היג'רה - ג'יהאד באמצעות הגירה.

 היג'רה - ג'יהאד באמצעות הגירה.

כיום, רוב יבשת אירופה מוצפת במסתננים בקצב חסר תקדים בכל ההיסטוריה האנושית. סדר הגודל של התופעה בהחלט מראה שלא מדובר בשום "משבר פליטים", אלא שזאת היא "הִיג'רה" לכל דבר ועניין.

במהלך העשורים האחרונים גדל מספר המסגדים במערב בצורה אדירה, כמו גם מספר המדרשות ואין ספור ארגונים מזרח תיכוניים הפועלים באירופה וצפון אמריקה. המערביים, מצדם, נכנעים לאין ספור דרישות מצד המהגרים, כגון קריאות בדציבלים גבוהים לתפילות, חמש פעמים ביום; שעות פעילות נפרדות לגברים ונשים בחדרי כושר ובריכות; מזון חלאל; צילום לרישיון נהיגה עם כיסוי חג'אב, וכן לבישת כיסויי ראש ופנים במקומות עבודה; חדרי תפילה ציבוריים מיוחדים; עסקאות פיננסיות התואמות לשריעה; מחיקת דמויות "פוגעניות"; השבעות רשמיות על קוראנים במקום ספרי התנ"ך המקובלים; נטרול השפה הרשמית מתיאור מעשי הג'יהאדיזם; התיקון של מה שנקרא "תוכן פוגעני" בסרטים ובתוכניות טלוויזיה, ועוד.

ג'יהאד באמצעות ההגירה זאת היא בוודאי לא תופעה אשר החלה במאה ה-20 אלא שורשיה חוזרים עוד לנביא המזרח תיכוני במאה ה-7. לפי המסורת שלהם, בשנת 622 הוא ביצע את מסע ההגירה שלו יחד עם חסידיו מ-מכה ל-יתריב, עיר שהוא שינה בהמשך את שמה ל-מַדִינָה. היה זה לאחר ההיג'רה הזאת שהפך הנביא ממטיף של רעיונות דתיים למנהיג פוליטי וצבאי ובכך הוביל לאלימות הג'יהאדיסטית הגדולה שבאה לאחר מכן. אכן, מציין לוח השנה של מאמיניו את ההיג'רה, לא את תאריך הולדתו או מועד "ההתגלות" הראשונה שלו, בתור מועד תחילתה של הדת הזאת, מה שמרמז גם שהיא לא רואה את עצמה כשלמה ללא המרכיבים הפוליטיים והצבאיים שלה.

ההגירה בשם הדת, דהיינו לעבור לארץ חדשה בכדי להביא את הדת אליה, נחשבת בדת זו כמעשה ראוי ביותר, למעשה כקדושה. כפי שכתוב בספר הקודש המזרח תיכוני: "העוזב את ארץ מולדתו על מלחמת אל, יראה כי רבים אשר עשו כמוהו לקחו חלקם מאל. הנוטש את נחלתו מאהבתו אל ד' ונביאיו, שכרו גדול מאוד, גם אם המוות ישיגהו בדרך כי אל סלח ורחום הוא." (4, צה) "האנשים אשר האמינו בך ויעזבו את בתיהם וישליכו מנגד את הונם ואת חייהם בעבור מלחמת אל, ויעזרוך ויושיעוך, לאחים יחשבו יחד; אמנם המאמינים אשר לא עזבו את בתיהם לא יחלקו עמכם עד יצאו אתכם בצבא." (8, עב) "אמנם לעוזבים את בתיהם אחרי הכנעם, ולנלחמים ומחכים לאל, להם אדונך סלח ורחום הוא." (16, קי) "אתם עבדי המאמינים! הן ארצי רחבת ידים; לכן עבדוני!" (29, נו) קבוצה ג'יהאדיסטית שהתגוררה בבריטניה אשר זכתה לפרסום תקשורתי לאחר ששיבחה באירוע מסוים ב-2002 את פיגועי ה-11/9 שייכת לרשת של הג'יהאד הסלפי שמרכזו בערב הסעודית ואשר קוראת לעצמה "אל-מוהג'ירון" - "המהגרים". אפילו במסגד אל-אקצא ניתן לשמוע הטפות על תפקידם של המהגרים לאירופה להשתלט עליה "בשם הח'ליפות המתקרבת" ובאמצעות הילודה.[1]

