כיצד נראה כיבוש אמתי - המקרה ההיסטורי של צפון קפריסין. חלק ב'.

כיצד נראה כיבוש אמתי - המקרה ההיסטורי של צפון קפריסין. חלק ב'.

האסלאמיזציה של צפון קפריסין החלה מיד עם הכיבוש הטורקי של אזור זה ב-1974, כפי שדיווחה בחגיגיות התקשורת הטורקית עצמה.

"אחת המחוות הראשונות של הצבא הייתה להמיר את כנסיית פנגיה גליקיוטיסה (כנסיית מריה הבתולה, מרפאת הכאב) בקירנייה למסגד כדי שהחיילים שנחתו בחוף סמוך במהלך הפלישה יוכלו להתפלל ... היו שני מסגדים בקירנייה שבהם החיילים האלה יכלו להתפלל. אבל הכנסייה הזו הוסבה כנראה למסגד באותה תקופה מהסיבות הבאות: ראשית, מנקודת המבט הטורקית [הדתית], סימלו ההמרות את ניצחון הכוחות המזוינים הטורקיים על ה'כופרים' - היוונים הנוצריים. שנית, זה סימן את תחילתו של תהליך האסלאמיזציה שהתרחש לאחר מכן ברחבי השטח הכבוש החדש כאשר כנסייה אחר כנסייה הוסבו למסגדים."[1]

מעשים אלו קיבלו גושפנקה דתית על ידי איש דת מוביל בקונסטנטינופול - המופתי א. שרף - אשר דבריו פורסמו בעיתונות הטורקית בחודש אוקטובר לצד תמונה של קצינים וחיילים אשר התפללו בכנסיית פנגיה גליקיוטיסה לאחר שהוסבה למסגד. כפי שהמופתי הכריז:

"לפי הדת שלנו, במידת הצורך, ניתן לקיים תפילות בכנסייה אך רק בתנאי הבא: הכרחי שבכנסייה לא יהיו חפצים דתיים של הכופרים או שהחפצים הללו יהיו מכוסים. לא צריך להיות שום דבר בתקרה שיש לו קשר כלשהו עם האובייקטים האלה. אז ניתן להתקיים תפילה."[2]

מחקר מ-2008 הציג את הקונטקסט הרחב יותר של תהליך זה:

"...הכנסיות הנוצריות נותרו בצפון קפריסין בתור העדות היחידה שאין עליה עוררין לאחר 1974, שהוכיחה את הזהות, ההיסטוריה והנוכחות היוונית של האי. היכן שהכנסיות הללו לא נהרסו, הושמדו או נמכרו, הן הפכו בעיקר למסגדים או הוסבו על ידי הכוחות המזוינים הטורקיים למחנות צבאיים ולמקומות אחסון. הכנסיות הנוצריות הוסבו ברובן למסגדים עותמאניים. נוהג זה הינו נפוץ והחל בתקופת האימפריה העותמאנית והמדינה הטורקית המאוחרת שהופעלה לאחר מכן בקפריסין. זאת נותרה עובדה היסטורית שבין השליטה העותמאנית (1571) בקפריסין לבין השלטון הבריטי (1878) המסגדים החדשים שהוקמו על ידי העותמאנים בקושי יכלו להגיע למספר של יותר מ-10. כל המסגדים בערים הראשיות של קפריסין (למשל קירנייה, לפקושה, פמגוסטה, פאפוס, לרנקה, למסוס) נבנו בתחילה ככנסיות נוצריות במהלך התקופה הביזנטית ולאחר מכן הוסבו על ידי העותמאנים למסגדים ... במקרים שבהם ציורים קישטו את קירות הכנסייה, אלה כוסו בכיסויים לא ציוריים או עם כתובות מהקוראן, כפי שמצביעים על כך כמה מקרים שהתגלו לאחר שיקום משרד העתיקות (למשל מסגדים של קאטו פולמידיה, אפיסקופי, טימי, פלתוסה, פוליס כריסוכוס)". "אותו נוהג ננקט גם לאחר הפלישה בחלק הצפוני של האי ב-1974. כמעט כל הכנסיות המרכזיות בעיירות ובכפרים של קפריסין הכבושה הפכו למסגדים. בכמה מקרים כוסה האיקונוסטאזיס של הכנסיות ביריעות, בעוד שהאייקונות הקדושות, השרידים וכל חפץ כנסייתי הניתנים להזזה נעלמו. בחלק הדרומי של הכנסיות נבנה מחראב (גומחה חצי עגולה בקיר מסגד המציינת את הקיבלה, או כיוון התפילה לכיוון מֶכָּה), כאשר חיצונית נבנה צריח או אם לא היה כך הוצבו רמקולים במגדלי הפעמונים ומעיינות מים לצורכי המסגדים באמצע חצר הכנסייה. כ-77 מקרים של כנסיות רשומות הפכו למסגדים. הדוגמה של הקתדרלה הגותית של פמגוסטה אופיינית להתנהגות העותמאנית של הסבת כנסיות נוצריות למסגדים..."[3]

