מדוע נעלם הג'יהאד מהנרטיב ההיסטורי המודרני המסביר את הגורמים לכיבושים המזרח תיכוניים?

מדוע נעלם הג'יהאד מהנרטיב ההיסטורי המודרני המסביר את הגורמים לכיבושים המזרח תיכוניים?

"דברים שלא היו צריכים להישכח אבדו. ההיסטוריה הפכה לאגדה. האגדה הפכה למיתוס."

- ג'.ר.ר. טולקין.

במהלך המאה הראשונה לקיומו במאות ה-7 וה-8, כבש הג'יהאד ושינה את אופיו של שני שליש מהעולם הנוצרי, כמו גם אזורים ותרבויות נרחבות אחרות במזרח. לאחר שהפריד אותה משאר העולם הנוצרי, קיבלה אירופה את המונח "מערב", זאת משום שהיא נותרה האזור הגדול האחרון שנותר לנצרות אשר לא נפל עדיין לג'יהאד.

במשך כ-1000 השנים שבאו לאחר מכן, ערבים, בֶּרְבֵּרִים, טורקים, פרסים וטטרים – אשר רובם קיבלו לרוב בכפייה את הדת החדשה - יזמו פשיטה אחר פשיטה לכל פינה אפשרית של אירופה, וזאת תחת הלגיטימיות הדתית של הג'יהאד. הם הגיעו אפילו עד איסלנד ותפסו בה מאות אנשים לעבדות, וכן התגרו וגררו את ארה"ב הצעירה למלחמה הראשונה שלה כאומה - המלחמות הבֶּרְבֵּרִיות. קשה אפילו לתאר את גודל ההרס לו גרם הג'יהאד, ואזורים שלמים באירופה, בעיקר בספרד, איטליה והבלקנים, נותרו בלתי מיושבים עקב הפשיטות הבלתי פוסקות. ככלל, כ-15 מיליון אירופאים שועבדו במהלך מאות שנות מסעות הג'יהאד, ולפי מקורות בני התקופה, היחס אליהם היה נוראי יותר מכפי שניתן להעלות על הדעת.

אין ספק, כפי שקבע ההיסטוריון האיטלקי פרנקו קרדיני, כי הזהות האירופאית המודרנית היא תוצר של הג'יהאד, ולדת שמקדמת אותו הייתה השפעה שלילית גדולה על ההתפתחות שלה. הג'יהאד האלים של המאות ה-7 וה-8 ואחר כך שוב בין המאות ה-14 וה-18 היה למעשה "מיילדת אלימה" של אירופה.

אם כך, נשאלת כמובן השאלה: כיצד יכולה העובדה ההיסטורית הארוכה והמתועדת היטב הזאת של אלימות ג'יהאדיסטית חסרת פשרות, לה היו השלכות אדירות על התפתחותה של התרבות המערבית כולה, להיות מוצגת כיום כאנטיתזה של המציאות, ואף קיימות טענות כי הייתה לדת הזאת השפעות חיוביות על אירופה?

התשובה נעוצה במספר פילוסופיות מודרניות - החל מהנאורות ועד היחסיות התרבותית והמוסרית - שכל אחת מהן תרמה את חלקה לנרטיב החודר הזה לכל תחום בכל הקשור ליחסים ההיסטוריים שבין הדת המזרח תיכונית למערב. כאשר המערב מוצג כתוקפן והמזרח תיכון כקורבן, והדבר מאפשר למזרח תיכוניים להתלונן על "העוולות" שבוצעו כלפיהם חרף העובדה שהם היו האגרסיביים במשך מאות של שנים - ההיסטוריה הזאת הופכת ל"אמת" בזמן שבפועל היא לא יותר מעיוות והיפוכה של המציאות.

על מנת שניתן יהיה להבין זאת, יש להבין תחילה שלמרות צורותיו, התמורות והדגשים הרבים שלו לאורך מאות השנים, הכוח המניע של הנרטיב הבלתי נאמר הזה היה במידה רבה זהה: לעשות דמוניזציה לאירופה ובכך להצדיק את הניתוק מהמורשת המסורתית שלה, דתה, זהותה ומנהגיה. באקלים המודרני הסבר זה יכול אומנם להישמע לא סביר, אולם ניתן בקלות לראות שבעוד שלפי כל קנה מידה אובייקטיבי אחראי המערב למעשה לכל ברכה המובנת מאליה כיום - מהתקדמות מדעית, טכנולוגית, כלכלית, רפואית, ועד לביטול חוקי העבדות וחוקי האפליה - אין באופן פרדוקסלי כיום אנשים מכל גזע, קבוצה אתנית או ציוויליזציה אחרת למעט המערביים אשר מתעבים את מורשתם שלהם.

