מה היו הגורמים והסיבות לפלישה וכיבושה של ספרד?

מה היו הגורמים והסיבות לפלישה וכיבושה של ספרד?

באפריל 2022 נשא האימאם של אוניברסיטת אל-אזהר אחמד א-טייב, אשר נחשב לאחד ההוגים הסוניים המשפיעים ביותר בעולם, נאום בפני שלטונות מצרים בנוכחת הנשיא א-סיסי בו טען כי הכיבושים הג'יהאדיסטיים של המאה ה-7 של המזרח התיכון וצפון אפריקה "לא היו כיבושים של קולוניזציה שנשענים על שיטות של ביזה, דיכוי, שליטה ומדיניות של השתלטות ותלות."[1] במקום זאת, לטענתו, נועדו הכיבושים להביא לנכבשים "ידע, צדק, חופש ושוויון".

מספר שבועות לפני נאום זה שייח' והיסטוריון נוסף, האסלאמיסת הלובי ד"ר עלי אל-סלבי כתב מאמר ארוך המוקדש לאותן הטענות, הפעם בקונטקסט של כיבוש ספרד. המאמר פורסם על ידי האיגוד הבינלאומי של חוקרים מוסלמים תחת הכותרת "מניצחונות הרמדאן: הכיבוש האסלאמי של אל-אנדלוס", והוא מציע מקרה בוחן ממוקד יותר על תופעה זו בה מתבצע עיוות לחיוב של ההיסטוריה המזרח תיכונית.[2]

לטענתו של אל-סלבי, הכובשים הג'יהאדיסטים של ספרד לא עשו זאת "לזכות בשלל או להשיג מעמד; וזו הייתה המטרה של כל הכיבושים האסלאמיים. די בקריאה על טבעם [האמתי] ולימודם כדי לדחות את הטענות ולהפריך את ההשמצות המזויפות המצביעות על כך, במרומז או במפורש, שהגזל היה המניע לכיבוש זה. טענה כזו נטולת טענות, הוכחות וראיות; זו אשליה ללא שמץ של תמיכה מדעית או היסטורית". במקום זאת, היה הכיבוש של ספרד "הפיכת דף העוול והעריצות לדף חדש של קידמה וציוויליזציה".

הטענות של א-טייב ואל-סלבי הן ללא ספק בומבסטיות, אולם המציאות של ההיסטוריה המתועדת והאמתית לא משאירה ספק שהמניע העיקרי לכיבושה של ספרד היה הרצון לתפוס שלל, בין אם חי או דומם.

אחת הדוגמאות הבולטות המוקדמות לכך היא "הכרוניקה של 754" הלטינית, בה כתוב במפורש כי המזרח תיכוניים "שדדו זמן רב ופלשו ללא אלוהים לספרד כדי להרוס אותה." עם הגעתם לספרד הם "הרסו ערים יפות, שורפו אותן באש; תלו אדונים ואנשים חשובים עוצמה על הצלב; ושחטו נערים ותינוקות בחרב". המנהיג העליון של הפלישה לספרד, מוסא בן נציר, זוכה לשבחים במאמרו של אל-סלבי על אדיקותו, אולם הכרוניקה מציינת כי "הוא הטיל אימה על כולם".[3]

יהיו כמובן מקדמי אפולוגטיקה שיטענו שהכרוניקה של 754 נכתבה על ידי נוצרי כפוי טובה שלא ידע להעריך את הכוונות האלטרואיסטיות של כובשי ארצותיו. אולם לצערם גם המקורות המזרח תיכוניים עצמם מציגים תמונה דומה ואף חמורה יותר של כיבוש ספרד אשר מונע על ידי הרצון לביזת שלל ותפיסת עבדים.

