קופוט - יחידת העלית הדרום אפריקאית, ומלחמת הגבול של דרום אפריקה ואנגולה.

קופוט - יחידת העלית הדרום אפריקאית, ומלחמת הגבול של דרום אפריקה ואנגולה.

כאשר החל בשנות ה-60 הקומוניזם העקוב מדם להתפשט ברחבי היבשת השחורה, העדיף העולם המערבי לשבת במקום ולצפות, ובמקרים מסוימים אפילו לתמוך בו. עדיין, הממולחים הבודדים הבינו כבר אז במהרה שלנחשול הכאוטי הזה יש מטרה ברורה: לגרש את האירופאים והמערביים מאפריקה ולהשיג דריסת רגל עבור הדיקטטורים המרקסיסטיים והמוני העולם השלישי. האירופאים באפריקה סבלו מהעובדה שאויביהם עלו עליהם רבות במספריהם וכן מבגידות פוליטיות וחוסר עמוד שדרה, אולם עדיין היו ביניהם רבים שעמדו ונלחמו במאבק אפי שנמשך למעשה בצורה כזאת או אחרת עד היום.

לאחר עזיבתן של המעצמות הקולוניאליות את אפריקה, השחקנים האירופאים היחידים שנותרו ביבשת היו עתה פורטוגל, רודזיה ודרום אפריקה. לאחר שנים רבות של שלום, שגשוג ונוחות שהפכו אותו לשאנן, הצליח הממשל הקולוניאלי הפורטוגלי לעשות מעט מאוד בניסיון למנוע את נפילתן המהיר לתהום של הקולוניות אנגולה ומוזמביק; חמור מכך, "מהפכת הציפורנים" הפורטוגלית של 1974 בעלת המאפיינים המרקסיסטיים חיסלה סופית את ממשל "המדינה החדשה" של ראש ממשלת פורטוגל אנטוניו דה אוליביירה סלזאר ועימו גם כל אפשרות לחזרתה של פורטוגל לזירה הבינלאומית. מוזמביק הפכה לדיקטטורה אפריקנית טיפוסית, בזמן שאנגולה התפצלה בין 3 קבוצות של חמושים: "התנועה העממית לשחרור אנגולה" (MPLA), "האיחוד לעצמאות מוחלטת של אנגולה" (UNITA), ו-"חזית השחרור הלאומית של אנגולה" (FNLA).

דרום אפריקה הבינה היטב כי היא ורודזיה הינן הבאות בתור להרס, והחלה לתמוך בשתי הקבוצות האחרות נגד MPLA אשר נתמך בצורה אדירה על ידי ברית המועצות ובמיוחד על ידי קובה. לרוע המזל עדיין הצליח MPLA בעזרת תמיכה זו לתפוס את השלטון באנגולה, ותוך זמן קצר מצא לעצמו מטרה חדשה: דרום-מערב אפריקה, מדינת חסות עשירה במינרלים של דרום אפריקה. "הארגון העממי של דרום-מערב אפריקה" (SWAPO) היה בראשיתו תולדה אפרו-מרקסיסטית ששרדה הודות לתרומות דלות מהגוש המזרחי וממשלות מערביות בוגדניות, אולם עם הזמן החל לתפוס עוד ועוד כוח. ב-1972 הכירו הפוליטיקאים המושחתים של האו"ם באופן רשמי בקיומו, וב-1976 אפשר לו ה-MPLA להשתמש בבסיסים שלו בדרום אנגולה כנקודות התארגנות לתקיפות אל תוך דרום-מערב אפריקה.

שיטת הפעולה של ה-SWAPO לא הייתה שונה שהשיטות של קבוצות הטרור המרקסיסטיות האפריקאיות האחרות של התקופה: לחדור לאזורים חקלאים מרוחקים מעבר לגבול, לרצוח כל אירופאי שנתקלים בו, לשרוף חווה או שתיים ולברוח בחזרה. כפי שתיאר זאת בספרו אחד מחברי יחידת העלית "קופוט" של דרום-מערב אפריקה ארן דוראנד:

"מלאו את הראש שלכם באידיאולוגיות קומוניסטיות מרקסיסטיות. הרימו RPG-7, AK-47 וכמה מוקשים ורימוני יד, לבשו מדי הסוואה קובניים או סיניים וצעדו מעבר לגבול של מדינה אחרת. תירו והרגו את המקומיים שאינם תומכים ברעיונות שלכם. חטפו את תלמידי בית הספר באיומי אקדח, הצעידו אותם לבסיסי האימונים שלכם כדי להחדיר בהם אינדוקטרינציה ולמלא את ראשיהם בשטויות שלכם כדי לאלץ אותם לעשות את מה שאתם עושים. אתם מחפשים חרא ואתם צפויים לפוצץ את הראש שלכם והרעיונות המחורבנים האלה נשפכים על כל החול הלבן והעדין".[1]

אובמבולנד, האזור הצפוני ביותר של דרום-מערב אפריקה, הפך במהרה לשדה קרב, כאשר השבט המקומי אובמבו התפצל בין תומכי למתנגדי ה-SWAPO. המתנגדים ביקשו להשאיר את חיי הנוחות, השגשוג והביטחון של הסטטוס קוו תחת הממשל הנאמן לדרום אפריקה, בזמן שהתומכים ביקשו לגרש את האירופאים מ"נמיביה" ולתפוס את השלטון.

