"האלמו" של ג'ון ויין.
"האלמו" של ג'ון ויין.
הסרט "האלמו" בכיכובו, בימויו והפקתו של ג'ון ויין הוא סרט שקשה להגדיר את המאפיינים האמנותיים שלו. אין כל ספק כי מדובר בסרט יוצא מן הכלל עם מורשת ארוכה, אולם לא ניתן לומר שמדובר ביצירת מופת. עם יציאתו ב-1960 עמדו רבים בתור לראותו, אולם עדיין עלויותיו הגבוהות מאוד עלו על ההכנסות. זה לקח לא פחות מעשור שלם עד אשר כיסו למעשה ההכנסות את עלויות ההפקה.
במהלך עשרות השנים שבאו לאחר מכן שמר הסרט על תדמית קבועה ויציבה והמבקרים המשיכו לטעון שהוא היה איטי מדי ועם יותר מדי דיאלוגים שחלק גדול מהם הוקדשו לרעיון ה"חירות" שהיה באותו הזמן בעיצומו של הדיון הפוליטי של שנות ה-60. הללו כללו נאומים רבים וארוכים מדי על ממשל וחברה חופשית. כמות הדיאלוגים אף יכולה לגרום לרושם שלא ברור מדוע פשוט לא נכנסו המקסיקנים למבצר במהלך כל הדיבורים, אולם אין ספק כי היה חשוב לויין להעביר לקהל את הנקודות שלו. גם עלילת המשנה על הפוגה רומנטית שבה דייווי קרוקט (ויין) עוזר ל"פלאקה" (לינדה קריסטל) בסכסוך ביתי עם מחזר היא למעשה מיותרת. אולם חרף כל הפגמים שלו הייתה לסרט השפעה מתמשכת על התרבות האמריקאית. הוא היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר, אך זכה רק עבור הסאונד הטוב ביותר.
מצד שני, סצנות הקרב הן מרהיבות ופשוט מדהימות, בזמן שהפסקול פשוט יוצא מן הכלל. הצילום הקולנועי שלו גאוני, כמו המקרה בו אנו רואים צבאים יוצאים מהסבך כשפרשים רוכבים אליהם או כאשר אנשים חוצים נהר תוך כדי הערפל העולה והרקדנים מופיעים ברקע. הסצנות המציגות את הצבא המקסיקני עשויות כל כך טוב שהן הוצגו שוב בסרט "כיצד נוצח המערב" שנתיים מאוחר יותר.
"מה היה באלמו ששינה את ההיסטוריה של דרום מערב אמריקה? מבחינה צבאית, חשיבותו הייתה מינורית; רק עוד מבצר שצריך לכבוש ולספח מחדש למקסיקו הריבונית. המקסיקנים עשו את הטעות הגורלית - כפי שעשו הרומאים אלף וחצי שנים לפני כן - להזמין זרים ממוצא אתני, דתי, שפתי ותרבותי מנוגדים, ולאפשר להם לפרוח ולהחליף את הילידים באוכלוסייה אחרת ובכך להציף אותם על ידי כוח עצום של מספרים - מוגבר, כמובן, על ידי עוינות תרבותית ופוליטית ניכרת. המגוון, כך נראה, הועיל למקסיקנים באותה מידה כמו לרומאים במאה ה-5. לא הייתה 'עוצמה', רק צרות."[1]
קרב אלמו התרחש בסן אנטוניו שבטקסס בין ה-23 בפברואר ל-6 במרץ 1836 והיה חלק ממלחמה גדולה יותר בין המתיישבים האנגלו-אמריקאים נגד מקסיקו והדיקטטור שלה אנטוניו לופס דה סנטה אנה. מלחמת העצמאות של טקסס הייתה, בנוסף לעצמאותה של המדינה, במידה גדולה גם קונפליקט אתני בין הפרוטסטנטים הסקוטים-אירים האמריקאים והספרדים הטקסנים-מקסיקנים[2] מצד אחד לבין אצולה קתולית באופן רשמי ממוצא ספרדי ממרכז מקסיקו וחקלאים מסטיסים מצד שני. המלחמה הוגדרה על ידי משתתפיה גם כמאבק על הבדלים באידיאולוגיה מדינית. שורשיה נמצאים בהפיכתו של סנטה אנה לדיקטטור של מקסיקו והשהייתו של חוקת המדינה ב-1824 ולאחר מכן המשבר בטקסס שהחל כתוצאה מאירועי מרכז מקסיקו ב-1835.
