המדריך הלא-תקין פוליטית להתפתחות הקבוצות האנושיות

המדריך הלא-תקין פוליטית להתפתחות הקבוצות האנושיות

הדעה הרווחת כיום היא שהאדם המודרני יצא מאפריקה לפני כ-50 או 60 אלף שנים - או אולי אף לפני כ-100 אלף שנים - ולאחר מכן התפזר בכל רחבי העולם.

משמעות הדבר היא שלכל האוכלוסיות, החל מהדנים הנורדיים ועד האבוריג'ינים האוסטרליים, היה אב קדמון משותף. ההבדלים שאותם אנו רואים כיום נוצרו עקב תהליכים אבולוציוניים: הלחץ הסביבתי של האזורים המאוד שונים אליהם היגרו בני האדם.

דוגמה בולטת לכך היא היכולת לשרוד בגובה רב. בגובה העולה על 2.5 ק"מ מתחילים בני האדם לסבול ממחלת גבהים ואינם מסוגלים לתפקד כנדרש. עדיין, ישנן שלוש קבוצות אנושיות שהעבירו מספיק זמן בגבהים עד שהתפתחו - השתנו עקב ההתאמה עם הזמן גנטית וביולוגית - כך שהם בהחלט יכולים לחיות באזורי ההרים הגבוהים. אלו הם הקבוצה הטיבטית שֶׁרְפָּה, האתיופים ואלו החיים באזור הרי האנדים.

באחד המחקרים הוצג שהטיבטים עברו תהליך התאמה והסתגלות לגבהים במהלך 3000 השנים האחרונות, והיו מעורבות בכך מעל ל-30 מוטציות בגנים שונים.[1] באופן יוצא מן הכלל, מצאה האבולוציה 3 פתרונות שונים למחייה בהרים, שכן ההבדלים הפיזיולוגיים – והמוטציות הגנטיות שגרמו להם - הם כולם שונים בקרב שלוש האוכלוסיות.

ישנה דוגמה בולטת נוספת. בני האדם הם יונקים, הם שותים את החלב של אימם, אולם האנשים המוקדמים הפסיקו לשתות חלב לאחר מספר שנים כך שלמבוגרים לא היה צורך ביכולת לעכל חלב. כל המבוגרים כולם היו בעלי רגישות ללקטוז. יחד עם זאת, לפני כ-8000 שנה, עם אירופאי שהחזיק בעדרי בקר לצורכי מזון, פיתח גם את היכולת לעכל חלב. חליבת פרות מייצרת פי חמישה יותר קלוריות מאשר גידולן רק לצורכי בשר. היכולת לשתות חלב הייתה יתרון בסדר גודל כזה שהסבילות ללקטוז שטפה למעשה את אירופה. כמה אלפי שנים מאוחר יותר, רועים שחיו במה שהיום הן סודן ואתיופיה פיתחו גם הם את הסיבולת ללקטוז.

ואפילו מאוחר יותר, רועי גמלים בחצי האי ערב פיתחו את היכולת לעכל חלב גמלים. שוב, המוטציות הגנטיות המאפשרות שתיית חלב בבגרות היו שונות עבור כל קבוצה. האבולוציה יכולה לייצר פתרונות שונים עבור בדיוק אותה הבעיה, בין אם מחיה בהרים גבוהים או שתיית חלב בעלי חיים.

דוגמה נוספת היא כאשר נעו האפריקאים צפונה אל תוך אירופה ואסיה. העור השחום שהגן עליהם נגד יותר מדי שמש לא היווה יותר שום יתרון ובאזורים וגבהים פחות שמשיים חסם העור השחור יותר מדי שמש באופן שפגע בייצור ויטמין די. כך אימצו לאחר מכן האירופים והאסיאתיים את הצורך לדכא את ייצור המלנין המשחיר את העור. אולם שוב, המסלולים המטבוליים החדשים לעור בהיר יותר שונים אצל האירופאים והאסייתיים.

