"מלך הצפון" - הפקה היסטורית איכותית.
"מלך הצפון" - הפקה היסטורית איכותית.
סרטו מ-2022 של רוברט אגרס
"איש הצפון" (או "מלך הצפון" כפי שתורגם לעברית) הוא עיבוד
מודרני של האגדה הסקנדינבית מימי הביניים אודות דמות בשם אמלת', וכן מחווה מופתית
לתקופת הוויקינגים. אגרס הצליח לשחזר את עולמם של הוויקינגים בצורה מאוד מדוקדקת
וקפדנית תוך שמירה על הפרטים הקטנים, ועם הערכה וכבוד רב לנושא.
לא ניתן להגדיר את אגרס, תושב
ברוקלין, כאיזשהו "גזען ימני" נוראי שכן הוא בעצמו גינה את "הניכוס
הימיני" של הוויקינגים.[1] ועדיין, הוא הצליח להתחמק מהדרישה ההוליוודית
להתעלם ואף לפגוע בכוונה באותנטיות ההיסטורית במטרה להעביר מספרים פרוגרסיביים;
נראה אפילו שהוא שקע לחלוטין בהיסטוריה והתורה של הוויקינגים, עד כדי כך שהרשום
הוא שאגרס הפך לבעל דיבוק רוחני שעזר לו להעביר למסך הגדול את האתוס הוויקינגי
בצורת תקשור פאראפסיכולוגי.
המחזה המפורסם של ויליאם
שייקספיר "המלט" מבוסס למעשה על האגדה של אמלת', אגדה אשר מתוארת ב-גסטה
דנורום ("מעשי הדנים") - היסטריה מרובת כרכים של דנמרק שנכתבה על ידי
המלומד הדני סקסו גרמטיקוס ("הדקדקן") בסוף המאה ה-12, וייתכן שמקורו
במקור לא ידוע באיסלנדית עתיקה, אם כי העדויות המוקדמות ביותר של האגדה במלואה
חוזרות רק למאה ה-17; עם זאת, סיפור דומה מופיע גם ב-סאגה של המלך הדני הרולפר
קראקי אשר מתוארכת לסוף המאה ה-14 ומתארת אירועים שהתרחשו מאות שנים מוקדם יותר.
הסיפור כפי שמתואר ב"מלך
הצפון" שונה בצורה ניכרת מהאגדה המקורית על אמלת' של סקסו, אם כי התמצית שלו
זהה למדיי. אביו של אמלת', המלך הורבנדיל, נרצח בידי אחיו למחצה הקנאי פוליניר, מה
שמאלץ את הנסיך הצעיר לברוח בסירה ולהכריז כי יחזור לנקום את אביו. מספר שנים
מאוחר יותר הוא חי ב-רוס של קייב עם קבוצת ברסרקרים. לאחר שהוא פוגש מגדת עתידות
אשר מנבא כי בקרוב הוא יזכה בנקמתו, הוא עולה בסתר על ספינת עבדים ושט לאיסלנד,
המקום בו פוליניר חי בשלב זה לאחר שהופל משלטונו על ידי מלך נורבגיה האראלד הראשון.
באיסלנד הוא הופך לעבד של
פוליניר, ומתאהב בשפחה סלבית בשם אולגה. לאחר דו-קרב עם רוח אל-מת הוא משיג חרב
אגדית בשם דראוגר ("אל-מת"). הוא מוכיח את יכולותיו גם במשחק קנאטליקר -
ספורט מגע פיזי בו שיחקו וויקינגים איסלנדיים אשר מזכיר גרסה יותר אלימה ועקובה
מדם של רוגבי מודרני, למעט העובדה שהשחקנים החזיקו גם בסוג של מחבטים.
אמלת' מטיל אימה על פוליניר
ופותח במרחץ דמים נגד כפר אשר מוביל לבסוף לעימות בינו לבין אימו, שהפכה בשלב זה
לאשתו של פוליניר, עימות אשר מסתיים במותה ובמות אחיו למחצה. אמלת' ופוליניר
מסכימים להיפגש ב"שערי הל" (הר הגעש הקלה) ולהילחם עד המוות.
בשלב מסוים בסרט בורחים אמלת'
ואולגה מהחווה של פיליניר ומפליגים לאיי אורקני, היכן שנמצאים בני משפחתו של
אמלת'. כאשר מנשק אמלת' פצע על צווארה הוא מקבל חזון כי היא בהריון עם תאומים.
אחוז אימה שפיליניר יכול כנקמה לרצוח את ילדיו, הוא מבין שחייב להרוג את דודו
ושוחה חזרה לחוף. כאשר שניהם מוצאים לבסוף את מותם ליד הר הגעש זוכה אמלת' בחיזיון
נוסף בו הוא רואה את אשתו ואת ילדיו, ולאחר מכן הוא נלקח ל-ולהאלה.