האנגלו-אמריקאים קיבלו בתדהמה את השהיית החוקה והחליטו להתנתק ממדינת מקסיקו הכושלת. יחידה של הצבא הטקסני ביצרה את בית המיסיון הספרדי הישן בסן אנטוניו שנקרא "אלמו". במהלך העימות פיקדו על האלמו 3 קולונלים: ויליאם טראוויס, ג'יימס בואי ודייווי קרוקט.[3][4][5] קרוקט השתייך בעברו למפלגה הוויגית שהתנגדה לנשיא אנדרו ג'קסון. דרגתו הייתה יותר תואר של כבוד שכן בפועל כל אשר עניין אותו היה לבצע את תפקידו של "טוראי ראשי". הוא היה לאגדה עדו בימי חייו והדרגה הבכירה למעשה הוענקה לו כנגד רצונו עקב המצב הנואש.
על חייו של דיווי קרוקט ראו בהרחבה:
https://www.facebook.com/groups/320226008693989/posts/977247656325151/
הצבא המקסיקני, תחת פיקודו של סנטה אנה עצמו, הטיל מצור על האלמו ולבסוף הרג את כל המגנים עד אחרון האנשים. לאחר הטבח המשיך הצבא המקסיקני עמוק יותר אל תוך שטח טקסס והובס לחלוטין לבסוף בזכות תקיפה טקסנית וטעות חמורה של סנטה אנה בקרב סן חסינטו. סנטה אנה נתפס בידי הצבא הטקסני ולאחר תהליכים רבים נאלץ לחתום על הסכם שלום שהעניק עצמאות לטקסס.
"האלמו" של ג'ון ויין מציג מציאות היסטורית המתעלמת מהעובדה שהיה העימות גם התנגשות אתנית הקשורה להבדלים בתפיסות לגבי אידיאולוגיה מדינית.[6] עדיין, הוא הפך לסרט החשוב ביותר אודות הקרב. הסיפור עצמו כבר היה חלק מאתוס "העמידה האחרונה" המערבי והוא הפך לנצחי ברגע שידיעות אודות התרחשותו ומאפייניו הפכו לידועים בכל רחבי ארה"ב ב-1836. אכן, הקרב העניק השראה למספר סרטים הוליוודיים נוספים והסרט הראשון היה סרט קצר שפורסם ב-1911 תחת הכותרת "אלמו הנצחי", אולם אין כיום עותקים שלו ששרדו. ד. וו. גריפית' הפיק ב-1915 את "המרטירים של אלמו". וולט דיסני הפיק סדרת טלוויזיה שלמה ב-1954 בשם "דייווי קרוקט" בכיכובו של פס פרקר בתפקיד הגיבור. שלושה מפרקי הסדרה שולבו לסרט אחד ב-1955 תחת הכותרת "דיווי קרוקט: מלך הסְפַר הפראי" אשר מסתיים עם מותו ההירואי של קרוקט באלמו עם רובו בידיו.[7] הצגתו של קרוקט עם כובע פרוות דביבון המזוהה עימו הובילה לרכישה ארצית המונית של כובעים כאלו, ומעילי דביבונים ששכבו במחסנים מאז שיצאו מאופנה ב-1929 הוסבו לכובעים והפכו לסמל הילדות של דור הבייבי בום. הכובע הזה תרם רבות להתעניינות הארצית בהיסטוריה האמריקאית ושלחזור אירועים, בעיקר של קרב אלמו. ה"אלמו" של ג'ון ויין הפך לחלק מהתופעה.
הסרט הוא דוגמה טובה למנהיגות איכותית ובתפקידו הראשון כבמאי מציג ג'ון ויין יכולות יוצאות מן הכלל. הוא בנה את הסט באמצע שום מקום. החברה שלו חפרה בארות ובנתה מסלול המראה. הוא שכר את שירותיו של מי שהיה מש"ק בחיל הנחתים אשר לימד את שחקני הצבא המקסיקני כיצד לצעוד ולבצע תרגולים. המאמצים בהחלט השתלמו - כפי שזה בא לידי ביטוי בסצנות הקרב הכוריאוגרפיות הנהדרות, הכוללות גדודים שלמים של ניצבים.
