שורשי תיאוריית הגזע הביקורתית.

שורשי תיאוריית הגזע הביקורתית.

תאוריית הגזע הביקורתית (CRT) נמצאת כיום בכל מקום במערב, בין אם בחדשות או בבתי הספר. על פניו לא מדובר בתוכנית פוליטית, אך בהחלט יש לה מטרות פוליטיות וחברתיות והיא בנויה על מספר הנחות יסודי:

ראשית, גזע אינו מציאות ביולוגית אלא הבניה חברתית שנועדה להגן על בעלי הכוח. "הגזע הלבן" לא באמת קיים אלא הומצא כדי למנוע מהעניים להתאחד חרף ההבדלים הגזעיים שלהם ולבטל מערכת לא צודקת ומדכא. הווריאציה הפופולרית ביותר של טיעון זה היא הרעיון שקבוצות כמו האירים אינן קווקאזואידיות אלא "הפכו" לכאלו מכיוון שבעלי הכוח נזקקו לבעלי ברית חדשים כדי להילחם בתנועות חברתיות מלמטה.

שנית, ה"גזענות" הינה מוטבעת וחלק בלתי נפרד מהמוסדות בארה"ב, וגזענות זו מגינה על הקווקאזואידים בלבד. היחסים החברתיים בינם לקבוצות האחרות נקבעים על ידי הגנה בלתי צודקת על זכויות היתר שלהם בחוק ובמנהגים. כך קיבלנו את המונח "פריבילגיה לבנה", סוג של "שק בלתי נראה" של יתרונות שחברי גזע זה לוקחים איתם לכל מקום.

שלישית, הקווקאזואידים הם מצב "ברירת המחדל" של החברה, וכך הם נהנים מ"הפריבילגיה" להיות "חסרי גזע", וזה פוגע בגזעים האחרים. ה-CRT מראה שהגזע הוא מרכזי ביחסים החברתיים ויחסי כוח, וכמעט בכל דבר אחר.

ולבסוף, CRT הוא אוסף של כלים להבנת "דינמיקה של דיכוי וכוח", כולל "ההשלכות של אלימות פרטית כמו גם עוולות שנקבעו על ידי המדינה נגד אוכלוסיות פגיעות". המטרה היא לא רק להבין את העולם אלא לשנות אותו. השגת המטרה הזאת זאת עשויה להיות פירוקו של הגזע "השלט", במקביל לטענה כי הכוונה היא רק להבניה החברתית.

בשנת 1848 פיתח קרל מרקס את המניפסט הכלכלי-מוסרי עליו מבוססים הקומוניזם, הסוציאליזם והפשיזם. הבעיה המרכזית, לטענתו, הייתה פערי הכוח בין המעמדות הכלכליים והחברתיים - הבורגנים (קפיטליסטים) שיצרו את העסקים, והפועלים אשר עמלים לתפעל את העסקים הללו. הפתרון המרקסיסטי היה שעל הפועלים להתייחס למעסיקים שלהם כמו למדכאים ולהתקומם נגדם. לאחר שהפועלים ישתלטו על המשאבים של "המדכאים" הם יוכלו לייצר חברה "שוויונית". כמובן שהעובדה שחברה המבוססת על לקיחת משאבים השייכים לאחרים לא יכולה להיחשב למוסרית או צודקת זכתה להתעלמות.

בהמשך, אסכולת פרנקפורט המרקסיסטית אשר פעלה בגרמניה ובהמשך בארה"ב שינתה את האופי הכלכלי של המרקסיזם והפכה אותו למרקסיזם התרבותי. בשנות ה-50 הוסיפו אנשי האסכולה את "הגזע" לרשימה הארוכה שיצרו של מיעוטים "מדוכאים". הם פיתחו אומנם את "התאוריה הביקורתית" שממנה התפתחה בהמשך גם תאוריית הגזע הביקורתית, אולם המקורות ההיסטוריים של ה-CRT חוזרים עוד יותר אחורה שכן כבר כמה עשרות שנים קודם לכן הייתה קיימת בגרמניה תנועה סוציאליסטית מהפכנית אחרת שהייתה אחראית לכך. "לוחמי הצדק" הגזעי של התנועה הזאת ביקשו להפנות גזע אחד נגד אחר ועודדו את "המדוכא" להפיל את "המדכא". הם קראו לעצמם "נאציונל-סוציאליסטים".

