ג'יזיה
ג'יזיה
קאבו דלאגו, המחוז הצפוני
ביותר של מה שהיום היא מדינת "מוזמביק", הינו אזור רווי בפעילות טרור
ג'יהאדיסטית. באחד האירועים, אשר התרחש בפברואר 2024, תקפו המחבלים אוטובוס
נוסעים, חטפו את הנהג ומאוחר יותר הוציאו אותו להורג. הטרוריסטים השאירו מאחוריהם 2
פתקים שנכתבו בכתב יד, אחד באנגלית ואחד בפורטוגזית.
בפתקים אלו, אשר נכתבו
בשגיאות כתיב ועילגות, נכתב: "אנחנו מכריזים מלחמה על כל הנוצרים בעולם בשל
שלושה דברים: או תהיו מוסלמים או תשלמו ג'יזיה. אם אתם לא משלמים
ג'יזיה זאת מלחמה עד סופו של העולם, קיאמה [כלומר מלחמה עד אחראית הימים עד
יום התקומה, כפי שנכתב
ב-סורת אל-קיאמה, "חזון
התקומה"]. למוסלמים אנו מכריזים על שלום לכל העולם. בואו נעבוד יחד כדי להגן
על דת אללה ביחד. אם אתם [הנוצרים] מסרבים [להתאסלם] אז תשלמו
ג'יזיה ואם תסרבו לשלם ג'יזיה אזי תהרגו."[1]
באפריל 2015 שחטו אנשי
המדינה האסלאמית כ-30 אתיופים בלוב.[2] דובר הטרוריסטים הצביע מספר פעמים על
העובדה כי הדרך היחידה שהלא מאמינים של העולם יכלו לחיות בביטחון היא אך ורק
באמצעות תשלום הג'יזיה (אותה מהגרי העבודה האתיופים העניים לא יכלו לשלם):
"אבל מי שמסרב [לשלם
ג'יזיה] לא יראה מאתנו דבר מלבד קצה החנית. הגברים ייהרגו והילדים ישועבדו, והעושר
שלהם יילקח כשלל. זהו פסק הדין של אללה ושליחו."[3]
כאשר ביוני 2014 פלשה
המדינה האסלאמית לאזורים הנוצריים העתיקים של מישורי נינוה בצפון עיראק היא שוב
הכריזה כי: "אנחנו מציעים להם [האשורים] שלוש אפשרויות: אסלאם; חוזה הד'ימי -
הכולל תשלום של ג'יזיה; אם הם יסרבו לזה לא יהיה להם כלום מלבד החרב."[4]
הפוליטיקאים המערביים
מתעקשים כמובן כי אין למדינה האסלאמית שום קשר לאסלאם,[5] אולם המציאות היא שארגון
טרור זה אינו היחיד לדרוש ג'יזיה מ"הכופרים". השייח' הסעודי מוחמד בין
עבדול רחמן שוחח ב-2002 על הנבואה של הנביא שלו לפיה יכבוש יום אחד האסלאם את רומא
ואמר כי: "אנחנו נשלוט על אדמת הוותיקן; נשלוט ברומא ונכניס בה את האסלאם.