שלושת כוכבי הסרט מייצגים שלושה סגנונות מנהיגות שונים. ריצ'רד וידמרק משחק את ג'יימס בואי כאדם מחוספס שמייצג בצורה הטובה ביותר את המידות החיוביות של הקבוצה שלו והוא הינו מודל לחיקוי. כדייווי קרוקט מציע ג'ון ויין הנהגה באמצעות קונצנזוס תוך שימוש בכריזמה, תבונה ולמעשה מניפולציה במטרה לחייב את חסידיו להגיע לאותן מסקנות שהוא כבר הגיע אליהן. לורנס הארווי משחק את ויליאם טראוויס כמנהיג שפועל אך ורק לפי הספר, מרוחק, בעצם סגנון המאפיין מנהיגים מבוגרים יותר והבכירים יותר בדרגה.
ללא ספק, "האלמו" הוא סרט פוליטי. המסר שלו התמקד בחשיבותם של ערכים מסורתיים וחובה אזרחית פטריוטית, המופנית לאמריקאים בעיצומה של המלחמה הקרה של התקופה. רבים מבין התומכים הנלהבים ביותר שלו התחברו למסרו. במגזין לייף נכתב ב-1960 כי "בקרוב מאוד, יציגו שתי המפלגות הפוליטיות הגדולות של ארצות הברית את מועמדיהן לנשיאות. מי הם האנשים האלה שמחפשים את העבודה האדירה ביותר, את העבודה האחראית ביותר על פני כדור הארץ? יש דרישה גוברת בקרב האנשים לקבל תשובות ישרות. הם מחכים בקוצר רוח לחזרה לסטנדרטים הכנים, האמיצים והברורים של ימי הסְפַר בזמן שהעולם החופשי הופך לקטן יותר. ימי הולדתה וגדולתה של אמריקה. הימים שבהם האמירות האצילות ביותר של האדם הגיעו בטבעיות. לא היו סופרי צללים [סופרים פוליטיים רמאים] באלמו - רק גברים."[8] ג'ון וויין היה רפובליקני ואין זה קשה להסיק שהמאמר בלייף היה בחלקו רמז די בוטה לכך שהמועמד הרפובליקני, ריצ'רד ניקסון - אז סגן הנשיא של דווייט אייזנהאואר - צריך להיות הנשיא הבא. ויין התייעץ לפני הפקת הסרט גם עם הדמוקרט השמרני ג'ון נאנס גארנר, שהיה אחד מסגני הנשיא של פרנקלין רוזוולט.
"האלמו" היה אמצעי לעידוד של האמריקנים לעמוד איתנים במהלך המלחמה הקרה עם הדגש על סגולות צבאיות ו"סטנדרטים ברורים של ימי הסְפַר". הערת המאמר בלייף על העולם החופשי שהופך לקטן יותר הדגישה גם את הפחד האמתי שהיה רווח באותה התקופה, על אחת כמה וכמה מאז עלה פידל קסטרו הקומוניסט לשלטון בקובה.
ה"אלמו" מנסה למזג "זכויות אזרח" ופטריוטיות של המלחמה הקרה עם לאומיות אזרחית עיוורת צבעים והערצה לשירות צבאי. ישנן בסרט שתי דמויות שחורות, אחת מהן הוא ילד שמשחק את העבד של טראוויס ומוביל בנאמנות את הנשים והילדים מהמבצר בסוף הסרט. השנייה והחשובה יותר זה הוא העבד של בואי בשם ג'טרו אותו משחק ג'סטר היירסטון.
לפי הנרטיב של האלמו, היה זה טראוויס שהעניק למגנים את האפשרות לסגת בכבוד לאחר שהיה זה כבר ברור שלא ניתן יהיה לנצח בקרב. נאמר כי הוא שרטט קו בחול עם חרבו, אמר לכל מי שחצה אותו שהוא מתחייב להילחם עד הסוף המר, ואילו אלה שלא חצו היו חופשיים לעזוב. הסרט מציג כמובן סצנה זו, אולם ללא השרטוט החול. ג'טרו הוא השני לחצות את הקו, לאחר בואי, והוא זכה בסצנת מוות מאוד הירואית בה הוא משליך את עצמו מול הכידונים המקסיקניים ומציל את בואי, לפני שגם הלה נהרג תוך שהוא משתמש בסכין המפורסמת שלו.[9] ללא ספק, מייצג ג'טרו את האידיאלים של השירות הצבאי עיוור הצבעים והאינטגרציה הצבאית של המלחמה הקרה. היה זה חשוב לנוכח דוגמאות כגון רוברט פ. וויליאמס, פעיל "זכויות אזרח" שחור אשר שידר תשדירים התומכים בקסטרו מקובה ועודד חיילים שחורים להתמרדות במהלך משבר הטילים הקובני, מה שייתכן וגרם למקרי אלימות בצבא בסוף שנות ה-60.
