רוברט אי. הווארד: אבי ז'אנר "חרבות וכשפים".
רוברט אי. הווארד: אבי ז'אנר
"חרבות וכשפים".
"הצועדים מוָלְהַאלַּה" היא נובלה של
רוברט אי. הווארד שלא ראתה אור עד 1972. היא משל בוטה של הנשמה ההודו-אירופית ועל
התפוררותה בעולם המודרני. הדמות הראשית היא טקסני בשם ג'יימס אליסון. אליסון הוא
צאצא למשפחה טקסנית נודעת והוא אומר בגאווה לזרה נחמדה: "סבא רבא שלי מת
באלמו, כתף אל כתף עם דייוויד קרוקט. סבא שלי רכב עם ג'ק הייז וביגפוט וולאס, ונפל
עם שלושה רבעים מהבריגדה של [הגנרל] הוד. אחי הבכור נפל [בקרב] רכס וימי, כשהוא
נלחם עם הקנדים, והאחר מת באַרְגּוֹן". בגלגול קודם, אליסון היה הְיָילמאר,
סקנדינבי שסייע לכבוש את הדרום-מערב הרבה לפני שהספרדים הגיעו. ללא ספק, סיפור כזה
יכול היה להיכתב רק על ידי רוברט ארווין הווארד.
הווארד נולד בינואר 1906. משפחתו גרה
בעיירות פרועות בהן נמצא נפט בטקסס. אביו של הווארד היה רופא ואמו הייתה נכה.
ד"ר אייזיק מרדכי הווארד היה לעיתים קרובות נעדר לתקופות ארוכות והשאיר את
רוברט הצעיר לבדו לטפל באמו. הקשר ההדוק הזה בין אם לבן מילא תפקיד עצום בחייו של
הווארד וכן במותו המוקדם ב-1936.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 גרה משפחת הווארד
בקרוס פליינס, בצפון-מרכז טקסס. הווארד הכיר את העיר כשהיו בה רק כ-2,000 תושבים,
אם כי עדיין היה זה יותר מאשר כיום. אבל מחפשי נפט, פועלי קידוח, בריונים וקשוחים
זרמו בהמוניהם לאזורים בהם נמצא נפט, מה שהביא לבתי בושת ואלימות ברחובות. ראסטי
בורק, בביוגרפיה קצרה של הווארד,[1] כתב שהשינוי המהיר והשפיכות דמים התכופות נתנו
להווארד השקפה קשוחה על החיים: "השפעה של מחזור גאות ושפל הזה על הרעיונות
המאוחרים יותר של הווארד לגבי צמיחה ודעיכה של ציוויליזציה" תרמה לתפיסתו
"שחברות נבנות על ידי חלוצים קשוחים ואחריהם באים אחרים שמתנוונים ונהנים
מפירות החברה אבל לא תורמים דבר..." מאוחר יותר, במכתבים לסופרי "ספרות
זולה"
(Pulp) אחרים, הווארד
לעיתים קרובות שפך את בוזו כלפי ה"נובורישים", העשירים החדשים של טקסס.
הווארד העריץ את הגברים הקשוחים
והבלתי-מתורבתים שמרכיבים את אוכלוסיות החלוצים. בסיפוריו, גברים כאלה הם הגיבורים
וביצירתו המפורסמת ביותר - קונאן הברברי - הפרוטגוניסט הוא פרא גאה ועצמאי מארץ
קימריה המיתולוגית, שנהנה מאלימות יותר מאשר מחיי בית.
בדומה לפרידריך ניטשה, שסבל מבעיות גופניות
ונפשיות כל חייו, ההערצה של הווארד לכוח גברי כנראה נבעה מחוסר הביטחון שלו עצמו.
הוא נקרא "ילד סיסי" על ידי אחרים בגלל אהבתו לספרים ובגלל שהוא עבד
בפנים כל היום כסופר. הווארד היה מנודה בחברה של קרוס פליינס. הוא גם לקח דיגיטליס
בגלל לב חלש - עובדה שהשפיעה ללא ספק על החלטתו בסביבות 1928 להתחיל להרים משקולות
ברצינות וללמוד אגרוף. במהלך חייו הקצרים, הווארד היה מתבודד אינטלקטואלי אבל גם
איש עשייה. הוא היה גם סופר שקדן שבעיצומה של שנת השפל הגדול 1934 הרוויח מעל
ל-1850 דולר (קרוב ל-40 אלף דולר של היום).
כיוון שהיה סופר מקצועי שתמיד היה מודע
לדרישות שוק הספרות הזולה, הווארד נקרא לעיתים קרובות שרלטן על ידי מבקרי ספרות
"רציניים". למשל, להווארד אין את המוניטין של ה.פ. לאבקרפט - תומך
התרבות האנגלו-סקסית - למרות שלאבקרפט והווארד קיימו התכתבות ענפה ומעמיקה ביניהם
בשנות ה-30. בהתכתבות אחת מ-1935, הווארד לעג בטוב טעם על תמיכתו של לאבקרפט
במוסוליני ולרעיון עצמו של "ציוויליזציה":
"חברך מוסוליני הוא דוגמה בולטת מודרנית.