"מלך הצפון" הוגדר בתור "הסרט הוויקינגי
המדויק ביותר שאי פעם נוצר",[2] וקרוב לוודאי שזה אכן כך. כל החפצים והבגדים
שהוצגו בסרט היו מבוססים על ממצאים ארכיאולוגיים באתרי קבורה וויקינגיים. מרשימים
במיוחד היו העיטורים הבולטים המגולפים ביד בבית הארוך של המלך הורבנדיל, אשר
התבססו על הממצאים שנמצאו עם ספינת אוזברג ב-וסטפול שבנורבגיה ב-1904.[3] גם
המושבות בסרט נבנו למעשה מאפס.
ועדיין, יותר מהכל תופס הסרט
את הרוח והנפש ההירואית של הוויקינגים, ואת הרוחניות הקדמונית הקדם-נוצרית שהייתה
הלב של דרך חייהם והטקסים שלהם. מדובר בהרבה יותר מתרגיל בדיוק היסטורי שכן מציג
אגרס את חייהם הפנימיים של הוויקינגים כפי שמעולם לא הוצג לפני כן בקולנוע.
בתחילתו של הסרט מבצעים
הברסרקרים ריקוד מלחמה טקסי לפני שיצאו אל הקרב - זאת במטרה לפתוח את יכולות שינוי
הצורה שלהם. אכן, הם היו מוכרים היסטורית בזכות האכזריות החייתית שלהם בשדה הקרב,
והם לבשו עורות דובים ופרוות זאבים המייצגים את החייתיות שלהם. היו חוקרים
מודרניים שאף ייחסו את הזעם של הברסרקרים לפתולוגיות כגון אפילפסיה, כלבת והפרעה
דו קוטבית, אולם בפועל אין לכך שום עדות היסטורית אמתית. אגרס, מצדו, התייחס
לתופעת הברסרקרים במלוא הרצינות הראויה לה ומציג טקס דמוי טראנס שמעורר אצל הצופה
דחפים של אטביזם.
הנופים הצפוניים המדהימים של
הסרט והפסקול המעורר רגשות ואשר נוצר מכלי נגינה מסורתיים וטכניקות ווקאליות
תורמים רבות לתחושת ה"עתיקות" של הסרט.
בטקס אחר שואפים אמלת',
הורבנדיל והשוטה השאמאני של המלך חומר הזיה ומתחילים לדקלם שורות מהפואמה
הוויקינגית "האוואמאל", בזמן שאמלת' מתקבל לבגרות וגברות. אמלת' רואה
לפניו את שושלת היוחסין המלכותית שלו בצורה של עץ המורכב מורידים אנושיים ודפיקות
המייצגות חיים. זאת היא אולי הסצנה המרגשת ביותר בסרט. החיזיון של העץ חוזר כאשר
הוא מנשק את אולגה בפעם האחרונה וחוזה את ילדיהם. גם העיצוב של העץ הזה מבוסס על
מודל שהופיע על רקמה באתר קבורה וויקינגי בנורבגיה.
בשום שלב לא מנסה אגרס להטיף
מוסר אודות ההתרחשויות בסרט. הצגת האלימות היא מאוד ישירה באופן שלא מופיע לרוב
בקולנוע והינה עובדה ברורה ומובנת מאליו. בדומה לסרטו הראשון מ-2015
"המכשפה", היחס שלו לעל טבעי וכשוף הוא שהעל טבעי טבוע בתוך האדם והינו
חלק אינטגרלי מחיי היום יום. עלילת הסרט מתרחשת למעשה ביקום פאגאני בו הנוצרים הם
לא יותר משבט מוזר הסוגד לגופה הממוסמרת לעץ.
מעשיו של אמלת' בהחלט אינם
ממוסגרים במונחים מוסריים והוא פשוט אדם של כבוד אשר החליט למלא את חובתו. ללא ספק
אמלת' מאוד רחוק מ"המלט" של שייקספיר, והוא למעשה חיה בלונדינית הממעיטה
במילים שנשלטת יותר על ידי הרוח הנפשית שלה מאשר על ידי התבונה.
כפי שראינו לעיל, מאמין אגרס
באופן תמוה כי משמעות הצגת הוויקינגים באופן אותנטי ובצורה אנושית ואמתית היא
איכשהו "לקחת אותם בחזרה" מהימניים פוליטית, אולם בפועל אין בכך שום
הגיון. למעשה ההפך הוא הנכון והסרט מעניק הערכה עמוקה וגדולה בהרבה לוויקינגים
מאשר הצגתם כעל-אנושיים עם קסדות בעלות קרניים אשר לא באמת היו קיימות אלא אולי רק
בטקסים. אגרס גם טוען שהסרט מקדם את סטראוטיפ "המאצ'ו" של הוויקינגים,
אך בפועל הוא לא יותר מאשר שומר על גבריות מסורתית ומכיל שפע של גבורה מאצ'ואיסטית
הירואית. צוות השחקנים של הסרט אינו כולל שחקן אחד אשר אינו ממוצא אירופאי, מה
שמחזק את העובדה שאגרס נמנע בפועל מלהקריב את האותנטיות בכדי להרחיק את עצמו מאלו
שהוא חושב שהחזיר מהם את התרבות הוויקינגית.
