המסוגלות והיכולת בתור המניעים ההיסטוריים.

 המסוגלות והיכולת בתור המניעים ההיסטוריים.

בעבר שוחחנו על הטענות המגוחכות כלפי כריסטופר קולומבוס המאשימות אותו ב"גזענות" וכי החל במסע של רצח עם כלפי הילידים, טענות אשר בפועל הינן לא יותר מחלק קטן מהנרטיבים המעוותים של תנועת ה"נעורות" המקדמת את התפיסה שכלל האירופאים ההיסטוריים היו למעשה לא יותר מאנשים נוראים.

העיוות הזה הוצג בבירור בארה"ב במהלך קיץ 2020 בפרעות שהתרחשו לאחר מותו של ג'ורג' פלויד שבמסגרתן הושחתו לא רק הפסלים של קולומבוס אלא גם של הגיבורים המסורתיים האחרים של התרבות המערבית בטענה שהגברים שהם מייצגים היו כולם "גזענים" ואיכשהו היו מעורבים בסחר העבדים של אפריקאים.

הבעיה עם ההשקפה המושרשת הזו היא שהיא מתעלמת לחלוטין מעובדה אחת פשוטה: במידה והאירופים אכן היו תוקפניים או נצלניים כלפי התרבויות האחרות, היה זה לא בגלל שהם היו אלימים מטבעם - השקפה שהיא למעשה אכן גזענית בבסיסה - אלא פשוט היה זה בגלל שהם היו מסוגלים לעשות זאת. וזאת היא השורה התחתונה, הבסיסית, היסודית והשורשית של כל ההיסטוריה: יכולת.

האירופים לא הביסו או עקרו אינדיאנים אמריקאים, שיעבדו אפריקאים והובילו לקולוניזציה של אחרים כי הם חיו על פי איזושהי אמונה לוחמנית חסרת תקדים ספציפית לאירופאים וזרה לגזעים האחרים. למעשה, היה זה בדיוק להיפך: הם עשו זאת משום שהם - בניגוד לילידים האינדיאנים, שחורים וכו' - היו מסוגלים לעשות זאת. וההבדל האדיר הזה הוא המהותי.

במידה ואינדיאנים פרה-קולומביאנים היה מפתחים ספינות העומדות במסע הטרנס-אטלנטי, או כלי נשק מתקדמים, או מצפנים, או צבא מאורגן ומתוכנן, והם היו מגיעים לחופי אירופה הפרימיטיבית יותר, מה ניתן לצפות שהיו עושים? האם הם היו כובשים ומכניעים את המקומיים, או שהיו מסתכלים על הפראים החיוורים הנחותים ו"מכבדים" אותם בשם "הגיוון" ומשאירים אותם לעצמם מבלי לפגוע בהם? מה אם השחורים מדרומית לסהרה היו יותר מתקדמים טכנולוגית או צבאית מאשר שכניהם בצפון בתקופה המוקדמות יותר בהיסטוריה ועל כן יכלו בקלות לשעבד אותם? האם הם היו עושים זאת או היו עוזרים להם להתקדם בשם "הרב-תרבותיות"?

אלו הן הִיפּוֹתֶטִיּוֹת שאף אחד לא שואל או מעוניין לשאול שכן התשובות לשאלות ה"מה אם" הללו ברורות כשמש. לא ניתן בסופו של דבר לטעון שהתרבויות הפרימיטיביות לא הגיעו למצב כה מתקדם מבחינה צבאית או טכנולוגית בגלל שאנשיה היו עם שליו וחסר שאפתנות. בדרכם המוגבלת - שהוגבלה לחיצים, קשתות וחניתות - גם האינדיאנים וגם השחורים לחמו ללא הרף ביניהם ונגד אחרים לכל אורך ההיסטוריה שלהם, הרגו, אנסו, שדדו ושעבדו או מכרו לעבדות את אנשי השבטים האחרים.