לאחר מלחמת העולם השנייה החלו האינטלקטואלים והאקדמאים של אסכולת פרנקפורט להעתיק את תאוריות "המאבק הגזעי" וה"קורבנות" אשר פותחו בשנות ה-20 עם התיאורטיקנים הנאציונל-סוציאליסטים. אין ספק שהיו התיאורטיקנים הנאציים, רבים מהם בעלי השכלה מרקסיסטית, מתוחכמים פחות בגישתם לעליונות הגזעית. אולם המטרות ארוכות הטווח שלהם בדבר אי השוויון והמאבק הגזעי היו באופן ניכר זהות לאלו של האסכולה.

הנאציונל-סוציאליסטים, בדומה למנהיגי אסכולת פרנקפורט, הקדישו את עצמם ללחימה נגד "דיכוי" גזעי אותו "כפו" גזעים מתקדמים אחרים. במקרה של הנאצים, הם הגדירו את ה"ארים" והגרמנים בתור ה"הגזעים" "המדוכאים", ואת היהודים כ"מדכאים". הם האמינו שהיהודים שולטים בעולם כחלק מ"גזע" פרבוילגי ועשיר אשר פוגע לכאורה ב"גזע" הארי.

בכדי לבצע דמוניזציה ב"מדכאים" היהודים, לימדו הנאציונל-סוציאליסטים את הילדים הגרמניים שהיהודים שולטים בבנקים שלהם והקפיטליסטים רודפים את חברי האומה הגרמנית. הנרטיב הזה של "המדכא נגד המדוכא" הוא מרקסיזם טהור, והיו לו השלכות הרסניות ביותר על ההיסטוריה המודרנית. טיעונים גזעניים מסוג זה מובלים לפילוג חברתי, יוצרים שבטיות עוינת, ומקדמים אלימות אתנית בלתי פוסקת.

ללא ספק, היה העימות הגזעי הזה בדיוק מה שהתועמלנים הנאצים התכוונו אליו בניסיונם לטהר "גזעים" "מדכאים" מסוימים. הם ביקשו כי רק קבוצה אתנית אחת תשלוט בכל האזורים הגרמניים. זאת הסיבה שתאוריית הגזע הביקורתית היא כל כך רעילה שכן היעד הסופי שלה הוא תמיד תוצאה של פתרון סופי מזוויע במטרה להעניש את הגזעים הפריבילגיים והמדכאים לכאורה.

המסע להבטיח עליונות על "הגזע" "המדכא" החל ברצינות זמן קצר לאחר ההַלאָמָה של הנאציונל-סוציאליסטים של רוב בתי הספר ב-1933. מנהלי בתי הספר מיהרו להכניס מדיניות גזעית אל תוך ספרי הלימוד החדשים ולמדיניות הכללית של המוסדות שלהם. עם התמיכה של ליגת המורים הלאומנית סוציאליסטית - Nationalsozialistischer Lehrerbund (NSLB) - איגוד המורים הנאצי הרשמי, הוצפו התלמידים בתיאוריות גזעניות שפלשו למרבית התחומים. פקידי המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית קידמו את הקונספט השוויוני של היטלר הנקרא פולקסגמיינשאפט,[1] "קהילת העם", אשר כלל הנדסה חברתית, צדק חברתי, שבטיות גזעית, קולקטיביות לאומית, ודרוויניזם חברתי. אולם המטרה הגדולה ביותר הייתה להכניס ולקדם לכיתות הלימוד את הלימודים האתניים-גזעים המוטים.

