עיוות היסטורי בקולנוע. "פורץ הדרך" כמקרה מבחן.
עיוות
היסטורי בקולנוע. "פורץ הדרך" כמקרה מבחן.
הסנטימנט האנטי מערבי הנפוץ כיום לא הופיע יש מאין. זהו מאמץ
תעמולתי מתמשך, פעילות רחבה במסגרות החינוך והתרבות, במידה רבה גם כדי להנחיל
ולקיים תיעוב עצמי בקרב המערביים והאירופאים עצמם. כמו כל מותג מסחרי, גם המאמץ
הזה זקוק לחזרה אינסופית כדי להשתרש בתהליכי המחשבה וההתנהגות של ההמונים. בין שני
הכלים האפקטיביים ביותר לשם כך הם הקולנוע ההוליוודי וכמובן – עיוות היסטורי.
לעתים קרובות שני הכלים הללו מתאחדים ומשתפים פעולה.
מבין מאות הדוגמאות שניתן להציג כאן, אחת מהן הוא הסרט
"פורץ הדרך" (Pathfinder) מ-2007 בכיכובם של קארל אורבן
וקלנסי בראון. הסרט המתבסס על עדויות ארכאולוגיות לנחיתתם של הוויקינגים על חופי
אמריקה המזרחית בסוף המאה ה-10, ומייצר נרטיב דמיוני על סכסוך שנוצר בין מגלי
הארצות הנורדים לאינדיאנים המקומיים. זאת היא דוגמה נהדרת לסוג של שטיפת מוח שנועד
לרענן את מותג האשמה המערבית בכל דבר שניתן להעלות על הדעת ולהפוך אותו לחלק בלתי
נפרד מהרגלי החשיבה, במיוחד בקרב אנשים צעירים. מיותר לציין כי הסרט נחל הן כישלון
קופתי והן ביקורתי.
עלילת הסרט מתרחשת סביב שנת 900, ומציגה פלישה וויקינגית
דמיונית אל תוך היבשת החדשה. הוויקינגים מוצגים כענקים עטופים בשריון – יותר דמויי
מפלצות מאשר בני אדם – רכובים על סוסי קליידסדייל מסיביים, צועקים ונובחים בשפה
זרה ומוזרה, ואשר שוחטים ומשעבדים את המקומיים. האינדיאנים, כצפוי, עדינים, חפים
מכל פשע ואוהבי שלום. תֵמָה זו אינה חדשה כמובן בקולנוע והתרבות הפופולרית
המודרניים.
הניואנסים והדקויות המדגישים את התפיסה האנטי מערבית מוצגים
היטב לאורך כל הסרט. למשל, השימוש בשפה. הוויקינגים מדברים בעיקר נורדית (צפון
גרמנית) עם כתוביות בתחתית המסך, אם כי גם הכתוביות לא הכרחיות היות ואנשי הצפון
משוחחים כמובן רק על נושאים אכזריים וברבריים. מנגד, האינדיאנים מדברים אנגלית
רהוטה מדוברת של העידן המודרני. אם יוצרי הסרט באמת התעניינו באותנטיות, שלא לדבר
על אובייקטיביות, בשני המקרים השימוש היה צריך להיות בשפות האינדיאנית השבטית
והנורדית, כפי שנעשה בהצלחה ב"הפסיון של ישו", בו לאורך כל הסרט דובר רק
לטינית, ארמית ועברית. יתרה מזאת, אם אחת מבין השפות בכל זאת הייתה צריכה להיות
באנגלית, הרי שמבחינה הגיונית זאת הייתה צריכה להיות שפת הוויקינגים, שקשורה לפחות
מבחינה אטימולוגית לאנגלית ובאותה הקבוצה הלשונית.