אולם הלחץ הסביבתי החשוב ביותר שהוביל להבדלים שבין האוכלוסיות לא היה גובה או צאן. היה זה האתגר לחיות הרחק מקו המשווה, אזורים בהם היה מאוד קר והחורפים היו ארוכים מאוד. היה זה הרבה יותר קשה לשרוד באירופה ומזרח אסיה מאשר באפריקה בה היה חם יותר והפירות השונים היו זמינים לכל אורך השנה. חשוב לזכור גם שבני האדם חיו בצפון במהלך עידן הקרח האחרון אשר היה בשיאו לפני כ-22 אלף שנים והסתיים לפני כ-12,800 שנים.

הטמפרטורה הגלובלית הממוצעת הייתה אז בין 6 ל-7 מעלות קרה יותר מאשר היום ומזרח אסיה הייתה אולי המקום הקר ביותר על כדור הארץ; זאת משום שהיא הייתה לכודה בין כיפות קרח קוטביות וקרחוני ההימלאיה מדרום.

זאת היא הסיבה לכך שהמזרח אסיאתיים הם בעלי אף שטוח - פחות סיכוי לקבל כוויות קור - שעוזר לחמם ולהרטיב את האוויר המקפיא לפני שהוא נכנס לריאות. הגולגולות המונגולואידיות מציגות בבירור פתחי אף גדולים בצורה בולטת מהגולגולות האפריקאיות.

ההתפתחות בסביבה קרה מאוד יכולה להסביר את העיניים "המלוכסנות", או קפל העפעף ליתר דיוק, המאפיין את המזרח אסיאתיים, זאת במטרה להפחית את בוהק השלג והקרח ולהתמודד עם הרוחות החזקות.

תושבי מזרח אסיה הם גם נמוכים ובעלי מבנה גוצי וכן בעלי ראש עגול שנועד לחסוך בחום. האפריקאים רזים יותר ובעלי ראשים סגלגלים יותר כאשר מסתכלים במבט מלמעלה ויכולים על כן לפזר חום בצורה יעילה יותר.

אולם האיבר שחווה את הלחץ האבולוציוני הגדול ביותר הוא ללא ספק המוח. זה הוא גם חד משמעית הנושא השנוי ביותר במחלוקת הנידון לדיונים נרחבים ורגשיים כאשר לרוב נוטה האקדמיה המרכזית ליישר את הקו עם הטענות התקינות פוליטית. אלו המסרבים ליישר קו זה טוענים שבמידה והאדם לא היה חכם מספיק לייצר בגדים חמים או לבנות מחסה לחורף הוא בוודאות לא היה שורד. כך גם במידה והוא לא היה שומר ומאחסן מזון לכל תקופת החורף. כך גם לגבי יצירת כלי נשק ושיתוף פעולה עם בני אדם אחרים עבור צייד ממוטות.

אחת הטענות השנויות יותר בחלוקת גורסת כי האנשים שחיו באזורים בהם היה חם לא נדרשו לעשות את הדברים האלו ועל כן היו נתונים ללחץ אבולוציוני קטן יותר לפתח אינטליגנציה גבוהה. התיאור המפורט הראשון של מה שקיבל את השם "תאוריית החורף הקר" פורסמה על ידי המדען הבריטי המואשם בגזענות פרופ' ריצ'רד לין כבר ב-1987.[2] המאמר מספק תיאור מרתק על האופן בו התפתחו המונגולואידים בסביבה מאוד קשה.

לין טען שהמזרח אסיאתיים, בממוצע, חכמים יותר מהאירופאים ובעלי מוח גדול יותר. האירופאים, בממוצע, חכמים יותר מהאפריקאים ובעלי מוח גדול יותר מהם. אולם למוח גדול יותר פיזית וטוב יותר ישנו מחיר. מדובר כמובן באיבר המורכב ביותר בגוף האדם והוא שורף כמות עצומה של אנרגיה – חמישית מהקלוריות אפילו בזמן השינה. כחח שהמוח גדול ומורכב יותר, כך לוקח יותר זמן לילד על מנת להתפתח וכך הוא נותר זמן ממושך יותר חסר עונים.

