על הגזענות, חלק כא - הירושה הטורדנית של ניקולס ווייד.
על הגזענות, חלק כא:
הירושה הטורדנית של ניקולס ווייד.
ב-2014 פרסם הסופר והעיתונאי הבריטי ניקולס
ווייד, אשר שימש במהלך חייו בין היתר בתור כותב ועורך של כתבי העת Science ו-Nature ובמוסף המדעי של
הניו יורק טיימס וכן חיבר מספר ספרים, את הספר השנוי במחלוקת "ירושה טורדנית:
גנים, גזע והיסטוריה אנושית".[1] טענתו המפורסמת בספר היא ש"האבולוציה
האנושית התרחשה [גם] לאחרונה, הייתה נרחבת ואזורית." בכך הוא תוקף למעשה את
הטענות המודרניות כי הגזעים אינם קיימים וכי האבולוציה האנושית הסתיימה כבר בתקופת
האבן.
ווייד מציין כי הטוענים המוקדמים
נגד קיומם של הגזעים השונים כגון אשלי מונטגיו (ישראל אהרנברג) ניסו בבירור לעוות
את המדע לצרכים הפוליטיים, וכי הטוענים המודרניים יותר כגון ג'ארד דיימונד וסטיבן
ג'יי גולד עשו ללא ספק דבר דומה.
ההבדלים הפיזיים אותם אנו רואים בין
הקבוצות האנושיות משקפים את המסלולים האבולוציוניים השונים אשר הובילי להבדלים
הביולוגיים. הציידים-לקטים עזבו את אפריקה לפני כ-50 אלף שנים, ולאחר שנכנסו לכל
האזורים שיכלו להתקיים בהם הם נותרו במקומם והתרבו עם השכנים שלהם. בדיקות
הדי.אן.איי. מראות כי עד לתקופה המודרנית לא התרחשו ערבובים רבים מדי בין
האוכלוסיות, ובמשך עשרות אלפי שנים האוכלוסיות שהתרבו בצורה עצמאית פיתחו דפוסים
גנטיים ייחודיים.
ווייד מסביר שהמאפיינים הפיזיים של
האוכלוסיות הינם שונים באופן דרמטי ועקבי חרף העובדה שיש מעט מאוד אָלֵלים, או
וריאנטים של גנים, אשר מתרחשים רק בקבוצה אחת. הסיבה לכך היא שרוב התכונות מושפעות
מגנים רבים. הנורווגים, למשל, זקוקים רק לכמות עדיפה של אָלֵלים בסגנון נורווגי
בגנים שלהם בכדי להוליד רק ילדים נורווגיים בלבד ומעולם לא ילדים אחרים כגון למשל
פקיסטנים או ילידים של חצי האי המלאי. כפי שווייד כותב: "העובדה שגנים פועלים
בשילוב מסבירה כיצד יכולות להיות כל כך הרבה ווריאציות באוכלוסיית האנושות ועדיין
כל כך מעט הבדלים יציבים בין האוכלוסיות."
ווייד מקדיש מספר עמודים לביקורת
נגד הטענות התוקפות את עמדותיו. הוא מסביר בסבלנות כי בהחלט ישנם אנשים מעורבבים
מבחינה גזעית, אולם אין זה פוגע בקיומם של הגזעים; אנשים מעורבבים גזעית יכולים
להתקיים ולהיות כאלו רק בגין עצם קיומם של הגזעים. כך גם אי הסכמה באשר למספר
הגזעים הקיימים אינה מבטלת אותם.
מעניינת במיוחד היא הטענה של ווייד
כי "גנים של במוח אינם נמצאים בקטגוריה מיוחדת כלשהי הפטורה מהברירה הטבעית.
הם נתונים ללחץ אבולוציוני כמו כל קטגוריה אחרת של הגן." ומכיוון שהאבולוציה
האנושית התרחשה גם לאחרונה וגם בשפע, המוח של אוכלוסיות שונות מתפקד בצורה שונה.
זאת אולי הנקודה השנויה ביותר במחלוקת של הספר: לאחר שהגזעים נפרדו, הם פיתחו
דפוסים מנטליים שונים אשר בתורם פיתחו דפוסים ותפיסות חברתיות שונות.
