"הגזענות" של מזרח אירופה

"הגזענות" של מזרח אירופה.

ראש ארגון זכויות האדם של האו"ם האשים את ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, כי הוא גזעני, בריון ושונא זרים, זאת לאחר שאורבן לא מיהר לקבל לארצו את גל המסתננים מהעולם השלישי בדומה למערב אירופה.[1] אחרים טוענים כי מסיבות אלו הדמוקרטיה בהונגריה נעלמת.[2] הניו-יורק טייס דאג לציין בשלילה כי גם פולין מתנגדת להגירה המונית, אבל בסתר מקבלת מהגרים נוצרים בלבד.[3] טענות ודיונים שלמים יכולים להתפתח סביב "הגזענות" לכאורה של מזרח אירופה[4] לעומת המערב "הנאור".

מה מסביר אם כך את ההבדל הבולט בין האופן שבו מתייחסות מדינות מזרח ומערב אירופה למהגרים מהמזרח התיכון? כפי שצוין, המערביים - כולל בריטניה, גרמניה וסקנדינביה – קיבלו אותם בברכה, ואילו המזרח אירופאים - בעיקר פולין, הונגריה ומדינות צ'כוסלובקיה לשעבר – לא ממהרות לקבל דרישה זו מהאיחוד האירופי. במידה רבה, כמו באין ספור מקרים אחרים, את התשובה לכך ניתן למצוא בהיסטוריה הלא מצונזרת, ולא ב"גזענות" לכאורה בה מדינות אלו מואשמות: למזרח אירופה קיימת היסטוריה ארוכה ואינטימית מאוד עם המזרח תיכונים, והיא יכולה להבין אותם טוב יותר ממדינות המערב. ויקטור אורבן אמר בעניין איסור ההגירה לארצו:

"אלה שהגיעו לכאן מגיעים מדת אחרת, והם מייצגים תרבות שונה בתכלית. רובם אינם נוצרים, אלא בעלי דת מזרח תיכונית. זו שאלה חשובה, כי אירופה והזהות האירופית שלה מושרשות בנצרות ... אנחנו לא רוצים לבקר את צרפת, בלגיה, כל מדינה אחרת, אבל אנחנו חושבים שלכל המדינות יש את הזכות להחליט אם היא רוצה שיהיו לה מספר רב של מזרח תיכונים בארצה. אם הם רוצים לחיות יחד אתם, הם יכולים. אנחנו לא רוצים ואני חושב שיש לנו זכות להחליט שאנחנו לא רוצים מספר גדול של מזרח תיכונים במדינה שלנו. אנחנו לא אוהבים את ההשלכות שיש ממספר גדול של קהילות מזרח תיכוניות שאנחנו רואים במדינות אחרות, ואני לא רואה שום סיבה שמישהו אחר יכריח אותנו ליצור דרכים לחיות ביחד בהונגריה, שכזאת אנחנו לא רוצים לראות..."[5]

אורבן ציין גם עובדות היסטוריות: "אני חייב לומר שכשזה מגיע ללחיות עם קהילות מזרח תיכוניות, אנחנו היחידים שיש להם ניסיון, כי היתה לנו אפשרות לעבור את החוויה הזאת במשך 150 שנה". כוונתו של אורבן הייתה לכיבושה של הונגריה בידי המזרח תיכונים בין השנים 1541 ל-1699 כאשר הרדיפה והטרור נגד הנוצרים היו נפוצים ביותר.

הונגריה לא הייתה לבדה. המזרח תיכוניים כבשו, דיכאו והביאו טרור לרוב דרום-מזרח אירופה - לעתים קרובות באופנים שגורמות למעשי הזוועה של המדינה האסלאמית להיראות פחות נוראיות. ב-1354 חצו העותמאנים תחילה את הדרדנלים והקימו דריסת רגל במזרח אירופה. לאחר מכן, "היו כאן כנסיות שאותן הרס סולימאן, בנו של סולטן אורהאן, או הפך אותן למסגדים", כפי ציין כותב כרוניקה עותמאנית: "היכן שהיו פעמונים, סולימאן שבר אותם והעלה אותם באש. לכן, במקום פעמונים היו עכשיו מואזינים".[6]

עד מהרה נכבשו הבלקנים. זוועות שבוצעו לפני, במהלך ואחרי כיבושים אלה מתועדים היטב. כך, למשל, תיאר ב-1438 ברתולומיאו דה גיאנו את "הטבח הנורא והמצער שאנו רואים בימים אלה". בכל מקום שנכבש הוקמו "הרים של ראשי נוצרים כרותים" ו"כמות כה גדולה של גופות ששכבו, נרקבו חלקית, נאכלו על ידי כלבים, שזה יהיה בלתי ייאמן בעיני מי שלא ראה את זה במו עיניו". כך כתב ברטולומאו דה גיאנו, היסטוריון בן התקופה.

