הקרב על מידוויי והאמריקאים שהיו.

הקרב על מידוויי והאמריקאים שהיו.

אין כל ספק כי הייתה זאת המורשת של מלחמת העולם השנייה אשר הגדירה יותר מכל דבר אחר את הבסיס האידאולוגי של הסדר החברתי המערבי המודרני. לפי התפיסה הפופולרית הייתה הלחימה נגד מדינות הציר לא פחות ממסע צלב נגד הגזענות והאנטישמיות. אולם המציאות ההיסטורית היא שב-1941 האמריקאים לא נלחמו עבור שום סוג של שוויוניות, אלא קודם כל עקב הדחף לנקום את המתקפה על פרל הארבור, והם הצטרפו לאירופאים בעיקר משום שהיטלר היה זה שהכריז ראשון מלחמה עליהם.

הסרט "הקרב על מידוויי" מ-2019 בבימויו של רולנד אמריך מזכיר לצופים את אופייה האמתי של מלחמה. חרף הכותרת שלו, עלילתו מתחילה עוד לפני פרל הארבור וכוללת היסטוריה זריזה של לחימה ימית שקדמה לקרב. כמו כן, הוא מציג הבנה מתקדמת של המצב בצד היפני. בארוחה שקדמה למלחמה, מזהיר האדמירל היפני איסורוקו יממוטו את קצין המודיעין האמריקאי אדווין טי. לייטון כי יפן תצטרך לפעול בקיצניות במידה ותאיים ארה"ב על אספקת הנפט שלה. הסרט מראה גם את הקונפליקט ההרסני בין הצבא לצי היפני. המתחים האדירים בין הזרועות של הכוחות המזויינים היפניים הובילו לכך שהפנאטים אף איימו להתנקש "במתונים" כגון יממוטו עצמו.

האופן בו מציג "הקרב על מידוויי" את המתקפה על פרל הארבור הוא טוב בהרבה מאשר הוצג בסרט "פרל הארבור" מ-2001. הוא מראה כיצד הצטערו עמוקות קציני הים היפניים על כישלונם להשמיד את נושאות המטוסים האמריקאיות משום שיפן חייבת לנצח במלחמה במהירות. עדיין, הם העמידו פנים שהמתקפה הייתה הצלחה מלאה בכדי לשמור על התדמית מול צבא היבשה.

התעוזה והאומץ האמריקאים בפרל הארבור היו בהחלט אמתיים ואגדיים. המלחים האמריקאים התרוצצו בבלבול, הקצינים היו חסרי ישע, והפגיעות הקטלניות בהם היו אקראיות לחלוטין. ההטבעה של אוניית הקרב יו. אס. אס. אריזונה הייתה נוראית ומזוויעה במיוחד, וקשה אפילו לדמיין את התחושות הנוראיות שחוו אנשיה ברגעים האחרונים שלהם. עדיין, חלקים מהמתקפה כפי שמוצגים בסרט הם בבירור גרפיקה ממוחשבת, כאשר אין ספק שניתן כמעט ולראות את המסך הירוק ברקע. בחלק מהמקרים אכן הייתה חסרה העוצמה האינטנסיבית של הסרט "דנקרק".

חוזקו של הסרט הוא המפגן והמחזה שלו, במיוחד בקרב האחרון. נקודת המבט בגוף ראשון של מפציצי צלילה היא ללא ספק מורטת עצבים. קשה שלא להתרגש עבור הטייסים ולחוש יראת כבוד עבור האמריקאים תוך שהם צוללים ישר אך תוך המטרות ומתמודדים במקביל עם אש נ"מ קשה מולם ונרדפים בידי לוחמי אויב מאחוריהם. לאחר מכן הם מפילים את הפצצות שלהם ומושכים למעלה בשנייה האחרונה האפשרית. ללא ספק, הייתה זו תקופה בה יצרו האמריקאים גברים מזן שונה למדיי בהשוואה לחלק גדול מאוכלוסייתם כיום.

