המדיטציות של מרקוס אורליוס - אחד החיבורים הגדולים בהיסטוריה
המדיטציות של מרקוס אורליוס - אחד
החיבורים הגדולים בהיסטוריה.
)הערה: התרגומים בערך, מטעמי נוחות
ולצורכי מניעת שגיאות, אלא אם כן צויין אחרת, נלקחו מתרגומו מיוונית של אהרן
קמינקא הזמין ברשת האינטרנט. ככלל, מומלץ להשתמש בתרגומו של שלמה ויסמן [י' מרכוס
ושות', 1981] העדיף והמודרני יותר, כמו גם בתרגומו של אברהם ארואטי [נהר ספרים,
2012](.
הסטואיזם נחשב אומנם לפילוסופיה
עתיקה אולם הרגישויות המוגזמות המודרניות הובילו כיום למידה מסוימת של חזרתה
המבורכת. ניתן למצוא כיום סדרה אדירה של ספרים ומאמרים חדשים בנושא, כאשר רבים מהם
מצטטים את מה שנחשב לתנ"ך הסטואי - כתביו של הקיסר הרומי מרקוס אורליוס.
מרקוס אורליוס היה קיסר בשנים
161-180 לסה"נ. הוא היה האחרון מבין "חמשת הקיסרים הטובים" כפי
שכינה אותם ניקולו מקיאוולי, אם כי שלטונו היה רווי בעימותים צבאיים, את בנו
קומודוס ניתן לכנות בראייה היסטורית "האובמה הרומי" ובתקופתו התפרצה
מגיפה נוראית בשם "המגפה האנטונינית". היה זה בעיצומן של המלחמות
והמגפות שכתב אורליוס את ההערות הפרטיות לעצמו אודות רעיונות הפילוסופיה הסטואית.
בשונה מהחיבורים של שני הפילוסופים הסטואיים האחרים המוכרים ביותר - סֶנֶקָה
ו-אפיקטטוס - ספק רב אם כתבים אלה נועדו אי פעם לפרסום פומבי או שיתוף עם קבוצות
או אנשים אחרים. לפיכך, אין לאוסף הכתבים הזה כותרת רשמית אותה העניק לו המחבר
עצמו. הכותרת שהפכה למזוהה עם האוסף במערב ואשר התגבשה כנראה מאות שנים מאוחר יותר
- "מדיטציות" - מקורה בתרגום של "ta eis
heauton" משנת 167, כלומר "לעצמו".
לאורך זמן רב נקראו הללו פשוט "כתבי מרקוס אורליוס" או כל וריאציה של שם
זה. גם בתרגומים לשפה העברית ניתן למצוא שלל כותרות שונות ומגוונות כגון
"מחשבות לעצמי", "רעיונות", "הרהורים".
"לעצמי" היא כנראה הכותרת הטובה ביותר שכן היא תופסת את מהות החיבור
בצורה מושלמת משום שמרקוס אורליוס באמת כתב רק עבור עצמו, כפי שכל מי שקרא אותו
בקלות ירגיש זאת.
"מדיטציות"
מחולק ל-12 "ספרים" המתארים את התקופות השונות בחייו של מרקוס אורליוס.
תמה מרכזית בחיבור היא החשיבות של מציאת המטרה של האדם ביקום תוך חתירה למטרות
אתיות ואידיאלים. יחד עם זאת, הוא מזכיר לנו שהחיים קצרים ושעלינו תמיד לנסות
ולהפיק את המרב מזמננו עלי האדמות. בדומה לסֶנֶקָה ו-אפיקטטוס, הוא גם מעודד לנהל
את המחשבות והרגשות שלנו בצורה נכונה:
"המעשים והפעֻלות
הם רק ענינים חיצונים ואינם נוגעים בנפשך, ולכן מה שמפריע שַׁלְוַת הנפש הוא רק
יליד דמיונך".
מרקוס אורליוס מהווה דמות מופת
נהדרת עבור כולנו. הוא הצליח לא להפוך למושחת עקב כוחו כקיסר, הוא לא פחד להתמודד
עם מגיפה איומה או אויבים אכזריים, הוא הצליח לא לכעוס יותר מדי עקב בגידה ולא
נשבר לחלוטין עקב טרגדיה אישית בלתי נתפסת.
גרעין כוחו של מרקוס אורליוס בתור
פילוסוף ואף מלך-פילוסוף היה כנראה תובנה שפיתח לאחר שלמד מקודמיו באסכולה הסטואית
סֶנֶקָה ו-אפיקטטוס בדבר היחס לשעות הבוקר והערב. כפי שכתב אפיקטטוס: "כל יום
ולילה, שמור מחשבות כאלה בהישג יד"; "כתוב אותם, קרא אותם בקול, דבר עם
עצמך ואחרים עליהם."
ואכן, רבות ממה שאנחנו יודעים אודות
החשיבה הפילוסופית של מרקוס אורליוס השתמר בזכות העובדה שהוא עשה בדיוק את מה
שהמליץ אפיקטטוס. הוא נהג לרשום לעצמו תזכורות ואפוריזמים של החשיבה הסטואית. אכן,
"מדיטציות" רווי ציטוטים של ההוגים הגדולים של האסכולה הסטואית כגון
כריסיפוס מסולי ומשקף את התמות של כתבי פנייטיוס ומייסד האסכולה הסטואית זנון
מכתיון, כמו גם מציג סיפורים אודות סוקרטס, פואמות של אריסטופאנס, תובנות של
אפיקטטוס וכמובן גם פרשנויות אישיות של החוכמה הסטואית.