המקור המזרח תיכוני המוקדם ביותר הכותב אודות כיבושה של ספרד הוא אבן עבד אל-חכם בן המאה ה-9 אשר כותב כי "כשהמוסלמים כבשו את ספרד, הם בזזו אותה וביצעו בה הונאות רבות".[4] היסטוריון חשוב נוסף, אחמד מוחמד אל-מקארי בן המאות ה-16 וה-17, אותו מצטט אל-סלבי בצורה מצונזרת וסלקטיבית מאוד, כותב כי לאחר הצלחותיו של מפקד כוח הפלישה טארק בן זיאד "כשהאנשים בצד השני של המצרים [באפריקה] שמעו על ... השלל הרב שתפס [כולל עבדים רבים], הם נהרו אליו מכל עבר וחצו את הים על כל כלי או קליפה שהם יכלו להשיג. צבאו של טארק תוגבר במידה ניכרת, והנוצרים נאלצו להסתגר בטירותיהם ובמבצרים שלהם, ועם וויתורם על הארץ השטוחה, פינו את עצמם אל ההרים שלהם."[5] כך, המשיך טארק להתקדם עם פלישתו צפונה אל תוך ספרד, "ללא מעבר במקום כלשהו מבלי להרוס אותו ולתפוס את עושרו, כי אללה הכול יכול היכה באימה את לב הכופרים."

הטרור של הפולשים חוזק עוד יותר כאשר הם חתכו, בישלו ואכלו את השבויים שלהם, כפי שנכתב אצל אל-חכם. במקרה מוכר אחר, מספר נוצרים מובילים ואנשיהם הסתגרו בכנסייה של קורדובה, ולפי אל-מקארי, חרף העובדה כי "לנצורים לא היו תקוות לגאולה, הם היו כה עקשנים שכאשר הוצע להם ביטחון בתנאי ואימצו את האסלאם או ישלמו ג'יזיה, הם סירבו להיכנע, וכך הכנסייה הוצתה והם כולם נספו בלהבות."

כך, אין ספק כי טענותיו של אל-סלבי כי הכיבוש של ספרד נועד להיות "הפיכת דף העוול והעריצות לדף חדש של קידמה וציוויליזציה" טועם ללא ספק את טענות מקדמי האפולוגטיקה וההיסטוריוגרפיה הד'ימי המערבית המודרנית.

המקורות המזרח תיכוניים לא משאירים כל ספק כי "שלל" מסוג אחר - השעבוד של נשים אירופאיות מספרד ומקומות אחרים - היה ללא ספק גורם מניע מאוד לפלישה. עוד טרם הפלישה לחצי האי, הצליח טארק להעצים את התפיסה של שני סוגי השלל הללו - עושר אדיר ונשים יפיפיות - במשפט אחד אותו אמר לאנשיו וצוטט אצל אל-מקארי: "אתם בטח שמעתם מספר רב של דיווחים על האי הזה, אתם חייבים לדעת איך העלמות היווניות [נוצריות], יפות כמו 72 בתולות גן עדן, צוואריהן נוצץ באינספור פנינים ותכשיטים, גופן לבוש בטוניקות של משי יקר וזרוע זהב, ממתינות לבואכם, שוכבות על ספות רכות בארמונות המפוארים של אדונים ונסיכים מוכתרים".

ב-715, זמן קצר לאחר כיבוש ספרד, נסעו מוסא וטארק לח'ליפות בית אומיה בדמשק הכבושה. הם הביאו עימם מספרד אלפי גמלים שנשאו אוצרות אדירים של חצי האי וכן 30 אלף שבויים כמחווה אנושית עבור הח'ליף וליד הראשון, אשר לפי אל-מקארי היה מאושר מ"המשאבים של כל תושבי ספרד ... העושר שלה והיופי של בנותיה הצעירות." לאחר מכן ומשום ש"האומאים אהבו במיוחד נשים בלונדיניות או אדמוניות פרנקיות או גליסיות כשפחות מין, הפכה אנדלוסיה [שבשליטה המזרח תיכונית] למרכז למסחר והפצה של עבדים".[6] לעתים אף נדרשו נתינים נוצריים לבצע מחווה שנתית "לא של כסף, או סוסים, או נשק, אלא של מאה עלמות (על כולן להיבדל ביופיין) כדי לקשט את ההרמונים".[7]