ייתכן כי הסרט תומך בתפיסה, שבהחלט הייתה נפוצה בשנות ה-60, כי כל מעשה אלימות או אגרסיה בעולם או ברמה הבינלאומית יש לעצור בכוח במטרה לשמור על השלום. באחד הדיאלוגים שואל קרוקט כי אם מישהו גונב את השוורים של אחרים, מה ימנע ממנו לגנוב את השוורים שלך בעתיד?
הסרט גם תומך בערכים מיניים מסורתיים, כפי שלמשל בא לידי ביטוי בשיר המרכזי שלו "העלים הירוקים של הקיץ".[10] ייתכן כי השיר הוא תגובה למהפכה המינית שיצאה לדרך בשנות ה-60 ומטרתו לומר שיצירת קשרים עם בנות זוג נועדו למצוא אישה לחתונה וילדים. רמז נוסף לכך ניתן למצוא בהפסקה הרומנטית בו מנסה קרוקט להציל את פלאקה והיא עונה כי "האם היית ממהר כל כך להגן עליי אם הייתי בת 60 ומקומטת? או שמא בגלל שאני צעירה ואלמנה, ואתה רחוק מהאהובים שלך?"
המסרים הפוליטיים של הסרט השפיעו גם על הסט. למרבית הכוכבים היו קשרים משפחתיים היסטוריים עם ההתפשטות וההתיישבות בסְפַר. ריצ'רד בון, אשר שיחק את סם יוסטון, השתייך למשפחתו של החלוץ המפורסם דניאל בון וכן היה צאצא של חלוצי סְפַר במיזורי. ג'ון וויין היה צאצא של חייל בצבא האיחוד שעבד מאוחר יותר בנדל"ן בקליפורניה בשלבים המאוחרים של ההתיישבות האנגלו-מערבית-תיכונית. לורנס הארווי היה יהודי שגדל ביוהנסבורג בדרום אפריקה - עיר שהייתה לה אז היסטוריית סְפַר עדכנית - לפני שעבר לאנגליה. בון והארווי השתתפו במלחמת העולם השנייה, הראשון בצי האמריקאי והשני בצבא דרום אפריקה. ריצ'רד וידמרק וויין לא השתתפו בלחימה, אולם האחים שלהם כן. אחיו של וידמרק הופל מעל הולנד והועבר למחנה שבויים. ברבים מסרטי המלחמה רוויי הטסטוסטרון של שנות ה-60 השתתפו שחקנים בעלי ניסיון אישי מהמלחמה, לרבות "האלמו". הם כולם היו קשוחים, וכאשר תותח רמס את רגלו של הארווי במהלך הצילומים הלה לא הגיב עד אשר אמר ויין "קאט". לאחר מכן עטף הארווי את רגלו והמשיך לשחק. הכימיה בינו לבין ויין הייתה טובה מאוד וויין אף כינה אותו בחברות "הומו אנגלי".
בתחילת הדרך ביקש ויין לשחק את סם יוסטון על מנת שיוכל להתמקד יותר בבימוי, אולם התורמים לסרט התעקשו שישחק דמות מרכזית יותר שכן נוכחותו לבדה הבטיחה את הגעתם של צופים רבים לקולנוע. הוא רצה תחילה שיהיה זה ג'יימס ארנס שישחק את יוסטון, אולם הלה לא יכול היה להגיע, אולי כי לא אהב את הטון הפוליטי של הסרט. וידמרק היה ליברלי דמוקרטי שתמך ב"זכויות האזרח" ואף השתתף ב-1950 בסרט "אין דרך החוצה" של ג'וזף ל. מנקייביץ' אשר כלל רבות מהתמות האנטי-מערביות המוכרות כיום. אכן, ויין ו-וידמרק לא הסתדרו ביניהם, ובזמן ששמרו על יחסים מקצועיים לחלוטין במהלך הצילומים, רבו רבות מחוצה להם. ייתכן כי הסיבה לכך היו התפיסות השונות שלהם בכל הקשור ל"זכויות האזרח". ויין לא תמך בהפרדה גזעית, אולם הוא כן האמין כי קבוצות לא אמריקאיות צריכות להשתלב בחברה האמריקאית לפי הסטנדרטים האמריקאים והמערביים.
