המצעד הירוק לספרד ב-1975 וב-2026.

המצעד הירוק לספרד ב-1975 וב-2026.

הפלישה המרוקנית לסאוטה, המובלעת הספרדית בצפון אפריקה, שהתרחשה ביולי 2026, לא הייתה אירוע מקומי, חולף או מקרי. היא ביטוי מודרני, מאורגן ומכוון של דפוס היסטורי עמוק: לחץ טריטוריאלי מתמשך, שימוש באוכלוסיות אזרחיות ככלי אסטרטגי ושחיקה שיטתית של הריבונות האירופית בצפון אפריקה.

סאוטה אינה "מובלעת קולוניאלית" מאוחרת. יישובה הקדום מתועד כבר בתקופה הפיניקית לפני כ-3000 שנה, והיא עברה לידי קרתגו ואחר כך לרומא. בתקופת דיוקלטיאנוס סופחה הפרובינציה הסובבת לדיוקסיה של ספרד - כלומר, היא נתפסה כחלק מהעולם האיברי כבר לכל הפחות במאה השלישית לספירה. לאחר נפילת האימפריה המערבית הגיעו הוונדלים ואחריהם האימפריה המזרחית. סאוטה הייתה המוצב הביזנטי האחרון בצפון אפריקה כאשר הצבאות הערביים כבשו אותה סביב שנת 709. הכיבוש הערבי עצמו לא היה "שיבה" של אוכלוסייה מקומית, אלא כיבוש חיצוני: הערבים הגיעו לצפון אפריקה ככובשים במחצית השנייה של המאה השביעית והשלימו את השליטה בראשית המאה השמינית. האוכלוסייה הילידית הייתה בעיקר בֶּרְבֵּרִית. זו אירוניה היסטורית שקטה: בחלקים של המובלעת הספרדית השנייה מלייה עדיין מדברים בעיקר תמאזיגת, לשון ברברית, ולא ערבית - עדות לכך שרבים מתושבי האזור הם צאצאי הנכבשים, לא הכובשים.

לאחר מכן עברו סאוטה ומלייה מיד ליד פעמים רבות. מלייה נושאת דגל ספרדי ברציפות מאז 1497. השושלת העלווית השולטת במרוקו איחדה את ממלכתה רק ב-1666 והמדינה המרוקנית המודרנית זכתה לעצמאות רק ב-1956, לאחר פרוטקטורטים צרפתי וספרדי. אף אחת משתי הערים לא הייתה מעולם חלק מהמדינה העלווית שהפכה למרוקו של היום. זו הסיבה שסאוטה ומלייה אינן מופיעות ברשימת האו"ם של טריטוריות לא-עצמאיות הממתינות לדה-קולוניזציה - בניגוד לגיברלטר - וזו הסיבה שניסיון מרוקני ב-1975 לכלול אותן ברשימה נכשל. מדובר בערים אירופיות עתיקות יותר מהמדינה התובעת אותן, שהיו תחת כיבוש מוסלמי רק בחלק מהיסטוריה שלהן ולעולם לא תחת המדינה המרוקנית המודרנית. תושביהן הם אזרחים ספרדים המצביעים בבחירות ספרדיות. אין כאן "פרק קולוניאלי לסגירה"; זו תביעה התפשטותית טהורה.

ההיסטוריה הארוכה הזו חשובה משום שהיא מפריכה את הנרטיב המרוקני המודרני שלפיו סאוטה ומלייה הן אדמה מרוקנית "גזולה". הנרטיב הזה מתעלם מהרצף האיברי-רומי-ביזנטי-ספרדי ומתמקד רק בתקופות השלטון המוסלמי, תוך מחיקה של העובדה שהמוסלמים עצמם היו כובשים חיצוניים ביחס לבֶּרְבֵּרִים. קיימות טענות הרואות בפלישה של 2026 מעין "נקמה" סמלית על הרקונקיסטה של 1492, שבה שחררו סופית הספרדים את חצי האי האיברי מהמוסלמים. אף שאין לכך הוכחות, זה ממחיש כיצד הנרטיב המרוקני והאסלאמיסטי המודרני ממסגר את הלחץ על סאוטה כהמשך של מאבק היסטורי ג'יהאדיסטי ארוך טווח על שליטה במרחב.