בנאום שלו ששמעתי מתורגם הוא דיבר בהתרגשות על התפשטות הציוויליזציה. מדי פעם הוא
הכריז: 'החרב והציוויליזציה הולכות יד ביד!' 'בכל מקום שדגל איטליה מתנוסס הוא
יהיה סמל של ציוויליזציה!' 'אפריקה חייבת להיכנס לציוויליזציה!' זה לא, כמובן,
בגלל שום מניע אנוכי שהוא פלש למדינה חסרת ישע, מפציץ, שורף ותוקף בגז לא-לוחמים
ולוחמים באלפים."
"אה, לא, לפי ההצהרות שלו עצמו זה הכל למען
האמנות, התרבות והקדמה, בדיוק כמו ששרי המלחמה הגרמנים היו נחושים להעניק את
יתרונות התרבות הטווטונית לעולם אפל, באש ועופרת ופלדה. אומות מתורבתות לעולם,
לעולם אין להן מניעים אנוכיים לטבוח, לאנוס ולבזוז; רק הברברים הנוראים יש להם
כאלה."[2]
אכן, בעוד לאבקרפט דאג רבות עקב ההתדרדרות
הציוויליזציה האנגלו-סקסית באמריקה, הווארד שנא את הרעיון של ציוויליזציה עצמה.[3]
עבור הטקסני, ציוויליזציה הייתה קרום דק - מציאות מזויפת שכיסתה על הברבריות
המולדת של האדם. באחד הציטוטים המפורסמים ביותר של המחבר, הווארד טען שברבריות
"היא המצב הטבעי של המין האנושי. ציוויליזציה היא לא טבעית. היא גחמה של
נסיבות. וברבריות חייבת תמיד בסופו של דבר לנצח". במובנים רבים, הווארד היה
אנרכו-פרימיטיביסט מוקדם, צאצא של מתיישבים שרצו חופש מוחלט בערבות והשממה.
אולם חרף דעותיו על ציוויליזציה, הסיפורת של
הווארד מראה לעיתים קרובות נטייה לטובת ציוויליזציות ועמים מסוימים על פני אחרים.
אכן, חלק גדול מסיפוריו הטובים ביותר עוסקים בקונפליקט בין ציוויליזציה
הודו-אירופית גברית לבין ברבריות מוחלטת. בסיפור הקצר "כנען השחור"
שפורסם ביוני 1936 ב-Weird Tales (המגזין שפרסם גם כל כך הרבה מסיפוריו של
לאבקרפט), בנו של משפחה חזקה מקומית באזור כפרי בארקנסו חוזר הביתה כדי לדכא מרד
שחורים נגד שכניהם האמריקאים. מנהיג המרד הוא בעל-אוב אפריקאי סול סטארק, יליד
דרום קרוליינה שטוען שהוא צאצא של מכשף קונגו. "כנען השחור" מתייחס מספר
פעמים למורשת העקובה מדם של מרידות עבדים ("השחורים קמו ב-1845, והטרור האדום
של המרד ההוא לא נשכח...") וכוחו האוקולטי של סטארק ורצונו להפוך את החלק הזה
של ארקנסו למעוז שחור משקף את תפיסתו של הווארד לגבי האיבה האנטי-אמריקאית והטבע
ההזוי של המורדים. בסצנה אחת, מכשפה יפיפייה שחורת-דם-למחצה מגלה את תכניתו של
סטארק:
"הכלבים השחורים האלה? הם העבדים שלו. אם הם
לא מצייתים הוא הורג אותם, או זורק אותם לביצה. כבר הרבה זמן אנחנו מחפשים מקום
להתחיל את שלטוננו. בחרנו בכנען. הלבנים שלכם חייבים ללכת. ומכיוון שאנחנו יודעים
שלעולם אי אפשר לגרש לבנים מהאדמה שלהם, אנחנו חייבים להרוג את כולכם."
למרבה המזל, כנען מיושבת על ידי בני חלוצי
טקסס וארקנסו - גברים אמריקאים גאים. הם אולי גסים, אבל הם מוכנים להגן על אדמתם
בחייהם.
בסיפור אימה דרומי אחר של האוורד,
"יונים מהשאול" (1938) שפורסם לאחר מותו, שני ינקים חדשים נתקלים בזומבי
שגר באחוזה דרומית מתפוררת. גם הוא מתרחש באזור הביצות שגובל בארקנסו, טקסס ולואיזיאנה,
והמסר של הסיפור הוא שאף אמריקאי, לא משנה איפה הוא נולד, אינו לגמרי חף מחשד כלפי
שחורים.
