הלגיטימציה של הפגיעה בנשים, ילדים וחפים מפשע.
הלגיטימציה של הפגיעה בנשים, ילדים וחפים מפשע.
במהלך מלחמת חרבות ברזל של 2023
התקיים דיון בערוץ אנגלי בו נשאל יוטיובר מזרח תיכוני המתגורר בבריטניה מה הייתה
תגובתו לטבח שביצע ארגון הטרור תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמא"ס) באזרחים
ישראליים ב-7 באוקטובר אותה השנה.[1] תגובתו הראשונית של המזרח תיכוני הייתה כי
הרגיש בחילה מכך, אולם תוך כדי ציפייה לשאלה הבאה של המראיין פירס מורגן האם הוא
גם מגנה את חמא"ס, הייתה לו ללא כל ספק תשובה מוכנה מראש:
"וזה משהו שאני כן רוצה לשים על
השולחן, כי אני חושב שזה הוגן שאנשים ידעו את זה. בדת שלנו אנחנו לא מאמינים,
בסדר, כמוסלמי, אני מוסלמי, אני לא מאמין בהרג של אף גבר, אישה או ילדים לא
לוחמים. זה לא חרף התורה הדתית [שלי]; זה בגלל התורה הדתית. אז, במונחים של גינוי
חמא"ס - ופשוט לרדת לשורש העניין - אני מגנה לא רק את חמא"ס, אלא כל
ישות, בסדר, שלגביה הוכח שזה נעשה - הרג של [לא] לוחמים. ובזה אני מגנה כל צד
שעושה את זה. כל גוף שהורג אנשים או פוגע באנשים שסביר יותר שפוגע במטרה אזרחית,
אני מגנה אותו ובגלל זה אני מגנה את צה"ל, כי כשהוא פוגע הוא יודע שזה יותר
סביר מאשר לא. הוא הולך לפגוע במטרות אזרחיות. הוא יודע שרוב האנשים שיושפעו הם
אזרחים."
מדובר כרגיל במניפולציה לשונית
המופנית לקהל המערבי.
באופן גנרי כללי זה נכון אומנם
שדתו של המרואיין אוסרת על פגיעה מכוונת בנשים וילדים במהלך מלחמה (ג'יהאד), אולם
בפועל מאז ומעולם, מבחינה היסטורית, היו לכך סייגים רבים אשר ברוב המקרים מקורם בנביא
שייסד את הדת הזאת במאה ה-7.
לדוגמה, הנביא העניק את אישורו להשתמש
בכלי ומכונות מצור במהלך המצור על העיר טאיף ב-630, עוד לפני שתושבי העיר הזאת
אולצו לאמץ את דתו, זאת כאשר הוא ידע בוודאות כי נשים וילדים מסתגרים בתוכה. במקרה
אחר, כאשר נשאל האם מותר לבצע פשיטות ליליות או להצית מבצרים של הכופרים במידה
ונשים או ילדים נמצאים בהם, תשובתו של הנביא הייתה כי הללו משתייכים לכופרים.
כידוע, כלל המאמינים הלוחמניים, בין
אם בעבר או בתקופה המודרנית לרבות אנשי חמא"ס, מצטטים את הדוגמאות האישיות של
מעשי מייסד דתם על מנת להצדיק התקפות גדולות על הכופרים גם במידה ונמצאים ביניהם אזרחים
אשר אינם לוחמים. מעשה זה הופך ללא ספק את ניהול הג'יהאד לפשוט בהרבה וכך לא יהיה
זה שגוי לטעון כי "החרגות" אלו מהכלל הפכו למעשה לכלל עצמו.
מנהיג אל-קאעידה לשעבר איימן
א-זוואהירי התייחס לסוגיית רצח התינוקות והילדים בעידן המודרני במסה אותה כתב לפני
מתקפת ה-11 בספטמבר תחת הכותרת "ג'יהאד, מות קדושים והרג חפים מפשע".[2] מסה זאת חשובה
במיוחד שכן אינה מכילה את המילים בהם משתמשים הטרוריסטים כאשר פונים לקהל המערבי
או את הטרמינולוגיה בה משתמשת התקשורת המערבית עצמה, אלא בעיקר מינוח אוטנטי הדן
באשר למה שמותר במסגרת הדת, כפי שמופיע בכל כתבי הדת השונים, לרבות קונצנזוס ה-איג'מאע והנימוק האנלוגי ה-קיאס.