הרעיון שהגזעים האנושיים המשיכו
להתפתח עד לאחרונה הוא אינו חדש. ב-2009 פרסמו האנתרופולוגים פרופ' הנרי הרפדינג
(1944-2016) וגרגורי קוקרן, שניהם מאוניברסיטת יוטה, את הספר "ההתפוצצות בת
10,000 השנים: כיצד האיצה הציוויליזציה את האבולוציה האנושית"; הספר מספק את
המבוא המקיף ביותר לנושא זה וטוען כי במהלך אלפי השנים האחרונות מואצת האבולוציה
פי 100 מהר יותר מאשר בתקופת האבן.
ווייד כותב לאורך אותם הקווים ומראה עד כמה דרמטי היה השינוי של אבותינו אשר נאלצו לעבור מצייד נוודי לחקלאות מיושבת. היה זה בתקופה זו שלראשונה יותר מהמינימום הנדרש הפך לאפשרי. הדבר הוביל למסחר, עושר ועוני, ממשלות, מסים, רמאים, אנשי דת וכו' - דהיינו סביבה אבולוציונית שונה לחלוטין מהסוואנה האפריקאית. כפי שמראה ווייד, נסיבות חדשות יצרו אנשים חדשים: ברגע שאופן הקיום משתנה, תפתח החברה מוסדות חדשים כדי לנצל את סביבתה בצורה יעילה יותר. האינדיבידואל שהתנהגותו החברתית מותאמת יותר למוסדות כאלו ישגשג וישאיר יותר ילדים.
כמה מהנהגים הישנים כבר לא היו
שימושיים. החקלאים נדרשו לתכנן מראש לשמר זרעי תבואה, זאת לעומת הציידים שאכלו
כמעט במיידי את אשר תפסו משום שהבשר נרקב כבר לאחר מספר ימים. לתפוס את כל אשר
יכלו התאים יותר לחברה נוודית, אך לא לתושבים אשר נאלצו לחיות לצד שכנים. ככלל,
ככל האוכלוסייה הייתה לחקלאית זמן רב יותר, כך נעלמו הציידים שלה יותר ויותר. ב-10
אלף השנים האחרונות התרחש אם כך הביות של הפרא.
לא כל הקבוצות בויתו בצורה שווה.
שבטים שהמשיכו להיות נוודים גם אל תוך התקופה המודרנית אינם מסתגלים היטב לחיים
מסודרים ומיושבים. הבושמנים של הקלהרי חושבים על בעלי חיים רק בהקשר של צייד, לא
כצאן, ועל כן במידה ומישהו ייתן להם עזים לצורכי טיפוח, הם מיד יאכלו אותם. גם
האבוריג'ינים של אוסטרליה לא הסתגלו היטב.
ה-יאנומאמי של יער האמזונאס ידועים
לשמצה עקב האלימות הגדולה שלהם, לא רק כלפי קבוצות אחרות אלא גם בין עצמם. לפי אחד
האנתרופולוגים, אלו מהם שהרגו מישהו בקרב מחזיקים ב-2.5 יותר ילדים מאשר אלו שלא.
המשמעות היא שהיאנומאמי מתפתחים אבולוציונית ליותר אלימות, לא לפחות.
ווייד מדגיש כי התנהגות מסוג זה
מושפעת מהגנים, חרף העובדה שנמצאו רק כמה אָלֵלים שמשפיעים על ההתנהגות החברתית.
אחד מהם הוא האנזים MAO-A (Monoamine oxidase A) שקיבל את הכינוי "גן הלוחם", שהווריאנטים שלו מזוהים
בבירור עם תחושות קצר מזג ואלימות. ה-מאורים של ניו זילנד, למשל, הינם לוחמניים
ונוטים לפשיעה, ומחזיקים בשכיחות גדולה את הווריאנט הזה.