המחנכים והפקידים הנאציים במשרד החינוך חייבו את תחומי "הביולוגיה הגזעית" ו"מדעי הגזע" בכל רחבי גרמניה. הביולוגיה הוצגה בתור המפתח להבנת ההבדלים הגזעיים. הם אפילו פיתחו אריתמטיקה גזעית-חברתית והכניסו אותה לספרי הלימוד. המתמטיקה הגזעית הזאת השתמשה, בין היתר, בפורמולות שנועדו לחשב כמה אנשים בעל מאפיינים אריים חיים בגרמניה.[2]

גם השפה הגרמנית לא הייתה חסינה מהפוליטיזציה של מערכת החינוך. השפה הייתה חייבת להתמקד בדפוסי דיבור בכדי להציג רקע גזעי אשר ישפיע תודעתית על התלמידים. גם לימודי הגאוגרפיה נאלצו להפוך לכפופים לאידאולוגיה הגזעית של הנאציזם ולשייכה להרואיזם, בית וגזע. גם תחום שינויי האקלים נקשר לגזע.

ניתן לתאר את ההיסטוריה של חלק גדול מהעולם במאה ה-20 כאימוץ של צורות שונות של המרקסיזם והטרגדיות הבלתי נמנעות שנלוו לכך. כאשר ברית המועצות, גרמניה הנאציונל-סוציאליסטית, קובה, סין ומדינות אחרות הפכו לסמל לדיכוי, רָעָב וסבל, המרקסיסטים ותומכיהם באקדמיה התקשו יותר ויותר למכור את הרעיונות שלהם לקהל המערבי ובעיקר האמריקאי. זאת משום שהעובדה הוודאית הייתה כמובן שעם כל הפגמים והחסרונות שלה, הייתה השיטה הקפיטליסטית עדיפה בהרבה על המרקסיזם בניסיונה להוציא אנשים מהעוני, ייצור וחלוקת משאבים, ושיפור איכות חיים לכולם, גם לכאלו שהיו בתחתית.

אולם במקום להשליך את המרקסיזם לפח האשפה של ההיסטוריה יחד עם תפיסות פסאודו-מדעיות אחרות כגון מודל הארץ השטוחה או נומרולוגיה, היו אלו "אקדמאים" אמריקאים אשר פשוט החליפו והכניסו את "הגזע" במקום "המעמד" והעניקו למרקסיזם תווית חדשה בשם "תאוריית הגזע הביקורתית". "הקפיטליזם" הוחלף ב"לוֹבֶן" (אנשים ממוצא קווקזואידי), כאשר כל האחרים הפכו באופן אוטומטי "למדוכאים" תחתיו. בזמן שבמזרח התיכון, למשל, הייתה העבדות חוקית במשך אלפי שנים והסתיימה רק עקב הלחץ המערבי, הייתה תופעה זו חוקית בארה"ב 87 שנים בלבד, אולם יחד עם חוקי ג'ים קרו משתמשים בה בתור "הוכחה" "לדיכוי" הזה. לפי תפיסה זו יש להתעלם מהצהרת האמנציפציה ואין ספור השיפורים מערביים בלבד ביחסים הבין-גזעים לאורך השנים, ולשים דגש אין סופי אך ורק על היחס של אלו שכבר מזמן לא בחיים כלפי אחרים שכבר מזמן מתים.

הגזענות, או השנאה האתנית, אותן פיתחו הנאציונל-סוציאליסטים חוזרות לעולם המודרני דרך הפרוגרסיבים של ארה"ב, המוני ה"נעורות", אנטיפה והבלאק לייבס מאטר. בדומה לנאצים, גם הכת הזאת היא ערבוביה של צדק חברתי, קורבנות של מדכא מול מדוכא, ושבטיות גזעית. פוסטר גרמני מ-1933 מדגיש את המסירות הנאציונל-סוציאליסטית למדינה גזעית בעלת צדק חברתי, ומצהיר כי "מכיוון שהרייך השלישי של אדולף היטלר רוצה צדק חברתי, הקפיטליזם היהודי הגדול הוא האויב הגרוע ביותר של הרייך הזה והפיהרר שלו."[3]