בתקופת יציאתו לאקרנים זכה הסרט לתגובות חיוביות מכל הקבוצות הפוליטיות עקב מסרי החירות שלו והצורך בניצחון במלחמה הקרה. כמו כן, במציאות ההיסטורית, במהלך אירועי המצור ניסח סם יוסטון את חוקת העצמאות של טקסס, בזמן שבסרט הוא היה עסוק בלגייס ולאמן את הצבא תוך שאומר: "... מחר, כשהמגייסים יתחילו ליילל ותכאב להם הבטן, יש לומר להם ש-185 מחבריהם, שכנים, אנשי טקסס אחרים נמצאים בכנסיית המיסיון המתפוררת שם למטה בריו בראבו, אשר קונים להם את הזמן היקר הזה."[11]
המטא-פוליטיקה חשובה לא פחות מיכולות צבאיות. טקסס זכתה בעצמאותה במידה גדולה משום שמנהיגיה גיבשו תחילה את צורת ממשלתם החדשה ורק לאחר מכן נלחמו. הלחימה לבדה איננה מספקת כאשר אין הלוחמים מבינים את היעדים או מחזיקים במוטיבציה הנדרשת, כמו במקרה של המלחמה האמריקאית בווייטנאם.
"רפובליקה! אני אוהב את הצליל של המילה הזאת. פירוש הדבר שאנשים יכולים לחיות חופשיים, לדבר חופשי, ללכת או לבוא, לקנות או למכור, להיות שיכורים או פיכחים, איך שהם בוחרים. יש מילים שנותנות לך תחושה. 'רפובליקה' היא אחת המילים האלה שמהדקות לי את הגרון. אותו לחץ שגבר מקבל כשהתינוק שלו עושה את הצעד הראשון שלו או שהתינוק הראשון שלו מתגלח ומשמיע את הצליל הראשון שלו כמו גבר. כמה מילים יכולות לתת לך תחושה שמחממת את הלב שלך. 'רפובליקה' היא אחת מהמילים הללו." - דייווי קרוקט (ג'ון ויין), "האלמו".[12]
[1] Michael Walsh, Last Stands: Why Men Fight When All is Lost, Saint Martin’s Press, 2020.
[2] https://juanseguin.com/articles/alamo_loss_win.html
[3] https://www.findagrave.com/memorial/2311/William-Barret-Travis
[4] https://www.findagrave.com/memorial/2310/Jim-Bowie
[5] https://www.findagrave.com/memorial/2308/davy-crockett
[6] https://www.c-span.org/video/?155994-1/1836-facts-alamo
[7] https://www.youtube.com/watch?v=1tqbe_IV8Yk
[8] https://books.google.co.il/books?id=nc4mlgcCRa4C&pg=PA100&lpg=PA100&dq=%22Very+soon,+the+two+great+political+parties+of+the+United+States+will+nominate+their+candidates+for+president.%22&source=bl&ots=DQ8GnD8L59&sig=ACfU3U2W_gb4294CrVc_qkpmpdirx4gz5Q&hl=en&sa=X&ved=2ahUKEwjj4ZLBgqL_AhXlSfEDHfWDDzkQ6AF6BAgIEAM#v=onepage&q=%22Very%20soon%2C%20the%20two%20great%20political%20parties%20of%20the%20United%20States%20will%20nominate%20their%20candidates%20for%20president.%22&f=false
[9] https://www.youtube.com/watch?v=UQepnoQ-WIY
[10] https://www.youtube.com/watch?v=njKLdjloQ9k
[11] https://www.youtube.com/watch?v=YKzPxVM06O8
[12] https://www.youtube.com/watch?v=ZLQ7klqYE_4