א-זוואהירי מתחיל עם שאלה: "[לעיתים
קרובות] מעורבים בין הכופרים, שהמוג'אהדין מכוון אליהם בלחימה, כאלו שאסור להרוג -
כמו מוסלמים, ד'ימי, נשים וילדים וכו'. אם כן, האם על הג'יהאד, שהוקצה לנו, להינטש
בגלל דמם המוגן, או שהרג כאלה - בטעות, לא בכוונה - נסלח לנוכח ההטבות הגדולות
ביותר שיומשו מניהול הג'יהאד נגד כופרים, אויביו של אללה העליון?"
לאחר סקירה של טענות דתיות מאסכולות
שונות מחלק אותן א-זוואהירי לשלוש קטגוריות מרכזיות: "התפיסה הראשונה: איסור מוחלט ... התפיסה השנייה: לגיטימציה
מוחלטת עם כספי דם וכפרה [כמחיר] ... התפיסה השלישית: רשות להפציץ את עובדי
האלילים גם אם מוסלמים ואלה המוזהרים מהרג מתערבבים בהם כל עוד יש צורך או חובה
למוסלמים לעשות זאת, או שחוסר פעולה צבאית מוביל לעיכוב של הג'יהאד. באשר לכספי
דמים וכפרה, על אלה יש לדון לגופו של עניין. התפיסה [השלישית] היא זו שאנו מחזיקים
בה, כלומר, מתירים הפצצות על מנת לזרז את הג'יהאד ולעולם לא לגרום לו לעיכוב."
ללא ספק אין א-זוואהירי המציא זאת יש
מאין שכן היו לו הרבה מאוד תקדימים היסטוריים התומכים בתפיסה לפיה ניתן להפציץ בכל
הכוח את הכופרים גם אם נמצאים ביניהם חפים מפשע רבים. הוא מצטט את המשפטן הדתי בן
המאה ה-8 עבד אל-רחמן אל-אוזאי, מייסד אחת האסכולות המשפטניות המוקדמות ביותר, מד'הב:
"הביוגרפים מספרים שהנביא כיתר את
תושבי טאיף [בשנת 630] וירה לעברם בליסטראות, למרות איסורו להרוג נשים וילדים. הוא
עשה זאת ביודעו היטב שנשים וילדים יפגעו, כי לא ניתן היה להבדיל ביניהם. זה מוכיח
שאם מוסלמים מתערבבים באנשי המלחמה, עדיין מותר לירות לעברם, כל עוד היעדים
המיועדים הם עובדי האלילים. [בהזדמנות אחרת] נשאל הנביא האם מותר לתקוף את עובדי
האלילים בחושך גם אם זה מוביל לפגיעה בנשים וילדיהם. הוא השיב: 'הם [הנשים
והילדים] מתוכם [הכופרים]'. הוא גם נהג לצוות שאם מי מבין אלו שצבאותיו מתכוונים
לתקוף יסכימו לתפילה [כלומר אימצו את דתו], אז יש להשאיר אותם בצד, אבל אם לא, אז
הם יותקפו. זו הדרך בה הלכו הח'ליפים הצדיקים [בזמן הכיבוש של פרס, מצרים וסוריה באמצע
המאה ה-7]. וזה ידוע ברבים שמי שמבצע מהלך כזה, מפציץ כופרים, יפגע בהכרח
בנשים ובילדים שלהם, שאחרת אסור להרוג אותם. כך גם אם יש מוסלמים ביניהם. זאת היא
חובה שהדבר [האפשרות לפגוע בנשים, בילדים ובמוסלמים אחרים] לא תמנע פתיחת פלישה
נגדם, ירי חיצים ושימוש ב[נשק] אחר - גם אם ישנו חשש לפגיעה במוסלמי ... הוא לעולם
לא צריך לזנוח את החובה המחייבת הזו כי חלק מהמוסלמים עלולים להיהרג בטעות, לא
בכוונה. מי שכן מת נמצא בידי אללה, ואנו סומכים על כך שהוא קדוש מעונה."
אכן ידוע ברבים מתקופת הנביא ועד ימינו
שעל המאמינים הג'יהאדיסטים ללמוד ולחקות את מעשיו - הרג ללא הבחנה של אינספור נשים
וילדים במהלך הכיבושים הנרחבים שלהם - אשר, במשך יותר מאלף שנים, כללו את המערב.