באחת המסקנות המעניינות וכמובן
השנויות יותר במחלוקת בספר קובע ווייד שהגזעים מתנהגים בצורה שונה משום שהם שונים
גנטית, והשוני הגנטי מוביל גם להקמת מוסדות חברתיים שונים. הוא אומנם טוען כי
ההבדלים הגנטיים הללו מאוד קטנים, כה קטנים שכמעט ובלתי ניתנים לגילוי ברמה
האינדיווידואלית, אולם ברגע שקבוצה נדחקת או עוברת אפילו מעט לכיוון גנטי מסוים
היא עשויה להיות פתוחה לקבלת מוסדות המשנים לחלוטין את אופי החברה.
ווייד מצטט מחקר לפיו 14% מהגנום
האנושי היה תחת לחץ אבולוציוני מאז שהגזעים נפרדו, ועל כן הבדלים מהותיים הם אפוא
בלתי נמנעים. מחקרי די.אן.איי. מראים כי ה-טיבטים נפרדו מהקבוצה האתנית הסינית האן
רק לפני כ-3000 שנים, כאשר המשמעות היא שרק אז פיתחו אנשי הקבוצה האתנית שֶׁרְפָּה
של ההימלאיה את היכולת לתפקד באופן יעיל בגובה רב. אכן, קיימים יותר מ-30 וריאנטים
גנטיים הקשורים לריאות ומחזור הדם הנפוצים יותר בקרב הטיבטים מאשר הסינים. ווייד
מעריך גם שאנמיה חרמשית כבר נפוצה פחות בקרב השחורים של ארה"ב מאשר באפריקה,
זאת משום שהם חיים על יבשת ללא מלריה היכן שאין הטבות ביולוגיות לאָלֵלי חרמשית.
האבולוציה קבועה ומתרחשת כל הזמן.
ווייד מדגיש שהמונח "מאפיין
לאומי" מתייחס ללא ספק להקשר הגנטי, וזאת היא הסיבה שההתנהגות הקבוצתית היא
עקבית. היהודים הצליחו חרף כל הקשיים והרדיפות לשגשג בכל מקום שהגיעו אליו. כך גם
הסינים מחוץ למדינתם. במידה ואנשי חצי האי המלאי או האינדונזים מקנאים בהצלחה של
המיעוטים הסיניים שלהם, מדוע הם פשוט לא מעתקים את המנהגים החיוביים שלהם? ווייד
טוען שהם לא יכולים - אין להם את הנטייה הגנטית להתנהג כמו הסינים.
באופן דומה, גם האפריקאים אינם
מסוגלים לקיים מוסדות ממשלתיים. בתקופה הקולוניאלית כתבו עבורם חוקות איכותיות,
הראו להם כיצד עובדות בחירות, והסבירו להם את חשיבותה של מערכת משפטית עצמאית. כל
זה הושלח על-ידם לפח לאחר סיומו של הקולוניאליזם.
ווייד מדגיש פעם אחר פעם את חשיבות
קונספט ה-public trust - היכולת להתמודד בצורה הוגנת עם אנשים אשר אינם קרובי משפחה או חלק
מהשבט. במידה וגזע אינו מבטיח רמה כזאת של אמון הוא לא יוכל להתקדם מעבר לשבטיות.
זאת היא הסיבה מדוע האמריקאים מעולם לא הצליחו ללמד את העיראקים והאפגנים להתנהג
כמו דמוקרטים טובים חרף כל הניסיונות הקשים שלהם. למזרח תיכונים אין את המטען
הגנטי להקים ממשלה רפובליקנית, ועל כן יהיה זה מגוחך לנסות לכפות עליהם את
הסגנונות המיטיבים של המערב באותו האופן כמו לנסות לכפות על האמריקאים להפוך
לאפגנים שבטיים המתחתנים עם קרובות משפחה.
ווייד מציין כי האירופאים השיגו
פריצות דרך קריטיות בציוויליזציה שאותן קבוצות רבות אחרות עדיין לא אימצו:
"אירופאים, כנראה מסיבות של אבולוציה והיסטוריה, הצליחו ליצור חברות פתוחות
וחדשניות, שונות בתכלית ממאפייני ברירת המחדל האנושיים המוגדרים של שבטיות או
אוטוקרטיה."
כבר שנים רבות שהאקדמאים מנסים
בדרכים שונות וללא הצלחה להסביר מדוע מדינות מסוימות עשירות בזמן שאחרות עניות.
