קאיסה נורמן ומותה של שבדיה.

קאיסה נורמן ומותה של שבדיה.

למזלם של הדנים המודרניים, לפוליטיקאים שלהם אכפת מהאזרחים שלהם. ב-2019, מפלגת הסוציאל-דמוקרטים תחת הנהגתה של מדה פרדריקסן החלישה את העלייה המתמדת של מפלגת העם הדנית השמרנית באמצעות שיתוף פעולה עם פלטפורמת הגבלת ההגירה שלה, ובכך זכתה ב-25% מהקולות. ראש ממשלה צעירה ושמאלנית הפכה לנחושה לפקח על עידן חדש של לאומיות.

התקשורת האמריקאית פקפקה כמובן באופייה השמאלני של פרדריקסן[1], אולם המציאות היא שמפלגתה עשתה לא יותר מאשר לחזור לשורשים. לפני עידן הרב תרבותיות, איגודי העובדים במערב קידמו מאוד את מדיניות הגבלת ההגירה בכדי להגן על העובדים המקומיים מפני פועלים זרים אשר הסכימו לעבוד בשכר זעום מאוד. בארה"ב, כינה המסית ילוד אירלנד דניס קירני את המהגרים הסיניים "עבדי עובדה זולים". הוא אמר כי לא יכולה להיות שום פשרה וב-1878 הוסיף כי "קליפורניה חייבת להיות כולה אמריקאית או כולה סינית".[2]

דנמרק היא לא לבדק, וגם בהיסטוריה של מדינות אירופה אחרות קידמו המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות מדיניות דומה להגבלת ההגירה. הממשלה של הרולד וילסון פגעה רבות בבריטניה במחצית השנייה של שנות ה-60, אולם בתחילת 1965 כתבה ממשלת הלייבר שלו ספר לבן אשר ביקש להגביל את ההגירה ממדינות חבר העמים הבריטי.[3] אולם במידה והם היו גם נוהגים בהתאם לספר לא היה הצורך בנאום "נהרות הדם" של אינוך פאוול 3 שנים מאוחר יותר. בשנות ה-70, הדגישה המפלגה הקומוניסטית של צרפת את הצורך בשליטה בהגירה.[4]

אולם לעומת תושבי דנמרק, אין לאחיהם הסקנדינבים השבדיים מזל דומה. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית  (SAP) חסרה את האומץ ללכת בעקבות הדנים או להודות שמדיניות הרווחה האדיבה של ארצם נמצאת בסכנת התמוטטות עקב ההגירה הבלתי מבוקרת.

העיתונאית והחיילת לשעבר של הצבא השבדי קאיסה נורמן דנה בשקיעתה של מדינתה בספרה "הנשמה האפלה של שבדיה: חשיפתה של אוטופיה"[5]. הספר לא זכה כמובן להתייחסות תקשורתית רחבה, זאת משום שהוא חושף את המצב המדכא של התואמנות הסוציאל-דמוקרטית אשר פועלת בצורה אכזרית נגד כל מתנגד כלפיה. הכינוי שנורמן העניקה לרודנות הרוחנית של שבדיה הוא "חד-מוח".

הספר מתחיל עם יום שבת, ה-15 באוגוסט 2015. ביום זה, אלפי צעירים התאספו ב"פארק המלך" בשטוקהולם לכבוד פסטיבל מוזיקת פופ שנתי. האירוע שנחשב לרוב לבטיחותי וידידותי למשפחה הפך למזוויעה כאשר מאות "צעירים" אפגניים וסומליים החלו להטריד מינית כל שבדית שרק יכלו למצוא. הם תפסו והחזיקו בכוח מספר קורבנות, ודחפו אצבעות לאיברי המין שלהן. המשטרה והאבטחה הפרטית עצרה לפחות 90 חשודים, אולם שחררה את כולם. פסיכולוג משטרתי וותיק בשם האנס החליט לשלוח עדות ראיה של ההתרחשויות לאחד העיתונים הגדולים ביותר של המדינה - דגנס ניהטר. חרף העובדה כי הוא ראה במו עיניו כי התוקפים לא היו שבדים, הוא בכל זאת לא ציין זאת עקב החשש כי "יתויג כגזען".

