כרוניקה של רדיפות תקשורתיות בארה"ב.
כרוניקה של רדיפות תקשורתיות
בארה"ב.
הרדיפה המתוקשרת של קייל ריטנהאוס אשר
זוכה ב-19 בנובמבר 2021 מכל אשמה בתקרית הירי בקנושה, מדינת ויסקונסין
בארה"ב, לא היה המקרה הראשון מסוג זה. במהלך השנים ואף העשורים האחרונים
הציגו הפרוגרסיבים של ארה"ב והתקשורת שלהם את שנאתם הבוטה והמתעלמת מעובדות
כלפי גברים, במיוחד פטריוטיים, קווקאזואידים וצעירים, והם פיתחו הליך חולני שבו הם
מכוונים להשמדת אופיו כל בחור שמסרב להיכנע לקפריזות ההרסניות שלהם. ריטנהאוס היה
לא יותר מהקורבן האחרון.
ניקולאס סנדמן:
ב-2019 השתתף ניק סנדמן בן ה-16 בטיול
לוושינגטון הבירה עם הכיתה הקתולית שלו, היכן שהם השתתפו במצעד החיים. בזמן שחיכו
לאוטובוס שיאסוף אותם מהאירוע, כאשר חלק מהם לבשו את כובעי MAGA
האדומים, הם משכו את תשומת ליבם של מפגנים וולגריים וקיצוניים יותר שהיו באזור.
בשלב מסוים הצטרף למפגנים והצועקים נגד הנערים גם מתלונן ומתבכיין פוליטי מקצועי
וסדרתי בשם נתן פיליפס (ממוצא אינדיאני) אשר התקרב ונעמד צמוד מאוד לסנדמן והחל
לתופף בחוזקה על תוף בפניו של הנער.
היה זה בשלב הזה שביצע סנדמן את החטא
הנוראי ביותר: הוא סירב לסגת מפני הפרובוקטור. הוא עמד איתן במקומו ועל שלו, וחייך
במבוכה תוך שפיליפס המשיך להידחף אל תוך המרחב הפרטי שלו.
תוך זמן קצר מאוד סרטון ערוך בצורה
מפוקפקת ומגמתית הועלה לרשת האינטרנט והפך לוויראלי, תוך טענות מומצאות לחלוטין
שפיליפס, האינדיאני, הקשיש ו"המכובד", התקרב וזכה ליחס מזלזל מאוד
מהצעירים, מה שהוביל למהומה ציבורית רבה. ללא שום שמץ של הפתעה, קידמה התקשורת
המרכזית בחוזקה את רצח האופי של סנדמן והיא הציבה לה כמטרה לעודד אלימות ולהרוס את
חייו של הנער הצעיר.
עצוב לא פחות הייתה התגובה של בית הספר
והדיוקסיה של הנער, אשר מיד האמינו לשקרים של תקשורת הפייק ניוז ודרשו חקירה
וסילוק אפשרי של התלמידים המעורבים.
בסופו של דבר נמצא סרטון נוסף אשר הציג
את אשר באמת התרחש, התלמידים זוכו לחלוטין, וסנדמן תבע את מפגעיו על הוצאת דיבה,
והצליח להגיע להסדרים כספיים מכובדים מאוד עם מספר רשתות תקשורת כגון הסי.אן.אן.
ו-וושינגטון פוסט.
בהמשך הוא כתב מאמר מערכת לגוף תקשורתי
אמין יותר - דיילי מייל - בירך את ריטנהאוס על "הצטרפותו למועדון" וייעץ
לו כיצד להמשיך בצעדים המשפטיים. אתר הסטירה הפופולרי "ביבילון בי" אף
צחק כי עם ההסדר המכובד שריטנהאוס צפוי לקבל, הוא וסנדמן ייחלקו ביניהם את השליטה
בסי.אן.אן. הנחלשת והננטשת בידי הצופים.
ג'ורג' צימרמן:
בדומה לסנדמן, גם צימרמן גדל כקתולי.
ובדומה לסנדמן וריטנהאוס, הוא היה בעל תודעת שירות אזרחי גבוהה והיה מעורב בפעילות
רבה למען הקהילה. הוא התנדב לפעילות שמירה וניהל את תכנית המשמר השכונתי המקומי.