לא ניתן להבין ללא הסבר הערות כגון
"על־הרֹב היה לבוש [אנטונינוס פיוס] שמלה פשוטה בכפר לוֹריוּם ואפילו בהיותו
בלַנוּביוּם, וכמתנצל לבש מעיל בהיותוֹ בטוּסקוּלוּם." אלה היו אומנם
התרחשויות חסרות חשיבות מכדי להפוך לתיעוד היסטורי, אולם זה השפיע על המחבר והאיש
בצורה מספקת כך שהוא ראה לנכון להזכיר אותן עשרות שנים מאוחר יותר ועדיין הרהר בהן.
כאמור, זהו "ספר" שנועד
ונכתב בראש ובראשונה עבור הכותב, לא הקורא. אולם זה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך
מיוחד ולמעשה לאחד החיבורים המרשימים ביותר בהיסטוריה כולה. האדם החזק ביותר בעולם
כותב עבור עצמו כיצד להיות גבר טוב יותר ויוצר למעשה חיבור שלא רק שרד את
ההיסטוריה אלא גם מלמד ועוזר לאנשים אפילו בתקופה המודרנית.
ב-1984 כתב הפילוסוף האמריקאי ברנד
בלנשארד בספרו "ארבעה גברים הגיוניים" (אחד מהם הוא מרקוס אורליוס) כי:
"למעטים אכפת כיום מהצעדות ומצעדות הנגד של המפקדים הרומאים. מה שמאות השנים
נאחזו בו הוא מחברת מחשבות של אדם שחייו האמתיים לא היו ידועים במידה רבה, שהניח
באפלולית של חצות לא את אירועי היום או את תכניות המחר, אלא משהו בעל עניין קבוע
הרבה יותר, האידיאלים והשאיפות שרוח נדירה חיה בהשראתן."
העמודים הראשונים של "מדיטציות"
חושפים את הרוח הזו בצורה טובה למדיי שכן הספר מתחיל בסעיף שכותרתו "חובות
ולקחים" ("כך קבלתי מאבותי ומרבותי"). על פני שבעה-עשר ערכים
וכ-2100 מילים - כעשירית מכלל הספר - לוקח המחבר את הזמן על מנת להכיר ולקבוע את
הלקחים שלמד מהאנשים החשובים בחייו. במסגרת פרטיות הדפים הללו, הוא מכיר את סבו על
אדיבותו ושלוות מזגו; את אביו על גבריות ללא ראוותנות; את אמו על אדיקות ונדיבות;
המורה שלו להקניית מוסר עבודה גבוה; והאלים על שהקיפו אותו באנשים טובים. הוא אף
מודה למדינאי ומורו הפילוסוף הסטואי יוניוס רוסטיקוס על שלימד אותו "להתרחק …
מכתיבת מַחברות על הגיונות מָפשטים ופטפוט בדברי תוכחת מוסר והִתראות בפומבי כאיש
חסיד ופרוש ורודף צדקות."
עולות כמובן השאלות מדוע כתב
אורליוס את חיבורו במידה והאמין כי איש מלבדו מעולם לא יזכה לקרואו? מדוע כתב דברי
שבח על אנשים אשר מעולם לא יידעו על הערצתו אליהם? הוא בעצמו מסביר:
"אם תחפוץ למצֹא
נחת־רוח, שׂים לבך ליתרונות של כל אחד מחבריך בחיים; איך האחד מצֻיָּן בחריצות,
השני בענוה, השלישי בנדיבות, וכן הלאה. כי אין דבר משעשע כל־כך כמחזה המדות הטובות
הנמצאות בתהלוכות בני־הדור ומתגלות לך במספר עצום. לכן אל ילוזו מעיניך."
מרקוס אורליוס חושף כאן למעשה את
הסיבה לכתיבתו - היא מיועדת למטרה האמתית של הסטואיזם: להיות אדם טוב יותר ולהכין
עצמך לקשיים של החיים. את הפרק השני הוא פותח בציון כי האנשים שיפגוש בימים
הקרובים יהיו ללא ספק עצבניים, חצופים, אנוכיים וטיפשים. זה לא נכתב במטרה לפטור
את עצמו מהתנהגות טובה או כדי להצדיק את הייאוש אלא, כפי שכתב, "כי לא יוכל
להרע לי אחד מהאנשים האלה, יען שלא יוכל לכוף אוֹתי לדבר רע", והם לא יוכלו
לפגוע בו או להפוך אותו לעצבני. הוא היה צריך לאהוב בני אדם ואת עמו. הוא צריך
להיות מוכן להכל ועדיין להיות אדם טוב.
אכן, אחת התמות המרכזיות ביותר
בכתביו של מרקוס אורליוס הייתה מחויבותו לשרת אחרים, הרעיון של רצון וחובה לפעול
למען הכלל, מאפיינים שקודמו לראשונה על ידי זנון, ועל ידי כריסיפוס ו-פוסידוניוס
במהלך מאות השנים לאחר מכן. המונח "טובת הכלל" מופיע
ב"מדיטציות" מעל ל-80 פעמים, דבר שהוא הגיוני עבור סטואי אם כי מפתיע
למדיי בהתחשב באופן בו ראו קודמיו את מטרת המדינה. עדיין, מרקוס אורליוס כותב:
"כשאתה מתעורר בלי רצון ממשכבך, זכור, כי לפי תכונתך ולפי הטבע האנושי הוא,
שעסוק במעשים טובים." תרגום זה הינו כותב על מעשים "טובים" אולם
תרגומו הטוב יותר של שלמה ויסמן מציין "מעשים חברתיים".