ווייד מסביר שהסיבה לכישלון זה היא הנחת היסוד שניתן להחליף בין האוכלוסיות וזה לא
ישנה דבר. הוא משתמש בממצאים של ההיסטוריון הכלכלי הסקוטי פרופ' גרגורי קלארק בכדי
להציע שבבריטניה - מדינה בה הרשומות ההיסטוריות חוזרות לתקופות מספיק מוקדמות בכדי
לאפשר מחקר מסוג זה - התרחשה אבולוציה קבועה אל עבר התכונות החיוניות הנדרשות
למהפכה התעשייתית.
פרופ' קלארק, המלמד באוניברסיטת
קליפורניה בדייוויס, טוען כי בין השנים 1200-1800 הפכו הבריטים לפחות אלימים, יותר
יודעי קרוא וכתוב, בעלי נטייה לחסוך ולשמור, וכן לפועלים נאמנים יותר. המחקר
המחוכם של קלארק מראה גם שהעשירים, אשר סביר יותר שיהיו להם תכונות שימושיות אלו,
הולידו יותר ילדים מאשר העניים אשר רבים מהם נמחקו ממאגר הגנים. התבנית האאוגנית
הטבעית הזאת הניחה את היסודות של המהפכה התעשייתית.
ווייד מראה שמרבית האוכלוסיות
האירופאיות התפתחו באופן דומה, ועל כן יכלו להפוך במהרה למתועשות גם כן. הדבר היה
נכון גם בקרב המונגולואידים, כאשר היפנים היו הראשונים ובעקבותיהם הגיעו הקוריאנים
והסינים.
ווייד טוען שהמדע והתעשייה
המודרניים לא הופיעו תחילה בסין באופן חלקי עקב אלף שנות לחץ קונפורמיסטי. הסינים
היו פחות או יותר מריטוקרטים והמנדארינת - הגוף השלטוני של המנדרינים - היה פתוח
לכל, אם כי הבחינות בחנו בעיקר שינון. ווייד מוסיף שהשליטים הסיניים הציגו חוסר
עניין במדע וגילוי באופן לא אירופאי לחלוטין, תופעה שיכולה לשקף את התכונות
העתיקות של קונפורמיזם וכניעה לסמכות. אפילו כיום לא הצליחו הסינים לאמץ את אבני
הפינה של התרבות המערבית: שלטון החוק. קומוניסטים, בדיוק כמו קיסרים, מפרים באופן
שגרתי חוקים שהם כופים על אחרים.
ווייד מסכם שיש מזל אדיר לעולם
שהכוח הצבאי הדומיננטי כרגע הוא של המערב, עם מערכת של מסחר בינלאומי וחוק המאפשר
הטבות לכל המשתתפים, ולא מדינה דורסנית ומיליטריסטית כגון זו של העותמאנים
והמונגולים ההיסטוריים, או אפילו מתורבתת אך אוטוקרטית כמו סין.
יחד עם זאת, נראה כי ווייד חשש בעת
כתיבת הספר על הביקורת הגדולה שהוא, בדומה לרבים אחרים שכתבו ספרים או מאמרים
דומים, צפוי לקבל, ועל כן היה לו חשוב להדגיש את השליליות שבוצעה בשם הגזע
והגנטיקה, ולשם כך הוא מדגיש פרק שלם. הוא מציין כי דמויות היסטוריות כגון הרוזן ארתור
דה גובינו, הרברט ספנסר ומדיסון גרנט היו אנשים רקובים וכי אפילו אבי האאוגניקה
פרנסיס גולטון "הלך בדרך מסוכנת, ואף הציע שניתן לשפר אוכלוסיות אנושיות על
ידי שליטה ברבייה, בדיוק כמו אלה של חיות בית." ווייד משלב בדיון זה גם את
שואת העם היהודי.
בכל מקרה, גם הזווית ממנה מציג
ווייד את ביקורתו - התנהגות חברתית - היא מעניינת למדי. אין ספק כי הגנטיקה משפיעה
על ניהול זמן, מתן אמון באחרים וחוסר אגרסיה – כל אותם הדברים שהופכים את
הציוויליזציה לאפשרית, אולם עד היום לא בוצעו עליהם מספיק מחקרים ואין אנחנו
יודעים רבות אודות הגנים הרלוונטיים הללו.
