השורשים האפשריים של הפילוג.
יהיה זה קשה לנסות לספק הסבר חד משמעי לסיבות באשר לתפיסות העולם השונות שבני האדם מחזיקים בהן וזה בהחלט בסדר משום שכל אדם הוא שונה ורואה את הדברים אחרת.
ב-1987 פרסם המלומד הגדול תומאס סואל את ספרו הקלסי "קונפליקט התפיסות: המקורות האידיאולוגיים של מאבקים פוליטיים". בספר זה הוא הציע הסבר פשוט אך עוצמתי מדוע אנשים כה חלוקים ביניהם ואינם מסכמים בכל הקשור לנושאים הפוליטיים.
טענתו של סואל היא שבשורש הקונפליקט נמצאת העובדה שבפועל אנחנו לא מסכימים לגבי הטבע האנושי. רובינו רואים את העולם דרך אחת משתי הנחות יסוד מתחרות שכל אחת מהן מספרת סיפור שונה בתכלית אודות הטבע האנושי.
תפיסה אחת היא חופשית ולא מוגבלת. לפיה, בני האדם הינם ניתנים לשינוי ועיצוב ויכולים להשתכלל ולהפוך למושלמים. חסידי תפיסה זו מאמינים שניתן להתגבר על מחלות ורעות חברתיות אחרות באמצעות פעולה קולקטיבית המעודדת בני אדם להתנהג טוב יותר. עוני, פשע, אי שוויון ומלחמה אינם בלתי נמנעים אלא למעשה פזל אותו ניתן לפתור. אנחנו צריכים רק לומר את הדברים הנכונים, לחוקק את המדיניות הנכונה ולהוציא הרבה כסף וכך לא נסבול יותר מהתחלואים החברתיים הללו. תפיסת עולם זו היא הבסיס של הלך הרוח הפרוגרסיבית.
מנגד, התפיסה השנייה, המוגדרת והברורה, מאמינה שטבע האדם הוא קבוע אוניברסלי. שום כמות של הנדסה חברתית לא יכולה לשנות את המציאות המפוכחת של האינטרס האישי האנושי, או את העובדה שהאמפתיה האנושית והמשאבים החברתיים הם בהכרח מועטים ומוגבלים. אנשים שרואים את הדברים כך מאמינים שרוב הבעיות הפוליטיות והחברתיות לעולם לא "ייפתרו" וניתן רק לנהל אותן. גישה זו היא הבסיס לתפיסת העולם השמרנית.
התפיסה החופשית נתפסת לעיתים קרובות כנדיבת לב (על פניו), אם כי בפועל הינה אוטופיסטית ולא מציאותית וכן בעלת אידיאולוגיה וראיית עולם ילדותית אשר שום אדם בוגר שעבר את שנות ה-20 לחייו, ובמיוחד אם הינו בעל משפחה או חי במזרח התיכון, לא אמור להחזיק בה.
הזוועות של ה-7.10.23 גרמו לרבים לנוע מחשבתית מהמחנה החופשי למחנה המוגדר, אולם עדיין שני המחנות בכל זאת מאוד גדולים ולא נראה שהנחות היסוד השונות הללו יאפשרו בקרוב אחדות אמתית והנדרשת לניצחון.
האם היהודים, שמרכבים 7 מיליון אנשים בלבד מתוך קרוב ל-700 מיליון באחד האזורים הפחות נעימים והיותר עונים על כדור הארץ באמת יכולים להרשות לעצמם פילוג? ואין זה כלל משנה מי בכלל צודק. האם זה נכון עבור מיעוט המרכיב 0.5% מהמזרח והתיכון וצפון אפריקה להילחם ב-0.5% המרכיב את החצי השני של המיעוט?
הרי פעם אחר פעם ההיסטוריה מלמדת שפילוג מול כוח קנאי גדול, בלתי נלאה וחסר הרחמים מוביל להשמדה. היא גם מלמדת שאי למידת לקחי ההיסטוריה מובילה תמיד לאסון.
כדוגמה היסטורית בודדת, עוד במאי האיום של 1453 שקל הסולטן מהמט השני האם לפקוד על מתקפה חזיתית על חומות קונסטנטינופול משום שכישלון יכול היה להחליש את כוחותיו אל מול מתקפת נגד פוטנציאלית מכיוונה של אירופה. הגנרל העותמאני זנגאן פאשה, אשר היה במקור נער אלבני שנלקח בכוח מביתו ועבר אינדוקטרינציה והמרה דתית, המליץ לסולטן לקיים את המתקפה. הלקח ההיסטורי הוא שקשה יהיה לערער על דבריו:
"אתה, הו פדישה, מכיר היטב את המחלוקות הגדולות המשתוללות באיטליה, במיוחד ובכל פרנקיסטאן [אירופה] בכלל. כתוצאה מהמחלוקות הללו, הגאיורים [כופרים] אינם מסוגלים לפעול נגדנו. הפוטנציאלים הנוצרים לעולם לא יתאחדו נגדנו. כאשר, לאחר מאמצים ממושכים, הם מסכמים על משהו כמו שלום בינם לבין עצמם, זה אף פעם לא נמשך זמן רב ... אין ספק שהם חושבים הרבה, מדברים הרבה ומסבירים הרבה, אבל אחרי הכל הם עושים מעט מאוד. כשהם מחליטים לעשות משהו, הם מבזבזים זמן רב לפני שהם מתחילים לפעול. נניח שהם אפילו התחילו משהו. הם לא יכולים להתקדם מאוד עם זה כי הם בטוח לא יסכימו ביניהם כיצד להמשיך..."
מהמט פקד על מתקפה. יומיים לאחר מכן קונסטנטינופול נפלה.