גם מרקוס אורליוס, כמו כולנו, היה
חייב להזכיר זאת לעצמו לעתים קרובות משום שזה מאוד קל לשכוח זאת.
מרקוס אורליוס השתמש ביומן הפרטי
הזה כדרך לשלוט על האגו שלו. הוא כתב כי התהילה הינה חולפת וריקה. מחיאות כפיים
ותרועות היו לא יותר מצלילי לשון וחבטות ידיים. מה טוב בתהילה שלאחר המוות כשתמות
ואינך? ולצורך העניין, כשאנשים בעתיד יהיו מעצבנים וטועים לגבי הדברים בדיוק כפי
שהם עכשיו?
"דברים שהיו
רגילים להִשָּׁמע לפנים נהפכו עתה למלים ריקות", הוא כותב. "כן גם
שֵׁמות אנשים היו מהֻללים לפנים היו עתה כעֵין מלים ריקות: קַמּילוּס, קֵיסוּן,
ווֹלֶסוּס, לֵיאוֹנַטּוּס, בקרוב יהיה כן גם לשמות סְצִפְּיוֹן וקַטּוֹן, ואחרי־כן
לאבגוּסטוס, לאדריָנוּס ולאנטוֹנינוּס. הכל חולף ונעשה מהר למין אגדה, ובזמן קצר
הכל נשכח."
הוא כותב כי אלכסנדר הגדול ונוהג
הפרד שלו, שניהם מתו ושניהם נקברו בסופו של דבר באותה אדמה קרה. מה הועילו תהילה
או הישג? זה לא הוסיף לאישיות.
הדיון להלן לא יכול כמובן בשום אופן
לכסות את החיבור כולו וניתן אף ורק להציע את ההמלצה החמה ביותר שכל אחד ייקרא
בעצמו את הספר במלואו.
לקח ראשון שלכל גבר יש אתגר מרכזי
בחייו: "החיים הם כמלחמה ... מה יוכל אפוא ללַוּוֹת את האדם? רק אהבת־החכמה
לבדה." תרגומו העדיף של ויסמן משתמש במילה "הפילוסופיה" לבדה.
כאמור לעיל, כתביו של מרקוס אורליוס
היו פרטיים ואישיים בלבד, למעשה תזכורת עצמית אודות הכללים הקווים המנחים לחיים.
וגם הקונטקסט של הכתיבה חשוב. מעבר להיותו קיסר ופילוסוף הוא היה גם לוחם, אב
ובעל. הוא איבד את אביו כאשר היה ילד מאוד קטן, כנהוג במשפחות האצולה גודל בידי
מדריכים, מורים אחיות (אומנות) וסבים. כאשר הוא הפך לאב בעצמו הוא סבל מאובן של
שמונה ילדים. כל זה מוביל אותנו לתמה המרכזית של "מדיטציות", אותה נראה
שוב ושוב.
נשאלת השאלה מדוע כותב מרקוס
אורליוס כל כך הרבה אודות המוות? התשובה היא משום שהוא היה מוקף על ידו - משפחתו,
חייליו, חבריו. מדוע הוא כותב רבות לא לאפשר למעשים השליליים של אחרים להשפיע
עליך? זאת משום שבתור קיסר הוא פעל ברמה היומית מול פוליטיקאים תאבי בצע, כמו גם
אזרחים אשר לא הסכימו עם הדברים אותם ביקש לקדם. ה"מדיטציות" נכתבו
למעשה עבור עצמו כאזהרות לגבי איך לחשוב ולהתנהג בתוך הסביבה הספציפית שלו ועם
ההתמודדויות הספציפיות שלו.
אין ספק שלא היה זה פשוט עבורו
לשמור על יחס חיובי כלפי אחרים. הוא כמובן התאבל על המוות ונזקק לתזכורות כי זהו
אירוע טבעי שלא ניתן לשלוט בו. הסטואיזם שלו היה פילוסופיה מעשית להפליא שפשוט
התרכזה בלשרוד ולהישאר שפוי בעולמו.
כאמור, לכל גבר יש מאבק אחד או
שניים מרכזיים בחייו. הנשיא דווייט אייזנהאואר, למשל, יכול היה לכעוס בצורה
מרושעת, אבל גם מצא דרכים להתמודד עם זה. הסופר הדגול ג'ק לונדון התמודד עם
אלכוהוליזם וחרף העובדה שהבעיה תרמה בסופו של דבר למותו, הוא עדיין לחם בה וחי חיים
מאוד פרודוקטיביים. ייתכן מאוד שגם מרקוס אורליוס פחד מהפחד ושלו ושל האהובים עליו
והיה בעל מזג קצר רוח וזאת הייתה הסיבה שרשם עבור עצמו הערות אלו ואף חזר עליהן
שוב ושוב.