כן, הנוצרים ... עדיין ישלמו לנו את הג'יזיה, בהשפלה, או שהם יתאסלמו..."[6]
השייח' עיסאם אמירה נשא
דרשה במסגד אל-אקצא בה הוא הלין על כך שיותר מדי מוסלמים חושבים שהג'יהאד נועד רק
להגנה מפני תוקפים, כאשר למעשה המוסלמים מחויבים לנהל ג'יהאד התקפי ופוגעני נגד
הלא מאמינים:
"כשאתם מתמודדים עם האויב הפגאני שלכם, קראו לו - או לאסלאם, או
לג'יזיה, או לבקש את עזרתו של אללה ולהילחם בו. גם אם הוא לא נלחם [או יוזם פעולות
איבה], הילחמו בו!... הילחמו בו! מתי? כשהוא נלחם בך? לא, כשהוא מסרב להתאסלם או
מסרב לשלם ג'יזיה ... בין אם הם יאהב את זה ובין אם לא, אנו נכפיף אותו לסמכותו של
אללה."[7]
כך, בזמן שהמדינה האסלאמית
אוכפת בבוטות את הג'יזיה על "כופרים", הדרישות המודרניות להחזרתה גוברות
בכל רחבי העולם המוסלמי. אבו שאדי, מנהיג סלפי מצרי, הכריז פעם שהנוצרים במצרים
"חייבים להתאסלם, לשלם ג'יזיה או להתכונן למלחמה", בזמן שד"ר אמאני
תאופיק, פרופסור באוניברסיטת מנסורה במצרים, אמרה פעם כי "אם מצרים רוצה לאט
אבל בטוח לצאת ממצבה הכלכלי ולטפל בעוני במדינה, צריך להטיל את הג'יזיה על
הקופטים".[8]
מה אם כך היא ה-ג'יזיה?
ספר הקודש של הטרוריסטים
מתאר זאת כך: "הרגו אלו אשר לא מאמינים באלהים ולא ביום האחרון ולא יאסרו את
אשר אסר אלהים ושלוחו ובאנשי הכתב [נוצרים ויהודים] אשר לא ישפטו משפט צדק עד
יובילו לך שי [ג'יזיה] ויכנעו מפניך." (9:כט)
בזמן שמילה זו אכן
מתורגמת לעתים קרובות כ"שי", "הוקרה" או "מס", שורש
המילה הערבית "ג'יזיה" הוא פשוט "להחזיר" או
"לגמול", למעשה "לפצות" על משהו. הפילולוג הגרמני המפורסם
פרופ' הנס ור (אשר פרסם בשנות ה-50 של המאה ה-20 את מילון הערבית הספרותית
הסטנדרטי בגרמנית וב-1960 גם באנגלית עם העריכה של ג'יימס מילטון קואן האמריקאי)
תיאר את הג'זיה כמשהו ש"תופס את המקום" של משהו אחר, או "מוגש
במקום".
בחדית' קורא הנביא בקביעות
על מאמיניו לדרוש ג'יזיה מבעלי דתות אחרות: "אם הם מסרבים לקבל את האסלאם,
דרשו מהם את הג'יזיה. אם הם מסכימים לשלם, קבלו זאת מהם והחזיקו את ידיכם [מלפגוע
בהם]. אם הם מסרבים לשלם ג'יזיה, בקשו את עזרתו של אללה והילחמו בהם".[9]
נאמר כי "הח'ליף
הצדיק" השני עומר בן אל-ח'טאב בן המאה ה-7 אמר שכל ה"כופרים"
שנכבשו ואשר מסרבים להמיר את דתם "חייבים לשלם ג'יזיה מתוך השפלה ושפלות.
במידה והם מסרבים לכך, זו היא החרב עבורם ללא סלחנות".
תמה זו של השפלת בעלי
דתות אחרות הינה נפוצה מאוד בפרשנויות של הרשויות האסלאמיות. משפטנים מוסלמים
"החלו לראות בהיבטים מדכאים ומשפילים מסוימים של ד'ימי כנוהג נדרש. ד'ימי
[נוצרים ויהודים מוכפפים] נדרשו לשלם ג'יזיה בפומבי, לאור יום, עם ידיים מופנות
כלפי מעלה ולקבל מכה חזקה על המצח או על העורף מקצין הגבייה."[10]
היו משפטנים אשר דרשו
פעולות טקסיות משפילות נוספות בעת גביית הג'יזיה, לרבות שהגבאי יסטור, יחנוק ובמקרים מסוימים ימשוך בזקנו של הד'ימי
המשלם, שאולי יידרש אף לגשת לפקיד על ארבע, בצורה בהמית.