יתר על כן, ניתן בקלות לראות גם כיצד הפרוגרסיבים - אשר לא מפסיקים ליילל נגד כל שריד של מסורתיות מערבית - משמשים מרצונם כ"טיפשים שימושיים" של המזרח תיכוניים שלגביהם מאמינים שהינם בעלי בריתם בשנאתם למערב, וכן מתעלמים בצורה הבוטה והאינפנטילית ביותר מהמאפיינים המדכאים והאנטי ליברליים הבולטים שלהם. כך המציאו הפמיניסטיות הרדיקליות איזו מפלצת דמיונית וקראו לה "פטריארכיה" (חרף העובדה שהייתה זו הפטריארכיה אשר הצילה והגנה על נשים במשך מאות אלפי שנים), אולם הן שותקות כמו דג בזמן ש"בעלי בריתם" לשנאה מהמזרח מתנהגים לנשים כמו לצאן. ההומוסקסואלים מוקיעים כל גוף המקדם את המורשת היהודית-נוצרית, אולם לא אומרים דבר אודות ההוצאה להורג והרדיפות של ההומוסקסואלים במזרח התיכון. תומכי הרב-תרבותיות מתנערים מבני תרבותם במידה והללו מסרבים לדחוק את המסורות שלהם בכדי להכיל את הרגישות הדתית של מיעוטים מהמזרח התיכון, אולם לא אומרים דבר לגבי הדיכוי והרדיפות הבלתי פוסקות של המיעוטים במזרח התיכון.

ההסבר לסתירות הללו הוא על פניו פשוט למדי: האויב של האויב שלי הוא חברי. והאויב המשותף הוא המסורת היהודית-נוצרית.

מכאן, ההסבר מדוע ההיסטוריה הידועה היטב של התוקפנות האגרסיבית נגד אירופה לא רק מוסתרת או זוכה להתעלמות אלא אף מוצגת בצורה הפוכה (כדוגמה בולטת הסיבות האמתיות למסעות הצלב) יכול לקבל צורה: במשך מעל ל-1000 שנים, מכל הלא אירופאים והלא מערביים, היו אלו בעיקר רק המזרח תיכוניים אשר חיו ליד אירופה והיו באינטראקציה איתה (לרוב דרך אלימות). הדבר הפך אותם לגוף היחיד בו ניתן להשתמש כתמיכה לנרטיב נגד אירפה הפרה-מודרנית. כך נולד הצורך למצוא דרך מתאימה ו"אינטלקטואלית" להפוך אותם מכובשים ותוקפניים לקורבנות "מסכנים".

ניתן לטעון כי התורם החשוב ביותר לתפיסה מעוותת זו היה אדוארד סעיד וספרו "אוריינטליזם" מ-1978. התזה המרכזית שלו הייתה שהאוריינטליסטים - האירופאים אשר החלו במחקר אקדמי של המזרח כבר לפני מאות שנים - לא כתבו במצורה אובייקטיבית אודות המקומיים וההיסטוריה שלהם, ואף בכוונה השתמשו בלשון הרע וסטריאוטיפים על מנת להצדיק את השליטה בהם בתקופה הקולוניאלית.

הייתה זאת אסטרטגיה גאונית מבחינתו, אולם חשוב לזכור שסעיד הצליח במשימתו רק משום שהחשיבה הפוסט-מודרנית המערבית כבר הייתה מעוותת מספיק בכדי לספוג טענות אלו במלואן. המטריאליזם המרקסיסטי הרי מלמד שלאידיאלים ודתות אין הרי השפעה היסטורית, ועל כן טוען שהיו אלו סיבות כלכליות והמחסור בלבד אשר הובילו לכיבושי "הג'יהאד". היחסיות, והבן החורג שלה הרב-תרבותיות, מלמדים שאין אמת מוחלטת, בין אם מסורתית או אחרת, ועל כן אין שום תרבות יכולה להיות טובה יותר מאחרת. הפסיכולוגיה הפופולרית מלמדת כיום שאלימות והתנהגות שלילית הן תמיד תוצר אך ורק של "חוסר צדק" חברתי, ועל כן ככל שהמזרח תיכוניים נוהגים יותר באלימות כך זה "מוכיח" יותר שהם "קורבנות נואשים". כך נוצר מצב אבסורדי בו ישנה התעלמות מצד הנוצרים והיהודים מהמקורות ההיסטוריים בני מאות של שנים של אבותיהם אשר באופן חד משמעי מראים שהייתה זו בפועל האידאולוגיה אשר הניעה את האלימות והתאוותנות של הג'יהאד.