יתר על כן, במהלך המסה שלו, מדגיש א-זוואהירי
שוב ושוב שההחלטות של ה-עולמא, חכמי הדת, בדבר השאלה האם חיי בני דתם, נשים או
ילדים צריכים לעקב את הג'יהאד, נידונו תמיד רק בקונטקסט של ג'יהאד התקפי - סוג
הג'יהאד הנפוץ והדומיננטי ביותר לאורך ההיסטוריה שנועד לכבוש, לבזוז ולשעבד.
ארגוני הטרור כגון חמא"ס, המדינה
האסלאמית ואל-קאעידה מנסים להצדיק את מעשיהם באמצעות הרצון לשייך את עצמם לג'יהאד
הגנתי נגד "התוקפנות" של "הברית הצלבנית-ציונית". התאולוג
החשוב בן המאות ה-13 וה-14 אבן תיימיה כתב:
"חובה להבחין בין הרחקת הכופר
הפולש, המדכא [ג'יהאד הגנתי] לבין רדיפה אחריו בארצותיו [ג'יהאד התקפי] ... בהתבסס
על הקונצנזוס של העולמא, אותם מוסלמים שנהרגים בטעות הם קדושים; ולעולם אין לנטוש
את הג'יהאד המחייב כי הוא יוצר קדושים מעונים".
א-זוואהירי מסכם כי "באשר לאותם
אנשים מפוקפקים שאומרים כי יש לנטוש את הג'יהאד לעת עתה עקב אי בהירות מסוימת
[שאלת הריגת חפים מפשע], שיידעו כי הפקרת האמונה היא נזק גדול הרבה יותר מאשר
הפקרת כסף או חיים. יתרה מכך, אנו רואים של'אי הבהירות' שהם מדברים עליה אין ערך
לאור מה שהדגמנו כאן בקפדנות - במיוחד העובדה שמה שמקבלים על עצמם המג'אהדין
במדינות רבות קשור לג'יהאד הגנתי - לא התקפי." זאת היא ההשקפה המזרח תיכונית הסטנדרטית באשר לשאלות מתי
ומדוע יש לנהל את הג'יהאד - ואת מי אפשר ומי לא ניתן להרוג.
גם אם ניתן היה באופן כזה או אחר
לנסות להצדיק את הרג הנשים והילדים ב"ג'יהאד הגנתי", דוגמת הנביא ב-טאיף
מלמדת כי הוא הצדיק את טבח החפים מפשע גם בג'יהאד התקפי. כל זאת בהשוואה לפעולות
של צה"ל, שגם אם מתרחשים מקרים של פגיעה בלא לוחמים זה תמיד מתבצע אך ורק
בקונטקסט של הגנה על מדינת ישראל נגד חמא"ס וארגוני טרור אחרים, תמיד
בניסיון להימנע מפגיעה באזרחים.
במילים אחרות, קבלת הרג בשוגג של
אזרחים היא הגיונית יותר כאשר אדם מגן על ביתו - שזה בדיוק מה שמדינת ישראל עושה -
לעומת המקרים בהם ישנו ניסיון לכבוש את בתיהם של אחרים - שזה מה שהנביא ומנהיגי
ג'יהאד או טרוריסטים אחרים ביקשו לקדם במשך מעל לאלף שנים.
אם נחזור לדברי המרואיין כי "כל גוף
שהורג אנשים או פוגע באנשים שסביר יותר שפוגע במטרה אזרחית, אני מגנה אותו..."
יש לשאול האם הוא יסכים לגנות גם את מייסד דתו אשר עשו והוביל לנורמליזציה של
מעשיות בדיוק כאלו?
ככלל שערביי עזה ואחרים ימשיכו לראות
בעצמם קורבנות, או להציג זאת כך לאחרים, הם ימשיכו לטעון כי מעשיהם הינם הגנתיים
וימשיכו לקדם את הג'יהאד ופיגועים נגד אזרחים וחפים מפשע בכל רחבי המערב, לרבות
המעשים האכזריים ביותר שניתן להעלות על הדעת. הם ימשיכו לקדם אלימות ללא הבחנה תוך
הצדקה של מעשיהם. זאת כמובן במקביל לעובדה שבחינה של אמנת חמא"ס תוכיח כי
מדובר בארגון שיבקש לקדם את הג'יהאד ההתקפי לאחר השמדתה של ישראל.
[1] https://www.youtube.com/watch?v=9jBgGY2Ww9Q
[2] Ayman al‐Zawahiri, "Jihad, Martyrdom, and
the Killing of Innocents", translated, The Al Qaeda Reader, Broadway
Books, 2007, pp.137-71.