במילים אחרות, יהודים
ונוצרים שנכבשו נדרשו לרכוש את חייהם בכסף. הכובשים, מצדם, לקחו את כספם במקום את
חייהם. אבו יוסוף, פרשן בולט של השריעה בן המאה ה-18 כותב בתמציתיות שהד'ימי, "חייהם ורכושם מוגנים רק בזכות תשלום
הג'יזיה".[11]
אפולוגטיקנים מערביים
מכנים לעתים קרובות את הג'יזיה "דמי חסות", אולם "שירותי
ההגנה" הללו ניתנו לא כהגנה מגורמים חיצוניים, כפי שנרמז לעתים קרובות, אלא
מפני המוסלמים שסובבו את המשלמים ואשר ראו את הד'ימי כמוותרים על חייהם במידה
והללו סירבו לשלם את הג'יזיה. במהלך ימי הביניים, עולי הרגל או אלו שעברו בארצות
שנפלו לג'יהאד נאלצו פעמים רבות לענוד את קבלות תשלום הג'יזיה על צווארם כדי
להוכיח שחייהם נפדו, אחרת הסתכנו במוות ככופרים שאינם משלמים.[12]
היה זה אפילו קיסר
האימפריה הרומית המזרחית מנואל השני פלאיולוגוס בן המאות ה-14 וה-15 - אשר הציג לא
פעם ביקורת מדויקת כלפי הלמדנות האסלאמית והקדיש למעשה את חייו להגנת עירו מפני
הטורקים - שאמר במקרה מוכר כי "הראו לי מה בדיוק הביא מוחמד הביא שהיה חדש
ותמצאו שם רק דברים רעים ובלתי אנושיים, כמו הציווי שלו להפיץ בחרב את האמונה שהוא
הטיף". ללא ספק גם הג'יזיה נופלת בקטגוריה זו. כפי שתיאר קיסר זה את מציאות
דברי הנביא מוחמד: "[א] עליהם להעמיד את עצמם תחת החוק הזה [שריעה, כלומר
להפוך למוסלמים], או [ב] לתת כבוד, ויותר מכך, להפוך לעבדים [תיאור מדויק של מעמד
הד'ימי וג'יזיה], או, בהיעדר שניהם, [ג] להיות מוכים ללא היסוס בברזל."[13]
הקיסר טען, בהקשר לטענה כי למדנות לא
רציונלית אינה יכולה להגיע מאלוהים, כי שלושת האופציות הללו "אבסורדיות באופן
קיצוני". אחרי הכל, במידה ולהיות בעלי דת שונה מזו של הג'יהאדיסטים זה אכן
דבר כה נוראי, הרי מדוע אמורה הג'יזיה לאפשר לכופרים "לרכוש את האפשרות לנהל
חיים מרושעים"?
בכל מקרה, בעבר ועוד יותר בהווה, הרוויחו הפולשים מהמדבר
רבות מדרישות הג'יזיה מהעמים אותם הם כבשו. יתרה מכך, רבים, אם לא רוב,
המוסלמים של ימינו הם צאצאים של נוצרים, יהודים וד'ימי אחרים שבחרו בהמרה על
פני התשלום.
עמר אבן אל-עאץ, בן לווייתו של הנביא (צחאבה) אשר
כבש את מצרים באמצע המאה ה-7, עינה ורצח קופטים אשר ניסו להסתיר את עושרם ורכושם.
כאשר שאל אותו אחד הקופטים "כמה ג'יזיה עלינו לשלם?", ענה לו הג'יהאדיסט
כי "אם תיתנו לי את כל מה שבבעלותכם - מהרצפה ועד התקרה - אני לא אגיד לכם
כמה אתם חייבים. במקום זאת, אתם [הקופטים] תיבת האוצר שלנו, כך שאם אנו נזקקים,
אתם תזדקקו, ואם הדברים יהיו קלים עבורנו, הם יהיו קלים עבורכם."[14]
אולם גם זה לא היה הספיק שכן הח'ליף עות'מאן בן
עפאן נזף בעמר אבן אל-עאץ משום שמושל אחר של מצרים הכבושה הצליח להגדיל את אוצר
הח'ליפות פי 2 יותר מאשר הכובש של המדינה הזאת. כפי שעות'מאן אמר, "גמלי החלב
[כינוי גנאי למצרים המקוריים] ... הניבו יותר חלב."[15] ח'ליף
מאוחר יותר, סולימאן אבן עבד אל-מלכ, כתב למושל הכובש של מצרים בדרישה "לחלוב
את הגמל עד שלא ייתן עוד חלב ועד שיחלב דם."[16]
אין זה פלא אם כך שמצרים, שהייתה כמעט כולה נוצרית
במאה ה-7, היא כיום לא יותר מ-10% כזאת - תוך שהיא גם הולכת ומתמעטת בהתמדה, זאת
הודות לרדיפה מתמשכת של המעוטים הדתיים.
