לודוויג פון מיזס והביקורת כלפי הכלכלה המתוכננת.

לודוויג פון מיזס והביקורת כלפי הכלכלה המתוכננת.

לודוויג היינריך אדלר פון מיזס (1881-1973) נולד למשפחה יהודית ב-לבוב (אוקראינה המודרנית) שהייתה באותו הזמן חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא נחשב אומנם להוגה הגדול ביותר של האסכולה האוסטרית לכלכלה, אולם שמו פחות מוכר כיום, בוודאי שלעומת זוכה פרס הנובל לכלכלה פרידריך האייק אשר כינה אותו "האדון של כולנו". ועדיין, הן כלכלנים מקצועיים והן אנשים אחרים עד היום לומדים מכתביו של מי שבהחלט ניתן להחשיב אותו לאחד הכלכלנים החשובים ביותר של המאה ה-20, אם לא החשוב מכולם.

אחד מהישגיו המוקדמים של פון מיזס היה לגשר בין התחומים שכיום נקראים מיקרו-כלכלה ו-מקרו-כלכלה. במקור אימצו הכלכלנים הקלאסיים של המאות ה-18 וה-19 בלימודיהם סוגים שונים של תאוריית הערך של העבודה. לאחר מכן, במהלך "המהפכה השולית" של שנות ה-70 של המאה ה-19, החליפו הכלכלנים את תאוריית הערך של העבודה בתאוריית הערך הסובייקטיבית המודרנית אשר רואה את כל מחירי השוק כנקבעים בסופו של דבר לפי ההעדפות הבסיסיות של הצרכנים. אין זה משנה כמה שעות עבודה נדרשות לייצור המוצר, לפי הסובייקטיביות, אם אף אחד לא באמת רוצה אותו יהיה לו מחיר נמוך.

עם הזמן החלו הכלכלנים להכיר בעליונות של גישת "התועלת השולית הסובייקטיבית" החדשה, אבל עם תחילת המאה ה-20 הם עדיין האמינו כי הדבר נכון רק עבור הסברי "המיקרו". התאוריה יכולה להסביר, למשל, כמה בננות נסחרו בעבור כמה תפוזים, אך הכלכלנים עדיין חשבו שהם צריכים מסגרת "מקרו" נפרדת לחלוטין בכדי להסביר את השווי הכספי של המוצרים.

וכאן נכנס לזירה ההיסטורית לודוויג פון מיזס. בספרו מ-1912 "תאוריה של כסף ואשראי" (Theorie des Geldes und der Umlaufsmittel)[1], הוא הראה כיצד ניתן ליישם את התאוריה של התועלת השולית בכדי להסיר את כל ערכי השוק, ואפילו את הערך של הכסף עצמו. כך הכניס מיזס תחת מטריית התיאוריה המאוחדת של הערך את העלויות הכספיות האינדיבידואליות של הכסף ואת כוח הקנייה של הכסף.

ב"תאוריה של כסף ואשראי" חושף מיזס את מה שהיום נקרא "תיאוריית מחזור העסקים האוסטרית" (ABCT). לעומת הטענות הנשמעות לעתים, הוא לא חשב שהדפוס הטיפוסי של הבום-פיצוץ בכלכלות השוק היה מאפיין מהותי של הקפיטליזם, ובמקום זאת הוא טען שזה נובע ממנהגים לא טובים של הבנקים, ולעיתים קרובות של הבנק המרכזי של האומה. כאשר הגדילו הבנקים את מסגרות האשראי בכדי לספק הלוואות "זולות", הדבר הוריד מלאכותית את גובה הריבית מתחת לרמה הטבעית, ושלח בכך לעסקים והמיזמים רמזים שגואים אשר עודדו פעילות לא נכונה בכל המשק.

מפעלי השקעה לא מוצדקים על ידי יסודות השוק נראו כעת רווחיים בריביות הנמוכות יותר. האשליה שנוצרה על ידי ההשקעות וההוצאות המוגברות יכולה ליצור תקופה של שגשוג לכאורה, אולם הבום הכלכלי הינו שביר ומוביל לפיצוץ. לפי מיזס, במקום לנסות לשחזר את הכלכלה דרך הוצאות גירעון ו"עידודים" כספיים, הממשלה צריכה למנוע את התחלת מחזור העסקים על ידי הימנעות ממדיניות הבנק המרכזי שהופכת את האשראי לזול באופן בלתי טבעי ומעוררת את הבום שאינו בר קיימא.

במהלך שנות ה-30, התאוריה של מיזס נתפסה בידי יותר ויותר כלכלנים בתור ההסבר הטוב ביותר לשפל הגדול. זאת עד אשר ג'ון מיינרד קיינס בלבל את כולם עם ההבטחות הכוזבות שהממשלה תוכל לרפא את הכלכלה באמצעות גירעון-הוצאה. עד היום, רבים באקדמיה והכלכלה דוגלים בטענה של קיינס שצניחה כלכלית היא תוצאה של פסימיות צרכנית והוצאות לא מספקות.