בשנת 2012, בזמן שהיה בסיור, הוא הבחין בצעיר חשוד והמשיך להתבונן בו תוך כדי
שהזמין את המשטרה שכן לא התכוון לפעול באופן קיצוני על דעת עצמו. החשוד, שחור בשם
טרייוון מרטין, היה במהלך האירוע מסומם, תקף את צימרמן, הפיל אותו ארצה, נעמד
בפישוק רגליים מעליו והחל לרסק את ראשו על המדרכה. לבסוף, כאשר ניסה מרטין לתפוס
את האקדח של צימרמן, ירה בו המותקף בכדי להגן על עצמו והרג את התוקף.
המשטרה אומנם בדקה שצימרמן אינו אשם
וסירבה לעצור אותו, אך הקיצוניים הפרוגרסיביים החלו מיד לנבוח ולהתסיס. אן.בי.סי
תרם את חלקו לעודד את הזעם בכך שערך, בצורה שאין לתאר אותה אחרת מאשר נבזית, את
ההקלטה של שיחת הטלפון של צימרמן ל-911 בכדי להציג שצימרמן אמר כי החשוד שחור
ולהסתיר את העובדה שהיה זה בפועל הנציג של 911 אשר שאל בדבר הגזע.[1] באיי.בי.סי.
ערכו את הסרטון של צימרמן אחרי האירוע בכדי להסתיר את הפציעות הבולטות שקיבל
מהתקוף. התקשורת גם הציגה תמונה של ההרוג בשנותיו הצעירות בלבד בכדי לייצר את הרושם
שהיה זה ילד קטן וחלש אשר נרצח, בזמן שהתמונות האמתיות שהוא עצמו פרסם ברשתות
החברתיות היו הרבה פחות מכובדות ויותר עדכניות.[2] רק עקב הלחץ שנוצר, נאלץ מושל
פלורידה ריק סקוט למנות תובע מיוחד, בזמן שמחלקת המשפטים של ארצות הברית
והאף.בי.איי. של עידן ברק חוסיין אובמה פתחו כמובן גם בחקירה קשה נגד צימרמן.
צימרמן הואשם ברצח מדרגה שנייה ולבסוף
זוכה עקב העובדות והעדויות החד משמעיות. הפרוגרסיבים התקשו לקבל את גזר הדין.
התובע הכללי של אובמה אריק הולדר המשיך לחקור את צימרמן על "הפרות של זכויות
אזרח", בזמן שאובמה עצמו הרגיש את הצורך להזדהות תקשורתית עם מרטין.
משפחתו של צימרמן סבלה רבות. הוא הוצג
כמובן כ"גזען לבן", בזמן שהוא עצמה הזדהה כהיספני והיה מצד אמו ממוצא
אפרו-פרואני. את הפרוגרסיבים זה בוודאי שלא עניין. הוא נאלץ להסתתר והוריו פחדו
לחזור לביתם. שנה מאוחר יותר דווח כי צימרמן חסר בית וחסר כל. אולם ב-2019 הוא
הגיש תביעה נגד משפחת מרטין ועורך הדין שלהם, כמו גם מספר תובעים אחרים. כך גם נגד
מספר פוליטיקאים דמוקרטיים אם כי כאן התביעה נדחתה.
נבחרת הלקרוס של אוניברסיטת דיוק:
בשנת 2006, התובע השאפתן פוליטית של
צפון קרוליינה מייק ניפונג ביצע מהלך לא חוקי במיוחד כאשר פגע קשות בשלושה אתלטים
חפים מפשע מאוניברסיטת דיוק: דייב אוונס, קולין פינרטי וריאד זליגמן. שלושת הנערים
הואשמו באונס של חשפנית דוחה בשם קריסטל מנגום, אשר נשכרה להופיע במסיבה. עקב
התמודדותו על בחירה מחדש לתפקיד, החליט ניפונג לעשות לאירוע פוליטיזציה שכן מנגום
הייתה שחורה, ופעל בצורה מפוקפקת מאוד, ובאופן שכיום ידוע לשמצה הוא הסתיר בצורה
בוטה ראיות מזכות. יותר מהכל, במהלך ה"תקיפה" לכאורה היו הנאשמים, באופן
שניתן היה להוכיח, במקום אחר בכלל, ובדיקה גילתה שהחשפנית הייתה מלאה בזרע של 5
גברים שונים - אף אחד מהם לא מבין שלושת הנאשמים. האוניברסיטה בכל זאת מיד יישרה
את הקו עם הנרטיב הפרוגרסיבי והשעתה את כל נבחרת קבוצת הלקרוס. המאמן מייק פרסלר
פוטר לאחר שעמד לצד השחקנים שלו וסירב להתנער מהם.
