שורשי האלימות ברמדאן.

שורשי האלימות ברמדאן.

במהלך חודש הרמדאן המוסלמים צמים, מתפללים, עוסקים במעשי אדיקות וצדקה וכן מעלים זיכרונות עבר על לוחמה ושפיכות דמים בשם הדת.

כמעט כל רמדאן מתאפיין בחגיגות היסטוריות המקודמות בידי הרשויות, אינדיבידואלים או מוסדות המזכירות למאמינים להתגאות בקרבות ההיסטוריים השונים עם "הכופרים".[1] הניצחונות בקרבות הללו אמורים, בין היתר, להדגים כוח ואמת דתית.

תופעה זו מדגישה לא רק את המיליטנטיות המולדת של דת זו בהשוואה לדתות אחרות, אלא גם מרמזת כי מדובר בדת עולמית, אחת שמתגאה בעצמה ומוצאת תוקף בדברים ארציים וזמניים כגון ניצחון בלחימה, לרבות כל תפיסת השלל והעבדים הנלווים לכך.

לשם השוואה, חגיגות הג'יהאד ההיסטורי של הרמדאן הן כמו שיהודים יתכנסו בבית כנסת במהלך חג החנוכה או פסח והרב יגיד את פרשת השבוע אודות תהילת המסעות הצבאיים העקובים מדם של יוחנן הורקנוס הראשון במלחמתו נגד האדומים במהלך החג וישבח דתית את כיבוש אידומיאה והגיור הכפוי של עם זה ליהדות דרך החרב.

כיום המערב הפך למאוד אנטי-מלחמתי, כך שאפילו הגנה עצמית מוגדרת לעתים כלא נוצרית או לא יהודית. האפיפיור הקתולי פרנציסקוס אף שלל ב-2022 את התפיסה לפיה מלחמה הינה לגיטימית גם כאשר מנוהלת מסיבות מוצדקות כגון הגנה עצמית, שחרור עם או שטח כבושים וכו'.[2] הדבר מדגיש עוד יותר את הייחודיות של הדת האסלאמית מול האחרות וכן את האירוניה שכן לא היה לאותן מלחמות הג'יהאד שנחגגות ברמדאן שום קשר לצדק או הגנה עצמית והן נוהלו אך ורק מטעמי אגרסיה ואימפריאליזם.

מאמר תחת הכותרת "7 ניצחונות אסלאמיים מדהימים שהתרחשו ברמדאן" פותח עם המשפט "הרמדאן הוא חודש מיוחד שכולו ברכות לאומה האסלאמית. הוא אינו מפורסם רק עקב הצום והצדקה, אלא גם בזכות ניצחונות אסלאמיים גדולים ששינו את העולם."[3]

לאחר שאנו בודקים את רשימת 7 הקרבות הללו, אין כל ספק שלכל הפחות 5 מהם - קרב בדר (624) וכיבוש מכה (630), כיבוש ספרד (711), הכיבושים העותמאניים בקרים, הבלקנים והים השחור תחת מהמט השני והניצחון ב-נוביה - היו מסעות כיבוש וביזה אגרסיביים ללא כל קשר להגנה עצמית או שחרור אדמות.

בהיסטוריוגרפיה האסלאמית, הניצחון הראשון שלהם על הכופרים - קרב בדר - זוכה לשבחים רבים, אולם ללא החזות של ה-הגיוגרפיה, ברור שמדובר היה בלא יותר מפשיטה על שיירה במטרה לתפוס שלל.[4]

באופן דומה, גם הקרבות האחרים שמוזכרים במאמר היו בפועל מסעות כיבושים אגרסיביים בתקופת הרמדאן. במהלך כיבושים אלו פלשו הג'יהאדיסטים לשטחי הדתות האחרות, טבחו ושעבדו את המקומיים רק מעצם היותם "כופרים".

הפלישה והכיבוש של ספרד במאה ה-8, למשל, התאפיינו בהמוני ג'יהאדיסטים פולשים אשר טבחו בכמויות אדירות של מקומיים ושרפו את מבני הדת שלהם. באחד המקרים המפורסמים יותר, הם שרפו כנסייה בקורדובה עם התושבים בפנים.

כך היה גם ב-קרים. במהלך הכיבוש הטורקי/טטרי הברוטאלי במאה ה-15, הפכו התושבים הסלאביים המקוריים של חצי האי למקור עבור פושטי וסוחרי העבדים. משוער כי כ-3 מיליון סלאבים - פולנים, ליטאים, רוסים ואוקראינים - שועבדו ונמכרו כמו צאן בין 1450 ל-1783.

כל זה אמורים המאמינים לחגוג במהלך החודש הקדוש שלהם - פלישות, ביזה וכיבושים עקובים מדם ללא שום התגרות אותם נטלו על עצמם אבותיהם בשם הדת נגד אנשים ש"פשעם" היחיד היה היותם בני דתות אחרות. וזאת היא הסיבה האמתית מדוע מתרחשים מקרי אלימות כה רבים במהלך חודש הרמדאן, והגאווה הדתית באלימות אינה מוגבלת רק לשייח'ים "קיצוניים" או רשת האינטרנט והיא נפוצה למדי גם בקרב האוכלוסייה הכללית.

[1] https://www.youtube.com/watch?v=buIuNy8T2iY

[2] https://press.vatican.va/content/salastampa/en/bollettino/pubblico/2022/03/18/220318d.html

[3] https://web.archive.org/web/20190531082157/http://aboutislam.net:80/family-life/culture/7-remarkable-islamic-victories-that-took-place-in-ramadan/

[4] https://www.thereligionofpeace.com/pages/muhammad/raid-caravans.aspx