בקלאסיקה אחרת של הווארד, "האימה מן
התל" שפורסמה ב-Weird Tales ב-1932, אדם טקסני משמיד אציל אל-מת שהגיע
לדרום-מערב במאה ה-16. הסיפור הזה מציג הבדלים גזעיים בגילוי לב: "שדים
לטיניים-אינדיאניים לא הפחידו את האנגלו-סקסי..." הסיפור מזכיר לקוראים
האמריקאים שהאומה הרבה יותר מבוגרת מ-1776, שנת היווסדה. באופן דומה,
"הצועדים מוָלְהַאלַּה" מציין שהודו-אירופים התיישבו בצפון אמריקה הרבה
לפני כן.
היריבויות העתיקות של העולם הישן בין
אנגלו-סקסי וקלטי, גרמאני ולטיני היו פחות חשובות בסְפר האמריקאי. אמריקה הייתה
אומה אנגלו-קלטית, אבל ההרכב המייסד שלה כלל גם ספרדים וצרפתים, קתולים והולנדים
קלוויניסטים. האמריקאים של הווארד לא צריכים לרדת ליריבויות הבין-אתניות הישנות של
אירופה; זהו עם ייחודי שצריך להתגאות בתרבויות הקלטו-גרמאניות והלטיניות שלו.
הגאווה הזאת צריכה להיות חומה נגד הסכנות הרבות של העולם.
הווארד בילה את חייו ביצירת גיבורים אמיצים,
אבל מצא את סופו עקב טרגדיה. ב-8 ביוני 1936, אמו החולה שקעה בתרדמתה הסופית.
כשהאחות אמרה לרוברט שאמו לעולם לא תתעורר שוב, הסופר בן ה-30 התיישב ליד מכונת
הכתיבה מדגם "אנדרווד" שלו וכתב:
"הַכֹּל נָסוּ, הַכֹּל תָּם.
שָׂאוּנִי אֶל מוֹקַד הָאֵשׁ.
הָעֲלִילָה נִשְׁלְמָה,
וְהַנֵּרוֹת דּוֹעֲכִים."
הווארד ירה בעצמו ומת שמונה שעות מאוחר
יותר. כך הסתיימו חייו של אחד מגדולי הסופרים והחוזים של אמריקה. אפילו מחוץ
לארה"ב, היה זה רק ג'. ר. ר. טולקין שהצליח להגיע לסדר גודל דומה בהשפעתו על
ז'אנר הפנטזיה על כל סוגיו.
ללא ספק, כיום יכולה להיתפס כתיבת של האוורד
כלא תקינה פוליטית בעליל. אולם אם להתייחס אליו בראייה היסטורית ולכישוריו
הספרותיים, ניתן לומר באופן חד משמעי כי כל גבר צריך לקרוא את רוברט אי. הווארד.
סיפוריו על הודו-אירופים אמיצים מעוררים את הנשמה וסיפורים קצרים כמו "האבן
השחורה" (1931) הם מערערי שלווה וספרותיים מאוד. גיבוריו של הווארד - בין אם
זה הקימרי קונאן, הכובש הטקסני של מרכז אסיה אל בוראק, או פוריטני הנלחם עם אקדח
סולומון קיין - מזכירים לנו שלגברים אמיצים יש היסטוריה ארוכה של נדודים ברחבי
העולם.
ההודו-אירופים יצאו מהערבות דרך כיבושים.
אלכסנדר הגדול ואנשיו כבשו חלקים גדולים של אסיה והשאירו אחריהם צאצאים בהירי שיער
ועור, אשר נרדפים כיום באזורים האסלאמיים.[4] ייתכן שחיילים רומיים צעדו עד מערב
סין, אזור אבותיהם של הסוגדיאנים והטוכארים בעלי שיער אדום.[5] הודו-אירופים
התיישבו בצפון אמריקה, מרכז אמריקה, דרום אמריקה, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום
אפריקה. סוחרים וכמרים פורטוגזים הפכו את העיר היפנית נגסאקי למודרנית, בעוד
שאימפריאליסטים בריטים הקימו את הונג קונג וסינגפור.
כיום התשוקה הזאת להרפתקה ויצירה עשויה
לשהות בתרדמת בקרב הגברים המודרניים, אבל היא עדיין שם. הווארד בהחלט ידע את זה
ואנחנו חייבים לזכור את זה גם. העידן הזה יעבור. הווארד מלמד אותנו שאנחנו חייבים
לחבק את העתיק, את הטרום-מודרני ואת הגברי.
[1] https://web.archive.org/web/20110929010748/http:/www.rehupa.com/short_bio.htm
[2] https://boingboing.net/2014/06/24/robert-howard-explains-the-but.html
[3] https://onanunderwood5.blogspot.com/2015/09/barbarism-and-civilization-in-letters.html
[4] https://www.telegraph.co.uk/news/6214794/Taliban-targets-descendants-of-Alexander-the-Great.html