דרום אפריקה הגיבה במהירות והציבה את צבאה בגבול אנגולה- דרום-מערב אפריקה. צבא ההגנה לדרום אפריקה, חרף העובדה כי היה מיומן בלחימה קונבנציונלית, לא הצליח לבלום את כנופיות הפשיטה של SWAPO, זאת בנוסף לעובדה שבאותו הזמן נאסר עליו לחצות את גבול אנגולה. אפשר היה לתפוס את קבוצות הגרילה הפולשות רק באמצעות פעולות מהירות בהרבה והיררכיות פחות מאשר ניתן היה במסגרת הצבאית האיטית, אמצעי שלא היה בשלב זה לדרום אפריקה.

הפתרון הגיע ב-1978 עם הגעתו לאזורי הפעילות של יוהנס דרייר - "הנס החסון" - בריגדיר משטרתי דרום אפריקאי. דרייר שירת ברודזיה בתקופה בה עזרו שירותי המשטרה של דרום אפריקה לשכנתה להתמודד עם התקוממויות הטרוריסטים שלה, שם נחשף לפעולות יחידת העלית הרב-גזעית האדירה של המדינה - "סיירי סלוס". בזמן שהוא הבין את חשיבותה של האוכלוסייה המקומית לצורכי איסוף מידע מודיעיני, הבחין דרייר כי לא ניתן יהיה להשתמש בשיטות ההסתננות של הסיירים הרודזיים באזור השטוח והפתוח של אובמבולנד.

במקום זאת, הוא בחר ביחידת ציידים-מחסלים הניידת ביותר שתעקוב אחר כוחות הגרילה ותרדוף אותם לאורך מרחקים עצומים. בעזרת משאבים מאוד מצומצמים הוא הצליח לגייס 60 אנשי אובמבו שחורים ו-6 קציני משטרה אירופאים לאייש שני טנדרים ושתי מכוניות, ולחמש אותם במעיל רוח. היו כאלו שזלזלו ביחידה הלא מרשימה הזאת על פניו, אולם הללו השתתקו במהירות כבשנת 1979, לאחר מרדף של שבעה ימים, היא יירטה קבוצת מחבלים וחיסלה שניים מהם. זמן קצר לאחר מכן התרחש מרדף ארוך נוסף שבמסגרתו חוסלו טרוריסטים נוספים. תוך שנה בלבד הצליחו אנשיו של דרייר לחסל בין 50 ל-80 פעילי SWAPO מדי חודש.

אולם עדיין פעלה בשלב זה היחידה ללא הכרה רשמית. הכינוי שלה היה "Ops K" והיא התקיימה מכל אמצעי שרק יכלה, לרבות גניבת ציוד ואספקה מבסיסים צבאיים. יתר על כן, משמעות מעמדה הסודי היה שהצבא קיבל את הקרדיט על כל החיסולים שלה. כל זה הוביל לעוינות כמעט מלאה בין היחידה לצבא. 3 שנים מאוחר יותר פנה דרייר לממונים הבכירים והציג להם נתונים סטטיסטיים. חרף הנוכחות המאסיבית של הצבא על הגבול האנגולי, היו ליחידה הזאת יותר מגעים וחיסולים מאשר כל שאר היחידות יחדיו. לאור העובדות החד משמעיות הללו, החל משרד ההגנה סוף סוף להעביר תקציבים ראויים.

הסימן הראשון לתמיכה ממשלתית היה הספקת רכבי נגמ"ש מדגם "היפו" שנועדו להתמודד עם השימוש הנרחב של SWAPO במוקשים. אנשיו של דרייר הציגו את הוכרת התודה שלהם בדרך מאוד לא שגרתית - שימוש בריתוך ודיסק חיתוך בכדי להפוך את הנגמשים הללו לפתוחים בחלקם העליון, הוספת אשנבי תותח והתקנת תושבות נשק היכולות לשאת תותחים קלים בקוטר של 20 מ"מ. המהנדסים הדרום אפריקאים נבהלו תחילה מהעיצובים החדשים, אולם מאוחר יותר החלו בעצמם לשלב את השינויים הללו ברכבים הממוגנים מפיצוצים ומוקשים. היחידה אף קיבלה רכבים ממוגנים ייחודיים משאר הצבא בשם קספיר (Casspir).