הלקח הוא שבזמן שכל בני האדם
מתמודדים עם אתגרים אוניברסליים, לכל אחד מאתנו יש אתגר אישי שלו, בין אם זה
עצלות, שימוש בסמים, שקרנות כפייתית, אכילת יתר וכו'. זה יכול להיות גם משהו שאינו
בשליטתנו כגון מותו של בן זוג או ילד, משפחה מתעללת או אובדן הפרנסה. יהיה הקונטקסט
האישי אשר יהיה, זה ייטיב עמנו לנהוג כמו מרקוס אורליוס ולכתוב מדיטציות והפצרות
לעצמנו כסוג של "תזכורות מוסריות" - רעיונות תמציתיים ומלאי תוכן שיעזרו
לנו להמשיך בדרכינו בעיצומם של קשיים ומאבקים מתמשכים.
לקח נוסף הוא שכל אחד צריך ללמוד
מכל האנשים סביבו.
- "מאֲבִי־אבי
וֵירוּס למדתי מדות טובות וענות רוח."
- "מכבוד זכרונו של
אבי למדתי הצנע לכת וגבורת הנפש."
- "מאמי נחלתי
יראת־שַׁדי, אהבת־חסד..."
כפי שראינו לעיל, מרקוס אורליוס
פותח את כתביו עם תודות ולקחים שהוא למד מאחרים כגון מורו רוסטיקוס שלימד אותו "לקרֹא כל דבר
בדיוק נמרץ ולהִזָּהר מלחרוץ משפט על־פי השקפה שטחית...",
וכמובן תכונות אופי שונות מבני
משפחתו. מהמורה שלו הוא למד "להתרגל בעבודה קשה ומתמידה, להסתפק במועט, לעשות
כל מה שאפשר בעצמי...".
כמובן שלא כל המנטורים שלו היו
מושלמים משום שאף אחד אינו מושלם. מתוך 17 האנשים אותם הוא מזכיר בספר הפותח היו
ללא ספק גם בעלי מאפיינים שליליים כגון אנוכיות, קנאה וכעס, כמו גם כאלו שביצעו
בגידה או פשע. עם זאת, אורליוס היה חכם מספיק כדי לדעת שניתן ללמוד מכל הסובבים
אותנו, גם בעלי תכונות שליליות. כישלון, אפילו כשלים מרובים, אינם שוללים את
היכולת של מישהו להשפיע לטובה על חייך.
התרבות המודרנית שלנו, לרוע המזל,
שכחה את הלקח העתיק הזה. כשל מוסרי של איש עסקים מודרני, סלבריטאי, פוליטיקאי או
אפילו ארגון או חברה מעורר זעם באינטרנט וקריאות להחרמה. התנהגויות של דמויות
היסטוריות נידונות כעת כ"פוגעניות", חרף העובדה כי היו נפוצות ואף
מקובלות בתקופת חייהן, במידה מספקת לבטל ולהעלים את כל שאר מעלותיהם הראויות
להערצה והישגיהם האדירים.
אנחנו לא מבטלים את עצמנו למרות
הפגמים שלנו. כמו כן, החכמים שבנינו יודעים שכל אדם הוא פסיפס של סגולה ושל רוע וכי
חוכמה יכולה להימצא ברובינו גם אם לא כל אחד ואחד.
עוד לקח מעניין הוא שהגורל משחק
תפקיד בכל אחד וניתן להילחם בו או לקבלו.
- "חנני אלהים ויתן
לי אבות־זקנים ישרי לב, גם הורים ישרים, אחות ישרה ומורים תמימי־דרך, שכנים,
קרובים ומיֻדעים, כֻּלם אנשים טובים ונאמנים;"
- "כל אלה היו לי רק
בחסד אלהים ובעזר שדי."
כולנו יכולים לעשות לא מעט דברים
לשפר את סיכויי הצלחתנו בחיים, עדיין הרבה נותר מחוץ לשליטתנו. האם נלחם בקלפים
שקיבלנו בחיים או נצעק כי זה לא הוגן ואנו דורשים חלוקה מחודשת? בוודאי שלא. הדבר
הנכון הוא לקבל שמה שקרה הוא אכן קרה, אפילו במקרה של מוות.
ניתן כמובן לחזק ולהגדיל את המאמצים
לתפוס יותר שליטה בחיים, לרוב במחיר של אובדן דברים אחרים, או שניתן להבין שכל
אקראיות או מורכבות שהחיים זורקים לעברינו יכולות להיות הזדמנויות ללמוד, לפתח את
החוסן שלנו, גם אם הקלפים שקיבלנו אינם טובים. אומנם לעיתים רחוקות, אך גם קלפים
לא טובים מצליחים לנצח מדי פעם.
אולם אולי הלקח החשוב ביותר הוא
שאסור לתת למעשים או יחס של אחרים לכלות את חיינו.
- "בבֹקר הַשְׁכֵּם
אמֹר לנפשך: היום אפגֹש אדם יהיר, כפוי־טובה, עז־פנים, זֵד, הולך־רכיל ובוגד, אדם
שאין להתחַבּר עמו ... כי לא יוכל להרע לי אחד מהאנשים האלה, יען שלא יוכל לכוף
אוֹתי לדבר רע. אפילו לכעוס לא אוּכל על אדם זה הקרוב אלי, ולא להתרעם עליו, אחרי
שנוצרנו לעבוד עבודתנו יחד בעולם, כמו שנוצרו הרגלים, הידים, העפעפים ושוּרות
הַשִּׁנַּיִם העליונות והתחתונות ולשַׁמש בגוף אחד."