כמו כן, קשורה לרעיון הג'יזיה גם התפיסה
לפיה כל זמן שהדבר נדרש, ניתן לבזוז בחופשיות בעלי דתות אחרות. האנציקלופדיה של האסלאם (EI) מציינת בערך הג'יזיה שלה
כי "עם או בלי הצדקה דוקטרינרית, הופיעו לפעמים דרישות שרירותיות
[לכסף]". אפילו המטייל המפורסם מרקו פולו בן המאות ה-13 וה-14, שכרוניקותיו
נתפסות כאובייקטיביות, ציין כך באופן מעניין את המוסלמים אותם ראה בטאוריס ("עיראק"
של ימינו) במאה ה-13:
"לפי תורתם, כל מה שנגנב או גזול מאחרים בעלי
אמונה אחרת, נוטל כהלכה, והגניבה אינה פשע; בעוד אלו הסובלים מוות או פציעה בידי
נוצרים [המגנים על עצמם במהלך פשיטה מונעת בגזל], נחשבים לקדושים ... עקרונות אלו
משותפים לכלל הסרצנים".[17]
כל זה משתקף גם בתקופה המודרנית, כגון איש הדת
המצרי אבו אישאק אל-הוויני שציין את אשר על המאמינים בעולם לעשות על מנת להתמודד
עם קשיים כלכליים:
"אם רק נוכל לבצע פלישה ג'יהאדיסטית לפחות פעם
בשנה או אם אפשר פעמיים או שלוש פעמים, אז אנשים רבים עלי אדמות היו הופכים למוסלמים.
ואם מישהו מונע את הדעוה שלנו [הזמנה להמרה דתית] או עומד בדרכנו, אזי עלינו להרוג
או לקחת אותו כבן ערובה ולהחרים את הונו, נשותיו וילדיו. קרבות כאלה ימלאו את
כיסיו של המוג'אהד [הלוחם הקדוש] שיוכל לחזור הביתה עם 3 או 4 עבדים, 3 או 4 נשים
ו-3 או 4 ילדים. זה יכול להיות עסק רווחי אם תכפילו כל ראש ב-300 או 400 דירהם
[מטבע ערבי]. זה יכול להיות כמו מקלט פיננסי בו ג'יהאדיסט, בזמן של צורך כלכלי,
תמיד יכול למכור את אחד מהראשים האלה."[18]
וכך אכן היה מעל לאלף שנים ששליטים מזרח תיכוניים
והמונים פראים סחטו כסף מ"כופרים" תחת שלטונם כדרך לגיטימית להרוויח.
ניתן למצוא לכך דוגמאות גם כיום במסגרת ה"פרוטקשן" או הצורך בהעסקתם
לשומרים בכדי שהמקורבים שלהם לא יבצעו את הגניבה.
חלק ניכר מההשפלה הפיננסית הזאת של המיעוטים הגיעה
לקיצו רק הודות להתערבות אירופית ישירה. החל מאמצע המאה ה-20, החלו אזורי העולם
שבשליטה אסלאמית, אחד אחרי השני, לבטל את הג'יזיה ולהעניק למיעוטים הדתיים זכויות
חסרות תקדים, תחילה בכדי לרצות את המעצמות המערביות ולאחר מכן כחיקוי של הממשל
המערבי. צו הרפורמה העותמאנית משנת 1856
ביטל למעשה את הג'יזיה ברבות מהטריטוריות של האימפריה. במקומות אחרים של העולם
האסלאמי בוטלה הג'יזיה גם כן רק כאשר הייתה במקום נוכחות של המעצמות המערביות.