"כשחושבים על אמריקה הפרה-קולומביאנית, תשכחו ממה שראיתם בסרטי דיסני [הכוונה היא לאנימציה של 1995 - 'פוקהונטס']. חשבו 'עבדות, קניבליזם והקרבה אנושית המונית'. מהאצטקים ועד ה-אירוקוי, אלו היו החיים בקרב העמים הילידים לפני שקולומבוס הגיע. חרף כל הדיבורים של הזועמים והילידים על העבדות האירופית, מסתבר שאמריקה הפרה-קולומביאנית הייתה למעשה מחנה עבדים אחד ענק."[1] "הרבה לפני שהאירופאי הלבן ידע שקיימת יבשת צפון אמריקה, האינדיאנים מהמישורים הצפוניים טבחו בכפרים שלמים ... ולא סתם הרגו, אלא ביצעו גם הטלת מום. הם כרתו ידיים ורגליים, הראשים של כל הגופות קורקפו, השרידים נותרו מפוזרים ברחבי הכפר שנשרף".[2] "לוחמים משועבדים [אינדיאנים] סבלו לפעמים מהטלת מום או עינויים [מאינדיאנים אחרים] שעלולים היו להסתיים במוות כחלק מטקס איום עבור קרובי משפחה שנהרגו בקרב. כמה אינדיאנים כרתו רגל אחת מהשבויים שלהם כדי למנוע מהם לברוח".[3]

בעולם השלישי, ובמיוחד דרומית לסהרה, המקומיים עדיין מתייחסים כיום בצורה מזוויעה כזאת לבני עמם ותרבותם. במידה וזה האופן בו התייחסו האינדיאנים לאנשים שלהם והאפריקאים עדיין מתייחסים, כיצד ניתן להעריך שהם היו נוהגים כלפי "האחר", כגון האירופאי, במידה והיו מגיעים אליו ראשונים?

השאלות הללו לא נועדו כמובן לפטור את אירופה הפרה-מודרניות מהמעשים השליליים שלה, אלא להציב אותם בהקשר המאוד נחוץ, כלומר קונטקסט המבהיר בבירור שמבחינה היסטורית, כלל הגזעים - הקווקאזואידים, המונגולואידים, הניגרואידים והאינדיאנים - היו מבחינה זו זהים למדי. הם לחמו, וכאשר היו מסוגלים לכך, שוב הדגש הוא על היכולת, יצאו למתקפה יזומה בחיפוש אחר כיבושים והגמוניה. בהתאם ליכולותיהם - בין אם חצים וקשתות או רובים ותותחים - הביאו מאמציהם לעתים קרובות להגמוניה שבטית או בינלאומית. לטעון שהייתה רק קבוצה אחת בלבד - דהיינו האירופאים - שהתנהגה בצורה כזאת זאת לא פחות מגזענות אמתית.

בעידן בו הופכות התפיסות המרקסיסטיות ליותר ויותר מקובלות במערב, גם תפקידן ההיסטורי של הדתות זוכה להתעלמות גדולה יותר. בעוד שכל בני האדם שנותרו במצב הקדמוני נוטים למלחמה ולטרפות, נוטה הדת או להחמיר או לטשטש נטיות אלו. אם להציג כדוגמה את הדת המזרח תיכונית, הרי שאין ספק, כפי שמראה ההיסטוריה, שבכל פעם שלדת זו יש את הכוח או היכולת לתקוף, לבזוז, לכבוש ולשעבד (הייתה להם אף חיבה מיוחדת לעבדים אירופאים), אנשיה ללא ספק עושים זאת, במידה גדולה משום שדת זו מצווה עליהם לפעול כך. אם הכיבוש של העולם החדש בידי האירופאים נתפס בצורה שלילית, הרי שכל מה שהיום נקרא "העולם המוסלמי" נכבש בחרב בידי דת זו, שכן חשוב לזכור שהמזרח התיכון, כל צפון אפריקה ומה שהיום נקראת "טורקיה", נפלו בעבר לג'יהאד. אנשי דת זו שעבדו מיליוני אירופאים לאורך מאות השנים שקדמו בהרבה לגילוי של העולם החדש. אולם בתקופה המודרנית בה יש כבר פחות חשיבות דתית לתפיסה ההיסטורית, מקדמת התפיסה המרכזית תחת ההשפעה המרקסיסטית את הרעיון לפיו היו מסעות הג'יהאד אך ורק כיבושי ביזה, שלל ותפיסת עבדים בלבד, ללא קשר לדת.