הפלישה של 2026 לא הייתה אפוא "שיבה הביתה" של תושבים מקומיים, אלא חדירה מאורגנת של עשרות אלפי גברים צעירים ממרוקו אל עיר ספרדית ריבונית, תוך ניצול פרצות משפטיות וחולשה ביטחונית.

למעשה, מרוקו כבר השתמשה בשיטה דומה בעבר. ב-16 באוקטובר 1975 פסק בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג כי לרבאט אין ריבונות על הסהרה הספרדית, מושבה ספרדית עצומה מדרום למרוקו. באותו ערב הכריז המלך חסן השני כי בכל זאת "ישיב" אותה ושלושה שבועות לאחר מכן שלח 350,000 אזרחים בלתי חמושים מעבר לגבול, אוחזים בקוראנים, בעוד חיילים צועדים מאחוריהם באופן מוסווה. זה קיבל את השם "המצעד הירוק". ספרד, עם פרנקו על ערש דווי, לא עשתה דבר. הלקח נלמד היטב: המוני אזרחים הם איל ברזל ששום דמוקרטיה אירופית אינה יודעת כיצד לעצור.

גם לאחר הנסיגה הספרדית לא הצליחה מרוקו לשלוט באופן מלא בטריטוריה הידועה כיום כ"סהרה המערבית". מיד לאחר עזיבת הספרדים התרחשה מלחמת סהרה המערבית בין מרוקו ל"חזית פוליסריו" שקמה שנתיים קודם לכן לתבוע עצמאות, והיא שולטת בחלק המזרחי. במאי 2021, לאחר שספרד העליבה את מרוקו בכך שאירחה בחשאי את מנהיג הפוליסריו לטיפול רפואי, עמדה הז'נדרמריה המרוקנית בגבול סאוטה במשך יומיים, ו-10,000 בני אדם הציפו את המובלעת. עשרה חודשים לאחר מכן זנח ראש ממשלת ספרד מהמפלגה סוציאליסטית פדרו סאנצ'ס את הניטרליות הספרדית בשאלת הסהרה המערבית ותמך בעמדת מרוקו. התזמון של יולי 2026 היה דומה להפליא: ראש הממשלה ביקר באלג'יריה, אויבתה של מרוקו, ב-20 בחודש לדון בגז, והפרלמנט הספרדי נקט בצעדים שהרגיזו את רבאט. כך, ביום שבו מציינים במרוקו את "יום הכס" - יום השנה לעליית המלך מוחמד השישי לכס המלוכה - יצאה השייטת. המרוקנים הודו כי הדברים "יצאו משליטה" לרגע, אך סגרו את הברז רק לאחר מכן "בשלווה, ללא חיפזון". מקורות שונים מציינים כי מרוקו "צופה ומתבוננת ליום שבו תחליט להנחית את המכה הסופית".

הדמיון בין 1975 ל-2026 אינו מקרי. בשני המקרים השתמשה מרוקו באוכלוסייה אזרחית צפופה ככלי לחץ אסטרטגי, תוך ניצול חולשה פוליטית בספרד - מחלת פרנקו אז, ממשלה סוציאליסטית מוחלשת ומושחתת ב-2026. בשני המקרים נמנעה ספרד מתגובה צבאית מיידית וחד-משמעית. בשני המקרים נותרה שאלת הריבונות פתוחה, והלחץ הדמוגרפי והפוליטי נמשך.