אולם כיום, כאשר המוסלמים תובעים מחדש את המורשת
האסלאמית שלהם - לעתים קרובות אף לצד עידוד מהמנהיגות המערבית - הג'יזיה חזרה, בין
אם בצורה ממוסדת כמו תחת המדינה האסלאמית ושלוחותיה במוזמביק ובמקומות אחרים, או
באופן עצמאי שנועד לשדוד כופרים.
איש דת פקיסטני החי באנגליה ואשר זכה ל-25 אלף
פאונד בשנה במסגרת הטבות רווחה ממדינת האי המסכנה, קרא ב-2013 למשלמי המסים
הבריטיים "עבדים" והסביר:
"אנחנו לוקחים את הג'יזיה, שהיא האק [זכות]
שלנו בכל מקרה. המצב הרגיל, אגב, הוא לקחת כסף מהכפיר [כופר], לא? אז זה המצב
הרגיל. הם נותנים לנו את הכסף - אתה עובד, תן לנו את הכסף, אללה אכבר! אנחנו
לוקחים את הכסף."[19]
אולם בזמן שהמוסלמים, בין אם הג'יהאדיסטים של
המדינה האסלאמית או פרופסורים מאוניברסיטה מצרית, יודעים היטב את המציאות של
הג'יזיה, המערב כהרגלו אינו מודע ומתרץ את התופעה, בעיקר הודות
"למומחים", "מזרחנים" ואנשי האקדמיה שלו.
לדוגמה, מנהל מרכז אלוואליד להבנה מוסלמית-נוצרית
באוניברסיטת ג'ורג'טאון פרופ' ג'ון אספוסיטו נחשב לסמכות עליונה לכל דבר מוסלמי;
אספוסיטו כתב כי "במובנים רבים, אוכלוסיות מקומיות [נוצרים, יהודים ואחרים]
מצאו את השלטון המוסלמי גמיש וסובלני יותר מזה של ביזנטיון ופרס. קהילות דתיות היו
חופשיות לממש את אמונתן כדי לסגוד ולהיות מנוהלות על ידי המנהיגים הדתיים
והחוקתיים שלהן בתחומים כמו נישואין, גירושין וירושה. בתמורה, הם נדרשו לשלם כבוד, מס גולגולת (ג'יזיה)
שזיכה אותם בהגנה מוסלמית מתוקפנות מבחוץ ופטר אותם משירות צבאי. לפיכך, הם כונו 'המוגנים'
(ד'ימי). למעשה, פירוש הדבר היה לעתים
קרובות מסים נמוכים יותר, אוטונומיה מקומית גדולה יותר..."[20]
חרף הנימה הכמעט נערצת לשלטון המוסלמי, הטענה
שג'יזיה התקיימה כדי לקנות "הגנה מוסלמית מתוקפנות מבחוץ" היא שקר
מוחלט. באותה המידה שקרית גם קביעתו של אספוסיטו לפיה שולמה הג'יזיה במטרה
"לפטור אותם [לא-מוסלמים] משירות צבאי"; המציאות ההיסטורית
היא שהמוסלמים הכובשים ביקשו או אפשרו לנתינים ה"כופרים"
הנכבשים שלהם להילחם לצדם בשם הג'יהאד גם מבלי להתאסלם.