הזאבים, לדוגמה, לא היו מין מוצלח יותר במידה והיו חכמים יותר שכן במידה ואנרגיה גדולה יותר הייתה הולכת למוח היה זה על חשבון כוח ומהירות. היה לוקח יותר זמן עבור הגורים לגדול והם היו נותרים בסכנה תקופה ארוכה יותר. ישנם מינים שונים של זאבים באירופה, אמריקה ואפריקה, וכל אחד מהם פיתח בדיוק את השילוב הנכון ביותר של מוח וכוח עבור הסביבה שלו. הטענה של לין ודומיו היא שהדבר נכון גם לגבי בני האדם והאינטליגנציה התפתחה לתת מענה לצרכים סביבתיים ולא יותר מכך.

מזג אוויר קר ואינטליגנציה גבוהה נמצאים בקורלציה מאוד גבוהה. ככל שמתרחקים יותר מקו המשווה, בין אם צפונה או דרומה, נוטים האנשים להיות בהירים יותר עקב פחות מגע עם השמש וכך גם בעלי אינטליגנציה גבוהה יותר. מאמר שפורסם ב-2014 טען שקיימת קורלציה של 9. בין צבע בהירות העור וממוצע מנת המשכל.[3] למעשה, הטענה היא שככל שיש פחות שמש כך האינטליגנציה עולה יותר.

בין אם טענה זו נכונה או לא, אין תאוריית החורף הקר יכולה להסביר הכל. האסקימוסים הסתגלו ללא ספק בצורה נהדרת לקור. יש להם אף שטוח כמו למזרח אסיאתיים ואפילו נמוכים וגוציים יותר מהם. יש להם יכולות מרחביות יוצאות מן הכלל ויכולים למצוא את דרכם באזורים קפואים אשר ייראו ריקים לאנשים אחרים. אולם עדיין, הם אינם מחזקים במנת משכל גבוהה מהממוצע - סביב ה-90. אם הטענות שהוצגו לעיל נכונות, ניתן הרי לשאול מדוע אם כך הם אינם האנשים החכמים ביותר בעולם? הסבר אפשרי הוא שמספרם תמיד היה קטן מדי ולא אפשר את הופעתן של מוטציות המזוהות עם מנת משכל גבוהה.

מזג האוויר הקר משנה גם את היחסים בין המינים. באסיה של עידן הקרח, האישה הייתה צריכה להיות זהירה מאוד באשר למי שהיא בחרה להזדווג עימו. היא לא הייתה מצליחה לשרוד במידה והייתה בהריון וללא בן זוג. הילדים לא היו שורדים במידה והגברים היו נוטשים אותם. חורפים קשים לא אפשרו זאת ועם הזמן חיסלו את הגנים של התנהגות זו, בעוד שבאקלים חמים יותר היו ההשלכות של לידות פזיזות פחות מורכבות או קשות. אולי היה זה אפילו יתרון והילדים יוכלו להעביר התנהגות זו גם לדורות הבאים.

אין ספק, נושא התפתחותו של המוח האנושי הוא מורכב מאוד וכולל התפתחויות ומאפיינים שונים ומגוונים. אנשים שחיו בצפון היו חייבים לפתח לא רק אינטליגנציה גבוהה במטרה לבנות בתי מחסה, לייצר בגדים חמים ולהמציא כלי נשק בכדי לצוד חיות גדולות. הם היו חייבים גם לחשוב קדימה - ללא ספק אחת התכונות האנושיות החשובות ביותר. הם היו חייבים להבין שהחורף מגיע ולחסוך מספיק מזון וחומרי בעירה למדורה רק בכדי להישאר בחיים.