לבסוף, תרמית האונס נחשפה. יחד עם
תמיכת המשפחות שלהם וחפות מפשע אוטנטית, זוכו הסטודנטים באופן מלא כאשר ביצע התובע
הכללי של צפון קרולינה צעד חריג והכריז עליהם כלא אשמים וכקורבנות של "בהלה
טרגית להאשים". הרישיון של ניפונג הנבזי נשלל, הוא הורשע בביזיון, ולבסוף מצא
את עצמו בפשיטת רגל.
ריצ'רד ג'וול:
חשוב לדעת שהעיוותים הפוליטיים
התקשורתיים ושל האף.בי.איי. היו נפוצים עוד שנים רבות לפי התרמית בדבר "שיתוף
הפעולה עם הרוסים" של הנשיא דונלד טראמפ. ריצ'רד ג'וול היה מאבטח עֵרָנִי אשר
הציל אנשים רבים במהלך אולימפיאדת אטלנטה בקיץ 1996. הוא הבחין בתיק גב נטוש אשר
בתוכו התגלתה פצצה, ולאחר מכן עזר במאמצי הפינוי. במידה והייתה מתפוצצת הייתה
הפצצה ללא ספק גורמת לפציעתם של מעל ל-100 אנשים ולמותם של לפחות שניים מהם.
במהלך הימים שלאחר האירוע העניק ג'וול
ראיונות כאשר הוזמן ונשאל בידי חברות התקשורת. ללא שום עדויות בשלב זה בדבר זהותו
של הטרוריסט האמתי, החל האף.בי.איי. לפתח את התאוריה שג'וול עצמו ביצע את המעשה
בכדי לזכות ביחסי תקשורתי אוהד. באופן שאפילו בולט כיום עוד יותר, ההשערות של
הבולשת הודלפו לתקשורת, אשר הריצה אותן ופרסמה כל אשמה אפשרית שיכלה למצוא אודות
אופיו והתנהגותו של ג'וול. המאבטח סבל משלושה חודשים של חיי פחד אפלים תוך שהוא
נידון לחקירה מצד הן האף.בי.איי. והן התקשורת, זאת במקביל לתביעה שקיבל משני
השורדים של הפיגוע המתוכנן.
אולם לאחר שהדברים נרגעו והעובדות
נבדקו, הוכרז ג'וול כחף מכל פשע ואפילו זכה להתנצלות מהתובעת הכללית ג'אנט רינו.
הוא תבע מספר חברות תקשורת, כמו גם את טום ברוקו ואוניברסיטת פיימונטה על שהפיצו
מידע כוזב. סי.אן.אן., אן.בי.סי., איי.בי.סי. ופיימונטה הגיעו איתו להסדר. ג'וול
המשיך לעבוד באכיפת החוק, להתחתן, ולזכות בהוקרה מצד מושל ג'ורג'יה ב-2006. הוא
נפטר בגיל 44, קרוב לוודאי לפחות באופן חלקי עקב הבעיות הבריאותיות שפיתח בעקבות
הלחץ שספג במהלך התקופה בה הואשם, גודף ונחקר.
הקורבנות של תרמית טאוואנה בראולי:
בנובמבר 1987 נמצאה טאוואנה בראולי
השחורה בת ה-15 בשקית אשפה, בגדיה נשרפו ונקרעו, ועל הגוף שלה הייתה מרוחה צואה
וכן נכתבו הערות גזעניות. בראולי סיפרה סיפור מוזר לפיו נחטפה והוחזקה ביער במשך 4
ימים בידי 6 גברים קווקאזואידים אשר אנסו אותה שוב ושוב. היו לא מעט אינדיקטורים
כי המעשה לא באמת התרחש. ערכת בדיקת האונס לא הראתה שום עדויות לתקיפה; בראולי לא
סבלה מחשיפה כפי שהיה קורה במידה והיא אכן הייתה מוחזקת 4 ימים ביערות של ניו יורק
הקרה; וכן היה נראה שהיא הייתה ניזונה היטב וללא פציעות, חרף העובדה שבגדיה היו
קרועים.