חרף ההיקף האפי של הסרט, הוא מראה גם את החשיבות ההרואית של האינדיבידואל. פצצות רבות של היפנים או האמריקאים פספסו בסנטימטרים בודדים, בזמן שטייס בודד השמיד נושאת מטוסים שלמה בעזרת פגיעה אחת. לכל אחת מהדמויות ההיסטוריות האדירות כגון צ'סטר נימיץ, ויליאם הולסי הבן, ריימונד ספרואנס וג'יימס דוליטל היה תפקיד חשוב, אולם לרוע המזל לא היה לסרט את הזמן הנדרש לפתח כראוי את הדמויות הללו בכדי לעשות צדק היסטורי ראוי עבורן.

אחד מאירועי השיא של הסרט זאת "הפשיטה של דוליטל" והוא אף מעניק רגע הומוריסטי. דוליטל הופל מעל סין, והוא מוקף באיכרים המפנים כלי נשק וצורחים. אולם כאשר הוא מצליח לשכנע אותם לבסוף שהפציץ את יפן הם מתחילים להתנהג אליו כמו לגיבור.

ישנן 3 עלילות מרכזיות לפני הקרב המרכזי. הראשונה היא של הנווטים הימיים סי. ווייד מקלוסקי וריצ'רד האלסי בסט. בסט הוא שחצן, עם גינונים של ניו ג'רזי ואשר פועל לפי הכללים שלו. מקלוסקי מנסה לרסן אותו, אולם לבסוף מאמץ בעצמו כמה ממנהגיו הלא שגרתיים. במהלך הקרב, זהו מקלוסקי אשר מבחין בספינה יפנית שהופרדה מהקבוצה המרכזית ומחליט לבצע מרדף מסוכן. ההחלטה הזאת מובילה לגילויו של הצי היפני.

העלילה השנייה מתרחשת סביב לייטון, האמריקאי אשר כאמור שוחח עם יממוטו לפני המלחמה. הוא מאשים את עצמו על שכשל לצפות מראש את המתקפה על פרל הארבור, אם כי הוא הזהיר את ממוניו. הוא לא מפסיק לנסות לחשוף את התכנית של היפנים. יחד עם הקריפטאנליסט - מנתח ההצפנה - הלא שגרתי בשם ג'וזף רושפור הוא מגלה את הכוונות היפניות לתקוף את מידוויי ומשכנע את האדמירל צ'סטר נימיץ להכין מלכודת, אליה יממוטו אכן נופל.

העלילה האחרונה היא הקונפליקט הפנימי של בסט. הביטחון העצמי שלו מתמוגג כאשר הוא מקודם ומקבל אחראיות וסמכות על טייסים אחרים. הוא לוקח תחת השגחתו האישית טייס חרד אחד, אולם הטייס נהרג בתאונה. הוא משתלט על עצביו וממשיך הלאה, כפי שמלחים ואנשי חיל האוויר אמתיים אמורים לעשות. ישנם כאלו שאינם יכולים לבלום את הפחדים שלהם, אולם הם עדיין מבצעים את תפקידם כנדרש. היו כמובן מבקרי קולנוע אשר ראו את המחסור בקונפליקט הפנימי הזה כפשטני או משעמם,[1] אולם בפועל כך הוא מציאותי יותר.

הקרב הימי האחרון של הסרט הוא לא פחות ממדהים. אנחנו יודעים כמובן מראש את תוצאתו הסופית, אולם עדיין ניתן להרגיש את החרדה. אין ספור כלי טייס נלחמים באוויר בזמן שגלי הפצצה שלמים מושמדים בידי אש האוניות. מרבית הסרטים אודות קרבות ימיים, כגון "אדון ומפקד" מ-2003, מציגים אוניות היורות אחת על השנייה מטווח קצר. ב"קרב על מידוויי", נושאות המטוסים הן כמו טירות מעופפות, עם טייסים דמויי אבירים הטסים להילחם למען המצודה שלהם.

בסט הוא הגיבור הראשי. הוא השמיד נושאת אחת וצעק "זה עבור פרל" לפני שהפיל את הפצצות שלו. לאחר מכן, לאחר שטס דרך הגיהינום ואיבד חצי מהיחידה שלו, הוא חוזר לסיבוב נוסף ופוגע בנושאת נוספת. הוא עושה את כל זה חרף הפגיעה בריאה שנבעה ממכיל חמצן פגום מוקדם יותר באותו היום. וזה משהו שאכן קרה גם במציאות ההיסטורית.