ביום הכס הגיעו בין 50,000 ל-72,000 בני אדם לסאוטה בתוך כ-24 שעות. חלקם הגיעו סביב שובר הגלים של אל-תרח'אל במאות ואחר כך באלפים: גברים מרוקנים צעירים ששחו או שטו על טבעות שחייה מתנפחות זולות רצו פנימה. מאחוריהם פרצו המונים את הגבול היבשתי. סאוטה מונה כ-84,000 תושבים. נשיא המובלעת, חואן חסוס ויבאס, ציין כי באופן יחסי מדובר כאילו 34 מיליון בני אדם נכנסו לספרד ביום אחד.[1]

יום קודם לכן, ב-29 ביוני, העניק המלך מוחמד השישי חנינה אישית ל-1,800 אסירים, כמסורת ביום הכס. תנאי השחרור אינם ידועים בוודאות, אך ההשערה היא כי רבים מהם שוחררו בתנאי שיעזבו את מרוקו ויפנו לסאוטה - דפוס הדומה לזה שבו השתמשה וונצואלה הסוציאליסטית כאשר שחררה אסירים בתנאי שיעברו לארצות הברית. ממשל טראמפ זיהה את השיטה מוקדם ועצר את זרימת תכולת בתי הכלא הוונצואליים; באירופה לא התקיים מחסום פוליטי דומה. האסירים המרוקנים, יחד עם עשרות אלפי אחרים, היו חלק מהגל שהציף את סאוטה.

הכאוס בא מיד.[2] המרוקאים בזזו חנויות, התושבים התבצרו בבתים ופסטיבל הפטרונית של העיר בוטל. בתוך שעות החזיק מרכז הקליטה, שנבנה ל-512 איש, יותר מ-1,700, ויוניצף ציינה כי כ-1,200 קטינים שביניהם אינם ניתנים להחזרה חוקית.[3] הים פלט גופות במשך ימים: יותר מ-80 ידועים בתוך שבוע, והעיתונות המקומית דיווחה על קרוב למאה - מספר ההרוגים הגבוה ביותר בהיסטוריה של הגירה בספרד.[4] עד סוף השבוע חזרו רוב המסתננים למרוקו, רעבים ומאוכזבים; מדריד מצידה חגגה יותר מ-48,000 "חזרות מרצון". ראש הממשלה הסוציאליסט סירב להכריז על מצב חירום, אף שכל המפלגות באספת סאוטה, כולל מפלגתו, דרשו זאת.

סוחרים בשוק המקומי בפנידק, שני קילומטרים מגבול סאוטה, מכרו ציוד רב לקראת האירוע. "כשמוכרים שם הרבה חליפות צלילה, סנפירים וצפים, אתה יודע שגלים של כניסות לספרד מגיעים", אמר מפקח משטרה לאומי לעיתון ספרדי.[5] אותו ציוד פורסם בקבוצות פייסבוק של מהגרים מרוקנים עם 230,000 חברים, לצד מפות של השחייה, לוחות זמנים של סיורים ונקודות התכנסות. חליפת צלילה עלתה כ-55 דולר.[6]

שתי הודעות ויראליות גייסו את הפלישה. אחת הייתה שקר: כי האמנסטיה הספרדית הסוציאליסטית ההמונית לזרים בלתי חוקיים - שנסגרה ב-30 ביוני והייתה רק למי שכבר חי בספרד - עדיין ניתנת להגשה עד ה-30 ביולי. השנייה הייתה חצי-אמת: כי פסיקת בית המשפט העליון הספרדי מ-8 ביולי פירושה שהגבול "פתוח". בית המשפט אסר על גירושים מידיים של שחיינים משום שבניגוד לגבול היבשתי אין מחסום פיזי בים שאותו ניתן לפרוץ - תוך שהוא רומז כי מחסומים במים יהפכו את ההחזרות לחוקיות. הפסיקה אישרה שני פסקי דין קטנים יותר בתיק שתחילתו בנובמבר 2024, כך שלממשלת סאנצ'ס היה יותר משנה של התראה מוקדמת, אך היא התקינה מחסום צף באורך 500 מטר מול תרח'אל רק לאחר הפלישה.[7] התקשורת המרוקנית אף טענה כי המשמר האזרחי הספרדי עצמו חילק טבעות שחייה - מתיחה שהמשמר הכחיש רשמית. השייטת האנושית התארגנה ברשת, במחיר של צעצוע בריכה. כל מה שנדרש הייתה החלטה מדינתית: כך, במשך שעות מכריעות באחד הגבולות השמורים ביותר באפריקה עמדה הז'נדרמריה המרוקנית "בידיים שלובות".[8]