אולם שני המיתוסים הללו, הן שהג'יזיה נועדה להגן על
הנכבשים מפני "איומים מבחוץ" והן הפטור משירות צבאי, מקובלים כיום
בחוגים רבים של מה שנותר מהאקדמיה המערבית. המוסלמים ממהרים לאמץ את התירוצים
שהד'ימי המנטליים שלהם במערב מספקים עבורם, לרבות כאלו שהשתרבבו לאוניברסיטאות
המערביות: "לפיכך, ג'יזיה היא לא יותר ולא פחות ממס פטור במקום שירות צבאי
ובפיצוי על 'ברית ההגנה' (ד'הימה) שניתנה לאזרחים כאלה על ידי המדינה
האסלאמית".[21]
המציאות ההיסטורית, כמו גם בהווה, היא שבזמן
שג'יזיה הייתה בפועל דמי חסות, ההגנה ש"הפרוטקשן" הזה סיפק לא הייתה
מפני איומים מבחוץ כמו שאספוסיטו המייצג היטב את האקדמיה המערבית טוען, אלא
מהכובשים המוסלמים שחיו עתה סביב הנכבשים. בין אם הייתה זו הח'ליפות הראשונה מלפני
1400 שנים או הח'ליפות המודרנית בדמות המדינה האסלאמית, המשיכו הכובשים מהמדבר
להכפיף את חייהם של הנתינים ה"כופרים" שלהם לחרב אלא אם כן רכשו הללו את
חייהם במזומן.
אין שום דבר הומאני, הגיוני או מעורר התפעלות
בדרישות לג'יזיה ממיעוטים דתיים שנכבשו, חרף הטענות של האקדמאים המערביים. ג'יזיה היא פשוט כספי סחיטה. מטרתה תמיד הייתה לספק
ללא-מוסלמים הגנה מפני מוסלמים: או לשלם, או להתאסלם, או למות. חובת כפיית הג'יזיה
נדרשת מהקוראן והחדית'. למעשה, הג'יזיה היא רק עוד אספקת מכוער נוסף של הדת
שהתפתחה במדבריות ערב, לצד הג'יהאד ההתקפי, אימפריאליזם, שנאת נשים, עבדות וכו'.
אולם עדיין, הסילופים של מאמיניה או של הד'ימי המנטליים שלהם במערב יימשכו,
האקדמאים לא יפסיקו לטייח והעולם ימשיך לעמוד בחיבוק ידיים גם כשהוא צופה
בהתחדשותה של הג'יזיה גם בתחילת המאה ה-21.
[2] https://www.israelnationalnews.com/news/194255#.VTQU3SHBzGc
[3] https://www.elwatannews.com/news/details/712589
[5] https://www.ft.com/content/d2977822-b85c-11e4-b6a5-00144feab7de
[6] https://www.kalemat.org/sections.php?so=va&aid=93
[7] https://www.linga.org/local-news/NzUyNg
[9] https://sunnah.com/muslim:1731a
[10] Josef
W. Meri and Jere L. Bacharach, Medieval Islamic Civilization: an Encyclopedia, Routledge,
2006.
[11] Bat
Ye’or, Islam and Dhimmitude: Where Civilizations Collide, Associated University
Presses, 2010, p. 56.
[12] Bat
Ye’or, The Decline of Eastern Christianity under Islam: From Jihad to
Dhimmitude, Associated University Presses, 2010, p. 167.
[13] https://www.tertullian.org/fathers/manuel_paleologus_dialogue7_trans.htm
[14] Adel
Guindy, A Sword Over the Nile: A Brief History of the Copts Under Islamic Rule,
Austin Macauley Publishers, 2020.
[15] Philip
Khuri Hitti (ed.), The Origins of the Islamic State, AMS Press, 1968, p. 340.
[16] https://learntheology.com/history_of_jihad_egyptian_coptic.html
[18] https://www.youtube.com/watch?v=hl4lmL2Aauo
[19] https://enzaferreri.blogspot.com/2013/02/jihad-seekers-allowance-new-form-of.html#axzz2NwojbJEm
[20] https://public.websites.umich.edu/~vika/TeachPort/islam00/esposito/chapt2.html
[21] https://web.archive.org/web/20160623144046/http://www.beliefnet.com/columnists/commonwordcommonlord/2014/08/nothing-islamic-about-isis-part-two-what-the-jizya-really-means.html