בלה קון והרפובליקה הסובייטית ההונגרית.
בלה קון והרפובליקה הסובייטית ההונגרית.
בחוגים רבים בקרב ההיסטוריונים המודרניים קיימת נטייה למזער או אף להתעלם מהזוועות אותן ביצעו הסוציאליסטים, האנרכיסטים והקומוניסטים במהלך המאה ה-20. יותר מכך, מוצגים לעתים הללו אפילו כקורבנות נצחיים אשר מעולם לא חצו את גבולות ההתנהלות התקינה. המציאות ההיסטורית היא כמובן שונה מאוד. עלייתן של תנועות לאומניות לאחר מלחמת העולם הראשונה נבעה במידה גדולה מחוסר הסדר, הכאוס והפחד שנוצרו מהאלימות הקומוניסטית. ובכל המדינות היה הדפוס דומה: סוכנים חיצוניים או בוגדים פנימיים ביקשו לערער את החברות והתרבויות בהן הם חיו. זאת ועוד, רבים מהמאפיינים שלהם ממשכים להיות נכונים גם בקרב האנרכיסטים המודרניים שכן בשני המקרים דרשו הללו לערער את הסדר החברתי ללא כל התחשבות במחיר או בהשלכות.
בפעם הקודמת שוחחנו על מקרה המבחן של מרד הספרטקיסטים בגרמניה שלאחר המלחמה. הפעם נדון במקרה מבחן נוסף: המהפכה הקומוניסטית של הונגריה ב-1919. הייתה זו למעשה הרפובליקה הקומוניסטית השנייה שנוצרה, אחרי רוסיה. משך קיומה היה אומנם למזלה של ההיסטוריה קצר מאוד, אולם באופן לא מפתיעה היא הייתה מאופיינת באלימות ושפיכת דמים נקמנית.
המלחין של המהפכה ההונגרית של 1919 היה אדם ערמומי ובוגדני בשם בלה קון. הוא נולד במה שהיום הוא הכפר הרומני הקטן לליי ב-1886 והחליף את שם משפחתו ל-קון סביב 1904.
לפני מלחמת העולם הראשונה היה קון עיתונאי עבור עיתון אוסטרו-הונגרי. הוא היה מוכר עקב אופיו הקרבי, וככל הנראה הואשם בשלב מסוים במעילה. הוא שירת בצבא האוסטרו-הונגרי במהלך המלחמה, וב-1916 נתפס בידי הרוסים. כאשר בשנתיים שבאו לאחר מכן התאפיינה רוסיה במהפכות, הוא הסכים מרצונו להפוך לסוכן של ה-קומינטרן.
קון הפך לקומוניסט קנאי לאחר שנמשך מאוד לשיטות וההבטחות של האידאולוגיה הזאת. הוא ידע אודות השיטות הברוטליות של לנין, הסכים עימן לחלוטין, והאמין כי הייבוא של סגנון הטרור הזה לארצו יהיה למעשה דבר חיובי.
ב-1918 שלחו אותו הבולשביקים חזרה להונגריה עם סכום כסף גדול וכמה מאות סוכנים ופעילים שונים במטרה הספציפית לבצע מהפכה. התמוטטותה של המונרכיה הישנה והכאוס שנוצר בעקבותיה לאחר המלחמה שיחקו לידיו של קון. כמו מגיפה ביקשו הוא ואנשיו להדביק את החברה המוחלשת באידאולוגיה המזוויעה הזאת אשר הציגה את עצמה בשפה של "חירות" ו"שחרור".
הטקטיקות של קון היו הפחדה והטלת אימה. הוא וקבוצתו ארגנו שביתות, הפגנות והשתמשו באלימות כנגד מתנגדים. הונגריה הייתה במצב של כאוס ורבים בשלטון שלה התנגדו לתכניות של בעלות הברית לשרטט מחדש את גבולות המדינה. בשלב מסוים התבקש קון לקחת חלק בממשלת קואליציה עם הסוציאל דמוקרטים. הצפייה הייתה שקשריו הידועים לשמצה עם רוסיה הסובייטית יהיו שימושיים במהלך משא ומתן עם בעלות הברית המערביות. קון הבטיח כי יוכל לספק את תמיכתה של רוסיה לממשלת הקואליציה החדשה של הונגריה.
אולם כפי שמלמדת ההיסטוריה פעם אחר פעם, כל ניסיון לפייס את הקנאים הוא בלתי אפשרי, וכך היה גם עם קון ב-1919.
