מלחמת הבורים השנייה - טרגדיה דרום אפריקאית.
מלחמת הבורים השנייה - טרגדיה דרום אפריקאית.
מלחמת הבורים השנייה (1899-1902) הייתה טרגדיה, ולא פחות מפשע מלחמה. האימפריה הבריטית, המעצמה הצבאית הגדולה ביותר של התקופה, ניהלה מלחמה חסרת רחמים נגד 60 אלף אנשי מיליציה בורים/אפריקאנרים דרום אפריקאים. קצינים בריטים יהירים אשר זכו בתהילה בלחימתם נגד הפתאנים בחזית הצפון מערבית או נגד פנטים מהדיסטים במערכה בסודן, סברו כי הבורים היו גם כן כוח מגושם באופן דומה שלא יעמוד מול כוחה של האימפריה. להפתעתם, ההצלחה בשלב הראשוני של העימות הייתה בצד של המקומיים, זאת לאחר שהבריטים לא למדו את הלקח מהמלחמה הבורית הראשונה (1880-1881) בה הרפובליקה הדרום אפריקאית ("טרנסוואל") ומדינת אורנג' החופשית ניצחו בזכות להגדרה עצמית ושלטון עצמאי ללא התערבות המרכז השלטוני הבריטי הרודני והמפלה בקייפטאון.
כפי שמסביר ההיסטוריון ההולנדי פרופ' מרטין בוסנברוק בספרו "מלחמת הבורים",[1] המלחמה השנייה לא הייתה הרבה מעבר לניסיון הבריטי להשתלט על המשאבים הטבעיים של רפובליקת דרום אפריקה. במשך זמן מה לאחר המלחמה הראשונה הכירו הבריטים בעצמאות של הרפובליקות הללו של הבורים. אולם לאחר שהתגלה זהב בויטווטרסרנד ב-1885, העיר יוהנסבורג צצה כמעט בן לילה. היא הפכה לעיירת משגשגת בדומה למערב הפרוע האמריקני, עם בתי בושת ומאורות הימורים. נשיא רפובליקת דרום אפריקה פול קרוגר והבורים סלדו מיוהנסבורג והזרים שנהרו אליה בעקבות הבהלה לזהב. כפי שכותב בוסנברוק, קרוגר גדל באזורים הכפריים הגדולים והפתוחים של דרום אפריקה, השתייך לאנשי "הטרק הגדול" וכן היה חסיד גדול של הברית הישנה. הוא פחד שמספרם של הזרים יהיה רב יותר לבסוף מאשר מספרם של הבורים.
יוהנסבורג גם הזכירה לבורים את אשר השאירו מאחור כאשר נדדו ממושבת הכף (קולוניית הקייפ) ב-1835 במהלך הטרק. הבורים, שהורכבו מערבוב של הולנדים, גרמנים, צרפתים, הוגנוטים ופורטוגלים, הוקירו את החופש שלהם וניסו להתנגד לבריטים כאשר הללו הכריזו על הכף כ"מדינת חסות" לפני שהפכו אותה לקולוניה. לבסוף, במהלך הטרק, הם נדדו למזרח תוך עימותים עם מספר שבטים פראים ועוינים, בעיקר הזולו, והצליחו להקים 2 רפובליקות – מדינת אורנג' החופשית ורפובליקת דרום אפריקה, אשר גם עליהן ניסתה בריטניה להשתלט במלחמת 1899. ובכך לשלוט באופן מלא גם במכרות הזהב של ויטווטרסרנד.
הבריטים השתלטו על ערי הבירה של הבורים כבר באביב 1900, אולם קבוצת גרילה בורית בשם bittereinders המשיכה את הלחימה נגד הפולשים במשך שנתיים נוספות. במאי 1902 הלוחמה המתמדת הורידה את מספרם של אנשי הגרילה ל-מתחת ל-20 אלף, בזמן שהבריטים קיבלו תגבורת וכוחם נאמד בחצי מיליון.