והפתרון הפרוגרסיבי פשוט: לדחות ולהתעלם מכל העדויות ההיסטוריות בטענה כי הינן לא יותר משקרים מופרכים וצבועים של נוצרים מרושעים ואירופים שנועדו לעשות דמוניזציה לאמונה וציוויליזציה "עליונה וסובלניות יותר". כך הופיעה כלפי הדת המזרח תיכונית גם גישה אקדמית חדשה, אשר ביטלה הלכה למעשה את כל העדויות ההיסטוריות אשר פוגעות בנרטיב הרצוי הזה. ההיסטריה הפסיקה לעצב אידיאלים וגישות, ובמקום זאת רעיונות ועמדות קיימים - למעשה משאלות לב - יעצבו את ההיסטוריה.

ההיסטוריון היהודי הדגול פרופ' ברנרד לואיס, שהיווה גם הוא מטרה לביקורת הזדונית של "האוריינטליזם" של אדוארד סעיד, סיכם בצורה נהדרת את הגישה החדשה הזאת ל"פסאודו-היסטוריה":

"לפי תפיסה אפיסטמולוגית אופנתית כיום, אמת מוחלטת אינה קיימת או בלתי ניתנת להשגה. לכן, האמת לא משנה; העובדות לא חשובות. כל שיח הוא ביטוי ליחסי כוח, וכל ידע מגמתי. לכן, הדיוק לא משנה; ראיות לא חשובות. כל מה שחשוב הוא הגישה - המניעים והמטרות - של המשתמש בידע, ואפשר פשוט לזקוף זאת עבור עצמך או מישהו אחר. בהתייחסות למניעים, חוסר הרלוונטיות של אמת, עובדות, ראיות ואפילו סבירות היא עזרה גדולה. עצם הקביעה מספיקה".[1]

ההצלחה הגדולה של "האוריינטליזם" נובעת לא משום שיש בו משהו באמת מהותי, אלא כפי שאפיין אותו הקלסיקאי ברוס תורנטון: "מיזוג לא קוהרנטי של תיאוריה פוסט-מודרנית מפוקפקת, סנטימנטליות העולם השלישי, שגיאות היסטוריות בולטות ורגשות אשמה מערביים".[2] ויותר מכך, משום שזה מתאים לרוח התקופה הדומיננטית במערב, אשר כמובן גם ניזונה מכל זאת.

כמובן שהנרטיב המעוות נפוץ כיום גם הרחק מחוץ לאקדמיה או לאנשים מלומדים. כבר ב-1988 הראה ההיסטוריון הצרפתי מארק פרו כי הרוב המוחלט של המערביים שואבים את הידע ההיסטורי שלהם מקולנוע וסרטים.[3] מרבית הסרטים הגדולים העוסקים ביחסים בין אירופה הפרה-מודרנית למזרח תיכוניים כגון "רובין הוד" מ-1991 או "ממלכת גן עדן" מ-2005 מציגים תמונה מעוותת היסטורית לפיה הנוצרים צבועים, חסרי סבלנות וקנאים אל מול מזרח תיכונים מתוחכמים, מתקדמים וסובלניים.

פרופ' ברנרד לואיס התייחס לסרטים כאלו ב-1997 כאשר כתב: "מצג שווא של העבר בקולנוע הוא כנראה המקור הפורה והיעיל ביותר למידע מוטעה שכזה בתקופה הנוכחית".[4]

עשרות שנים מאוחר יותר, ואנחנו רואים כיום שהנרטיב המעוות הזה רק התחזק והגרורות שלו הדביקו את כל ההיבטים של החיים הציבוריים, לרבות פוליטיקה ומה שמכונה בימינו "תקשורת". גם ענקי הרשתות החברתיות וערוצים נוספים כגון יוטיוב[5] וגוגל[6] מיישמים צנזורה כבדה נגד מה ששופך אור היסטורי על הנרטיב המעוות ועל ההיסטוריה האמתית של "המזרח תיכוניים".

כך ההיסטוריה שהייתה מוכרת וידועה לכל בעבר נהפכה על פיה בהתאם ללחץ הפרוגרסיבי, ועתה נעשה בה שימוש יעיל להחלשת המערב שכן התושבים שלו מאמינים עתה שלהבין את הסכנה מהמזרח כפי שאבותיהם ראו אותה כמובנת מאליו במשך מאות שנים הוא חטא "גזעני" שיש להימנע ממנו.

[1] Bernard Lewis, Islam and the West, ‎Oxford University Press, 1994, p. 115. [2] https://www.city-journal.org/html/golden-threads-9445.html [3] Marc Ferro, Cinema and History, Wayne State University, 1988. [4] Bernard Lewis, "In Defense of History", in Proceedings of the American Philosophical Society Vol. 143, No. 4, (1999), pp. 573-587, at p. 583. [5] https://web.archive.org/web/20190219141529/https://www.prageru.com/petitions/youtube-continues-restrict-many-prageru-videos-fight-back [6] https://www.hollywoodreporter.com/business/business-news/heres-googles-response-lawsuit-accusing-youtube-censoring-conservatives-1052745/