אכן, כמחיר עבור תמיכתו, דרש קון את הכרזתה בהונגריה של רפובליקה סובייטית, כמו גם את עליונותם של הקומוניסטים על הסוציאל דמוקרטים. הכוחות המסורתיים אפשרו בטיפשותם את מתן הסמכות לקון, וכמובן שברגע שגורמים שליליים נכנסים פנימה כבר לא ניתן יהיה להוציא אותם החוצה והללו יתחילו בהליך ההשתלטות.
במרץ 1919 הוכרז על הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. קון היה בעל הכוח הדומיננטי של הממשלה החדשה ומיד יצא במסע ליישם תכנית רדיקלית, שכללה בין היתר הלאמה של כל הרכוש הפרטי. הוא השתמש בכנופיות של עבריינים בשם "נערי לנין" על מנת לרצוח ולהטיל אימה על כל מי שנחשב כמפגין תמיכה לא מספקת בשלטון. כמובן שכל המנגנונים הבולשביקיים המוכרים הובאו להונגריה: בתי דין סודיים, משטרה חשאית ו"בתי משפט" מהפכניים.
אולם במהרה הכל יצא משליטה. הונגריה נכנסה לסכסוך גבולות עם רומניה וצ'כוסלובקיה ולאחר מכן אף למלחמה. רומניה פלשה להונגריה, נכנסה לבודפשט ובאוגוסט 1919 הפילה את שלטונו של קון וחבורות העבריינים שלו. הממשלה הזאת התקיימה 133 ימים בלבד. הצבא האדום היה עסוק באותו הזמן עם הבעיות שלו ויכול היה להעניק לקון תמיכה רטורית בלבד.
אולם הקריירה העקובה מדם של קון עדיין לא הסתיימה. הוא נכלא לתקופה קצרה בוינה אולם השתחרר לאחר מכן כחלק מתכנית חילופי שבויים. הוא מצא את דרכו חזרה לרוסיה, בה יכול היה למצוא הזדמנויות חדשות לבצע מעשי זוועה ואלימות.
במהלך שנות ה-20 הוא לקח חלק במלחמת האזרחים של רוסיה והיה אחראי ישיר להוצאה להורג של 50,000 אסירים ואזרחים של התנועה הלבנה, זאת בהתאם להסכמתו של לנין. הנרצחים היו אנשים להם הובטחה חנינה במידה וייכנעו.
מאוחר יותר הפך קון לבעל הסמכות בחצי האי קרים, שם הוא הוציא אל הפועל תכנית אכזרית שקידמה רצח, עינויים וגירושים המוניים. ההערכות הן שהוא פיקח על הוצאתם להורג של בין 60 ל-70 אלף תושבי קרים.
עוד בשנות ה-20 הוא פעל כסוכן הקומינטרן ונסע ברחבי אירופה בניסיון לקדם מהפכות. ב-1921 הוא ביקש לקדם בגרמניה את ההתקוממות הקומוניסטית הכושלת "פעולת מרץ" (März Aktion). הכישלון הזה פגע בתדמיתו בקרב החוגים הקומוניסטיים. הוא נעצר בוינה וגורש לרוסיה, שם הוא העביר את זמנו בהוקעת עמיתיו לשעבר ובתכנון פרויקטים עתידיים.
לבסוף, הגיע הצדק לקון באמצעות האירוניה ההיסטורית. הגעתו לשלטון של יוסיף סטלין שינתה את יחסי הכוחות במדינה והשליט החדש לא סמך על קומוניסטים זרים, במיוחד על כאלו שהיו להם קשרים לבולשביקים הישנים.
סביב שנת 1937 קון נעצר, עונה, ונורה למוות בידי ה-נ.ק.ו.ד. של סטלין באשמת היותו "טרוריסט אנטי-מהפכני". כך, הגיע סופו של רוצח ההמונים בידי אלו אותם הוא ביקש לקדם.
ניתן אולי להסיק שלושה לקחי היסטוריה מחייו של בלה קון: הראשון הוא שלכריתת הסכמים עם אנשים מסוג זה אין כל משמעות אמתית. שנית, אין לזלזל בנקמניות והאכזריות שלהם. ושלישית, בכוח נלחמים אך ורק בכוח שכן לרוב יהיה זה רק כוח פיזי שיוכל לעצור אידאולוגים קנאים.
