אסונות אקלימיים היסטוריים והבהלה המודרנית.

אסונות אקלימיים היסטוריים והבהלה המודרנית.

העדויות ההיסטוריות מציגות כ-300 נרטיבים שונים לאורך התקופות אודות סיפורי מבול. חמישה מהם משמעותיים מאוד עבור התרבות המערבית משום שמציגים את אותה הנוסחה בה משתמשים זורעי הבהלה המערביים המודרניים.

מרבית מיתוסים של מבול שהשתמרו מצגים פחות או יותר את אותה המסגרת הסיפורית: האלים מחליטים להשמיד את האנושות בגלל שהיא החריבה והרסה את גן העדן. המבול הגדול היא השיטה האהובה עליהם לביצוע ההשמדה אם כי לעתים הם משתמשים גם במגיפות או בצורת; תחת ההדרכה או ההשגחה האלוהית, מצליח לבסוף לאורך זמן גיבור צדיק להוביל את האנושות לדרך הישר ומקבל על מעשיו תגמול אלוהי.

סיפור המבול המקראי המופיע בספר בראשית פרקים 6-8 הוא כמובן המוכר ביותר. הקונספט המודרני של חטא ומוסריות מגיע מההשכלה התנ"כית. בני האדם היו רשעים והיו גם ממשיכים ללא חרף להיות כאלו אילולא המבול, למעט אדם מושלם אחד אשר פעל לפי הוראות ומוסריות האל - נֹחַ.

לפי המסורת היוונית, מתואר העידן המנוון של האנושות כתקופה בה לא כיבדו בני האדם לא את נדריהם, לא את הצדק ולא את המעלות הטובות שלהם. האל הראשי זאוס ביקש להשמיד את האנושות כולה, אולם הטיטאן פרומתאוס הזהיר את בנו, דאוקליון, אשר יחד עם אשתו פִּירָה שרד את המבול והוביל את האנושות לדרך הישר בכך שפייס את זאוס. צאצאיו של דאוקליון, ההלנים, הפכו לצורה המושלמת של האנושות.

עלילות גילגמש האכדיות כפי שמופיעות על לוח האבן ה-11 הפכו לחלק מהאפוס של גילגמש סביב תחילת המאה ה-12 לפנה"ס. ביצירת כתבי יתדות מפורסמת זו הגיבור הוא אות-נפישתים הפועל להבטחת המשך כל החיים הנמצאים תחת סכנה עקב שינויי האקלים הנשלטים בידי האלים. לא ניתנת הסיבה להחלטה הזאת להטביע את האנושות, אולם האל אֶאָה מזהיר את אות-נפישתים ובכך מצליח למנוע השמדה מוחלטת. האלים מתחרטים על ההחלטה ומעניקים לגיבור חיי נצח.

באפוס של המלך החכם אַתְרַחַסִס, שעותק מוקדם שלו נמצא מסביב תחילת המאה ה-16 לפנה"ס, מקבל המלך הזה אזהרה לבנות תיבה ולהתכונן למבול. במקרה זה, רוצה אל מזג האוויר אֶנְלִיל להשמיד את בני האדם שוכני הערים. הוא עושה זאת כל 1200 שנים, כאשר בכל פעם הוא משתמש או במגיפה, או בבצורת או במבול. לפי הסיפור הזה, זאת היא אוכלוסיית היתר הצפופה העירונית והרעש והזיהום הנלווים לכך אשר גורמים לאל לעשות זאת.

במיתוס השומרי מסביב תחילת המאה ה-19 לפנה"ס מופיע המלך זיאוסודרה, צורה קדומה יותר של נח. במקרה זה הופכים האלים לעוינים כלפי בני האדם עקב הרעש וההפרעות הכלליות הנתפסות האחרות שהם גורמים להן. הפתרון האלוהי לבעיה זו הוא לטהר את האנושות באמצעות המים. האל אֶנְכִּי מזהיר את הגיבור הצנוע והצייתן אשר בונה תיבה ובכך מציל את האנושות מהשמדה ואשר מתחילה מחדש, ולאחר מכן הוא זוכה בחיים כמו של אל בשלב החדש הזה בהתפתחותה המוסרית של האנושות.