מצד שני, באזורים ההיסטוריים של אירופה, הייתה זו הדת המקומית שהניעה את חסידיה המערביים ברחבי העולם לבטל את העבדות ולהפעיל לבסוף לחץ עצום גם על המזרח התיכון, לחץ שרק בעזרתו התאפשר לבסוף לבטל את התופעה המזוויעה הזאת גם באזור הזה של העולם.

ועדיין, זהו בעיקר רק המערב, אשר בפועל היה זה שביטל את העבדות, שזוכה כיום לביקורת על תופעה זו שהייתה קיימת במשך אלפי שנים בכל רחבי האנושות. אין שום עדויות היסטוריות לכך שלפני המערבים המודרניים היו קיימות תנועות התנגדות נרחבות כלשהן נגד תופעת העבדות כמוסד (מרידות עבדים כגון מרד הזאנג' לא נועדו לבטל את התופעה עצמה). למעשה, עוד לפני התקופה המודרנית, פעלה התרבות המערבית לבטל את העבדות כבר בין המאות ה-4 וה-10. בתקופה זו הוחלפה העבדות בצמיתות, ובזמן שגם לתופעה זו היו כמובן צדדים שליליים, הצמיתים לא היו "כלים אנושיים" ולא ניתן היה לרכוש או למכור אותם כרכוש. כך, היסטורית, העבדות בוטלה פעמיים: בפעם הראשונה במהלך ימי הביניים המוקדמים, ולאחר שחזרה במערב לתקופה קצרה מאוד עם תחילת העידן המודרני, היא שוב נעלמה במהירה פעם נוספת.

התנועות לביטול העבדות כגון בארה"ב או באנגליה תחת הנהגתו של ויליאם וילברפורס נשלטו בידי הדת והתרבות המקומיים. הם טענו שמשום שכל בני האדם נבראו שווים אין לאף אחד את הזכות לשלוט באחר ללא הסכמתו. הבסיס המוסרי הזה קידם לא רק את ביטול העבדות אלא גם את פיתוחה של הדמוקרטיה. הנשיא האמריקני תומאס ג'פרסון לא היה אדם דתי כמו עמיתיו, אך הצהרתו המפורסמת הייתה: "והאם ניתן לחשוב על חירויות של אומה כבטוחות כאשר הסרנו את הבסיס המוצק היחיד שלהן, שכנוע בתודעת העם שחירויות אלו הן מתנת האל? שאין להפר אותן אלא בזעמו? אכן אני רועד עבור ארצי כשאני חושב שאלוהים צדיק: שצדקתו לא יכולה לישון לנצח".

כך, המציאות ההיסטורית היא שבזמן שהכיבושים של המזרח תיכוניים והלא אירופאים האחרים הובילו לעתים קרובות לעבדות, התרוקנות אוכלוסיות והרס, האירופאים ביטלו בהמשך את העבדות והעניקו לבעלי התרבויות האחרות את היתרונות המודרניים, לרבות הקדמה המדעית והרפואית. גם כיום ממשיכה ארה"ב להציע לעולם ולתרבויות האחרות אין ספור הטבות ויתרונות, בזמן שברבות מהן האנשים עדיין ממשיכים להרוג זה את זה, לרבות באמצעות חניתות, חצים וקשתות.

 

[1] https://thefederalist.com/2017/10/09/indigenous-peoples-day-far-worse-columbus-day/

[2] George Franklin Feldman, Cannibalism, Headhunting and Human Sacrifice in North America: A History Forgotten, Alan C. Hood & Company, 2008.

[3] Tony Seybert, Slavery and Native Americans in British North America and the United States: 1600 to 1865.

https://mmslibrary.files.wordpress.com/2009/10/slavery-and-native-americans-in-british-north-america-and-the-united-states.pdf