ללא ספק, אותנטיות פילולוגית אינה האינטרס המרכזי של יוצרי
הקולנוע, אלא אמפתיה על ידי אסוציאציה. וויקינגים אלימים מפטפטים באופן גרוטסקי על
אש, מלחמה וברזל, בעוד שהאינדיאנים מדברים על אהבה, שלום ואומץ - הכל באנגלית יפה
מאוד. באופן כזה, הצופים, לפחות דוברי האנגלית, אמורים להזדהות עם הילידים, לא עם
אחיהם לקבוצה הלשונית, לרבות מיליוני צופים אמריקאים המתחקים אחר מוצאם לסקנדינביה.
תפיסתם של הוויקינגים כבוזזים ברבריים וענקיים מושרשת עמוק
בתפיסה הפופולרית ולכן ניתן להביא הבנה מסוימת, אם כי בכל זאת מאוד מוגבלת, להצגתם
בצורה כזאת בקולנוע. העמים הצפון אירופאים הם אומנם האנשים הגבוהים בעולם, אולם
הסקנדינבים משתייכים לאותה הקבוצה האתנית כמו הגרמנים ולא היו גבוהים יותר
מהסקסונים. יתר על כן, חשוב לזכור כי תיאורי הפלישות הוויקינגיות מגיעים בעיקר
ממנזרים נוצריים שהציגו את הפולשים באופנים אפוקליפטיים מוגזמים, ואף כפגאנים הרבה
אחרי שהנורדים קיבלו את הנצרות. אפילו שיטת העינוי למוות המזוהה עם הוויקינגים
הנקראת "עיט הדם", כמו גם התפיסה שהם היו אנסים אדירים, בוזזים ואלימים
במיוחד, הוכחו כבלתי נכונות היסטורית או מוגזמות.[1][2]
גם האופן בו מוצגים האינדיאנים בסרט הוא מאוד לא היסטורי. אכן,
האנכרוניזם התרבותי של "פורץ הדרך" מראה שבמאה ה-10 הללו היו דומים יותר
לליברלים בני זמננו, אשר בקלות נכנסים "לטראומה" ונזקקים ללא הרף
ל"טיפול נפשי" ו"תמיכה" - מושגים שכלל לא היו קיימים בתקופה
זו.
המציאות ההיסטורית האמתית היא שהשבטים האינדיאנים הורכבו מבין
האנשים האכזריים ביותר בתולדות כל האנושית. הם הפכו את העינויים הפיזיים לאומנות
ריטואלית, וביצעו אותם בצורות האכזריות והגרפיות ביותר שניתן להעלות על הדעת,
ואפילו שלא ניתן. העדויות הארכאולוגיות מקוו קריג בדקוטה הדרומית מראות שלפחות 150
שנים לפני הגעתו של קולומבוס האינדיאנים ביצעו רצח עם המוני אחד כנגד השני
ועינויים נוראים לרבות קרקוף.[3] גם העדויות של ההיסטוריות הכתובות לאחר הגעתם של
האירופאים מציגות שיטות עינויים איומות, רצח עם, קניבליזם, אונס וחטיפות, כיבושים
וכמובן שיעבוד בכמויות אדירות.[4] כמובן שהמודעות לכך בקרב האוכלוסייה היא לא רבה,
זאת הודות, בין היתר, לעיוות ההיסטורי של הפסאודו-היסטוריון האוודר זין (Zinn)
אשר היה מעוניין להציג את העבר האמריקאי באופן האפל ביותר
במקום המציאותי, לז'אן ז'אק רוסו שקידם את מיתוס "הפרא האציל" (לא מושג
שלו), ופרנץ בועז אשר פיתח את תפיסת ה"יחסיות התרבותית" המקדמת את
הרעיון שגם תרבויות פרימיטיביות ואכזריות זכאיות להערכה שווה במסגרות שלהן.
בתחילת הסרט, אישה אינדיאנית נתקלת בגופות הרוגים ומתחילה לצווח
("טראומה") ולהתנהל בטירוף – באופן היוצר רושם שמחזה של גופות נרקבות
הוא יותר מבנלי בעידן הזה של צפון אמריקה (כמו גם רוב המקומות האחרים באותה
התקופה). בעיצומו של הקטל, היא נתקלת בילד ויקינגי ששולף חרב לעברה. במקום להגיב
אינסטינקטיבית - להילחם או לברוח - היא מעיפה בו מבט אוהב כאילו לומר "הילד
המסכן, מה עשו לך המפלצות האלה?" ומחבקת אותו.