- "אל תבזבז את
שארית ימי חייך במחשבות־הבל על־דבר אנשים אחרים ... על־ידי־זה אתה רק בטל מעבודה
אחרת רצויה..."
- "הלא טוב לך לפעול
ככל האפשר מלזעוף ללא תועלת."
רובינו מתלוננים רבות, בין אם בקול
או בינינו לבין עצמינו, על מעשיהם של אחרים. על נהגים אחרים, על פקידי השלטון או
הבוס. אנחנו מבזבזים אנרגיה וזמן בחשיבה ו"התבשלות" על הדברים הללו.
מרקוס אורליוס כותב בחוכמה שאנחנו
נפגעים על ידי אנשים אחרים אך ורק משום שאנחנו מאפשרים זאת. החיים שלנו מתבזבזים
על ידי כך שאנחנו מתירים למחשבות ומעשים של אחרים להוביל אותנו.
אנחנו לא שולטים באירועים סביבנו.
אולם אנחנו יכולים להיות בשליטה מלאה ביחס והתגובה שלנו להתרחשויות אלו. וזה באמת
עד כדי כך פשוט.
הרופא היהודי ויקטור פראנקל, מייסד
הלוגותרפיה וה-אקזיסטנציאליזם, איבד את משפחתו בשואה. הוא היה אסיר הן באושוויץ
ובדכאו ובמהלך תקופה זו נאחז ברעיון הזה ואמר: "הדבר היחיד שאתם לא יכולים
לקחת ממני היא הדרך שבה אני בוחר להגיב למה שאתם עושים לי. החירות האחרונה של האדם
זאת האפשרות לבחור את הגישה שלו בכל הנסיבות הנתונות."
לקח נוסף הוא שפעולה נחרצת, מעשים
ומאמץ אלו התשובות.
- "בּבֹּקר, כשאתה
מתעורר בעצלתים, יהי קרוב לך הרעיון: אני מתעורר לעבודת אדם! איככה אתרשל בצאתי
לפעול מה שלמענו נוצרתי ולמענו נכנסתי לחיות בעולם? או הכי לכך נוצרתי, שאשכב
ואתחמם על יצועי? – „אבל זה עֹנג הוא!“ – אם־כן להתענג נולדת ולא לעמל ועבודה?"
- "בכל מעשה שאל את
נפשך: מה תוצאותיו בשבילי? האם לא אתחרט עליו?"
- "ואתה למה נוצרת?
רק לתענוגים? ראה אם השכל סובל זאת!"
המשמעות של חיים בעלי עשייה ומאמץ
היא "לעשות דברים קשים". הכוונה היא שמעשים הדורשים מאמץ - לימוד
מיומנויות חדשות, לדחוף את עצמך קדימה פיזית ונפשית, לשרת אחרים - הם הרבה יותר
מספקים מטבעם מאשר ניהול אורח חיים קל, מבוקר ורווי סמארטפונים.
כאשר אנשים מתבגרים, מתחתנים
ומולידים ילדים הם מאוכזבים לאבד את סגנון החיים הישן שלהם, אולם זה כך רק משום
שהם כפו זאת על עצמם. וזה אכן דורש מאמץ רב, אולם ניתן לקחת גם את המשפחה כולה
להרפתקאות וטיולים מאשר האפשרות הקלה יותר - להישאר בבית.
מרקוס אורליוס, כפי שראינו באחד
הציטוטים לעיל, נוטה להמעיט בערך ההנאה, אולם ניתן לפרש זאת כך שכוונתו היא
"הנאה עצלה" כגון שכיבה במיטה או על הספה כל היום, שתייה ואכילה ללא כל
מעצורים וצפייה בסדרות הטלוויזיה פרק אחר פרק. יש לא מעט עונג שניתן למצוא באורח
חיים רווי מאמצים, לרבות הצלחות שהושגו ביושר ובמאמץ. ארוחה טובה ושתייה אהובה
טעימים בהרבה לאחר שדוחים אותם עד לאחר אימוני הכושר.
ניתן כמובן להמשיך לדבר על לקחים
חשובים רבים נוספים בהם ניתן לזכות בזכות הקריאה של ה"מדיטציות". אולם
נוכל רק להמליץ לכל אחד לקרוא את החיבור המדהים הזה בעצמו ונסיים עם לקח אחד
אחרון: אדם צריך לחשוב, לעשות ולהיות טוב.
- "הן קצך קרוב, וכל
עוד אתה חי היֵה טוב ככל אשר ביכלתך."
- "אם נתקיֵם בך עד
עתה המאמר: 'רָעָה לֹא עָשָׂה לְאִישׁ, לֹא בְמִפְעָל אַף לֹא בְאֹמֶר'"
(ציטוט מתוך האודיסאה). לפי תרגומו של ויסמן: "כלום קיימת כלפי כל אלה [משפחה
וחברים] את מאמר המשורר: 'רעה לא עשה לאיש, לא במעשים ולא בדיבורים'".
- "לחדרי לבך הסתכל,
כי בקרבך יש מעין כל טוב, אשר יוכל לפַכּות תמיד, אם תחפור תמיד."
- "אל תוסף עוד להתוכח על־אודות השאלה: איך צריך להיות איש טוב? כי־אם
היֵה איש כזה!"
- "מה המלאכה שאתה
צריך לעמול בה? להיות איש טוב."
