פילוסופיית פיתוח השפות של ג'. ר. ר. טולקין
פילוסופיית פיתוח השפות של ג'. ר. ר. טולקין.
אלו הלומדים שפות חדשות יכולים ללמוד רבות מתפיסת השפה של אחד מאנשי הספרות המשפיעים והחשובים ביותר במאה העשרים, ג'.ר.ר. טולקין. טולקין מוכר בתור אחד המייסדים ואולי אף החשוב שבהם, של הפנטזיה הספרותית המודרנית; עדיין, מעטים מודעים לעומק ולהיקף הידע הלשוני שלו. פרופ' טולקין עצמו אף אמר פעם שהוא רואה בספריו לא הרבה מעבר לכלי לביטוי תחומי העניין הבלשניים שלו. למעשה, הייתה עבורו השפה חשובה הרבה יותר מסיפור סיפורים.
הוא לא באמת פיתח תיאוריה "שלמה" של שפה במובן המקובל.
מה שאנחנו יודעים על הרעיונות שלו מגיע מראיונות שהעניק, הרצאות ומאמרים שלו, אשר
בהחלט מאפשרים לנו להסיק מסקנות חשובות.
טולקין נולד ב-1892 במה שהיא כיום מדינת דרום אפריקה וכבר מגיל
צעיר הפגין כישרון לרכישת שפות. הוא ניסה מספר פעמים לייצר שפות בדיוניות, למד
אספרנטו כפי שהיה נפוץ בסוף המאה ה-19 וכן למד מספר שפות אמתיות. ב-1915 הוא סיים
את לימודיו במכללת אקסטר, אוקספורד, וקיבל תואר בשפה האנגלית ובספרות. הוא אהב
במיוחד את האנגלית העתיקה (אנגלו-סקסונית). לאחר מכן נקלע למלחמת העולם הראשונה,
אך למזלה של ההיסטוריה יצא ממנה ללא פגע והשתחרר ב-1920.
עם שחרורו חזר מיד לעיסוקיו הפילולוגיים והספרותיים, אולם לאחר
המלחמה הבין כי החיים אינם מובנים מאליהם. הוא פרסם במהרה תרגום נהדר ומאוד משפיע
של הפואמה האפית 'ביאוולף', שהיא חלק מרכזי מהלימודים האנגלו-סקסיים. חשוב לזכור
כי בימיו של טולקין נתפסה עדיין הפואמה כיצירה מקסימה ומוזרה אך ילדותית השייכת
לעבר פרימיטיבי. בזכות הידע שלו של האנגלית העתיקה הצליח טולקין להראות שביאוולף
הייתה למעשה יצירה ספרותית מתוחכמת, הראויה ללימוד רציני. אף אחד לא באמת ניסה
להוכיח זאת קודם לכן, ותרומתו של טולקין לתחום זה הפכה עד מהרה ללא פחות מאגדית.
בזמנו הפנוי מלהרצות או לבצע מחקר, עסק טולקין בסיפוריו הבדיוניים.
מוחו הפעיל והסקרן היה חייב להיות כל הזמן בפעולה והוא תמיד עבד על פאזל לשוני כזה
או אחר. שתי שפות זרות משכו במיוחד את תשומת לבו: ולשית ופינית. אלו הדוברים שפות
אלה ברמה מסוימת עשויים להבחין מדי פעם בהשפעתם מתחת לפני השטח בספרי
"הארץ-התיכונה" שלו. טולקין השקיע זמן רב בלפתח שפות בדיוניות כחלק
מסיפורי הפנטזיה שלו. חשוב לשים לב שאלו לא היו רק כמה משפטים שחוברו יחדיו, אלא
מבנים לוגיים עקביים ומערכות דקדוק רחבות.
נשאלת השאלה מדוע כאשר קיימות כל כך הרבה שפות אמתיות אותן ניתן
ללמוד ולחקור עדיין החליט טולקין להקדיש מאמצים כה רבים בשפות בדיוניות? כדי לענות
על שאלה זו, יש להבין שיש אנשים שפשוט נהנים מחידות וקריפטוגרמות. עבור אדם גאון
כזה הפרס הוא פשוט השמחה שביצירה והעיצוב, בדיוק כפי שהאמן מקבל אושר מפיסול בגוש
חימר דומם.