כאמור, ההיג'רה המודרנית אינה משבר הומניטרי, ואפילו המדינה האסלאמית פרסמה מסמך פומבי תחת הכותרת "לוב: השער האסטרטגי עבור המדינה האסלאמית". זהו שער לאירופה. במילים אחרות, המסמך קרא על המאמינים לנסוע ללוב ולעבור משם "כפליטים" לאירופה. מסמך זה מספר לג'יהאדיסטים לעתיד שנשק מהארסנל של קדאפי מצוי בשפע וקל להשגה - וכי למדינה "יש חוף ארוך והיא צופה על המדינות הצלבניות הדרומיות, אליהן ניתן להגיע בקלות אפילו בסירה בסיסית."[2] לשם כך יש צורך במאות אלפי מהגרי היג'רה.[3] מנהיג בכיר באל-קאעידה אנוואר אל-עוולקי נהג להטיף בסרטונים שלו שהמאמינים הגרים במערב חייבים או לחזור למזרח התיכון או לקדם את הג'יהאד. אכן, מתירות רוב הפתוות לחיות בארצות הכופרים רק מסיבות חריגות כגון: אי יכולת פיזית לחזור כגון עקב גיל או נכות, חוסר יכולת כלכלית לרכוש את האמצעים הדרושים לעזיבה או סכנה מיידית עקב הנסיעה. כמה פתוות גינו אפילו סוחרים מזרח תיכוניים אשר נכנסו לאזורי הכופרים לצורכי מסחר.[4]

כמובן שלא כל מאות אלפי הנכנסים לאירופה מצפון אפריקה הם ג'יהאדיסטים, אולם לא בוצע שום ניסיון לסנן ולבדוק את המהגרים האם הם נאמני שריעה אדוקים, וכל ניסיון כזה מיד מכונה "אסלאמופוביה", זאת חרף העדויות הוודאיות שאנשי המדינה האסלאמית נמצאים בין אותם המהגרים.[5] אכן, כל ניסיון לבלום את ההיג'רה מעלה מיד האשמות בדבר "נאציזם" ו"גזענות". הוושינגטון פוסט אף קישר את המתנגדים להגירה הזאת לנאציונל-סוציאליזם אשר ביקש את השמדתם של מיליוני יהודים בשנות ה-30 של המאה ה-20.[6] על כן, אף אחד לא מעלה אפילו את השאלה מדוע דווקא אירופה מחויבת לקבל את המהגרים? מדוע הם לא הולכים לערב הסעודית או כל מדינה מזרח תיכונית אחרת העשירה מנפט ובעלת אזורים ריקים רבים?

המערביים המאופיינים "בראש פתוח" וליברליזם מאמינים כי מדובר בלא יותר מעוד דת המבקשת ייצוג וביטוי. הם אינם מבינים כי מדובר בדוקטרינת הגירה אסטרטגית בת 1400 שנים, וכי ההיג'רה נועדה לא פחות מלהכניע חברות מדתות אחרות ולסלול את הדרך להמרה דתית מוחלטת או יישום תנאי עומר.

ב-2009 פורסם ספר תחת הכותרת "סוס טרויאני מודרני: דוקטרינת ההגירה האסלאמית"[7] מאת פרופ' סם סולומון המתמחה בחוקי השריעה ואליאס אל-מקדיסי המומחה ללימודי הדת המזרח תיכונית שגם הוא היה בעבר חלק ממנה, ואשר פרסמו שנה לאחר מכן גם את הספר "אל-יהוד: עוינות אסלאמית נצחית והיהודים"[8]. בספרם מ-2009 הם מסבירים בצורה מצוינת את הגירת המזרח תיכוניים לדאר אל-חרב, "בית המלחמה", כצו עם בסיס בדוקטרינה הדתית, ומציגים את התהליך כשלב אחר שלב של אסטרטגיית כיבוש זו. מדובר באסטרטגיית מעבר שאותה הם מאפיינים בתור הצעד החשוב ביותר בהפצת ההיערכות לג'יהאד והתפשטותו. תחת מעטה מערכת השקרים החוקית שנקראת "תקייה", נועדה שיטת ההגירה להכניע את התרבות המארחת וליישם לבסוף את חוקי השריעה.

השלב הראשון של התהליך כולל בדרך כלל פעילויות חיוניות לבניית נוכחות פיזית. הוא מורכב מקריאות פומביות לתפילה; הקמת בתי ספר, ספריות, מרכזי מחקר והוראת ערבית. בשלב הזה של ההיג'רה מותר למאמינים לעסוק ב-חראם, כלומר פעולות אסורות, מתוך הכרח להקים ולהעצים את הקהילה – "האומה". חוקי ספר הקודש שלהם, כגון האיסור על ידידות עם כופרים, מושעים בזמן שהמטרות של ההמרה הדתית העתידית של המקומיים מתוכננת באופן שיטתי. בשלב הראשוני שלה משתלבת ההיג'רה במערב משום שאזרחיו הנאיביים רואים בשגוי את ההגירה ככלכלית בעיקרה - עלייה לרגל לחיים טובים יותר.