אירועי יולי-אוגוסט 1974, ותוצאותיהם העגומות, היו צריכים להביא לגירושה של טורקיה הג'יהאדיסטית מנאט"ו. במקום זאת, המדינה הדורסנית הזו - שהוכיחה כבר לא פעם מעשי איסלאמיזציה כוחניים וטיהור אתני באמצעות ג'יהאד - עדיין נותרה בנאט"ו כ"מעוז" בדיוני נגד "כוחות אנטי-דמוקרטיים". יתרה מכך, לא פעם נשמעות טענות אודות המאפיינים "החילוניים" שלה או של צבאה.

תוך שימוש ציני במהפכה הצבאית קצרת המועד של 1974 של החונטה הצבאית השלטת של יוון להפלת ממשלת קפריסין, השיגה טורקיה את התירוץ לשאיפתה ארוכת השנים להתפשט אל תוך קפריסין ועל כן הציגה את הפלישה שלה לאי כ"מעשה של שלום" שנועד "להחזיר" את זכויותיהם של הקפריסאים, כמו גם את השלימות הטריטוריאלית וביטחון "ללא כל אפליה כלפי הקהילות" הדתיות השונות. אולם בפועל היה הג'יהאד של יולי-אוגוסט 1974 של המשטר הצבאי הפסאודו-חילוני של טורקיה בעל הסממנים הג'יהאדיסטיים הקלאסיים ומאופיין באכזריות כלפי בעלי דתות אחרות: טבח, ביזה, שעבוד, אונס, גירוש של "כופרים" וקולוניזציה על ידי החלפת אוכלוסיות, בדומה לאופן בו עשו זאת הטורקים גם בקוסובו ובארצאך.

עיתון לונדוני הצליח להשיג עותק של הדוח של הנציבות האירופית החשאית לזכויות אדם (ECHR) מ-1976 ופרסם את תוכנו בינואר 1977 תחת הכותרת "מה דו"ח סודי מספר על הזוועות של הטורקים":

"זה מסתכם בכתב אישום מסיבי של ממשלת אנקרה בגין רצח, אונס וביזה על ידי צבאה בקפריסין במהלך ואחרי הפלישה הטורקית בקיץ 1974 ... [לרבות] הרג שיטתי של אזרחים שלא היו מעורבים בלחימה של 1974; אונס חוזר ונשנה של נשים בגילאי 12 עד 71, לעתים קרובות באכזריות בפומבי; העינויים והיחס הברברי והמשפיל למאות קפריסאים יוונים, כולל ילדים במהלך מעצרם על ידי הצבא הטורקי; והאשמות בגין ביזה וגניבה נרחבת שנתמכו על ידי מסמכים שלא פורסמו של האו"ם."[4]

דו"ח הנציבות מיולי 1976 סיפק כרוניקה מקיפה ועגומה של התנהגויות הג'יהאדיסטיות האופייניות של הצבא הטורקי הפולש:

"במהלך המבצעים והכיבוש הצבאיים האמורים, הכוחות המזוינים הטורקיים, בדרך של התנהלות שיטתית ואימוץ נוהג, גרמו למקרי מוות, לרבות הרג ללא הבחנה של אזרחים, העבירו אנשים משני המינים ובכל הגילאים לעינויים בלתי אנושיים ויחס משפיל וענישה, לרבות ביצוע אונס ומעצר בתנאים לא אנושיים, עצרו ועוצרים בקפריסין ובטורקיה מאות בני אדם באופן שרירותי וללא סמכות חוקית, העבירו את האנשים האמורים לעבודות כפייה בתנאים השווים לעבדות או שעבוד, נגרמו באמצעות המעצרים האמורים, וכן עקירת אלפי בני אדם ממקומות מגוריהם וסירוב להחזירם, הפרדת משפחות והפרעות אחרות בחיים הפרטיים, גרמו להרס רכוש ולשיבוש הנאה מרכוש, וכל המעשים הנ"ל כוונו נגד קפריסאים יוונים בלבד, בין היתר, בשל מוצאם הלאומי, גזעם ודתם."