ההשוואה ההיסטורית ברורה. כמו במצעד הירוק, נעשה שימוש בהמונים אזרחיים ככלי לחץ. כמו ב-2021, עמדה המשטרה המרוקנית בצד. כמו בתקופות קודמות של לחץ על המושבות הספרדיות בצפון אפריקה, נוצלה חולשה פוליטית במדריד. ההבדל הוא בקנה המידה וברמת הארגון המקוון, אך המהות נותרה זהה: שימוש באוכלוסייה צעירה, גברית ברובה, כדי ליצור עובדה בשטח ולשחוק את הריבונות הספרדית.

בינואר אותה שנה הכריזה הממשלה הסוציאליסטית על "הסדרה יוצאת דופן" (אמנסטיה) של זרים בלתי חוקיים, שציפו שתכלול 500,000 עד 700,000 איש. בפועל הוגשו 1,174,978 בקשות והמשטרה מעריכה כי 400,000 מהמבקשים מעולם לא חיו בספרד - תנאי פורמלי. מבריחים מכרו את האמנסטיה כחבילת תיור; המשטרה מצאה מאות מהגרי סירות נושאים חשבונות חשמל ומים ספרדיים מזויפים, שהוכנו לפני היציאה, כדי "להוכיח" מגורים. ארגון אחד שפורק בסרגוסה טיפל ביותר מ-5,000 לקוחות ב-600-900 אירו לכתובת מזויפת ועד 10,000 אירו לחוזה עבודה מזויף. סוחרי אדם אף הבריחו מהגרים מבריטניה, תוך הבטחת "עבודה ואזרחות מובטחות במאה אחוז" בספרד.

"חוק הנכדים" מ-2022, שנועד במקור לצאצאי גולי מלחמת האזרחים הספרדית, הורחב לכל צאצאי המהגרים. התוצאה: 2.6 מיליון בקשות לאזרחות, ויותר מ-557,000 דרכונים חדשים - מצביעים חדשים לשמאל. סאנצ'ס טען כי סאוטה אינה באזור הסכם שֶנְגֶן בכל מקרה, אך ממשלתו העבירה באופן שגרתי מהגרים ליבשת כדי לפנות מקום למגיעים חדשים.

סאנצ'ס נכנס לתפקידו ב-2018 בעזרת מפלגת השמאל הרדיקלי פודמוס שמזכירתה אירנה מונטרו קראה להחלפת "הפשיסטים והגזענים" של ספרד במהגרים, ושורד בזכות קולותיהם של בדלנים קטלאנים ובאסקים הרוצים לפרק את ספרד. הפמליה שלו הואשמה בשחיתות רחבה. שר התחבורה לשעבר ומספר שלוש במפלגה, חוסה לואיס אבלוס, נידון ל-24 שנות מאסר על שוחד; יד ימינו ויורשו המשוער, סנטוס סרדן, בילה חמישה חודשים במעצר לפני משפט ונשאר החשוד העיקרי בתיק שוחד עבודות ציבוריות; אשת ראש הממשלה הועמדה לדין על ניצול יכולת השפעה ומעילה; אחיו הורשע על קבלת משרה ממשלתית "מיותרת וחסרת משמעות" שנתפרה עבורו; היועץ המשפטי לממשלה של סאנצ'ס הורשע בהדלפת נתונים חסויים על יריב פוליטי. אפילו ראש הממשלה הסוציאליסט לשעבר חוסה לואיס רודריגס ספאטרו היה תחת חקירה פורמלית בתיק שחיתות. ממשלה כה פגומה אינה בוחרת בטובת אזרחיה.