המסגדים הופכים למרכזי הכוח והפעילות של התכנון האסטרטגי. הפעילים מחפשים תמיד מצטרפים חדשים בכדי להרחיב ולהעצים את הקהילה הקיימת. המנהיגים מציעים סיוע ועידוד בתחומי בתי ספר, דיור, פולחן במסגדים, שווקי חלאל ושירותים אחרים על מנת לשלבם בחדשים הראשונים ולצרף אותם לקהילה המקומית. סוכנים של מסגדים מקומיים, הערוכים תמיד לכבוד מהגרים חדשים ומומרים פוטנציאליים, עוסקים למעשה בצורות עדינות של אינדוקטרינציה ומשטר על חברי הדת המקומיים. בניית המסגדים מוצגת בשלב זה למקומיים כלא יותר מבנייה מיטיבה של מקומות תפילה. אולם המטרה האמתית הינה סמויה, זו של ביסוס נחרץ של זהות מזרח תיכונית תכליתית לא משתלבת לקידום מטרת ההשתלטות. ברגע שהתגבשות הקהילה הזאת מתרחשת מתחת לרדאר, מתחיל מאבק מכוון למען מתן מעמד מיוחד עבור השריעה. כפי שנכתב בספרי הקודש המזרח תיכוניים, הפרדה מבני דתות אחרות היא תוצאה טבעית של קידום ההיג'רה.

ככול שאוכלוסיית מהגרי ההיג'רה מגיעה למספרי מסה קריטית כך גם השינויים מתחילים להיות בולטים ובוטים יותר. עם הזמן, קוד הלבוש, שמתחיל לרוב עם החיג'אב במובלעות המגורים המופרדות ומתקדם אל עבר כיסוי מוחלט של ה-ניקאב במרחב הציבורי, מפריד בין נשים "מאמינות" לגברים ולנשים המקומיים. בסופו של דבר, כאשר האוכלוסייה המארחת מתוודעת למה שהיא מאמינה כלא יותר מדרישות האדיקות הדתית, מועלות דרישות גם להפרדה במתקנים ציבוריים, במקומות העבודה, בבתי ספר ובאוניברסיטאות. בקשות למזון חלאל, עסקאות פיננסיות תואמות השריעה והוספת חגים אסלאמיים ללוחות השנה הציבוריים מעלים עוד יותר את הקהילה המהגרת למעמד מיוחד שהופך אותם לנפרדים ונבדלים.

כל הדרישות הללו מוצגות כאמור תחילה כלא יותר מניסיונות מיטיבים הבאים לתת מענה לדרישות הדתיות של מהגרים אדוקים. כל פעולה לבלימת התופעה נחשבת לאפליה דתית. כאמור, מתחילות דרישות ללבישת חג'אב גם בצילומים, הפרדות בבריכות וחדרי כושר וכו'. כפי שסולומון ואל-מקדיסי מסבירים, מה שעומד מאחורי זה הוא להרגיל את החברה המארחת למבנים, מנהגים, חגים, לבוש ומזון מזרח תיכוניים. המהגרים החדשים מקבלים עידוד מבני דתם להפוך לאזרחים, להצביע ולהתמודד על משרות פוליטיות בכדי להעלות את ההשפעה של ה-אומה.

ברמת האוניברסיטאות, סטודנטים מהגרים עוברים אינדוקטרינציה להפוך לתומכים בדתם, עוסקים בפעילויות בין-דתית וב-דעוה או תעמולה דתית והמרה, וכן מתאמנים לג'יהאד. פרופסורים מקומיים מתבקשים באמצעות ה-זכאה או תשלומים לקיים קורסים המועדפים למהגרים ולכתוב ולדבר בפומבי כדי לקדם את דתם. המענק של הנסיך הסעודי אל-וליד בן טלאל בגובה של 20 מיליון דולר למרכזי לימוד אסלאמיים באוניברסיטאות הרווארד וג'ורג'טאון, למשל, הייתה מחווה להבטיח פרסומים "מחקריים" חיוביים כלפי דתו.