בספר השנוי במחלוקת "ההתפוצצות בת 10,000 השנים: כיצד האיצה הציוויליזציה את האבולוציה האנושית",[4] נכתב כי יש אנשים המסרבים לחשוב קדימה: "המאמצים ללמד את הבושמנים להפוך לרועים נוחלים כישלון לעתים קרובות כשהם אוכלים את כל העיזים שלהם". לא ניתן לשכנע אותם לשמור על כמה עיזים בחיים, לדאוג לעדר ולהשיג עוד עיזים בטווח הארוך. הם לא חושבים על הטווח הארוך. הם הורגים את כל העיזים, אוכלים כרצונם, ואז יוצאים לצוד כשהם שוב רעבים. חוסר הרצון לחשוב קדימה, כך נטען, הוא סממן קלאסי של אוכלוסיית מנת משכל נמוכה.

הספר מדבר רבות על הקצב המואץ של האבולוציה האנושית מאז המצאת החקלאות, לפני כ-10,000 שנים. הדבר יצר כל כך הרבה שינויים סביבתיים, כל כך הרבה וריאציות חדשות באופן שבו החברה עבדה, שקבוצות אנושיות החלו להתפתח בערך פי 100 מהר יותר מאשר בתקופת האבן. הטענה שהאבולוציה יכולה להיות מהירה בהחלט נכונה; הזואולוג הרוסי דמיטרי בליאייב, למשל החליט לביית שועלים, הלך לחוות ומצא את השועלים החברותיים ביותר. הוא המשיך להרביע את הזכרים הנעימים והנחמדים ביותר עם הנקבות הנחמדות והנעימות ביותר ותוך 10 דורות בלבד הוא כבר גידל שועלים מאולפים. הם מלקקים את הפנים של בני האדם ואוהבים שמלטפים אותם. אלו הבדלים גנטיים שנגרמו כתוצאה משינויים בסביבה ובזמן שבליאייב ביצע שינויים מלאכותיים מכוונים בסביבה, הוא פעל למעשה באופן שבו הטבע עובד - רק הרבה יותר מהר.

אלו השומרים על התקינות הפוליטית טוענים שלא עבר זמן מספק על מנת שהמוח יפתח בצורה שונה לאורך הקווים הגזעים, אולם המחקרים של הטוענים להבדלים בין-גזעיים טוענים כי אין זה הגיוני שבזמן שההבדלים הסביבתיים הובילו אולי את האסקימוסים להיות גוציים ואת המזרח-אפריקאים לרזים, מגושמים ובעלי עור שחור, אולם דווקא המוח הפסיק באופן פתאומי להתפתח בדיוק ברגע בו יצאו בני האדם מאפריקה לפני 50 עד 100 אלף שנים.

המחברים של "ההתפוצצות בת 10,000 השנים" מציינים כי תסריט כזה הוא בלתי אפשרי. כפי שכותבים: "זה סביר בערך כמו אגרוף חופן כסף שנוחת 'על הצד' כשנופל". עדיין, כל טענה החורגת מהתפיסה המקובלת זוכה לגינויים, השמצות ואף אלימות. אתר "האנציקלופדיה" המקוונת ויקיפדיה, למשל, בה למעשה כל אחד יכול לכתוב או לערוך ערכים, כלל פעם ערך המוקדש לתאוריית החורף הקר בו ניתן היה לקרוא טענות בעד ונגד, אולם עתה הערך כלל לא קיים ואזכורו בערכים האחרים מציג אך ורק טענות נגד.

 

[1] https://www.sciencedaily.com/releases/2010/07/100701145519.htm#:~:text=They%20found%20that%20within%20the,while%20their%20Han%20relatives%20cannot.

[2] Richard Lynn, "The intelligence of the Mongoloids: A psychometric, evolutionary and neurological theory", Personality and Individual Differences, 8(6), (1987), pp. 813-844.

[3] Donald I. Templer and John S. Stephens, "The relationship between IQ and climatic variables in African and Eurasian countries", Intelligence, Vol. 46, (2014), Pages 169-178.

[4] Gregory Cochran and Henry Harpending, The 10,000 Year Explosion: How Civilization Accelerated Human Evolution, Basic Books, 2009.