ברוב המקרים יודעים רובינו היטב את
משמעות הדבר לעשות דברים טובים בעולם. ניתן להחזיר ארנק לבעליו גם אם איש לא ראה
אותנו מוצא אותו. ניתן לעזור לאישה מבוגרת לסחוב את הקניות גם אם אנחנו מאחרים
לפגישה שלנו. אפשר להשתתף בהלוויה לצורכי תמיכה גם אם היא מתרחשת במרחק של מאות
קילומטרים או במדינה אחרת.
ועדיין, למרות שכולנו מודעים לכך
היטב, המעשים שלנו לא תמיד משקפים זאת. החיים לעיתים קרובות מקשים עלינו לעשות כן.
צריך לחזור לעבודה, להכין ארוחות ואפילו רק צריך לשבת דקה.
ברם, כפי שצויין לעיל, החיים טובים
יותר כאשר אנחנו עוסקים במאמצים קשים. ולעשות את הדבר הטוב והנכון הוא פעמים רבות
המעשה הקשה הזה.
כיצד אם כך ניתן להקל על כך? מרקוס
אורליוס מציע "בהקיצך בבֹּקר משנתך שאל את עצמך" האם אנחנו מוכנים לחפש
הזדמנויות לשרת אחרים ולהיות מועילים. מי שנהג לעשות זאת היה אחד האבות המייסדים
של ארה"ב בנג'מין פרנקלין אשר שאל את עצמו בכל בוקר "מה הטוב שאני אעשה
היום?" לאחר מכן, בסוף היום, יש לסקור את מעשינו ולשאול את עצמינו, כפי
שפרנקלין עשה, "מה הטוב עשיתי היום?" כאשר נסגור את היום עם מדיטציות על
העשייה החיובית ומשמעותה נקרב את מהותינו קרוב יותר ויותר אל עבר הסגולה.
ניתן להפוך את העשייה הטובה לאומנות
לכל דבר ועניין. לא רק לחשוב חיובי או לדבר על כך - אלא לעשות.
הרושם הכללי מ"המדיטציות"
הוא שמרקוס אורליוס מפציר בעצמו לחיות בהתחשבות ובתכליתיות של המעשה והפעולה, זאת
כי זמננו עלי אדמות הוא נקוב וקצר ואין לבזבז אותו. אין זה אומר להתעלם מהנאה, או
להתעלם מכאב, אלא פשוט עטוף או מונע על ידי הדברים האלה.
לקוראים בפעם הראשונה מומלץ גם
להשתמש במחברת בצד ולרשום את ההרהורים על דבריו וכיצד ניתן ליישם אותן ולהשתמש בהן
במטרה להתמודד טוב יותר עם המאבק העיקרי והמרכזי של כל אחד, לחיות במאמץ רב יותר
ולעשות טוב.
נראה עתה מספר ציטוטים בתחומים
נוספים עליהם כתב מרקוס אורליוס. ציטוטים אלו מעוררים חושים ונועדו להפנים ולאשר
אמיתות פשוטות אך עמוקות בחיי היומיום. ללא ספק ניתן להפיק חיבור זה מכיל חיבור
הערכה אדירה לחוכמה המעשית של הקדמונים ואולי כל אחד יוכל לבחור את הציטוטים
הנכונים יותר עבורו:
השכלה:
- "קבלתי הצֹרך
לעסוֹק בתם־לב בשִׁפּוּר המעשים ותקון המדות."
- "במלאכת הכתיבה
והקריאה לא תוכל להיות למורה, אם לא היית בתחלה תלמיד מקשיב – על אחת כמה וכמה
בחיים."
- "אל תתן את שכלך
להיות כעבד כפוף או כדבר מטֻלטל ונדחף על־ידי יצר תועה."
- "אל תראה כדבר
מועיל לך מה שיוכל להכריחך לשַׁקר באמונתך, או לחדול מבֹּשת־רוח, או לשנֹא איש או
לחשׁד אותו ולקללו או להתחפש לעֻמתו."
- "צריך אדם להעלות
בזכרונו תמיד אחד מאנשי הצדק הקדמונים."
- "אל תעשה כל מעשה
בלי שׂום שכל, וכל מה שאתה עושה יהיה על־פי החֹק הַמַּשְׁלִים של האָמנות."
- "והתכלית לכל
היצורים אשר בִּינה בקרבּם הן היא, להתנהג לפי החֹק והמשפט אשר לַמדינה והממלכה
היותר עתיקה". ויסמן מתרגם בצדק "העתיקה והנערצת ביותר שבערים".
- "וזכור כמו-כן את
כל ההוכחות שניתנו לך, שהיקום דומה לעיר". (תרגומו של ויסמן).
- "ולכן על נפשך גם
להִזהר מלהוציא משפט נמהר, וגם צריכה היא התערבות בדעת עם הבּריות והַכנעה בפני
האלהים."
- "עליך לסדר את
החיים על־ידי סדור כל פֹּעל ופֹעל."
קהילה:
- "מה שאינו נאות
לנְחיל־הדבורים אינו נאות גם לכל דבורה בפני עצמה."
- "מה שאינו מזיק
למדינה אינו מזיק ליושב בה."
- "הִסְתַּגֵּל
לענינים אשר נפלו בגורלך, ולאנשים אשר הביא המקרה לך לחברה. הַרְאֵה חבה באמת
ואמונה."