"סוס טרויאני מודרני" מראה שהמזרח תיכוניים צוברים כוח ומסה במדינה המארחת, ולאחר מכן מתרחש ביסוס הזהות, כמו גם חיזוק התשתית שלהם במסגדים, בתי ספר, מועדונים, ארגונים וכלי התקשורת. דוקטרינת התקייה פועלת היטב כאשר הם מסתתרים מאחורי תכתיבי המסירות הדתית שלהם ומקדמים שינויים תרבותיים בארצות הכופרים. בשלב המתקדם יותר הזה, נעשים ניסיונות להשתיק את המתנגדים ולחזק קשרים. השימוש הנבון ב-זכאה מעלה את התפיסות החיוביות לכאורה כפיהם וכלפי דתם, זאת מצד הפוליטיקאים, אנשי תקשורת וארגונים אחרים. לדוגמה, במהלך השנים האחרונות הועלמו מאוצר המלים הציבורי המילים "ג'יהאד" או "איסלמופשיזם", והמילים "אסלאם" ו-"טרוריזם" כמעט ואינן נאמרות באותו המשפט. בהולנד, למשל, התופעה בקיצונית הזאת אף הובילה להירצחם של הפוליטיקאי פים פורטאון ושל יוצר הסרטים תאו ואן גוך אשר הפיק סרט אודות היחס הנוראי לנשים במזרח התיכון, והפוליטיקאי שמבקר רבות את דתם של המהגרים - חרט וילדרס - זוכה לאיומים קבועים על חייו.

ככל שההמרה הדתית והתרבותית של התרבות המארחת מתקדמת יותר ויותר, כך מתחילות גם ההכנות ללימודי הכישורים הנדרשים עבור הג'יהאד. צעירים ג'יהאדיסטים עשויים לנסוע לארצות מוצאם להמשך אינדוקטרינציה והכשרת טרור. התפתחות זו נראתה בבירור בקהילות סומליות במדינות ארה"ב מינסוטה וטנסי. הללו נסעו לסומליה ונפגשו עם קבוצת א-שבאב הקשורה לאל-קאעידה.

ככל שקהילת המהגרים מתבססת ומתחילה להפעיל כוח ניכר יותר בזירה הפוליטית, כך גם מופעל לחץ רב יותר על הפוליטיקאים להתיר את פסיקות בתי משפט השריעה בתמורה לקולות של המצביעים המזרח תיכוניים. התופעה בולטת במיוחד בבריטניה בה פועלות כיום במקביל שתי מערכות משפטיות. התושבים המזרח תיכוניים של המדינה המארחת נדרשים על ידי הקהילה שלהם למלא אחר חוקי השריעה במקום מערכת המשפט המדינית. יתרה מכך, מספר החלטות משפטיות של שופטים מקומיים באירופה אף התייחסו לחוקי השריעה כסטנדרט לפסקי דין הנוגעים למהגרים.

כפי שכותבים סולומון ואל-מקדיסי, ההיג'רה היא בפועל ניסיון פוליטי מקיף וישיר לערער את התרבות והערכים של המדינה המארחת ולהחליפם בדת המזרח תיכונית ובשריעה. זוהי הגירה ערמומית המבקשת לשנות את התרבות, ההתנהגויות, המנהגים, הכללים והחוקים של החברה המקומית כדי להפיץ את דתה ולהקים מדינה אסלאמית. שלבי ההיג'רה ניכרים מאוד ברמות השונות בכל החברות המערביות כיום, שהיא למעשה גם התרבות היחידה המוכנה לקבל ולספוג זאת. אכן, למרבה האירוניה, החברות הדמוקרטיות הפתוחות בעלות עיקרון חירויות הביטוי, הדת וההתכנסות הניתנות על ידי החוקים או החוקה, הן שאפשרו למעשה את התהליך הזה שמוביל לקראת צמצום והיעלמותן של החירויות הללו.

[1] https://www.timesofisrael.com/breed-and-conquer-europe-al-aqsa-preacher-exhorts-muslims/

[2] https://www.mirror.co.uk/news/world-news/isis-set-sights-libya-gateway-5183873

[3] https://www.dailymail.co.uk/news/article-2958517/The-Mediterranean-sea-chaos-Gaddafi-s-chilling-prophecy-interview-ISIS-threatens-send-500-000-migrants-Europe-psychological-weapon-bombed.html

[4] Davis-Secord, Sarah, "Muslims in Norman Sicily: The Evidence of Imam al-Mazari’s Fatwas", Mediterranean Studies 16, (2007): 54.

[5] https://www.breitbart.com/national-security/2015/09/01/islamic-state-terrorists-caught-crossing-into-europe-posing-as-refugees/

[6] https://www.washingtonpost.com/news/worldviews/wp/2015/09/02/europes-current-anti-migrant-rhetoric-carries-echoes-of-1930s-anti-semitism/

[7] Sam Solomon and Elias Al Maqdisi, Modern Day Trojan Horse: The Islamic Doctrine of Immigration, ANM Publishers, 2009.

[8] Sam Solomon and Elias Al Maqdisi, Al-Yahud: Eternal Islamic Enmity and the Jews, Publishers Solution, 2010.