הוא מציין גם כי הניצולים הפכו למשועבדים, ל"משרתים של התענוגות המרושעות והמלוכלכות שלהם" ו / או נאלצו להפוך ל"סרצנים שמאוחר יותר היו לאויבי הנוצרים". 300,000 שועבדו בהונגריה ו"נלקחו למקומות אחרים תוך ימים בודדים"; מסרביה וטרנסילבניה 100,000 נלקחו. השעבוד המסיבי של אוכלוסיות סלאביות בתקופה זו הוליד למעשה את המילה המודרנית ל"עבד" (Slave), מציין ברתולומיאו, "להיות עבד היה להיות סלאבי". הוא גם מסביר, בעקבות הכמות הרבה של שפחות המין שנתפסו, מדוע למזרח תיכונים מודרניים רבים יש מספר מאפיינים פיזיים דומים לאירופאים. צעירים וזקנים כאחד נראו בכל מקום "מובלים משם בשלשלאות ברזל קשורות לגביהם של סוסים", ו"נשים וילדים נאספו כמו עדר על ידי כלבים ללא רחמים או חסד. אם אחד מהם האט, לא מסוגל היה ללכת בגלל צמא או כאב, מיד סיים את חייו חתוך לחצי". שווקי העבדים של אדריאנופול, עיר הבירה של הסולטאנות העותמאנית, הוצפו בכל כך הרבה אנשים, שילדים נמכרו תמורת פרוטות, "אישה יפהפייה הוחלפה בתמורה למגפיים, וארבעה עבדים סרבים נסחרו תמורת סוס."[7]

באופן דומה, בעלי בריתם בעלי אותה הדת של העותמאנים, החאנות הטאטארי של קרים - שתוארו על ידי נוצרים כ"ענק האוכל את דמנו"[8], שעבדו ומכרו עבדים "כצאן"; שלושה מיליון סלאבים (פולנים, ליטאים, רוסים ואוקראינים) בין השנים 1450 ו-1783. ב-1630 תיאר ליטאי כיצד סירסו המשעבדים את הגברים וחתכו את אוזניהם ונחיריהם, שרפו את הלחיים והמצח בעזרת ברזל רותח והכריחו אותם לעבוד עם השלשלאות והאזיקים במהלך כל היום, ולשבת בבתי הכלא במהלך הלילה; העבדים ניזונו מהמזון הדל שהורכב מבשר בעלי חיים מתים, רקוב, מלא תולעים, שאפילו כלב לא היה אוכל. "הצעירות ביותר נשמרות לתענוגות מופרכים".[9]

התוקפנות והזוועות נגד מזרח אירופה הגיעו לשיא עם הטבח, אם לא רצח עם, של כל נוצרי שחרבו של הסולטאן יכלה להגיע אליו (סרבים, בולגרים, יוונים, ארמנים, אשורים) והסתיימו רק עם מותו של הסולטאן העותמאני זמן קצר לאחר מלחמת העולם הראשונה.

הדוגמאות שהוצגו כאן הן כמובן בודדות בלבד, ובפעמים הבאות נציין קצת יותר בהרחבה גם כיצד התוקפנות המזרח תיכונית עיצבה למעשה את המציאות שמאחורי דמותם של ולאד המשפד, "דרקולה", ושל איוון האיום.

[1] https://www.reuters.com/article/idAFKCN1GI272?edition-redirect=ca

[2] https://www.vox.com/policy-and-politics/2018/9/13/17823488/hungary-democracy-authoritarianism-trump

[3] https://www.nytimes.com/2019/03/26/world/europe/immigration-poland-ukraine-christian.html

[4] https://www.nytimes.com/2015/11/04/opinion/who-invented-fortress-europe.html

[5] https://www.nytimes.com/2015/09/04/world/europe/hungarian-leader-rebuked-for-saying-muslim-migrants-must-be-blocked-to-keep-europe-christian.html

[6] Bostom, Andrew, ed. 2005. The Legacy of Jihad: Islamic Holy War and the Fate of Non-Muslims. New York: Prometheus Books, p.63.

[7] Ibid., p. 569.

[8] Kizilov, Mikhail. 2007. “Slave Trade in the Early Modern Crimea from the Perspective of Christian, Muslim, and Jewish Sources.” Journal of Early Modern History, 11 (1): pp. 1–31, at p. 6.

[9] ibid., p. 13.