- "אם תחפוץ למצֹא
נחת־רוח, שׂים לבך ליתרונות של כל אחד מחבריך בחיים."
- "אל ישָׁמע על פיך
עוד דבר לגנאי כנגד החיים בחצר־המלכות ולא כנגד חיי עצמך!"
- "האם לא ברור הוא,
שהיצירים הנמוכים נבראו בעבור העולים עליהם בערכם, והמעֻלים – אחד בעבור רעהו?"
- "אם חטא איש נגדך,
חקור תֵכֶף, על־פי איזה דמיון מהטוב והרע עשה כן? כאשר אך תדע זאת, תתמלא עליו
רחמים ולא תתפלא ולא תקצוף עוד."
- "גם חייך, בן־אדם,
חולפים ועוברים, ואתה לא תוכל לכַבּד את־עצמך? ואת טובתך תבקש רק בנפשות אנשים
אחרים?"
- "רגל עצמך להקשיב
היטב את הדברים שאומר לך איש אחר והִכָּנס ככל האפשר בנפשו של המדַבֵּר."
- "הלֶקֶדֶמונים
[ספרטנים] היו רגילים בתיאטראות שלהם לתת לנכרים [אורחים] מקומות מושב בצֵל,
ובעצמם ישבו בכל מקום שרָצו."
חובה:
- "לא במה שהוא סובל
[או מרגיש], כי־אם במה שהוא פועל מונח הטוב והרע אצל יציר מדיני."
- "לא אעשה דבר שהוא
כנגד הטוב החברתי, כי־אם בשים לב לצרכי חבֵרַי אתאמץ לעשות רק את המועיל לכֻלנו
ואזהר מלעשות מה שמתנגד לזה. עם התנהגות כזאת מן ההכרח שיהיו חיי נוזלים בנחת, כמו
שרגילים על־פי הנסיון להתנהל חיי כל אזרח במדינה הנושא נפשו רק למעשים צבוריים
מועילים ושוקד על מה שמַטֶּלֶת עליו הנהגת־המדינה."
- "אם אתה רואה דבר,
שהוא לפי כח איש וכדאי לו, חשוֹב כי גם לך צריך להיות אפשר להשיגו."
- "אל תֵּבוש להסתַּיֵּע
[לקבל עזרה] מאחרים."
- "עוד עשרה ימים
יכבדוך כאלהים אותם האנשים בעצמם הרואים אותך כעת כחית־השדה וכקוף – אם אך תקבל
עליך את החֻקים והערצת השכל."
- "זכור, כי מצד
הטבע נִתּנה לך היכֹלת לשאת הכל, כיון שרק בדמיונך הדבר תלוי לראות כל מאורע כדבר
שאפשר לסבלו ולשאתו, בהעלותך במחשבתך כי כן ראוי לך וכן צריך אתה לעשות."
- "חכמת החיים יותר
קרובה לחכמת ההתגוששות מאשר לחכמת הרקוד, כי היא דורשת להִתלמד להיות מוכן גם
לפגעים פתאֹמיים ולעמוד בלי רפיון כנגדם."
- "אם הרוח המושל
בתוכנו מתנהג לפי הטבע, אזי הוא מוצא את מכונו לעֻמת המקרים באֹפן שהוא מכיר בכל
זמן על נקלה מה שאפשר להיות ומה שנתון לו בפֹעל."
- "כאש להבה האוחזת
ומלהטת את החֹמר הנופל לתוכה, ואשר נר קטן היה כבה על־ידו, אבל להבה גדולה אוכלת
חיש כל מה שצוברים ומטילים לתוכה והיא מתלקחת בזה עוד יותר."
- "כל אלה היו לי רק
בחסד אלהים ובעזר שדי."
- "העבֵר במחשבתך
קורות הימים שעברו והמהפכות בסדרי הממשלה. מתוך אלה תוכל לחזות מראש את העתידות."
- "הסתַּכל במחשבות
המתהללים וראה דרכם, ממה הם בורחים ומה הם מבקשים."
- "כשאתה מדַבר
בבית־המועצות [סנאט] או גם אל כל מי שיהיה, יהי דברך מסֻדר כראוי ובלי התהדרות
ובלשון נמרצה."
- "ננַסה־נא להוכיח
להם, מה טוב, אבל גם שלא ברצונם עשֵׂה מה שדורשת ממך מדת הצדק. ואם בחיל וכוח
יתנגדו לך, הִשָּאֵר בלב טוב ובלי עצב, והשתמש בכל התנגדות למען הוסיף מדה טובה."
- "אין לך לצפות
למדינה אפלטונית [הנהגה פילוסופית]; די לך, אם אתה רואה צעד קטן לפנים."
- "הנח את הספרים!
לא עת להִמָּשך הֵנָּה והֵנָּה."
פַּשְׁטוּת:
- "מעט מאד מה שנצרך
לנו למען חיים מאֻשרים."
- "הכל יצלח לך, אם
תלך בדרך הישר ותשפוט ותעשה הכל במישרים ... שהטוב אצלם הוא בנטיה לצדק
ובמעשה־צדק, ובאלה נשלם חפצם."
- "רבים מן הדברים
היתרים המטרידים את רוחך חנם, אשר כל יסודם רק בדמיון, אתה יכול למחות ולהרחיק ממך."
- "לחדרי לבך הסתכל,
כי בקרבך יש מעין כל טוב, אשר יוכל לפַכּות תמיד, אם תחפור תמיד."