אולם ההישג החשוב ביותר של מיזס הוא ללא ספק הביקורת כלפי תכנון כלכלי מרכזי. זה החל עם פרסום מאמר אקדמי ב-1920[2], והמשיך במסה של 1922 "סוציאליזם: ניתוח כלכלי וסוציולוגי",[3] בהם הסביר פון מיזס כיצד התכנון המרכזי במסגרות סוציאליסטיות הוא מכשול בלתי עביר, חמור אף יותר מבעיית התמריצים הגרועים.

מיזס מצביע על כך שמכיוון שמדינה סוציאליסטית מחזיקה בכל "אמצעי הייצור", לא יכולים להיות מחירי שוק עבור האזורים הכפריים, המפעלים, חביות נפט, וכל שאר התשומות של הכלכלה המודרנית. ועם העדר מחירי שוק, לא יכולה להיות עבור המתכננים המרכזיים של הממשלה שום דרך הגיונית להשוות את העלויות של התוכניות שלהם עם ההטבות שהם מקווים שהתוכניות שלהם יניבו.

מרקס והסוציאליסטים ביקשו להציג חזות מוסרית כלפי הכלכלה, אולם גם אם היינו יוצאים מנקודת הנחה שזה אכן כך, הבעיה האמתית של הסוציאליזם היא לא רק מוסרית אלא גם טכנית. הערכים הכלכליים נמצאים בתנופה מתמדת - כפי שידוע לכל מי שעוקב אחר שוק המניות או רוכש במרכולת המקומית - ועל כן תכנון מרכזי הינו בלתי אפשרי. הסוציאליזם טוען מצדו שהערכים הכלכליים קבועים וניתן לדעת אותם. עבור הסוציאליסט, למוצר יש ערך מסוים, וזה הוא למעשה ציווי מוסרי שהעובד יתוגמל ברמה השווה לערך של הדבר המיוצר. לפי ההבנה הסוציאליסטית, המחירים הם אנדוגניים, היבט של הדבר עצמו, הם משקפים את החומר, המשאבים, הזמן, המומחיות, ובעיקר את העבודה הכרוכה ביצירתו. אולם לפי ההבנה של פון מיזס, ובעיקר עבור רוב הכלכלנים המודרניים, המחירים הינם אקסוגנים - משקפים רק את האופן שבו אנשים מעריכים מוצר מסוים.

ברמה הבסיסית, אומרת ההבנה הזאת שהערך של מוצר הוא המחיר המקסימלי בו ניתן למכור אותו, אולם למעשה הסובייקטיביות הקיצונית של מיזס הינה מורכבת ועשירה הרבה יותר מהמודל המרקסיסטי הסטטי. זאת משום שהמודל של מיזס שואל לא רק "מה הערך של זה", אלא גם "למי זה שווה?", "מתי?", "באיזה קונטקסט? ביחס למוצרים האחרים?" מיזס לא רק דחה את תאוריית העלויות של מרקס אלא הוא גם טען שהעדר מחירי שוק אמתיים בכלכלה סוציאליסטית כלל לא יאפשר חישובים כלכליים. הוא טען שאם ניתן להגדיר את הסוציאליזם כמרכז כלכלי המתנהל בהתאם לחישוב כלכלי רציונלי, הוא יהיה לא רק לא מעשי, אלא בעצם מעבר לכל מימוש. המשמעות היא שהסוציאליזם הוא בלתי אפשרי משום שללא מחירים לא יכול להיות כל חישוב כלכלי ולכן אין תכנון כלכלי אמתי. הרמה בה יכלו הסוציאליסטים של תקופת חייו של מיזס, לרבות בברית-המועצות, לעסוק בחישובים כלכליים התאפשרה רק בגלל שהמחירים חושבו בכלכלות הקפיטליסטיות. מיזס טען שהסוציאליזם היה לא רק טפיל חומרי וכלכלי שנעזר בשגשוג קפיטליסטי, אלא גם טפיל אינטלקטואלי. במילים אחרות, הסוציאליזם היה זקוק לקפיטליזם בכדי שיבצע עבורו את החשיבה.

בספרו, אשר תורגם כ"סוציאליזם: ניתוח כלכלי וסוציולוגי",[4] הוא כותב:

