות חסרת
תקדים: חלוקת דגנים חינם או מסובסדת (cura annonae) שהחלה כצעד חירום ב-123 לפנה"ס והפכה למוסד קבוע
ומתרחב. בתקופת אוגוסטוס היא כבר הגיעה לכ-200,000 איש, וקיסרים מאוחרים יותר
הוסיפו גם שמן זית, יין ובשר. התוכנית אפשרה לאנשים בעלי יכולות נמוכות יותר
להתרבות ללא לחץ ההישרדות הקשה שהיה קיים בעבר. במקביל, השכבות הגבוהות והמוכשרות
הורידו את הפוריות באופן משמעותי. גברים ממעמד גבוה נמנעו מלהביא ילדים, העדיפו
חיי הנאה, פילגשים, עיסוקים אישיים וחופש - כפי שתיארו במפורש אובידיוס ופוליביוס.
אוגוסטוס ניסה לחוקק חוקים נגד חוסר ילדים ולעודד ילודה בקרב המעמדות הגבוהים, אך
רבים פשוט שילמו את המס ולא שינו את התנהגותם. הנוחות הכללית, בשילוב עם הגירה
המונית, שחקה את הרמה הגנטית הממוצעת של האוכלוסייה.
הירידה באינטליגנציה הממוצעת פגעה קשות ביכולת לשמור על
מערכות מורכבות. ניהול אימפריה ענקית דורש אמון חברתי גבוה, תכנון ארוך טווח,
משמעת קפדנית, יושר ויכולת פתרון בעיות מורכבות. כשהממוצע יורד, קשה הרבה יותר
לשמור על צבא איכותי, פקידות ישרה, מהנדסים מוכשרים, כלכלה יציבה ומנהל תקין.
שחיתות גברה, מיסוי כבד, מלחמות אזרחים תכופות, פוליטיקה של קיסרים חלשים או
מטורפים - והמערכת כולה התחילה להתפרק מבפנים. ההישגים לנפש ירדו אחרי 150 לספירה
בערך.
בתקופת שלהי העת העתיקה (700-400 לספירה) הציון הגנטי
עלה שוב ל-0.25. חלק מהעלייה נבע מהגירה והתיישבות של שבטים גרמניים (גותים,
לומברדים ואחרים) שהביאו דם אירופאי צפוני-מרכזי חזק יותר. זה מראה שהגירה אינה
חד-כיוונית: הגירה מאוכלוסיות בעלות ממוצע גבוה יכולה לשפר את הרמה, אך ברומא ההגירה
העיקרית הייתה מהכיוון ההפוך - מהפריפריה הנמוכה והפחות מפותחת אל המרכז העשיר.
בתקופת ימי הביניים הציון נשאר יציב יחסית.
בהשוואה לאיטלקים מודרניים ממרכז איטליה, אין שינוי
משמעותי מתקופת ימי הביניים ועד ימינו. הציון המודרני עומד על 0.08 - נמוך בהרבה
מהשיא הרפובליקני של 0.86, פער של כמעט סטיית תקן שלמה.
כביקורת נוספת על המאמר ניתן לציין את חוסר ההתייחסות
לפלישות הרבות לאיטליה במהלך ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת, במיוחד לאזורה
הדרומי מכיוונה של צפון אפריקה, תופעה שללא ספק השפיעה רבות על הדמוגרפיה
האיטלקית, כך שגם כיום האוכלוסיות של צפון ודרום איטליה שונות מאוד זו מזו.
המחקר מציין כי קשה להפריד באופן מלא בין הגורמים
הקוגניטיביים לבין התכונות הלא-קוגניטיביות בציון הגנטי, אך הגורם הקוגניטיבי נשאר
הדומיננטי. פיטר פרוסט, אחד החוקרים המוזכרים במאמר, הציע שלוש סיבות עיקריות
לירידה באינטליגנציה בתקופה הקלאסית: ירידה בפוריות והקמת משפחות, עלייה בהיפרגמיה
נשית בקרב עבדים משוחררים, ועלייה במספר העבדים הזרים - כל אלה תרמו למחזורי עלייה
וירידה באינטליגנציה.
המודל הזה מסביר את מחזורי הציוויליזציה לאורך
ההיסטוריה. חברה מצליחה יוצרת נוחות שמפחיתה את הלחץ הסלקטיבי על אינטליגנציה.
השכבות החלשות יותר מתרבות בקצב גבוה, הגירה מהפריפריה הפחות מוכשרת מגיעה למרכז,
והממוצע הגנטי יורד בהדרגה. התוצאה היא קושי הולך וגובר בשמירה על מוסדות מורכבים,
אמון חברתי וחדשנות מתמשכת. רומא אינה יוצאת דופן. אותו דפוס חוזר בהיסטוריה של
יוון הקלאסית, באימפריות שונות ובחברות מערביות מודרניות.
במידה ומסקנות המאמר הינן נכונות, ניתן לטעון כי
ההיסטוריה של רומא מלמדת שהעלייה והנפילה אינן מקריות. הן תוצאה של דינמיקה גנטית,
דמוגרפית והסלקציה החברתית. חברה שרוצה להישאר חזקה ויציבה לאורך זמן חייבת לשמור
על הרכב אוכלוסייה איכותי, להגביל הגירה שמשנה את הממוצע הגנטי לרעה, ולעודד
פוריות גבוהה בקרב השכבות המוכשרות והאחראיות. רומא לא עשתה זאת - והיא שילמה את
המחיר המלא. האימפריה שהייתה שליטת העולם העתיק הפכה בסופו של דבר לחורבות,
והלקחים ממנה רלוונטיים מאוד לכל ציוויליזציה שרוצה לשרוד ולשגשג בעתיד.
[1] Davide Piffer, Edward Dutton and Emil
O. W. Kirkegaard, "Intelligence Trends in Ancient Rome: The Rise and Fall
of Roman Polygenic Scores", OpenPsych, (2023), pp. 1-7.
https://openpsych.net/files/papers/Piffer_2023a.pdf
