על העבדות - חלק א': ההתנגדות העיקשת נגד המאבק המערבי לביטול העבדות.

על העבדות - חלק א':

ההתנגדות העיקשת נגד המאבק המערבי לביטול העבדות.

העבדות היא ללא ספק אחת התופעות המזוויעות ביותר בהיסטוריה של האנושות. ועדיין, אומנם קשה להפנים, אבל התנועות האירופאיות והאמריקאיות לסיום העבדות של המאות ה-18 וה-19 נתקלו בהתנגדות גדולה ורחבה, ובמקרים רבים המעצמות היו חייבות להפעיל כוח צבאי, איומים והפעלת עמדות כוח על-מנת לכפות על האוכלוסיות המקומיות של הקולוניות להפסיק מנהג זה.

אכן, עד לפני מספר לא רב של שנים העבדות הייתה תופעה מובנת מאליו בעולם, ורעיון סיום העבדות כלל לא היה קיים. באפריקה ובמזרח התיכון הייתה קיימת תפיסה כי העבדות מאושרת מבחינה דתית [1], וכפי שציין ההיסטוריון היהודי ברנרד לואיס, רק ההתערבות האירופאית סיימה למעשה את המנהג הבזוי הזה, לאחר שהפסיקו אותו בבית.[2] בנוסף, העבדות הייתה עמוד התווך של הכלכלות המקומיות באפריקה, וכאשר הפרלמנט הבריטי העביר חוק האוסר על סחר העבדים ב-25 למרץ 1807, בהמשך לחוק הפדרלי של ארה"ב האוסר על ייבוא עבדים, מנהיגי שבטים רבים הובילו למהומות לאורך כל חוף הזהב. מלך ממלכת בוני (Bonny) אף צוטט פעם אומר לקפטן אנגלי "אנחנו חושבים כי סחר זה חייב להימשך. זהו פסק הדין של האורקל שלנו ושל הכוהנים. הם אומרים כי גם המדינה שלך, גדולה ככל שתהיה, לא תוכל להפסיק את הסחר שהוסמך לנו על-ידי אלוהים בעצמו ".[3] אפילו ב-1840 מלך דהומיי ציין כי הוא סוחר ב-9000 עבדים כל שנה, 3000 מהם מוכר בעצמו, והשאר נותן לחייליו; הוא הסכים לכל הדרישות של הצרפתים חוץ מהפסקת הסחר בעבדים, וציטוטו המחריד של מלך זה ממשיך לזעזע עד היום: "סחר העבדים הוא העיקרון השולט של בני עמי. "זה מקור התהילה שלהם ושל עושרם. השירים שלהם חוגגים את הניצחונות והאימהות מרגיעות את הילדים לפני השינה עם סיפורים של ניצחונות על אויב שהפך לעבד. האם אני יכול, על ידי חתימה... על חוזה, לשנות את הרגשות של עם שלם?"[4]

התנועה לביטול העבדות נתקלה בהתנגדות קשה אף יותר במזרח התיכון היות והעבדות הייתה מקובלת בכתבי הקודש. ב-1872 סר הנרי ברטל פריר נשלח על-ידי משרד החוץ הבריטי לזנזיבר לנהל משא ומתן עם הסולטן על-מנת להביא לסיומו של הסחר בעבדות. הסולטן אומנם טען כי מהלך כזה יהרוס את חקלאות זנזיבר וכי העבדות מאושרת בדת, אך שנה לאחר מכן נכנע ללחץ הבריטי והאמריקאי וחתם על הסכם המחייב הפסקה מוחלטת של העברת עבדים מעל מים.[5]

גם באימפריה העותומנית, כותב אהוד טולידאנו מאוניברסיטת תל-אביב, העבדות נתפסה כמובנת מאליו, חלק מהתרבות הקיימת ורעיון הביטול לא היה קיים.[6] גם היסטוריונים תורכיים מאשרים כי לא היו תנועות נגד העבדות או כל התחשבות בסבלם של עבדים.[7]

ג'ון אזומה, תושב גאנה, כתב דוקטורט באוניברסיטת ברמינגהם בנושא העבדות במזרח התיכון. גם הוא מציין שהתושבים במקומיים בקולוניות של אזורים אלו ראו בניסיונות האירופאים לסיים את העבדות כסכנה ממשית הן למחייה שלהם הן לדתם, סירבו לבטל אותה, ובמקומות רבים ממשכים את העבדות עד היום.[8] למעשה, דו"ח של האו"ם משנת 1995 הדגיש חטיפה ותנועה של נערים ונערות מדרום סודאן לחלק הצפוני של המדינה למכירה כמשרתים ושפחות מין.[9] אפילו מ-2006 יש עדויות לכך שאנשי מיליציות מקומיות הנתמכים על-ידי השלטונות הסודנים עדיין סוחרים בעשרות אלפי אנשים אשר נמכרים לעבדות כנגד רצונם, בעיקר עבדות מינית [10]. אכן, ניתן עדיין למצוא עבדים גם בלוב, צפון ניגריה ומאוריטניה, ויש ראיות המצביעות על כך שהתופעה קיימת גם בסעודיה.[11]

למזלנו, אנו חיים בחברה בה החופש נתפס כמובן מאליו, אך זוהי תופעה מודרנית בלבד בהיסטוריה האנושית, ולכן ספק אם נכון יהיה להתייחס אליו בצורה כזאת.

בתמונה: החוק הבריטי לביטול העבודות בכל האימפריה הבריטית, 1833.

[1] Olivier Pétré-Grenouilleau, Les traites négrières: Essai d’histoire globale (Paris: Gallimard, 2004), pp. 147–48

[2] Bernard Lewis, Cultures in Conflict: Christians, Muslims, and Jews in the Age of Discovery (Oxford, UK: Oxford University Press, 1995), p. 72

[3] Hugh Thomas, The Slave Trade: The Story of the Atlantic Slave Trade: 1440– 1870 (New York: Touchstone, 1997), p. 556.

[4] ibid. p. 695.

[5] Clarence-Smith, “The Economics of the Indian Ocean and Red Sea Slave Trades in the 19th Century,” Slavery & Abolition 2008, pp. 11–12.

[6] Ehud R. Toledano, The Ottoman Slave Trade and Its Suppression, 1840–1890 (Princeton, N.J.: Princeton University Press, 1982), pp. 91, 272, 273.

[7] Y. H. Erdem, Slavery in the Ottoman Empire and Its Demise, 1800–1909 (New York: St. Martin’s Press, 1996), p. xix.

[8] John Alembillah Azumah, Islam and Slavery (London: Centre for Islamic Studies, London Bible College, 1999), p. 5

[9] in Cox and Marks, The ‘West’, Islam and Islamism, p. 40.

[10] John Eibner, “Eradicating Slavery in Sudan,” Boston Globe, February 22, 2006.

[11] P. Lovejoy and J. Hogendorn, eds., Slow Death for Slavery: The Course of Abolition in Northern Nigeria, 1897–1936 (Cambridge, UK: Cambridge University Press, 1993), p. 30