"בעיית החישוב הכלכלי היא הבעיה הבסיסית של הסוציאליזם. העובדה שבמשך עשרות שנים אנשים יכלו לכתוב ולדבר על סוציאליזם מבלי לגעת בבעיה זו רק מראה עד כמה הרסניות היו ההשפעות של האיסור המרקסיסטי על בדיקה מדעית של טבעה ופועלה של כלכלה סוציאליסטית. להוכיח שחישוב כלכלי יהיה בלתי אפשרי בקהילה הסוציאליסטית זה להוכיח גם שסוציאליזם אינו מעשי. כל מה שהועלה לטובת הסוציאליזם במהלך מאה השנים האחרונות, באלפי כתבים ונאומים, כל הדם שנשפך על ידי תומכי הסוציאליזם, אינו יכול להפוך את הסוציאליזם לבר-ביצוע. ההמונים עשויים להשתוקק אליו כל כך בלהט, אינספור מהפכות ומלחמות עשויות להילחם עבורו, ובכל זאת זה לעולם לא יתממש. כל ניסיון לבצעו יוביל לסינדיקאליזם או בדרך אחרת, לכאוס, שימוסס במהירות את החברה, בהתבסס על חלוקת העבודה, לקבוצות אוטרקיות זעירות ... הניסיון של הבולשביקים הרוסים להעביר את הסוציאליזם מתוכנית מפלגתית לחיים האמתיים לא נתקל בבעיית החישוב הכלכלי תחת הסוציאליזם, שכן הרפובליקות הסובייטיות מתקיימות בתוך עולם היוצר מחירים כספיים לכל אמצעי הייצור. שליטי הרפובליקות הסובייטיות מבססים את החישובים שעל פיהם הם מקבלים את החלטותיהם על המחירים הללו. ללא עזרת המחירים הללו יהיו פעולותיהם חסרות מטרה וחסרות תכנית. רק ככל שהם מתייחסים לשיטת המחירים הזו, הם מסוגלים לחשב ולנהל ספרים ולהכין את התוכניות שלהם ... אנחנו באמת יודעים שמיזמים סוציאליסטים בענפי ייצור בודדים מעשיים רק בזכות העזרה שהם מקבלים מסביבתם הלא סוציאליסטית. מדינה ועירייה יכולות להמשיך במפעלים משלהן, כי המסים שמשלמים מפעלים [יזמים] קפיטליסטיים מכסים את ההפסדים שלהן. באופן דומה רוסיה, שהשאירה את עצמה לבדה, מזמן הייתה קורסת, נתמכה במימון ממדינות קפיטליסטיות. אבל חשוב לאין ערוך מהסיוע החומרי הזה, שהכלכלה הקפיטליסטית נותנת למפעלים [יזמים] סוציאליסטיים, הוא הסיוע הנפשי. ללא הבסיס לחישוב שהקפיטליזם מעמיד לרשות הסוציאליזם, בצורת מחירי שוק, לעולם לא יתקיימו מפעלים [יזמים] סוציאליסטיים, אפילו בתוך ענפי ייצור בודדים או מדינות בודדות."

ההוגים הסוציאליסטיים אינם מבינים נכונה את תפקידם של המחירים. המחירים אינם מדד סטטי של המאמץ שהושקע בייצור מוצר. במקום זאת, המחירים הם סוג של ממשק אפיסטמולוגי, המאפשר חילופי מידע לגבי מה שהיצרנים מייצרים ומה שהצרכנים צורכים, את שמה שהיצרנים רוצים לייצר ומה שהצרכנים רוצים לצרוך. גם לאחר יישום אסטרטגיות הייצור שלהם, הם יראו רק רשימה של כמויות ספציפיות של תפוקות (מספר בתים, חיתולים, ארוחות במסעדות, גרבי ניילון וכו') כדי להשוות לרשימה של כמויות ספציפיות של תשומות (טונות של פלדה, שעות עבודה הנדסיות וכו'). עם זאת, כל השוואה שהם יכולים לעשות תהיה בפועל חסרת משמעות. ללא בחינת הרווח וההפסד אותה מאפשרים מחירי השוק, לא תהיה למתכננים המרכזיים הללו כל דרך לקבוע אם תכניות הייצור שלהם הינן הגיוניות מבחינה כלכלית או לא.

ללא ספק היה לודוויג פון מיזס הרבה מעבר לענק של האסכולה האוסטרית לכלכלה. הוא היה גם אחד מגדולי מדעני החברה בהיסטוריה. בנוסף לתרומתו האדירה לכלכלה הטכנית, לרבות תיאוריה מוניטרית, חקר מחזור העסקים וניתוח מוסדי השוואתי, הוא היה תומך בלתי מתפשר של חירות הפרט, והבין אולי יותר מכל אחד אחר לפניו את הרעיונות והפרקטיקות הדרושים על מנת להבטיח את שגשוג התרבות המערבית. הוא רצה שגם האזרח הממוצע ילמד את העקרונות הבסיסיים של מדע הכלכלה ויזכור אתן בעת ההצבעה בקלפי. הוא ידע שברכת החירות הכלכלית יכולה להתקיים אך ורק בחברות שבהן אין הממשלה מחבלת בשוק.

[1] https://cdn.mises.org/Theory%20of%20Money%20and%20Credit.pdf

[2] https://cdn.mises.org/Economic%20Calculation%20in%20the%20Socialist%20Commonwealth_Vol_2_3.pdf

[3] https://cdn.mises.org/Socialism%20An%20Economic%20and%20Sociological%20Analysis_3.pdf

[4] Ludwig von Mises, Socialism: An Economic and Sociological Analysis, trans. J. Kahane, Ludwig von Mises Institute, 2011.