הזוועות והפשעים הספציפיים הללו שבוצעו על ידי הצבא הטורקי הכובש בין ה-19 בספטמבר 1974 ל-10 ביולי 1976. כאשר הוגש הדו"ח, הן תוארו כך:

- רצח בדם קר של אזרחים, לרבות נשים וזקנים. כמו כן, כ-3000 בני אדם (רבים מהם אזרחים) ששהו באזורי הכיבוש הטורקי, עדיין נעדרים ויש חשש שנרצחו על ידי הצבא הטורקי.

- מקרי אונס חוזרים ונשנים. אפילו נשים בגילאי עד 80 נאנסו באכזריות על ידי אנשי הכוחות הטורקיים. באזורים מסוימים נמשכת זנות כפויה של נערות קפריסאיות יווניות. נשים רבות שנשארו באזורי הכיבוש הטורקי נכנסו להריון כתוצאה ממקרי האונס שביצעו הכוחות הטורקיים.

- פינוי בכוח מבתים ואדמות. הקפריסאים היוונים שגורשו בכוח על ידי הצבא הטורקי מבתיהם (כ-200,000) עדיין לא מקבלים אישור מהטורקים לחזור לבתיהם באזורי הכיבוש הטורקי והם פליטים בארצם החיים במחנות פתוחים בתנאים בלתי אנושיים. יתרה מכך, רשויות הצבא הטורקי ממשיכות לגרש בכוח מבתיהם את שאר התושבים הקפריסאים היוונים באזורי הכיבוש הטורקי, ורובם מועברים בכוח למחנות ריכוז. אסור להם אפילו לקחת איתם את החפצים הבסיסיים ביותר. בתיהם ורכושם חולקו בין הקפריסאים הטורקים שהועברו מחלקה הדרומי של קפריסין לאזורים הכבושים הטורקיים, ורבים מבין הטורקים הובאו באופן בלתי חוקי מטורקיה בניסיון לשנות את המבנה הדמוגרפי של האי.

- ביזה על ידי חברי הצבא הטורקי של בתים ושטחים עסקיים השייכים לקפריסאים היוונים ממשיכה להתרחש בממדים גדולים.

- נמשך ללא כל הפרעה שוד של תוצרת חקלאית ובעלי חיים, יחידות דיור, מלאים של מפעלים וחנויות בבעלות קפריסאים יוונים, וכן של תכשיטים וחפצי ערך אחרים שנמצאו על קפריסאים יוונים שנעצרו על ידי הצבא הטורקי. התוצרת החקלאית השייכת ליוונים הקפריסאים ממשיכה להיאסף ומיוצאת ישירות או בעקיפין לשווקים במספר מדינות באירופה. שום דבר ששייך לקפריסאים היוונים באזורי הכיבוש הטורקי לא הוחזר ולא שולם בגין כך כל פיצוי.

- תפיסה, ניכוס, ניצול וחלוקה של קרקעות, בתים, מפעלים ותעשיות השייכות ליוונים הקפריסאים.

- אלפי אזרחים יוונים קפריסאים מכל הגילאים ומשני המינים נעצרים באופן שרירותי על ידי שלטונות הצבא הטורקי באזורי הכיבוש הטורקי בתנאים אומללים. לשם כך הוקמו מחנות ריכוז נוספים. מצבם של רוב העצורים נואש.

- עצורים קפריסאים יוונים ותושבי האזורים הכבושים בטורקיה, לרבות ילדים, נשים וקשישים ממשיכים להיות קורבנות של עינויים שיטתיים ושל יחס בלתי אנושי ומשפיל, כגון פציעות, מכות, מכות חשמל, מחסור במזון וטיפול רפואי לקוי.

- מספר רב של אנשים שנעצרו על ידי הצבא הטורקי, לרבות נשים, הועברו לעבודות כפייה.