לבסוף קיבלה היחידה את השם "קופוט", שמשמעותו היא "לום" (מוט ברזל).

רכבי הקספיר הגדירו למעשה את הטקטיקה של היחידה. הקופוט התפצלה לקבוצות לחימה, כאשר כל אחת הרכיבה כ-40 אנשי אובמבו, 4 אירופאים, 4 רכבי קספיר בעלי נשקים רבים ורכב אספקה ממוגן. הקבוצות סיירו בסבך במשמרות של שבוע שבמהלכן ביקרו בכפרים וחקרו את פעילות ה-SWAPO. ברגע שהיה מתקבל מידע מודיעיני, הציד היה מתחיל: אנשי אובמבו רצו בחזית והצביעו על העקבות באמצעות מקלות ארוכים, בזמן שהקספירים נסעו בקרבה מאחוריהם והתותחנים מלמעלה תצפתו כי אין מדובר במארב.

כאשר התקרבו אנשי היחידה לטרוריסטים אך עדיין לא ראו אותם, קספיר אחד או שניים עברו לעתים קרובת לחזית היחידה על מנת למנוע מהם להתפזר או לנתק נתיב מילוט אפשרי עבור אנשי הגרילה. ברגע שנוצר המגע הגששים נשכבו ארצה בזמן שהקספירים דהרו פנימה ואיגפו את האויב תוך מטח של ירי ורימוני זרחן לבן. במקרה של נפגעים או נוכחות גדולה מדי של האויב, הובאו מסוקים משדה תעופה סמוך אשר סיפקו כוח אש ומודיעין ויזואלי נוסף. אכן, היחסים של קופוט עם חיל האוויר היו ידידותיים בהרבה מאשר עם הצבא.

עדיין, אפילו לפי הסטנדרטים האפריקאים הייתה קופוט תופעה חריגה. אם לא היה די בביצוע פעולות צבאיות כיחידת משטרה רב-גזעית במדינת אפרטהייד, הטקטיקה הלא שגרתית שבה נקטה העמידה את אנשי היחידה בסיכון רב. רכבי הקספיר, בזמן שהיו חסינים מכדורים ומוקשים, עדיין היו פגיעים מאוד לרקטות אר.פי.ג'י., והחלק העליון הפתוח שלהם הפך את התותחנים לפגיעים מאוד במהלך המגע עם האויב, בזמן שהגששים כלל לא היו ממוגנים.

קופוט התעלמה לעתים קרובות מאזורי הפעילות של הצבא, מה שהוביל למספר מקרים של אש ידידותית. מאפיין נוסף היה שיטת הפרס - היחידה קיבלה פיצוי על כל מחבל שנהרג ונלכד, כמו גם הנשק והציוד שלו, מה שהוביל לתחרות מרה בין קבוצות הלחימה שלה.

הקופוט השיגה גם את תמיכתם של מקומיים רבים בכך שהפעילה מערכה מאולתרת שבמסגרתה אנשיה התייחסו לילידים המקומיים בלבביות רבה וכן הגנו עליהם מפני הפשיטות של ה-SWAPO. במקביל, הם עיטרו את הפגושים והצמיגים של הקספירים בגופות של הטרוריסטים בכדי להרתיע את התומכים שלהם. חלק מחברי הקופוט היו בעצמם חברי SWAPO לשעבר. בדומה למה שהתרחש בקרב סיירי סלוס הרודזיים, שבויים טרוריסטיים כישרוניים במיוחד קיבלו את ההצעה להצטרף לקבוצות הלחימה, בזמן שאחרים הועסקו בתשלום כעובדי חוות או טבחים. יחד עם זאת, מרבית הלחימה בוצעה על ידי האירופאים משום שאנשי אובמבו רבים פחדו להשתתף בקרבות.

התושייה והברוטליות של היחידה החדשה בהחלט השתלמו. חרף הניסיונות הבלתי פוסקים של ה-SWAPO להטיל טרור על אוכלוסיית דרום-מערב אפריקה, מעט מאוד מהפעולות שלהם צלחו, ואלו שכן זכו בנקמה. לא ניתן להציג במסגרת מצומצמת זו את כל המבצעים של הקופוט, בעיקר בהתחשב בעובדה שרובם התפתחו באופן לא מתוכנן מסיורים שגרתיים, אולם המקרה הבולט שניתן להצביע עליו היה ההגנה של צואמב; באירוע זה הצליחה היחידה ליירט בהצלחה מעל ל-150 מחבלים שעשו את דרכם לעיירת הכרייה הקטנה הזאת עוד לפני שהצבא הספיק בכלל להגיב. השבויים הודו מאוחר יותר כי קיבלו הנחיות לשרוף את צואמב עד היסוד.