הנרטיבים החוזרים והנשנים של המבול לאורך הדורות הם תוצר של הזיכרון העממי. חברות מסורתיות רבות חוו אסונות מקומיים שונים והעבירו לאחר מכן את הסיפור שלהם לאחרים. הצפות מקומיות, דרך משל, היו שכיחות מאוד במסופוטמיה, אולם לא היו נהרות רבים שהיו מאפשרים אירועים בסדר גודל כזה באזורי כנען, ועל כן ההתפתחויות הנרטיביות התרחשו מסורתית ודרך השפעות חיצוניות.

המטרה של המיתוסים הייתה לווסת את ההתנהגות האנושית על ידי שכנוע אנשים שחיים עירוניים מוצלחים הם לא בהכרח הטובים ביותר ופוגעים בעולם עד כדי כך שיש לצפות לתגובה אלוהית. עבור האנשים הקדומים, היו שינויים אקלים תופעה מוסרית-אלוהית מובנת שהתבססה על כתבי קודש שונים. בני האדם האמינו בכך משום שהאמינו במקור הסמכותי של האירועים.

התרבות המערבית מחזיקה במסורת ספרותית ארוכה של נרטיבי שינויי האקלים. פליטת דלק מאובנים, גזי חממה וכלורופלואורופחמנים הם רק הדים אחרונים לאותם תחומים מוכרים שתמיד קשרנו עם הצלחת החיים המתורבתים. שינויי האקלים והשיטפונות הנלווים לכך הם חלק מהחוויה האנושית והעולמית מאז ומעולם.

ללא הקונטקסט ההיסטורי, יכול להיווצר הרושם שהאירועים האקלימיים החריגים של השנים האחרונות הינם ייחודיים לעידן המודרני בלבד, וכי בצורות ושיטפונות בסדרי גודל עצומים לא התרחשו לפי השימוש האנושי בדלק מאובנים.

אולם המציאות היא שמזג אוויר קיצוני התרחש בקביעות מונוטונית במשך מיליוני שנים. נציג להלן מספר דוגמאות בודדות בלבד מתוך אינספור האפשריות אודות מקרי אקלים קטסטרופליים בעברו של כדור הארץ, רבים מהם הקדימו בהרבה את המהפכה התעשייתית.

* במהלך שנות הרעב הרוסי של 1601-1603 הוביל מזג אוויר קיצוני למותה של שליש מהאוכלוסייה.

* הרעב הבנגלי של 1770, שנגרם מבצורת ממושכת, הוביל למותם בדרום אסיה של 10 מיליון אנשים.

* ההוריקן האטלנטי הגדול של 1780 לקח את חייהם של קרוב ל-30 אלף מתושבי האיים הקריביים.

* הברד של 1888 בצפון-מזרח ארה"ב היה כה קיצוני שכל האזורים מ-מיין ועד מפרץ צ'ספיק כוסו בקרח ושלג.

* הגשמים הכבדים אשר נפלו ללא הפסקה במשך מספר ימים ב-1889 הובילו להצפות גדולות אשר גרמו למותם של כ-2000 תושבי ג'יימסטאון, ארה"ב.

* ב-1893 פגע הוריקן קטסטרופלי באיים הימיים של ג'ורג'יה, ארה"ב, והוביל למותם של 2200 תושבים, מספר גבוה למדי בהתחשב באוכלוסייה הקטנה של האיים.

* בספטמבר 1900 השמיד הוריקן בדרגה 4 בסולם ספיר-סימפסון את גלבסטון איילנד בטקסס והרג כ-10 אלף תושבים.

* ב-1910 גרמו הצפות אדירות להרס של 400 אלף בתים בטוקיו, יפן.

* גשמים כבדים שנפלו במשך שבועות במיסיסיפי, ארה"ב, ב-1927 הובילו להצפות לאורך של 70 אלף קמ"ר והטביעו ערים ואזורים כפריים שלמים בעומק של עד 10 מ'.

* במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 גרם "אגן האבק" - סופות אבק אדירות - לנזק אקולוגי אדיר לאזור המישורים המרכזי של ארה"ב וקנדה.

כאמור, כל הדוגמאות שהוזכרו לעיל מהוות חלק מזערי וכמעט לא קיים של מספר הדוגמאות אותן ניתן היה להציג.

ניתן לשאול גם מדוע הפכה ה"התחממות הגלובלית" ל"שינויי אקלים"? תקופת ההתחממות שהחלה בשנות ה-80 של המאה ה-20 נעצרה לתקופה מסוימת בשנת 1997, מה שגרם לזורעי הבהילה האקלימית לעבור למונח אחר. כל אירועי ומקרי אקלים קיצוני, בין אם בצורת, הצפה, גלי חום או ברד, נגרמו עתה עקב "שינויי האקלים" והוצגו כהתרחשויות ראשוניות, מקוריות וחסרות תקדים בכל בהיסטוריה האנושית ואשר נגרמו כתוצאה מהשימוש בדלק מאובנים.