כמו כן, אין ווייד מתייחס כמעט בכלל
לתכונה הפסיכולוגית שנחקרה יותר מכל האחרות: אינטליגנציה. הוא כן נכנס לפרטים על
הקודונים והבסיס השלישי של הקוד הגנטי שמביאים להבדלים גזעיים מעניינים אך
פריפריאליים במרקם השיער, שעוות אוזניים וסוג בלוטות הזיעה. הוא אף כותב שלא נמצאו
גנים לאינטליגנציה, זאת חרף העובדה שישנם מחקרים אחרים הטוענים אחרת, וכן כי בשנת
2005 הוא עצמו כתב על גילוי גנים המעורבים בהתפתחות המוח,[2] וחוקרים בודדו
לאחרונה גן שנראה כי הוא מהווה 0.5% מהשונות האנושית באינטליגנציה.[3]
זאת ועוד, ווייד מדגיש פרק שלם
לאינטליגנציה הגבוהה של היהודים, קרוב לוודאי כי לא מדובר בנושא אשר יכול להוביל
לביקורת רבה כלפי המחבר או לסבך אותו כפי שיכול להתרחש במקרה של קבוצות אחרות.
בדיון אודות גן MAO-A הוא טוען
שהשחורים האמריקאים נוטים פי 50 לשאת את הגן הקשור ביותר לאלימות, אך גם כי אין
להסיק מכך שום מסקנות. בדיונו אודות האבולוציה של הבדלים גזעיים, ווייד מציין כי
עור בהיר התפשט כנראה במהירות בקרב האוכלוסיות הצפוניות, במידה מסוימת משום שנחשב
למושך מינית, אך אין הוא מעז לרמוז מעבר לכך.
ווייד מבטיח כי המערביים ימשיכו
פחות או יותר לשמור על העליונות המדעית והיצרנית שלהם על הסינים עוד תקופה ארוכה.
זאת משום שהם קונפורמיסטים פחות ופתוחים יותר לרעיונות חדשים, אם כי הוא אינו
מתייחס לשינויים הדרסטיים של השנים האחרונות והאופן בו הוביל הפרוגרסיביזם
לתואמנות ופחדנות במערב הפחדני ואשר סותם בכוח פיות לכל בעלי הדעות השונות. במידה
והסינים יצליחו לקדם את הפיתוחים האאוגניים שהמערב כל כך נמנע מלעסוק בהם בעצמו,
הם יוכלו במצב הנוכחי בקלות לעקוף אותו תוך דור אחד, זאת בזמן שהמערב מתמלא במקביל
במהגרים מהמקומות שווייד עצמו טוען שהינם מוגבלים גנטית בעוד שסין נשארת בנחישות
סינית.
ווייד כותב שחיבר את הספר כדי
"להפיג את הפחד מגזענות שמשתלט על הדיון אודות הבדלים בין קבוצות אנושיות
ולהתחיל לחקור את ההשלכות מרחיקות הלכת של הגילוי שהאבולוציה האנושית התרחשה
לאחרונה, הייתה נרחבת ואזורית." ראשית, לא נראה כי באקלים המודרני יהיה הדבר
בכלל אפשרי. שנית, ווייד עצמו לא מתייחס למה הן אותן השלכות מרחיקות לכת, ונראה כי
מצליח להצביע רק על אחת - שסיוע החוץ הוא קרוב לוודאי בזבוז משום שמדינות עניות
אינו מוכנות גנטית למוסדות הנדרשים עבור העושר.
[1] Nicholas Wade, A Troublesome Inheritance: Genes, Race, and Human History, Penguin Press, 2014.
[2] [https://www.nytimes.com/2005/09/08/science/researchers-say-human-brain-is-still-evolving.html](https://www.nytimes.com/2005/09/08/science/researchers-say-human-brain-is-still-evolving.html) [3] https://web.archive.org/web/20140705122304/http://www.kcl.ac.uk:80/iop/news/records/2014/February/Scientists-identify-gene-linking-brain-structure-to-intelligence.aspx