בשיא כוחו, היה SWAPO כוח מאיים אכזרי ורציני מאוד. אנשיו חומשו בידי הסובייטים, אומנו בידי הקובנים ועברו שטיפת מוח שהפכה אותם לקיצוניים צמאי דם; אפילו צבא ההגנה לדרום אפריקה, אחד הצבאות הכישרוניים בעולם, התקשה להתמודד מולו. אולם יחידת הקופוט, מצדה, אפילו לא הציבה שומרים במהלך הליליות במחנות שלה באזור הסבך, זאת הודות לתדמית שלה לבדה.

אנשי ה-SWAPO ראו בצבא ההגנה לדרום אפריקה אויב מר, אולם היה זה אויב מוכר שניתן היה להבין אותו. אולם כאשר הם שמעו את רעש המנועים הייחודי של רכבי הקספיר או הבחינו במדי הזית של שוטרי הקופוט, פעמים רבות גם לוחמי הגרילה הממולחים ביותר ברחו על נפשם.

אפילו גדוד 32 המעורב גזעית גם כן של הצבא, אשר זכה לכינוי "הנוראים", לא הצליח להחדיר כזאת אימה בלבבות של הטרוריסטים. התדמית של הקופוט הייתה שאנשיה רודפים אחרי המטרה שלהם עד אשר תופסים אותה ושום דבר לא עוצר את אנשי "ה-לום" בדרכם, רעיון שהיה מפחיד יותר מכל מארב אפשרי, ואפילו במקרה של כניעה לא הייתה וודאות לרחמים.

לאחר שהבינה דרום אפריקה כי אין יותר ברירה עקב הפעילות החבלנית והתעלמה מהאו"ם ואפשרה לחייליה לחצות את הגבול אל תוך אנגולה, החלו הטרוריסטים להשתמש במזרקים עם חומר בנזדרין שכן תקוותם היחידה הייתה להגיע לבסיסים של הקופוט עמוק בתוך אנגולה ולא רק מעבר לגבול. מעטים הצליחו שכן כישורי הגששות של אנשי אובמבו, אותם הם רכשו עוד בילדותם בתור רועי עדרים, היה יוצאים מן הכלל, וגם הקספירים תמיד מיהרו להגיע.

בסופו של דבר, העובדות דיברו בעד עצמן. במהלך 11 שנות מלחמה התרחשו מעל ל-1600 מגעים עם האויב, קרוב ל-3700 טרוריסטים נהרגו ונתפסו כנגד 153 שוטרים שנהרגו ו-949 שנפצעו. המשמעות הייתה שהמאזן לטובת הקופוט היה פי 25 גדול יותר, זאת בהשוואה לצבא אשר החזיק במאזן של פי 11 בלבד. כל זאת בהתחשב בעובדה שמספרם הכולל של אנשי הקופוט מעולם לא עלה על 1000.

לאדם הממוצע מבחוץ שלא היה מעורב בהתרחשויות נראו לוחמי הקופוט כנראה כברברים - מלוכלכים, לוחמניים ולחלוטין חסרי רחמים. האפרטהייד הדרום אפריקאי היה ללא ספק המפלצת האהובה הן של המזרח הקומוניסטי והן של המערב המעורער. כך, ברגע שקיומו של קופוט נחשף לרבים, גם היחידה הזאת הפכה למטרה. האנשים שדממו להבטיח שאוכלוסיית דרום-מערב אפריקה יכולה לישון בשקט בלילות הוצגו על ידי הפוליטיקאים והעיתונאים אשר מעולם לא יצאו ממשרדיהם הנקיים כקצבים נבזיים.

קופוט פורקה ב-1989. הווטרנים שלה פנו לעיסוקים חדשים או התפזרו בעולם כקבלני אבטחה פרטיים. הממשלות המודרניות של "נמיביה" ודרום אפריקה מעדיפות להתעלם מהם לחלוטין - ובהתחשב במסורת האפריקאית של השמדת כל אופוזיציה אפשרית, זאת היא כנראה התוצאה העדיפה בהרבה.

תוצאות מלחמת הגבול של דרום אפריקה אינן לגמרי ברורות. בזמן שדרום אפריקה לא הצליחה לשמר את דרום-מערב אפריקה, היא חיסלה למעשה את היכולות הצבאיות של SWAPO ובכך מנעה ממנה מלהקים דיקטטורה אפריקאית עקובה מדם נוספת; היא אילצה אותם לדבוק באמצעים פחות או יותר דמוקרטיים לשמירה על השלטון. אכן, חייבת נמיביה המודרנית את היציבות והשלווה שלה לאנשי קופוט, צבא ההגנה לדרום אפריקה וההקרבות ההיסטוריות שלהם, לא משנה עד כמה מנסה הממשלה הזאת להכחיש זאת.

[1] Arn Durand, Zulu Zulu Golf: Life and Death with Koevoet, Zebra Press, 2011.