למעשה, הסיבות העיקריות שהופכות את גיבור הסרט, אותו ויקינג
צעיר שגדל עתה לגבריות, ליותר נעים הליכות הן הנטיות
ה"ליברליות-טיפוליות" שלו. יש לו סוגיות עם האבא לאחר שהלה הכה ונטש
אותו בגלל שהוא לא היה מספיק "גבר" ו"מבולבל" ביחס
ל"זהותו", ובסופו של דבר מרחיק מעצמו הגיבור את מורשתו הוויקינגית
האירופאית "האלימה" לטובת מעין זהות אינדיאנית "רב-תרבותית",
שהופכת אותו לגיבור מנצח שכולנו יכולים לתמוך בו ולהזדהות איתו.
שוב, כמובן ששום דבר מזה לא אמור להפתיע: לא ההצגה של גברים אירופאים
מתים כהאנשה של רשע, ואת כל השאר כפרדיגמה של "הפרא האציל", הסובלים
מאינספור הזוועות הבלתי נספרות של האדם המערבי. נושא זה מושרש היטב בתרבות
הפופולרית, במידה רבה גם בזכות האקדמיה. אכן, המוטיב הזה כל כך מומחש עד כי לא אחר
מאשר אוסאמה בן לאדן ניצל אותו כדי לגרום לאמריקנים לחוש בושה ואשמה. וכראיה
היסטורית, זמן מה לאחר מתקפת 9/11 רבים באקדמיה ובתקשורת מיהרו להאשים את מידניות
ארה"ב במזרח התיכון ובעולם על התרחשותם פיגועים אלו, ללא הסתכלות רחבה על
מאות ואלפי שנות קונפליקט של התנגשות בין הציוויליזציות. האוורד זין אף חתם על
העצומה לבחון את הקונספירציות המאשימות את ממשל בוש.
מיתוס "הפרא האציל" משויך כבר כמעט לכל האנשים הלא
מערביים. לדוגמה, אנשים מדרומית לסהרה מוצגים תמיד כעם שלוו שפשוט רצה לחיות ולתת
לאחרים לחיות גם כן - עד שהגיע האירופאי המלחמתי. העובדה ההיסטורית שהיו אלו בעיקר
אפריקאים אחרים שמכרו את אחיהם לעבדות אינה פופולרית בתרבות הפופולרית.
ועדיין, מה שנדמה שכולם מפספסים היא העובדה הפשוטה שאם
האירופאים היו אגרסיביים מבחינה היסטורית זה לא בגלל שהם אלימים במהותם (טענה שהיא
גזענית למדי), אלא פשוט בגלל שהם היו מסוגל. וזו השורה התחתונה של כל ההיסטוריה:
יכולת. לאורך כל ההיסטוריה האנושית, כאשר קבוצה אחת יכלה לשלוט על קבוצה אחרת היא
תמיד עשתה זאת, האירופאים פשוט ידעו לעשות גם את זה יותר טוב, ובאופן יחסי כמובן,
היו הומניים יותר בשיטות שלהם. והעילות שלהם לא נבעה מניצול של משאבי הנכבשים שלהם
שכן היה צורך "בניצול" זה אפריורי לצורכי הכיבושים. אוכלוסיות אחרות היו
אכזריות יותר כלפי אלו שכבשו או השתלטו עליהם.