הסיפור אודות התקיפה ההמונית בפסטיבל לא פורסמה עד ה-9 בינואר 2016, כמעט 5 חודשים מאוחר יותר. לאחר שהתייאש לבסוף מהאפטיה של התקשורת המרכזית, פנה האנס ל-צ'אנג פריק, עיתונאי יהודי-צועני עצמאי, אשר הפך למפורסם לאחר שתיעד ב-2013 את ההתפרעויות של המהגרים בפרבר הוסבי בשטוקהולם מהן התקשורת המרכזית התעלמה. מתפרעים צעקו בדבר גדולתו של האל המזרח תיכוני וזרקו מטר של אבנים על מכבי האש. כך, היה זה רק בעזרת הפרסום העצמאי של צ'אנג פריק אשר בישר לבסוף לאזרחים את אשר עשו המהגרים לבנות שלהם בפסטיבל. לא פחות חמור, הוא חשף כי הזוועות הללו התרחשו בפסטיבל הזה כבר במשך מעל לעשור, והרשויות דאגו להסתיר זאת.

כפי שנורמן כותבת, גופי תקשורת עצמאים אחרים הבחינו בהמשך בעובדות נוספות אודות ההגירה ההמונית:

"נערות ונשים צעירות הותקפו מינית בבריכות שחייה ציבוריות, פארקים, רכבות תחתיות, בתי ספר ובאוטובוסים. עבור צעירות רבות, זה היה חלק מחיי היומיום, משהו שפשוט צריך ללמוד לחיות איתו. בסקר הפשיעה השוודי לשנת 2016, 14% מבנות 16 עד 24 דיווחו שעברו הטרדה מינית באותה שנה. בשנת 2007 דווח על 12,563 עבירות מין, כולל 4,749 מקרי אונס. עד 2016, מספר זה גדל ל-20,284 עבירות מין מדווחות, כולל 6,715 מקרי אונס".

התקשורת המרכזית הגיבה בכך שהאשימה כמובן את העיתון של צ'אנג פריק ב"קסנופוביה". היא ניסתה להציג את הסיפור כלא יותר מחוסר יכולת משטרתית, וציינו, באופן מדויק, שבכירי המשטרה השבדית מנעו מהקצינים לחקור את הפשעים. עוד מספר חודשים לפני שההאשמות המגוחכות הללו הופיעו גם בארה"ב, האשים הממסד השבדי שהאתר של פריק הוא לא יותר משופר עבור הסתה רוסית.

כמובן שאין זה מפתיע לשמוע האשמות מסוג זה מהתקשורת המרכזית. כפי שנורמן מציינת, עוד משנות ה-60 נמצאה השלטון השבדי ביחסים קרובים מאוד עם התקשורת. ראש ממשלת שבדיה לשעבר אולוף פלמה אשר נרצח בשטוקהולם ב-1986, השתמש במהלך כהונתו המוקדמת יותר כשר החינוך במכשירי הטלוויזיה בכדי "לחנך את האוכלוסייה ולהעביר את הדעות הנכונות". בין שנות ה-60 וה-90 הייתה זו הטלוויזיה אשר שידרה את מירב החדשות והבידור עבור העם השבדי. רוב התכנים קידמו את היעדים השמאל-ליברליים, החל מתנועות אנטי-קולוניאליות ועד פמיניזם. בשבדיה, הביוש הפומבי והנידוי - עונשים טיפוסיים עבור חברות נשיות יותר - הינם עוצמתיים ומשמעותיים במיוחד.

במידה גדולה, שבדיה הינה שונה ממדינות אחרות. נורמן כותבת כי "בהתאם לפרויקטים מחקריים כגון 'סקר הערך העולמי' (WVS), שום מדינה אחרת לא סטתה מהנורמות הגלובליות" כמו שבדיה. שבדיה היא המדינה הכי לא מסורתית בעולם, ועמדות קיצוניות על שוויון מיני, הפלות ומשפחה הינן נפוצות מאוד. ה"חד-מוח" השבדי הזה, אשר רואה בצורה אירונית את עצמו כפסגת ההישג האנושי, אינו מאפשר שום סטייה, אולם כפי שהוכיחו אלו ששברו שתיקה לגבי אירועי הפסטיבל, בהחלט ניתן לפרוץ את חומות "החד-מוח".

"הנשמה האפלה של שבדיה" מתייחס פחות להגירה עצמה ויותר לאופן בו במשך כמעט 100 שנים יצרו הסוציאל-דמוקרטים אוטופיה כוזבת ואין ספור חנפנים. הוא מראה בצורה חיה את הבעיות של כוח מרכזי שאינו נתון לביקורת. הראשון לקדם את הריכוזיות היה המלך גוסטב ואסה בן המאה ה-16 אשר הלאים את הכנסייה הלוטרנית ויצר את הצבא והצי השבדי המקצועי. הדבר סלל את הדרך עבור גוסטבוס אדולפוס האגדי והקמתה של האימפריה השבדית. עד סוף המאה ה-19, הרבה אחרי ימי ההגמוניה השבדית באזור הבלטי, 90% מהמסים השבדיים הלכו לצבא. תפיסת "המדינתיות", מיסוי כבד ודעות כפויות השתלבו בכדי לייצר את קונספט ה"פולקהמט" של הסוציאל-דמוקרטים - "בית העם".