מה אם כך עשתה הממשלה הזו כדי לאבטח את עריה האפריקאיות? היא פירקה אותן. ב-2019-2020 היא הסירה את גדר התיל מהגבול כמחווה הומניטרית. ביום ההסתערות היה המשמר האזרחי של סאוטה חסר כ-100 איש; רק כ-40 שומרים ו-15 שוטרים עמדו בקו הראשון, עם פקודה שלא להתערב. חיל המצב בן 3,000 האיש יצא לאחר תשע שעות, ללא סמכות לעצור איש.

הניגוד ההיסטורי עם תקופת פרנקו הוא ללא ספק חד. בתקופתו של פרנסיסקו פרנקו (1939-1975) הייתה סביב סאוטה גדר של מטר אחד בלבד, אך היא הייתה שמורה היטב על ידי חיילים חמושים. אף מסתנן לא הצליח לעבור. ב-2026, לאחר שעשרות אלפי גברים חצו במים את הגבול הימי הקצר בין מרוקו לסאוטה, לקח לממשלה הספרדית יום שלם לפרוס את הצבא, ואף אז עשתה זאת בחוסר רצון. כוחות הביטחון שהיו במקום לא נשלחו בהכרח להדוף את הפולשים אלא, על פי עדויות, להקל על כניסתם. בתקופת פרנקו הייתה ההרתעה אפקטיבית; כיום היא קרסה.

בשנה זו דיווח המודיעין על צרות סביב יום הכס, אך התגבורת שנשלחה לאחר פסיקת בית המשפט העליון הסתכמה ב-38 קצינים וסירת סיור אחת שהתקלקלה.[9] מחקר של בית הספר הגבוה של הכוחות המזוינים הספרדיים, שנכתב שנה לפני ההסתערות, הסיק כי "העליונות הצבאית היחסית" על מרוקו - אבן הפינה של ההרתעה הספרדית - נשחקת.[10] מאז 2002 ועד 2026 השקיעה רבאט כ-70 מיליארד דולר במטוסי F-16, מסוקי אפאצ'י, ארטילריית HIMARS, רחפנים ולווייני ריגול, והוציאה כ-4% מהתמ"ג על צבאה בן 375,000 חיילים. ספרד, עם 122,000 חיילים, ישבה זמן רב בתחתית טבלת ההוצאות של נאט"ו בפחות מ-1.5% מהתמ"ג. במשבר על המובלעות, הזהיר המחקר, בעלות הברית כנראה יציעו תיווך, לא חיילים, משום שסעיף 5 של נאט"ו אינו מכסה כלל את שתי הערים, שסעיף 6 של האמנה משאיר מחוץ לאזור ההגנה הקולקטיבית.

והדמוגרפיה מסיימת את מה שהזנחה החלה. מחקר של מכון CEU-CEFAS מצא כי 81% מהבנים שנולדו בסאוטה ב-2020-2024, וכ-92% במלייה, נושאים שמות ערביים, עלייה מ-22% בשנות ה-70. שמות משפחה ערביים הם כיום הרוב בשתי הערים, ותושבים ילידי ספרד עוזבים ברציפות מאז 2015, נדחפים על ידי שיעור האבטלה הגבוה ביותר בספרד וחברה שהופכת למוסלמית יותר.[11] בתי הספר הציבוריים של סאוטה כבר מגישים בשר חלאל באופן בלעדי.[12] מרוקו משתלטת על טריטוריה ספרדית מבלי לירות ירייה אחת.