יהיה זה בהחלט נכון לומר שההתעסקות בשפות בדיוניות הינה מעשית
פחות, אולם ללא ספק יש לה ערך אמתי שכן רק מי שיוצר את היצירה יודע טוב יותר מכל
אחד אחר כיצד היא פועלת מהשורש. בסרט "המפגש" מ-2016 של הבמאי דני וילנב
מתבקשת פרופסורית לבלשנות, יחד עם מומחים נוספים, לנסות לפענח את הדיבור הזר של
חייזרים מחוץ לכדור הארץ. בהחלט ניתן להסיק מהצפייה בסרט שיהיה זה מישהו אשר עוסק
בשפות סינתטיות שיתאים למשימה זו טוב יותר מאחרים. הדבר יהיה שימושי גם לניתוח
התנהגותי, פיצוח קוד, פסיכולוגיה וקלינאות תקשורת.
3 רעיונות מרכזיים עולים מ"יצירת" השפות
של טולקין:
1. יוצרי השפות צריכים להתמקד במילים וביטויים
שנשמעים יפים. רעיון זה נקרא "פונואסטטיקה", מונח שאולי טולקין עצמו היה
הראשון להשתמש בו, או אופוניה (εὐφωνία). טולקין האמין שרעיון זה היה מוטבע עמוק בשפות
אמתיות וכך יש לשכפל אותו גם בשפות בדיוניות.
2. כללי הדקדוק ותכנון שפה חייבים ללכת יד ביד עם
יצירת השפות הסינתטיות. על כללים אלו להיות לוגיים ועקביים.
3. שפות בדיוניות צריכות (או עשויות) לייצר מיתוס
סביבן. כלומר, שפות כאלה יכולות מטבען לייצר מיתולוגיות ומטען תרבותי משלהן.
מה הייתה, אם כן, דעתו על שפות אמתיות? רמזים לתשובה זו ניתן למצוא
בהרצאה מפורסמת אותה העביר באוניברסיטת אוקספורד ב-1955 תחת הכותרת "אנגלית
וולשית". בהרצאה זו התנתק טולקין מהחשיבה המקובלת של ימינו, עובדה מעניינת
בפני עצמה. התפיסה המקובלת, גם שלנו כיום, גורסת שעל האדם ללמוד שפה המעניקה לו
הטבות "מעשיות" למען מסחר, נסיעות וכד'. אולם התפיסה של טולקין הייתה
כאמור שונה. מבחינתו, העיקרון המנחה הראשון צריכה להיות תשוקה. במילים אחרות, אדם
צריך לבחור שפה ללא התחשבות בערך ה"מעשי" שלה. הוא צריך לבחור בה
כשלעצמה. מכיוון שלימוד שפה חדשה הינו מאמץ לא פשוט, הדרך היחידה שבה אדם יוכל
לקיים את עצמו דרך השחיקה הכרוכה בכך תהיה באמצעות אהבה.
עבור טולקין עצמו, האהבה מנצחת את המעשיות. כמובן שיהיה זה פשוט
ללגלג על הרעיון הזה, אולם ככל שחושבים עליו יותר כך מבינים יותר את משקלו. לימוד
שפה חדשה, זאת כאמור, משימה אדירה ולצאת למסע זה מסיבות תועלתניות בלבד פירושה
שמרבית האנשים ייטשו אותו במהירות ברגע שהדבר יהפוך לקשה מעט. אולם האדם הנלהב,
לעומת זאת, לא יירתע כל כך בקלות. הוא ימשיך במסע גם כאשר יהיה זה קשה, זאת משום
שהוא הולך אחר רצונות לבו העמוקים ביותר.
הפולמוס שבין המעשיות לעניין אישי הוא בלתי פוסק. אולם אנחנו
צריכים, לכל הפחות, להכיר בכך שהיה לטולקין משהו מאוד חשוב להוסיף לדיון אודות
רכישת שפות.