אכן, נראה כי השבדים עסקו בקולקטיביזם עוד זמן רב לפני הגעתם לשלטון של הסוציאל-דמוקרטים בשנות ה-30 של המאה ה-20, אולם היו אלו הם אשר הנדסו מחדש את החברה השבדית בכך שהעניקו כוח לטכנוקרטים של השמאל. בשנת 1934 הועברו חוקי היגיינה גזעים בכדי לבצע עיקורים של בעלי מחלות נפשיות, בעלי מחלות כרוניות, וכן של בעלי "תכונות אופי לא רצויות" כגון הפקרות מינית, עצלנות ואלכוהוליזם. גונאר ו-אלווה מירדאל אשר זכו בהמשך לפופולריות בשבדיה על שקידמו את פירוק הנשק הגרעיני והשמדת המשפחה הגרעינית, תמכו בהתלהבות בעיקור של "אנשים אנטי-חברתיים".

לאחר שני עשורי אאוגניקה, החליטה המדינה השבדית לקדם עצמה בעולם בתור "מעצמה מוסרית". חלק גדול "מהמוסריות" הזאת הייתה פתיחת מדיניות הגירה. ב-1973 קיבלה שבדיה פליטים מצ'ילה בעקבות ההפיכה הצבאית נגד סלבדור איינדה. ב-1979, אלפים נוספים נכנסו לשבדיה מאיראן לאחר המהפכה הקיצונית במדינה זו. הסקרים הראו אומנם כי אין השבדים מעוניינים בכל הגירה נוספת, אולם המדינה החליטה דווקא על טיהור המדינה מ"אמונות טפלות ובורות". ב-1975 הכניס הפרלמנט השבדי את הרב תרבותיות לחוק: "מהגרים ומיעוטים צריכים להחליט בעצמם באיזו מידה הם רוצים להיות מוטמעים" במדינה. מהגרים מאפריקה עשויים סטטיסטית פי 4 יותר לבצע פשיעה מאשר השבדים, ומהגרים מהמזרח התיכון פי 3. לשבדיה יש אחוז גבוה יותר של אזרחים זרים מאשר כל מדינה אירופאית אחרת, ומקרי האונס, פיגועים ותקריות ירי הפכו לנפוצים. "המעצמה המוסרית" אשר העניקה מעל לחצי מיליון דולר בתמיכה ב-וייטקונג וכמעט חצי מיליון לקונגרס הלאומי האפריקאי[7] כבר למעשה משמידה את עצמה.

כחלק מ"החד-מוח", הן הסוציאל-דמוקרטים והן המפלגה המתונה השמרנית לכאורה נלחמות זו בזו על הצורך לקבל יותר "מהגרים" ככל האפשר. "חד-המוח" מאשים את הפטריארכיה, אשר הייתה זו שהגנה על הנשים במשך מאות אלפי שנים, במקום את המהגרים עצמם על הגל האדיר של פשעי המין במדינה. "חד-המוח" מאמין שפירוק המסורת השבדית העתיקה של חופש הדיבור[8] חשוב יותר מאשר להגן על האנשים או להפנים את האמת.

שבדיה הפכה לאומה של מטריאליזם, שוויוניות קיצונית, ובעלת תרבות "השיימינג". נורמן אומנם מאמינה כי המנטליות השבדית יכולה להשתנות במהירות, והמפלגה הנהדרת "הדמוקרטים השבדיים" אכן זוכה ביותר ויותר קולות, אולם ספרה מרגיש במידה גדולה כמו כתובת על מצבה.

[1] https://foreignpolicy.com/2019/06/07/did-the-left-really-win-in-denmark-mette-frederiksen-social-democrats-danish-peoples-party-venstre-immigration-asylum/ [2] http://historymatters.gmu.edu/d/5046/ [3] https://www.theguardian.com/commentisfree/2016/dec/16/labour-immigration-poll-ratings-managed-migration [4] https://books.google.co.il/books?id=o5f_Za-elnYC&pg=PR2-IA9&dq=French+Communist+Party+anti-immigration+1970s&hl=en&newbks=1&newbks_redir=0&sa=X&redir_esc=y#v=onepage&q=French%20Communist%20Party%20anti-immigration%201970s&f=false [5] Kajsa Norman, *Sweden’s Dark Soul: The Unraveling of a Utopia, *Hurst & Company, 2019. [6] https://www.historynet.com/why-did-sweeden-support-the-viet-cong.htm [7] https://www.ipsnews.net/2019/02/billions-swedish-krona-supported-struggle-apartheid/ [8] https://katerinamagasin.se/new-censorship-proposal-freedom-speech-die-sweden/