ההקשר הדמוגרפי הרחב מחזק את התמונה. ב-2025 נולדו בניגריה לבדה יותר ילדים מאשר בכל יבשת אירופה כולה. על פי הערכות נוכחיות, כ-75% מהם ירצו להגר לאותה היבשת. הזרימה אינה תלויה רק במבריחי אדם, אלא בממשלות סוציאליסטיות המוכנות לסייע ולהמריץ אותה, כפי שקורא בסאוטה, ייתכן מאוד שבשיתוף פעולה עם ממשלות מוסלמיות.

בתגובה לאירועי ה-30 ביולי איטליה השעתה מיד את הסכמי שֶנְגֶן כדי להגן על גבולותיה. צרפת שלשה את נוכחות המשטרה בגבול הספרדי. סאנצ'ס כינה את מעשיהם "אנוכיים", ושאל מתי הפכה האמפתיה לדבר רדיקלי. ראש הממשלה הבריטי לשעבר קיר סטארמר דיבר לעיתים קרובות על כוונתו "לרסק את הכנופיות", בהתייחסו למבריחי אדם, אך דברי ראש ממשלה מהלייבור אינם רציניים היסטורית. בכל מקרה, הפלישה לסאוטה לא כללה כנופיות מבריחים, אלא הייתה חלק משתי ממשלות, אחת מוסלמית ואחת סוציאליסטית, שעובדות בשיתוף פעולה הדוק בהעברת הון אנושי שלילי. ראש הממשלה סאנצ'ס, לעומת זאת, הקפיד שלא להאשים את ממשלת מרוקו והאשים "כנופיות בסגנון מאפיה" של מבריחי אדם, שמעורבותן כלל לא ברורה, אם בכלל קיימת.

עוד בחודש מרץ שלח מכון אורדו יוריס, מכון משפטי מוורשה, מכתב לכל 27 ראשי הממשלות באיחוד, המזהיר כי האמנסטיה הספרדית תגביר את הלחץ ההגירתי בכל אזור שֶנְגֶן ותפר את עקרון שיתוף הפעולה הנאמן של אמנות האיחוד. זה, למעשה, גם מה שכתבו 22 מנהיגים מהאיחוד חמישה חודשים לאחר מכן.

אז מי יעזור לספרד להגן על סאוטה ומלייה? נראה שאף אחד.

החשבון הגיאופוליטי אינו מאיר פנים. מרוקו הייתה המדינה הראשונה שהכירה בעצמאותה של ארה"ב ב-1777, והאמנה שלה מ-1786 היא יחסי האמנה הרציפים הארוכים ביותר בתולדות הדיפלומטיה האמריקנית. הנשיא טראמפ הכיר בריבונות המרוקנית על הסהרה המערבית ב-2020 כמחיר לנרמול יחסי רבאט עם מדינת ישראל. מועצת הביטחון של האו"ם בירכה על תכנית מרוקו לסהרה המערבית ב-2025, וביום הכס 2026 - כאשר השייטת יצאה - הבטיח טראמפ למוחמד השישי כי הטכנולוגיה והחדשנות האמריקניות ימשיכו לשמש כשותפים למרוקאים ב-250 השנים הבאות.[13] מרוקו, מצדה, קראה כביש על שמו. רבאט היא גם הקונה הגדולה ביותר של נשק אמריקני באפריקה, עם 8.5 מיליארד דולר בחוזים פעילים וב-2021 חתמה על הסכם ההגנה הראשון אי פעם של ישראל עם מדינה ערבית. סאנצ'ס, מצד שני, הוא החבר היחיד בנאט"ו שסירב להתחייב להוצאה ביטחונית של 5% ומנע מכוחות אמריקניים בסיסים ספרדיים ומרחב אווירי למלחמה נגד איראן, דבר שיצר קרע עם ארה"ב.

אירופה אינה אבודה עדיין. אך הלקח של סאוטה הוא שהאומות של אירופה יכולות לסמוך רק על עצמן - להגן על שתי ערים קטנות באפריקה היום, ועל חלקים גדולים מהיבשת האירופית מחר.