תופעה זו הייתה בולטת במיוחד במהלך הבצורת בקליפורניה של 2013-2016, כאשר דרך השידורים של התקשורת המערבית החלו תושבי קליפורניה רבים להאמין שהבצורת הזאת היא החמורה ביותר בהיסטוריה של המדינה האמריקנית הזאת וחלקם אף היו אחוזי אימה כי הבוצרת לא תיגמר ובכך תהפוך את קליפורניה למדבר שומם.

חקר היסטוריית הבצורות של קליפורניה הראה כמובן תמונה שונה. מחקרים של טבעות עצים, משקעים ועדויות טבעיות אחרות תיעדו מקרי בצורת קיצונית מרובים באזור המודרני של קליפורניה במהלך כ-1,000 השנים האחרונות, לרבות מקרים שנמשכו מעל ל-20 שנה - כלומר פי ארבעה מהבצורת הזעומה יחסית של 2013-2016. מקרי בצורת אחרים היו ארוכים בקליפורניה אף הרבה יותר.[1]

בצורת שהחלה באמצע המאה ה-9 לפסה"נ נמשכה לאורך תקופה של 240 שנים. יתר על כן, כחצי מאה לפני תחילתה של הבצורת הזאת החלה להסתיים בצורת אחרת שנמשכה כ-180 שנים. למעשה, האזור הקרוי כיום "קליפורניה" ראה אין ספור בצורות קיצוניות לאורך מיליוני שנים, וכל אחת מהן הגיעה בסופו של דבר לסיומה, לרבות ב-2016.

ללא ספק, לא יהיה זה נכון לומר שהמזג האוויר הקיצוני של השנים האחרונות הוא החמור ביותר בהיסטוריה ובטח שגם בפרה-היסטוריה. במהלך שנות הבצורת של קליפורניה במאה ה-21 המוקדמת הריץ הלוס אנג'לס טיימס כמות אדירה של מאמרים המאיימים כי במידה וארה"ב לא תטיל מסים כבדים על אנרגיית המאובנים ייתכן מאוד שהבצורת תימשך לנצח. העיתון דרש מהקוראים לפעול במידית שכן אחרת תיעלם הצמחייה לחלוטין והמדינה תימחק תחת התנאים הצחיחים.

חרף הצווחות הבלתי פוסקות עקב היסטריית "בצורת מעשה האדם", לא נקבעו לבסוף שום מיסי מאובנים והבצורת בכל מקרה הגיעה לסיומה בתחילת 2016 עם חזרתם של גשמים רבים. כך, לאחר שכשל לבסוף להחדיר אימה מוחלטת על הקוראים נאלץ גם הלוס אנג'לס טיימס לדווח שקליפורניה שוב פורחת:

"זה רשמי: קליפורניה היא 100% ללא בצורת. בפעם הראשונה מאז 2011, המדינה לא הראתה שום אזורים הסובלים מבצורת ממושכת ומציגה תנאים כמעט נורמליים לחלוטין, זאת בהתאם למפה שהוצגה ביום חמישי על ידי מעקב הבצורות של ארה"ב." "המאגרים מלאים, האגמים מלאים, הנחלים זורמים, יש טונות של שלג."[2]

הודות לשינויי האקלים התמידיים, הבצורות באות והולכות. לאחר הבצורת הזאת נהנתה קליפורניה מאחת מפריחות צמחי הבר הגדולות בהיסטוריה שלה.[3] ללא שינויים האקלים התמידיים, הייתה בהחלט יכולה הבצורת של קליפורניה להימשך לנצח. סביר להניח גם כי כאשר תגיע בעתיד לקליפורניה באופן בלתי נמנע הבצורת הבאה יתחילו זורעי הבהלה שוב הכל מהתחלה.

[1] https://www.mercurynews.com/2014/01/25/california-drought-past-dry-periods-have-lasted-more-than-200-years-scientists-say/ [2] https://www.latimes.com/local/lanow/la-me-ln-rain-california-drought-conditions-20190314-story.html [3] https://www.theguardian.com/us-news/gallery/2019/mar/27/californias-poppy-and-wild-flower-super-bloom-in-pictures