היפנים מוצגים לרוב בצורה חיובית. שני קצינים בחרו לטבוע עם הספינה שלהם. יממוטו מוצג כסוג של לוחם-משורר ומהרהר על זיכרונות של יוליסס ס. גרנט בזמן שחושב על תבוסה. אולם יש גם יוצאי דופן. אמריקאי אחד שמוצא מהים נקשר לעוגן ומוטבע בכדי להפחיד את עמיתיו במטרה שימסרו מידע. מטוס יפני מפציץ סינים כפריים ללא שום סיבה. בסוף הסרט, במהלך האפילוג המספר את גורלן ההיסטורי של הדמויות, נחשף כי היפנים רצחו 250 אלף סינים בכדי להעניש אותם על שעזרו ל-דוליטל להימלט.

ההדגשה ההיסטורית של "הקרב על מידוויי" אודות הזוועות האמתיות שביצעו היפנים בסינים היא לא מקרית. הסרט הוא עצמאי, לא הייתה לו שום תמיכה של חברת הפקה גדולה, והבמאי הצריך השקעה סינית בכדי לסיים את הפרויקט.[2]

עדיין, הייתה סיבה ממשית מדוע היה צריך להפיק את הסרט באופן עצמאי: זהו סרט מלחמה בסגנון ישן יותר. הגיבורים שלו פטריוטיים, גברים קווקזואידים אמיצים הרוצים לנצח את המלחמה נגד ה-"Japs". במידה והיו להם קונפליקטים פנימיים כלשהם, אלו לא היו עם האויב אלא פקפוק ביכולות שלהם עצמם. אין בסרט מיעוטים הגרים בארה"ב בעלי תפקידי דיבור. היו אולי שניים שהופיעו בכל הסרט. אפילו דוריס מילר, הטבח השחור אשר היסטורית אייש כלי נ"מ במהלך המתקפה על פרל הארבור, אינו מופיע.

הוליווד כמובן שאינה רוצה סרטים כאלו. בסרטי מלחמת העולם השנייה שלה כגון "משחק החיקוי" או "זנבות אדומים" ההומופוביה והגזענות הן האויב האמתי והמרכזי. ב"ממזרים חסרי מנוח" מוצגים הנאציונל-סוציאליסטים כמו דמויות קומיות. דבר דומה ניתן לטעון אפילו לגבי "מבצע ואלקירי". כל הסרטים הללו מבצעים דקונסטרוקציה למאבק המערבי במהלך שנות המלחמה, ומעוותים את הפוקוס לכיוון הגזענות והשנאה במקום האומץ האדיר של חיילי בעלות הברית. אפילו סרטים כמו "זעם" ו"להציל את טוראי ריאן" מראים את החיילים האמריקאים מוציאים להורג שבויים או נכנעים לפחדנות. כפי שנטען באחד המחקרים, סרטי מלחמת העולם השנייה שונו ועוותו והפכו למעשה למלחמה נגד הגזענות והפשיזם הפנימיים שלנו.[3] סרטי שואה הם כמובן נושא נפרד ושונה, השייך לקטגוריה אחרת.

לפיכך, באופן לא מפתיע, זכה "הקרב על מידוויי" לביקורות בינוניות מהמבקרים, זאת כהרגלם לרוב של הסרטים המודרניים בניגוד לדעתם של הולכי הקולנוע עצמם, אשר העניקו במקרה זה חיבה גדולה לסרט.[4]

אחד העיתונים קרא לסרט "פטריוטיות מצוירת".[5] ה-הוליווד ריפורטר שאל "עד כמה גדול הקהל הפוטנציאלי ב-2019?" ו"כמה אנשים רוצים תמונות מיושנות כמו מידוויי?" אחרי הכל, "הדמוגרפיה שנאחזת ברעיונות רומנטיים של 'הדור הגדול ביותר' מתכווצת מיום ליום".[6] ה-האינדפנדנט, בביקורת תחת השם "ניסיון קר וחסר נשמה בג'ינגואיזם אמריקאי", הכריז כי "השימוש הרב של הסרט בסלנג גזעי" מ"הפיות של דמויות שאנו אמורים לקבל כ-פרגונים של גבורה", הינו "מטריד". "למה להיצמד למציאות כאן כשהסרט במקומות אחרים מתנער באופן עקבי מהאמת לטובת בידור?" וכן "יש משהו רעיל [Toxic] בסוג המסוים של גבורה שמידוויי חוגג".[7]