לסיכום, כפי שציינו התחלה, הפלישה לסאוטה ב-2026 אינה חריגה. היא ממשיכה דפוס היסטורי של שימוש בהמונים אזרחיים ככלי אסטרטגי (המצעד הירוק), של ניצול חולשה פוליטית ספרדית (סוציאליזם), של שחיקה דמוגרפית ארוכת טווח, פירוק הגנות פיזיות והזנחה צבאית, ושל תביעות ריבונות שאינן מבוססות על רצף היסטורי אלא על כוח דמוגרפי ולחץ מדיני. סאוטה ומלייה הן ערים אירופיות עתיקות יותר מהמדינה המרוקנית המודרנית. הכיבוש הערבי שלהן במאה השמינית היה כיבוש חיצוני ג'יהאדיסטי אכזרי, לא שיבה של ילידים. השלטון הספרדי במלייה רציף מאז 1497. מרוקו עצמה התגבשה כמדינה מודרנית רק במאה העשרים.

אירופה יכולה ללמוד מההיסטוריה שלה. כאשר מדינה מאפשרת לחץ דמוגרפי מאורגן, כאשר היא מפרקת את הגנותיה ומתעלמת מתקדימים ברורים - מהמצעד הירוק דרך משבר 2021 ועד לשחרור אסירים ערב הפלישה - התוצאה אינה "גל אנושי" אלא שחיקה של ריבונות. סאוטה היא אזהרה: הערים הקטנות באפריקה היום עשויות להיות רק ההתחלה של לחץ רחב יותר על היבשת מחר. ההיסטוריה מלמדת כי דמוקרטיות שאינן מוכנות להגן על גבולותיהן משלמות מחיר כבד - לא תמיד מיד, אך תמיד בסופו של דבר.

גם מדינת ישראל יכולה ללמוד מההיסטוריה הזאת ולהתכונן.

[1] https://www.lejdd.fr/Societe/deploiement-de-larmee-60-000-migrants-le-point-sur-la-crise-a-ceuta-180246

[2] https://gaceta.es/espana/decenas-de-inmigrantes-ilegales-marroquies-asaltan-comercios-de-ceuta-y-obligan-a-intervenir-a-la-policia-la-situacion-es-incontrolable-20260801-0502/

[3] https://www.ceutaldia.com/articulo/sucesos/ceti-supera-1700-millar-duerme-alrededores-podemos-llegar-5000-personas/20260729150823317099.html

[4] https://www.elperiodicodeceuta.es/ceuta-roza-el-centenar-de-muertos-en-la-mayor-tragedia-migratoria-registrada-en-espana/

[5] https://www.estrelladigital.es/articulo/seguridad-defensa/ceuta-serafin-giraldo-policia-nacional-sabia-actuo-han-sido-mafias-ni-es-crisis-migratoria/20260803153224449464.html

[6] https://www.eldebate.com/espana/20260802/industria-inmigracion-traves-facebook-gafas-buceo-550-dirhams-consejos-sobre-asilo-devoluciones-cns_445706.html

[7] https://www.poderjudicial.es/cgpj/es/Poder-Judicial/Noticias-Judiciales/El-Tribunal-Supremo-confirma-que-la-ley-no-permite-las--devoluciones-en-caliente--de-los-migrantes-que-pretenden-entrar-a-nado-en-Ceuta-y-Melilla

[8] https://theobjective.com/espana/2026-07-31/guardias-civiles-ceuta-interior-gendarmes-brazos-cruzados/

[9] https://theobjective.com/espana/2026-08-01/informes-inteligencia-gobierno-oleada-ceuta-dia-trono-marroqui/

[10] https://theobjective.com/espana/2026-08-05/ejercito-superioridad-militar-marruecos-ceuta-melilla/

[11] https://www.libertaddigital.com/espana/2026-07-25/la-islamizacion-de-ceuta-y-melilla-un-informe-alerta-de-que-los-musulmanes-ya-son-mayoria-entre-ninos-y-jovenes-7440799/