כפי שמסביר בוסנברוק, בנוסף לגילוי הזהב, המדינאי הבריטי, טייקון הכרייה ומייסד רודזיה ססיל רודס, ביקש להקים מסילת רכב לאורכה של אפריקה ולשם כך ראה את כל דרום אפריקה כשטחה של הקונפדרציה הבריטית, והבורים עמדו בדרכו. המשך הספר מתאר את המלחמה עצמה ואת הקרבות השונים, פשיטות הקומנדו המפורסם של האפריקאנרים, לחימת הגרילה, ומציב במרכז את קצין הצבא לשעבר וינסטון צ'רצ'יל. הוא מתאר את החלוקה הפיקודית הבריטית, בעיקר בין הקצינים מהאזורים ההודיים והאפריקאים, וכן את חילוקי הדעות אצל הבורים. החלק האחרון של הספר מתרכז בשלב לחימת הגרילה. במהלכו, הבריטים, לאחר שלא הצליחו להכריע את הקומנדו של הבורים, אשר היה יותר מדי נייד ומחומש באופן יעיל, אסרו ושמו את הנשים והילדים של הבורים במחנות ריכוז על מנת למנוע מהם את התמיכה בבני משפחתם. למעשה, אפשר שהיו אלו מחנות הריכוז הראשונים בהיסטוריה ששימשו לצורכי רצח עם, 40 שנים לפני הלחימה של אותם הבריטים נגד הנאציונל-סוציאליסטים של היטלר.[2] המחנות הללו היו מזוהמים והשוהים בהם פיתחו מחלות רבות. הם גרמו למהומה ציבורית גדולה בתחילת המאה ה-20 כאשר נודע כי קרוב ל-26,000 אנשים מצאו בהם את מותם. 4177 נשים ו-22074 ילדים. חרף אכזריות זו, בורים רבים בכל זאת לחמו לצדם של הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה.
ב-1899 ביקשו הבורים לא יותר מאשר להישאר לגורם ולהוקיר את עצמאותם, אך הייתה זאת בקשה גדולה מדי בשביל השאפתנות הבריטית. האנגלים תירצו את ההתערבות הבלתי מוצדקת הזאת בענייני הבורים בעובדה שרבים מאלו שזרמו לטרנסוואל במהלך הבהלה לזהב היו בריטים. בעשור האחרון של המאה ה-19, "הנוכרים" (Uitlanders), כפי שהאפריקאנרים כינו אותם, כבר הפכו לרוב דמוגרפי בערי טרנסוואל כפי שקרוגר והבורים חששו שיקרה. במהרה, מהגרי הכלכלה הללו החלו לדרוש זכויות הצבעה והגנה חוקתית, אולם רפובליקת דרום אפריקה סירבה להעניק להם את הסטטוס של האזרחים הבורים. "הנוכרים" ארגנו בתגובה ועדת פעולה פוליטית ואפילו ביצעו פעילויות חבלה נגד הבורים. ב-1895, באחד השלבים הבזויים ביותר של ההיסטוריה הבריטית, ניסה ססיל רודס לקדם מהפכת "נוכרים" שתפתח תירוץ עבור הצבא הבריטי להגיע "להציל" את האזרחים "הנרדפים" שלהם, ובכך להשתלט על שדות הזהב. אולם, הפעולה שקיבלה את השם "פשיטת ג'יימסון" של 1895 נחלה כישלון בניסיון להצית את המרד הרצוי, אם כי בכל זאת היה זה סימן ברור לשאיפות הגרנדיוזיות של הבריטים בדבר המשאבים של דרום אפריקה. האימפריה הבריטית הגדולה שכבשה חלק גדול מאפריקה והודו והקימה את סינגפור והונג קונג, הפעילה עתה את כוחותיה נגד הרפובליקות הזעירות אך הנחישות של הבורים. העמידה העיקשת נגד הכוח הצבאי הגדול של התקופה הוא חלק מהאתוס האפריקאנרי עד היום.
עד שנת 1910 שולבו הרפובליקות המובסות של הבורים עם מושבת הכף ונטאל, ובכך הקימו את איחוד דרום אפריקה, בעלת הגבולות שנשמרו עד היום.
בתמונה: חיילי קומנדו של הבורים.
[1] Martin Bossenbroek, The Boer War, Seven Stories Press, 2018.
[2] https://allthatsinteresting.com/boer-war