מספר פעילים "אנטי-גזעניים" מודרניים אף מחקים את מדיניות הפוגרומים של הנאציונל-סוציאליסטים. אחת ממייסדות הבלאק לייבס מאטר של טורונטו, למשל, קראה להשמדתם של גזעים מסוימים.[4] תוך שהיא מציינת את "הפריווילגיה הלבנה" ואת הגזעים והמגדרים "המדכאים", היא הרהרה ב-2016 אודות הדחף שלה "לרצוח גברים ואנשים לבנים". יתר על כן, היא פרסמה בחשבון הטוויטר שלה ש"עור לבן הוא תת אנושי". גם היטלר ותומכיו השתמשו כידוע באותה אשמת "תת אנושיים" כלפי היהודים, ולבסוף פעל בהתאם לתפיסה זו במהלך זוועות השואה.

ללא ספק, מחזיקה תאוריית הגזע הביקורתית במקורות אפלים מאוד. בדומה לחיידק עמיד לאנטיביוטיקה, יהיה זה כיום אפילו קשה יותר להציג ביקורת כלפי תאוריית הגזע הביקורתית מאשר כלפי המרקסיזם; זאת משום שבזמן שניתן לכנות את מבקרי המרקסיזם כ"קפיטליסטים חמדניים", מתנגדי ה-CRT יכולים לזכות בכינוי הנוראי ביותר של העידן הפוסט-מודרני - "גזען". מתוחכמת אף יותר היא ה-הזדהה של התרבות המערבית, דהיינו רעיונות המדע והתבונה שהחלו עם היוונים העתיקים ואומצו בידי הרומאים ולבסוף בכל אירופה, עם מה קיבל את המושג המרקסיסטי "עליונות לבנה". התוצאה היא שלא ניתן להשתמש בטיעון רציונאלי בכדי להוכיח את מגוחכות תאוריית הגזע הביקורתית משום שחשיבה תבונתית נתפסת כבר כתוצר של "עליונות לבנה", ברמה שאפילו מתמטיקה נתפסת כ"גזענית", לרבות הטענה כי 2+2=4.[5]

זאת היא התוצאה כאשר בוחנים כל דבר דרך משקפי הגזע, אפילו במידה ואין לו שום הקשר לנושא. תיאורטיקני הגזע הביקורתית אינם מסתכלים רק על שאלות גזעיות; כמו קנאים דתיים, הם נותנים תשובות; הם מטיפים דוקטרינה, מחפשים מומרים ומגנים אנשים שאינם מאמינים. אכן, ה-CRT היא המקור העיקרי להגדרה האורווליאני של "דברי הסתה", בדומה לשימוש שכבר מזמן יצא מכל שליטה או הגיון במונח "גזענות" רק בכדי לסתום דעות מנוגדות או לחוש עליונות מוסרית על אחרים.

בין אם נקרא לזה מרקסיזם או תאוריית הגזע הביקורתית, הפילוסופיה אשר מפנה אנשים אחד נגד השני, מעולם לא באמת תוכל להוביל לחברה מוסרים או שוויונית. במידה וה-CRT תמשיך להגדיר את היחסים המודרניים, נוכל לצפות בהמשך לאותן ההשלכות המזוויעות שהגיעו בעבר מהקומוניזם, הסוציאליזם והפשיזם במאה ה-20.

[1] https://www.thoughtco.com/what-was-volksgemeinschaft-1221370 [2] Richard J. Evans, The Third Reich in Power, Penguin Books, 2006. [3] https://research.calvin.edu/german-propaganda-archive/muenster.htm [4] https://torontosun.com/2017/02/11/black-lives-matter-co-founder-appears-to-label-white-people-defects [5] https://www.washingtonexaminer.com/news/math-professor-claims-equation-2-2-4-reeks-of-white-supremacist-patriarchy

מקורות מרכזיים: L.K. Samuels, Killing History: The False Left-Right Political Spectrum, Freeland Press, 2019. https://imprimis.hillsdale.edu/critical-race-theory-fight/