מנגד, הממשלה הסינית מקדמת באופן לא מתנצל סרטים לאומניים.[8] הסרט הסיני "גיבור" מ-2002 מציין למעשה לטובה את השימוש בטקטיקות ברוטליות שנועדו לאחד את סין ההיסטורית וקרא בכנות להקרבה אישית. לבמאי הסרטים האלימים קוונטין טרנטינו לא הייתה שום בעיה לחגוג את הלאומיות הסינית, והוא העניק ל"גיבור" את שמו על מנת לקדם את מכירות הכרטיסים שלו. אולם בארצו שלו לא הייתה לו כל בעיה להודות כי שונא את הבמאי המנוח ג'ון פורד אשר ביים את הקלאסיקה הקולנועית "המחפשים" בכיכובו של ג'ון ויין וכן קלסיקות של מלחמת העולם השנייה. כאשר קידם את סרטו מ-2015 "ג'אנגו ללא מעצורים" - סרט אותו כינה מנהיג ארגון "אומת האסלאם" לואיס פרחאן "הכנה למלחמת גזע"[9] - מצא טרנטינו לנכון לגנות את המערבונים של פורד. כפי שאמר: הם "שמרו בחיים את הרעיון הזה של אנושיות אנגלו-סקסית בהשוואה לאנושיות של כל אחד אחר".

"הקרב על מידוויי" מעלה אם כך גם שאלה מעניינת אודות ההשלכות של כוחה התרבותי העולה של סין. נראה כי פקידי השלטון והאוליגרכים הסיניים נוטים להיות פחות עונים כלפי הפטריוטיזם האמריקאי והערכים הקלסיים שלה מאשר הבמאים והמפיקים האמריקאים עצמם. הדבר נכון גם לגבי רוסיה, בה ניתן לראות עלייה חדה בסרטים פטריוטיים כגון "T-34"[10], "סוביבור"[11], ו"סטלינגרד" מ-2013, בזמן שהממשלה מעניקה גיבוי גם לפרויקטים לאומיים אחרים.[12]

"הקרב על מידוויי" הצליח גם בקופות[13], ונראה שאם הוליווד מסרבת לשרת את השוק האמריקאי, אפשר שזרים יעשו זאת במקומה.

[1] https://www.washingtonpost.com/goingoutguide/movies/midway-is-a-big-old-fashioned-war-movie-with-one-thing-missing-human-beings/2019/11/06/8a023bc0-fc0d-11e9-8906-ab6b60de9124_story.html?arc404=true [2] https://www.wsj.com/articles/hollywood-revisits-battle-of-midwaywith-backing-from-china-11573214401 [3] R. R. Reno, Return of the Strong Gods: Nationalism, Populism and the Future of the West, Regnery Gateway, 2019. [4] https://www.rottentomatoes.com/m/midway_2019 [5] https://www.deseret.com/2019/11/8/20953587/midway-movie-world-war-2-nick-jonas-woody-harrelson-mandy-moore-luke-evans [6] https://www.hollywoodreporter.com/review/midway-review-1252463 [7] https://www.independent.co.uk/arts-entertainment/films/reviews/midway-review-roland-emmerich-wwii-battle-film-cast-director-a9188686.html [8] https://www.bloomberg.com/news/articles/2019-09-29/china-screens-patriotic-films-to-whip-up-nationalistic-fervor [9] https://hiphopenquirer.com/2013/01/12/min-louis-farrakhan-to-dr-boyce-watkins-django-unchained-its-preparation-for-a-race-war/ [10] https://www.reuters.com/article/us-russia-politics-film/patriotic-war-film-draws-8-million-russians-as-ties-with-west-fray-idUSKCN1PO1VD [11] https://nationalinterest.org/blog/skeptics/russia%E2%80%99s-patriotic-cinema%E2%80%94and-why-it-matters-28082 [12] https://www.kyivpost.com/eastern-europe/al-jazeera-russias-big-patriotic-screen-making-films-for-the-motherland.html [13] https://www.thewrap.com/midway-doctor-sleep-box-office/