- "הנח אפוא כל שאר
הדברים וּשמֹר בלבך רק את הרעיון, כי חי אתה רק בשעה זו וברגע זה, ויתר הזמנים כבר
חלפו או עודם לוּטים בערפל." לפי ויסמן: "זרוק הצידה את הכל והחזק
בכללים המועטים האלה."
- "מה נקל הוא לגרש
ולבטל כל מחשבה מטרידה ושאינה מועילה ולשבת תֵכֵף בשלוה ובמנוחה שלֵמה."
- "לאיזה ענין אני
משתמש עתה בנפש אשר לי? כן צריך אתה לשאול עצמך בכל שעה."
- "השכל החפשי מן
[נטול] התאוות הוא כמצודה נשגבה לאדם."
טבע אלוהי:
- "כבּד את הכח
היותר שלם בעולם, שמשתמש בכֹּל ומנַהֵג הכל. כן תכבד גם את היותר שלם בקרבך, שהוא
קרוב [דומה] בטבעו."
- "כל דבר משתלם לפי
הטבע הכללי, ולא לפי טבע זר הסובב אותו מחוץ או שהוא סגור בתוכו או נפרד ממנו."
- "כל אבֵדה בעולם
אינה רק תמורה. טבע־הכלל שׂמֵח על זה והכל נעשה יפה כרצונו מדור דור וימָשׁך כן לעולמי
עד."
- "התּלונה על
המאורעות היא מרידה כנגד הטבע, אשר בתוכו כלולים כל חלקי הדברים הנעשים."
- "תקבל באהבה מה
שנפל בחלקך, כי הטבע נתן אותו לך והכין אותך בעבורו ... פן לא החִלות עוד לחיות
כראוי לפי הטבע – אז תהיה כדאי לעולם שנולדת בו ולא תהיה עוד גֵר בארץ."
- "כן יהיה לך
חצר־המלכות לעֻמת החכמה [פילוסופיה], אשר אליה תשוב ובה תמצא מנוחה. בְּעֶזְרָתָהּ
תוכל לסבול גם את המוטל עליך שם ותהיה נוח להִסָּבֵל מאת האחרים."
- "הן חֹק שוה הוא
לכל כתות הפילוסופים, שלא לעזוב הגיון החכמה בכל צרה שתבוא."
- "לא להשתתף בשיחות
תְּפֵלוֹת של הבוערים ואנשי ההמון, שאינם יודעים דרכי הטבע."
- "לא נכון, בן־אדם,
מה שאתה אומר, כי אם מביא איש קצת תועלת לבני־דורו, אזי רשאי הוא לחשוב מחשבות
על־אודות תקות חייו וסכנת המות. (ציטוט מאת אפלטון)."
נסיים עם התיאור של מרקוס אורליוס,
בתרגומו של ויסמן, של אביו המאמץ אשר מציג הן כבוד וחיבה לאביו והן מקרה בו הוא
מתאר מה זה אומר להיות גבר - באמצעות הדוגמה של אביו:
"היזהר לבל תתחזה
כקיסר ובל תיצבע באותו הצבע [ארגמן]. קורים דברים כאלה. שמור את נפשך, איפוא,
להיות פשוט, טוב, טהור, רציני, טבעי, שוחר-צדק, ירא-שמים, נעים הליכות, אוהב את
הבריות ואמיץ במילוי המשימות הראויות לך. התאמץ להישאר תמיד אותו האיש,
שהפילוסופיה רצתה לעשותך. הערץ את האלים והושע את בני-האדם. קצרים החיים. רק פרי
אחד מניבים החיים עלי אדמות: רוח קדושה ומעשים לטובת הכלל. בכל דרכיך היה תלמידו של
אנטונינוס [פיוס]. זכור את התמדתו במעשים התואמים את השכל, את קור-רוחו בכל מקום,
את חסידותו, את שאננות מראהו, את נעימות הליכותיו, את אדישותו כלפי דברי תהילה ואת
שאיפתו לרדת לעומקם של דברים. הוא לא משך ידיו משום עניין לפני שהתבונן בו היטב
והבינו על בוֹריוֹ. הוא נשא באורך-רוח את כל אלה שהאשימוהו שלא בצדק, ולא השיב להם
כגמולם. לא היה נחפז בשום עניין. אָטם את אוזניו מלשמוע דברי רכילות. הוא דיקדק
בעמידתו על טיב אופיים של אנשים ומעשיהם, אבל לא היה נוטה לנזוף באנשים. לא פחד
מדברי-דיבה, לא גרס חשדים ולא סבל התחכמות. הוא הסתפק במועט, למשל בענייני מגורים,
שינה, ביגוד, אוכל ומשרתים. הוא אהב כל עבודה ועשה אותה בסבלנות; היה יכול לעסוק
באותה עבודה עד הערב, והודות להיותו ממעט באכילה, לא היה צריך להיפנות לצרכיו מלבד
בשעה הקבועה לכך. הוא שמר אמוניו לרעיו בהתמדה וביציבות. הוא נהג בסבלנות במתנגדיו
לדעותיו בפומבי, ושמח כאשר מישהו הורה לו את הדרך הנכונה יותר. הוא היה ירא-שמים,
אבל רחוק מאמונות טפלות. ואתה, לך בדרכיו, כדי שבהגיע שעתך האחרונה, תהיה שלם במצפונך כמוהו הוא."