אם אינדיאנים אמריקאים היו מסוגלים לבנות במאה ה-10 ספינות
משוטים למסעות טרנס-אוקיאניים, או כלי נשק מתקדמים, או מצפנים, או מבנים צבאיים
ודוקטרינות מלחמתיות - או כל דבר אחר שהפך בפועל את דרך המלחמה המערבית לשולטת –
והיו מגיעים לחופי אירופה של ימי הביניים, האם יש ספק, בהתחשב בעברם, שהם היו
עושים למקומיים דברים חמורים בהרבה? האם היו כובשים ומשועבדים או היו מסתכלים על
הפראים האירופאים הנחותים ו"מכבדים" אותם בשם "הגיוון
התרבותי", ומשאירים אותם לחלוטין לעניינם? ואם האנשים דרומית לסהרה היו
מתקדמים יותר מבחינה טכנולוגית או צבאית משכניהם הצפוניים במאה ה-18 ויכלו להכניע
אותם ולשעבד אותם בקלות? האם הם היו עושים זאת, או שמא היו משאירים אותם לשלום בשם
ה"רב תרבותיות"? אלה ההשערות שאיש לא נראה שמעוניין לשאול, שכן התשובה
היא לא רק ברורה לחלוטין אלא אף לא מציבה את האירופאים בנחיתות מוסרית.
גם לא ניתן לטעון כי הלא-מערביים לא הגיעו לפיתוחים צבאיים כה
מתקדמים מכיוון שהיו שלווים המחפשים שלום. כפי שההיסטוריה מתעדת פעם אחר פעם, הללו
קיימו מלחמות ללא הרף, הרגו, אנסו, בזזו ומכרו זה את זה לעבדות. אם כך הם התייחסו,
ולעתים קרובות עדיין מתייחסים, אחד לשני, מה הם היו עושים ל"אחר"? באשר
למזרח תיכונים, ההיסטוריה מעידה כי בכל פעם שהפתחה ח'ליפות חדשה, לא היו לה שום
הסגות באשר לפתיחת מלחמות כיבושי ג'יהאד הרסניות. בערך 85% מ"העולם
האסלאמי" כיום אלו הם אזורים שנכבשו במהלך מסעות הג'יהאד, או בשפת התקינות
הפוליטית, "התפשטות אסלאמית".
שום דבר מכל זה לא אמור לפטור את הפשעים שביצעו האירופאים, אלא
להכניס אותם לקונטקסט ההיסטורי על ידי ציון שכל האנשים – מכל התרבויות - זהים; הם
נלחמים, וכאשר הם “מסוגלים”- מילת המפתח - הם ממשיכים בחיפוש אחר כיבושים
והגמוניה. בהתאם ליכולותיהם, זו יכולה להיות הגמוניה שבטית או בינלאומית. יש דתות
שמסיתות ומגדילות את "היצרים" המולדים הללו, ואחרות מרגיעות אותם. עם
זאת, היצרים הללו - שלדברי הפילוסוף תומס הובס, "גוררים אותנו לפילוג, גאווה,
נקמה וכדומה [למשל מלחמה וכיבוש] – בסופו של דבר חלים על האנושות כולה. חצים
המופנים באופן בלעדי נגד התרבות המערבית הם גזענות הלכה למעשה.
[1] Roberta Frank, “Viking atrocity and Skaldic verse: The
Rite of the Blood-Eagle”, The English Historical Review, Vol. 99 No. 391,
(1984), pp. 332-343.
https://academic.oup.com/ehr/article/XCIX/CCCXCI/332/389819
[2] Simon Coupland, “The Vikings on the Continent in Myth and
History”, History, Vol. 88, No. 2, (2003), pp. 186-203.
[3]Willey, P. and Emerson, Thomas E., (1993) "The
Osteology and Archaeology of the Crow Creek Massacre", Plains
Anthropologist 38(145): pp. 227-269.; Willey, P., Galloway, Alison, and Snyder,
Lynn, (1997) "Bone Mineral Density and Survival of Elements and Element
Portions in the Bones of the Crow Creek Massacre Victims", American
Journal of Physical Anthropology 104: pp. 513-528.
[4] Thomas Goodrich, Scalp Dance: Indian Warfare on the High
Plains, 1865-1879, (Stackpole Books, 2002).