ועדיין, למרות כל זאת, רודפי הגזענות
הפתולוגיים אל שרפטון, סי. ורנון מייסון ואלטון ה. מדוקס הבן השתמשו וניצלו את
האירוע ויצרו בעזרתה של התקשורת פולמוס לאומי. הם האשימו את כולם, החל
מהקיי.קיי.קיי. והמאפיה ועד הממשלה על קשירת קשר להסתרת הפשעים לכאורה. לבסוף, הם
נקשרו לקצין משטרה מקומי בשם הארי קריסט הבן אשר התאבד מיד לאחר
"החטיפה" של בראולי וטענו כי הוא היה חשוד במעשה. כאשר העוזר של התובע
המחוזי סטיבן פגונס ניסה להגן על הנפטר מפני ההאשמות החמורות, הכניס הצוות של
בראולי גם אותו לרשימת "הלבנים הרעשים החוטפים האנסים החשודים". ככל
שהחקירה והמשפט של התקשורת המשיכו להתקיים, הנאשמים הכוזבים נרדפו במשך חודשים.
לבסוף, באוקטובר 1988, הכריז חבר המושבעים כי כל ההאשמות של בראולי הן בדיה ואין
להן אחיזה במציאות.
פגונס תבע בהצלחה את בראולי על הוצאת
דיבה, כמו גם את שלושת המסיתים שרפטון, מייסון ומדוקס. המסיתים חויבו לשלם פיצויים
קטנים יחסית, אם כי בית המשפט חייב להגדיל את הסכום של בראולי.
ברנהרד גץ:
ברנהרד גץ זכה לכינוי "ויג'ילנטי
הרכבת התחתית" (כלומר אחד שלוקח את החוק לידיים) כאשר התפרסם ב-1984 לאחר
שירה בארבעה צעירים שחורים אשר הקיפו אותו ברכבת התחתית בניו יורק ודרשו ממנו את
כספו בצורה מאיימת. לשודדים הללו כבר היה רקע פלילי והם נשאו עימם מברגים מושחזים.
גץ היה חיוור, רזה, ממושקף, באמצע שנות ה-30 לחייו וכבר נשדד והותקף בעבר והיה בעל
צלקת סכין קבועה מההתקפה הקודמת.
גץ ברח מזירת האירוע לאחר שירה
בפושעים, שכר רכב, ובילה כשבוע במחבוא בניו אינגלנד. משום שזהותו לא הייתה עדיין
ידועה, הפך "ויג'ילנטי הרכבת התחתית" לגיבור עממי עבור תושבי ניו יורק
אשר מאסו מהטרור הקרימינאלי בעיר. כאשר גץ לבסוף הסגיר את עצמו, הוא הואשם תחילה
רק באחזקה בלתי חוקית של כלי נשק. אולם אז החלה התקשורת לדווח שגץ הוא
"גזען" וזאת היא הסיבה האמתית שירה באלו שניסו לשדוד אותו. בעקבות זאת
החלה הפופולריות שלו לשקוע, ומשרד התובע המחוזי דאג להחליף את האשמה לארבעה
ניסיונות לרצח, 4 סעיפי תקיפה, וסעיף אחד של סיכון בקלות דעת.
ב-1987 זיכה חבר המושבעים את גץ מכל
ההאשמות למעט אחזקה בלתי חוקית של כלי נשק, והוא ריצה 8 חודשים בכלא. בהמשך הוא
הפסיד תביעה אזרחית שהוגשה נגדו מאחד הפושעים שנורו אשר נותר משותק, והוא נאלץ
לשלם 43 מיליון דולר. לבסוף הוא הכריז על פשיטת רגל. שנים מאוחר יותר, כאשר נשאל
על ידי כתבת של הסי.אן.אן. אם היה עדיף לתת לפושעים את 5 הדולר שהיו לו, גץ ענה:
"אני חושב שזה היה הדבר הכי טוב בשבילי, בחיים שלי, אם רק הייתי נותן להם את
כל הכסף שלי, למרות שהם אולי היו דוחפים אותי סביב ומרביצים לי לשנייה. אבל אני
חושב [שהמעשה שלי] היה טוב לעיר ניו יורק. מה שקרה היה טוב מאוד לעיר ניו יורק כי
זה אילץ אותם לטפל בפשיעה". למעשה, 7 שנים מאוחר יותר החליטה העיר לשים סוף
לפשיעה ובחרה לראשות העיר ברודי ג'וליאני הרפובליקני, אשר עשה עבודה יוצאת מן הכלל
בניקוי העיר מבחינה זו. אפשר אולי רק לקוות שגם המקרה של ריטנהאוס יוביל את אזרחי
המדינה לחשוב שנית על הטירוף ההרסני שנגרם לאומה שלהם עקב הפוליטיקה הפרוגרסיבית.