אין בסרט גם שום דבר שניתן
להחשיבו כפמיניסטי, למעט הערה אודות הנבואה על "עלמה-מלך" והצגה קצרה של
לוחמת. דמותה של אולגה היא בעלת כוח רצון חזק, אך היא גם נשית. היא מכשפה שמשתמשת
בכישופי אדמה בכדי להשלים את ה"חרב היוקדת" של אמלת'. ההטרוסקסואליות
זוכה לתהילה כמקור החיים. גורדון, אימו של אמלת' אשר ללא ספק מהווה השראה לליידי
מקבת השייקספירית, מגלמת את הצד האפל של האופי הנשי.
ניתן יהיה ללא ספק למצוא
"מבקרי קולנוע" שיצביעו על שפיכת הדמים במהלך המסע האפי של אמלת'
כביקורת כלפי תרבות הכבוד או "גבריות רעילה", אולם יהיה זה כמובן
אינפנטילי. הסרט הוא אותנטי באופן ברוטלי בהצגת ההרס שנובע מנקמות דם, אך עדיין
מציג כבוד כלפי ההירואיזם הטראגי של אמלת'. תרבויות מתקדמות אינן יכולות להתקיים
ולתפקד כראוי במידה ונקמת דם הינה תופעה נפוצה, אבל חברות ללא תרבות הכבוד נועדו
להתפורר. ניתן לטעון שגבר שתחושת הכבוד והחובה שלו מובילה להרס הוא ראוי יותר
להערכה מאשר אחד שלחלוטין חסר כבוד, וזאת היא הסיבה שאמלת' הוא גיבור טרגי בזמן
שהגבר המודרני הוא לא.
העיתון הפרוגרסיבי הבריטי
"הגרדיאן" פרסם מאמר בו הכותב חושש כי "לאומנים לבנים" יימשכו
לסרט וכי הוא יכול לעודד התקפות טרור.[4] במקביל הוא משבח את אחד הסרטים המטופשים
של גיבורי העל המבוסס על דמויות מהמיתולוגיה הנורדית עקב צוות השחקנים המגוון
והמסרים הפרוגרסיביים שלו, ובפסקה שנראית יותר כמו סטירה הוא כותב:
"בנוסף לליהוק של טסה תומפסון, אישה בעלת מורשת
אפריקאית, לטינית ואירופית מעורבת בתור הלוחמת הנורדית הדו-מינית לכאורה בשם
ולקיריה ... הסרט עוסק בנרטיבים של עקירה, שיעבוד, קולוניאליזם ושבריריות הגבר
הלבן. הפטיש הכל יכול של ת'ור, מיולניר, אותו סמל אהוב של עליונות לבנה, מתפורר
כלאחר יד על ידי [האלה] הלה אותה משחקת קייט בלאנשט. לאחר מכן היא ממשיכה להפיל את
הממלכה הנורדית של אסגרד, באופן פיגורטיבי ומילולי."
המאמר טוען שהוויקינגים היו
בפועל חברה רב-תרבותית, שזה בעצם לשון נקייה לומר שהוויקינגים כבשו ושעבדו
אירופאים אחרים והתרבו איתם. המציאות ההיסטורית עם זאת היא שנשים לוחמות כגון
"בתולת מגן" הייתה תופעה נדירה אולי אף בכלל א-היסטורית, זאת בניגוד
לרושם שיצרה סדרת הטלוויזיה "הוויקינגים"; כמו כן, הוצגה בתרבות
הוויקינגית לעג ובוז בוטים כלפי תכונות נשיות אצל גברים. חשוב לזכור גם כי מרבית
הקורבנות של הוויקינגים היו אירופאים אחרים, הם שיתפו פעולה עם המוסלמים נגד
קונסטנטינופול, וכן מכרו למוסלמים את העבדים האירופאים אותם תפסו, בעיקר הנשים.
אפשר שהסרט הזה של רוברט אגרס
יוכל להראות גם ליוצרים אחרים שביצירת סרטים אותנטיים ומדויקים היסטורית חשוב
להימנע מלחצים פרוגרסיביים ויש להתעלם מהשתייכות פוליטית או ראיית עולם כזאת או
אחרת; יהיו כמובן כאלו שלא יאפשרו מסיבות של פוליטיקת הזהויות, "הכלה
וייצוג" לייצר סרטים אודות הוויקינגים ללא עיוותים היסטוריים. אולם המציאות
היא שסרטים כגון הסרט של גיבורי העל שנידון לעיל המציג דמויות מהמיתולוגיה הנורדית
הינו עלבון גדול בהרבה למורשת הוויקינגית מאשר יכולים לייצר אלו שהפרוגרסיבים אינם
אוהבים אותם.
[1] https://www.theguardian.com/film/2022/apr/10/the-northman-director-robert-eggers-interview
[2] https://www.newyorker.com/magazine/2022/04/04/robert-eggerss-historical-visions-go-mainstream
[3] https://www.khm.uio.no/english/visit-us/viking-ship-museum/exhibitions/oseberg/
[4] https://www.theguardian.com/film/2022/apr/22/norse-code-white-supremacists-reading-the-northman-robert-eggers