- הרס בזדון של נכסים השייכים ליוונים קפריסאים, לרבות פריטים דתיים שנמצאו בכנסיות היווניות-אורתודוכסיות.

- גירוש כפוי של מספר משפחות יווניות באזורי הכיבוש לטורקיה.

- הפרדת משפחות. משפחות רבות עדיין מופרדות כתוצאה מחלק מהפשעים שתוארו לעיל, כגון מעצרים ופינוי בכפייה.

הדו"ח מציין שהזוועות הללו "בוצעו כולן בתקופה שבה לא התרחשו פעולות צבאיות או קרבות כלשהם", ומסכם:

"הזוועות והמעשים הפליליים שצוינו לעיל כוונו נגד יוונים קפריסאים בגלל מוצאם האתני, גזעם ודתם. המטרה הייתה להשמיד ולמגר את האוכלוסייה היוונית של האזורים הכבושים כדי להעביר אליהם טורקים, ובכך ליצור באמצעים מלאכותיים אזור מאוכלס בטורקים לקידום מדיניות טורקית להקמת מה שנקרא 'מדינת הפדרציה הקפריסאית הטורקית'. בהתאם למדיניות זו השתתפו אנשי הצבא הטורקי בפלישה (כ-40,000) ובני משפחותיהם הוכרזו לאחרונה כנתינים של 'מדינת הפדרציה של קפריסין הטורקית' שהוכרזה באופן בלתי חוקי וחד צדדי, כלומר אזורי הכיבוש הטורקי של קפריסין, בברכתה הרשמית של טורקיה והשתלטות על נכסים השייכים ליוונים הקפריסאים."

עדות נוספת לג'יהאד התרבותי הזה של טורקיה פורסמה ב-2009 על ידי ספריית הקונגרס של ארה"ב תחת הכותרת "קפריסין: הרס רכוש תרבותי בחלק הצפוני של קפריסין והפרות של החוק הבינלאומי".[5] כפי שנכתב:

- 500 כנסיות וקפלות יווניות אורתודוכסיות נבזזו, הושחתו או נהרסו.

- 33 כנסיות, קפלות ומנזרים חוללו.

- 77 כנסיות הפכו למסגדים, 28 משמשות את כוחות הצבא הטורקי כבתי חולים או מחנות, ו-13 משמשות כאסמים חקלאיים.

במרץ 1968, המזרחן הגדול פרופ' אוריאל הד מהאוניברסיטה העברית שהתמחה בטורקיה העותמאנית והרפובליקנית נשא הרצאה אותה ספק אם ניתן יהיה לשמוע מ"המומחים" לטורקיה כיום:

"כאשר אטאטורק מת ב-1938, אנשים רבים האמינו שהוא לא רק הצליח להפוך את טורקיה למדינה חילונית מודרנית אלא שהאסלאם נחרץ גורלו ככוח חיוני בחיי החברה והתרבות הטורקיים. אולם עד מהרה התברר שאמונה זו הייתה מוקדמת מדי, אם לא שגויה לחלוטין ... עד לפני כמה שנים משקיפים זרים רבים, לרבות, אני מודה, אני, נטו לחשוב שהתפתחות זו [האסלמיזציה המחודשת של טורקיה] אינה יותר מאשר ביטוי מחודש של סנטימנטים אשר במשך זמן רב לא ניתן היה להביא אותם לידי ביטוי באופן חופשי וכי תהליך החילון הכולל מתרחש לאט מאוד אך ללא התנגדות. היום אני בספק אם דעה זו עדיין ברת קיימא."

[1] Christos P. Ioannides, In Turkey's image: the transformation of occupied Cyprus into a Turkish province, A.D. Caratzas, 1991.

[2] ibid.

[3] Charalampos G. Chotsakoglu, Religious monuments in Turkish-occupied Cyprus: evidence and acts of continuous destruction, Museum of the Holy Monastery of Kykkos, 2008.

[4] https://www.scribd.com/doc/66250437/The-Council-of-Europe-s-SECRET-Report-1976-Cyprus-barbary

[5] Cyprus: Destruction of Cultural Property in the Northern Part of Cyprus and Violations of International Law, Law Library of Congress, Global Legal Research Center, 2009. (Non Vidi)