שוב, אין ספק כי טענותיו של אל-סלבי שהטענות שלפיהן הפלישות נבעו לא מסיבות מכובדות הינן "אשליה ללא שמץ של גיבוי מדעי או היסטורי", היא אירונית והפוכה לחלוטין מהמציאות. אולם באופן לא מפתיע אין אל-סלבי מסתפק בדברים אלו. הוא ממשיך ומדגיש את האדיקות של הבֶּרְבֵּרִים, המומרים בכוח הצפון אפריקאים אשר הרכיבו את מרבית הכוח הפולש לספרד: "הבֶּרְבֵּרִים היו מהאנשים הנאמנים ביותר לאסלאם ... הם היו קנאים לאסלאם, אהבו אותו והקריבו למענו, לא כדי לזכות בשלל או להשיג מעמד".

אין ספק שהקנאיות הדתית תמיד עמדה בראש המנטליות הג'יהאדיסטית, אולם זו גם נועדה לעתים קרובות מאוד להצדיק את מסעות הכיבושים, הביזה ותפיסת העבדים. עם הפלישה הג'יהאדיסטית לצפון אפריקה במאה ה-7 היו הבֶּרְבֵּרִים מתנגדים גדולים יותר לפלישות אף מהנוצרים במשך עשרות שנים, ועד להמרתם הסופית הם לא פעם התחזו למומרים. כפי שכותב אל-מקארי:

[המפקד המזרח תיכוני עוקבה בן נאפע] הלך ליפריקיה [אפריקה] וצר על עריה, כבש אותה בכוח והטיל את החרב בעם. מספר בֶּרְבֵּרִים התאסלמו בידו והאסלאם התפשט בקרבם ... ואז אסף עוקבה את מלוויו ופנה אליהם באומרו, 'אנשי הארץ הזאת הם קבוצה חסרת ערך; אם תתנו להם חרב הם יהפכו למוסלמים, אבל ברגע שהגב שלכם מופנה אליהם, הם חוזרים להרגליהם הישנים ולדת שלהם'".

גם מוסא בן נציר עצמו ציין לפי אל-מקארי כי "הבֶּרְבֵּרִים הם האנשים שהכי דומים לערבים בפעילות, בכוח, באומץ, בסיבולת, באהבת מלחמה ובאירוח" אבל "הם הבוגדניים שבאנשים. אין להם אמונה והם לא שומרים על מילה".

לסיכום, בכך שהם ממשיכים לשבח את הכיבושים ההיסטוריים שלהם של ארצות אחרות כדבר מדהים ונפלא, הנובע אך ורק על "מאדיקות מטיבה ונדיבה", מצדיקים למעשה רשויות ומנהיגים כגון א-טייב ואל-סלבי את חוסר הסובלנות והאלימות שמתמשכים גם כיום כנגד דתות אחרות.

[1] https://www.youtube.com/watch?v=_rUeKDpNxz0

[2] https://iumsonline.org/ar/ContentDetails.aspx?ID=23751

[3] Kenneth Baxter Wolf (trans.), Conquerors and Chroniclers of Early Medieval Spain, Liverpool University Press, 1990.

[4] John Harris Jones (trans.), Ibn Abd-El-Hakem's History of the Conquest of Spain, Forgotten Books, 2017.

[5] Ahmad ibn Muhammad al-Maqqari, The History of the Mohammedan Dynasties in Spain, Vol.1, trans. Sir Gore Ouseley, Johnson Reprint Corp, 1964.

[6] Dario Fernandez-Morera, The Myth of the Andalusian Paradise, ISI Books, 2016.

[7] Graeme Mercer Adam, Spain and Portugal, H.W. Snow, 1910.